ו. נ. ואח' נ' מדינת ישראל

עניינה של תביעה זו בטענה לרשלנות במהלך ניהול לידה שהביא לנזק ליילוד, הוא התובע 1 (להלן: "התובע"). התובעת 2 היא אמו של התובע (להלן: "האם"). מדובר בהריונה השני של האם, כאשר מההיריון הראשון נולדה בת בריאה בלידה רגילה.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

התובע יליד 18.11.95, נולד בשבוע ה – 37 להיריון.

ביום 3.11.95, שבוע 35, הגיעה האם למיון בית החולים רמב"ם (להלן: "בית החולים") בשל חשש למיעוט מי שפיר ואיחור בגדילה התוך רחמית. הערכת משקל הייתה 2,500 גרם, הבדיקה הייתה תקינה ואינדקס מי השפיר עמד על 7-8. האם הונחתה לשוב לביקורת בעוד שבוע (עמ' 96 למוצגי נתבעת).

ביום 9.11.95, שבוע 35+6, נבדקה האם שוב במיון בית החולים והבדיקה הראתה מדידות ביומטריות ללא שינוי, גודל העובר תאם לשבוע 34 וקצת במרבית המדדים, הערכת המשקל הייתה 2,570 גרם, אינדקס מי השפיר עמד על 8 וניטור הדופק העוברי נרשם ריאקטיבי. האם הוזמנה לביקורת בעוד שבוע (עמ' 97 למוצגי נתבעת).

ביום 16.11.95 בשבוע 36+6 להיריון הגיעה האם לבית החולים והתקבלה לאשפוז בשל חשש למיעוט מי שפיר ואיחור בגדילה. נרשם שהבדיקה הגופנית שלה הייתה ללא ממצא חריג וצוואר הרחם נמצא מחוק כדי 50%, כאשר ראש העובר מעל האגן. בבדיקת אולטרסאונד סוכמה כמות מי שפיר 2- 0. האם אושפזה לצורך טיפול באוקסיטוצין/פיטוצין לקבלת התכווצויות רחמיות ובדיקת יכולתו של העובר לעמוד בהן (OCT- Oxytocin Challenge Test). במהלך אותו היום הוסבר לאם כי בשל מיעוט קיצוני במי שפיר נכון לבצע גרימת לידה (עמ' 99 ואילך למוצגי נתבעת).