אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 40432-05-13

ת"א 40432-05-13

תאריך פרסום : 07/11/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
40432-05-13
30/10/2016
בפני השופט:
רפאל יעקובי

- נגד -
התובע:
ט.ט.
עו"ד אלון המר
הנתבעות:
1. די.וי.אס. השקעות בע"מ 2. די.סי. אלון בע"מ 3. ס.ב.
עו"ד בטי נולמן
עו"ד חגי סיטון
עו"ד חני רוזנהק
פסק דין
 

 

א. ההליכים שהביאונו עד הלום

1. ההליכים דנן מתנהלים בבית משפט זה לאחר שבשלבים שונים עלתה האפשרות שיתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה, שם מתנהל הליך אחר (ת"ע 14055-07-13) הנוגע לאותם עניינים בין התובע לבין הנתבעת 3 (ראו ההחלטות מ-17.9.13 ומ-3.12.15 ומה שקדם להן).

 

2. בפתיח לכתב התביעה המתוקן (שהוגש ב-23.10.13 ושבהמשך לו התנהלו ההליכים) עותר התובע לסעדים כדלקמן:

"1.ליתן צו הצהרתי, אשר יקבע כי התובע הינו בעל כל הזכויות בדירה אשר ברחוב ***הידועה כגוש * חלקה *(לשעבר 59) תת חלקה 24 (להלן: "הדירה"). 

2. להורות לנתבעות 2-1 לפעול לרישום הזכויות בדירה, על שם התובע, וזאת בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ולחילופין בלבד למנות את בא כח התובע עוה"ד אלון המר ככונס נכסים, לצורך רישום הדירה על שם התובע, בלשכת רישום המקרקעין ולחייב את הנתבעות להעביר לכונס הנכסים כל מסמך שיידרש ולחתום על כל מסמך שיידרש, לצורך רישום הבעלות בדירה ע"ש התובע, והכל תוך השתת הוצאות כינוס הנכסים ע"ח הנתבעות.

3. לאפשר לתובע פיצול סעדים ובכלל זה לשם הגשת תביעה נגד הנתבעות בגין הנזקים שנגרמו לתובע בשל התנהלותן, מעשיהן ומחדליהן של הנתבעות.

4. לחייב את הנתבעות בהוצאות התביעה ובשכר טרחת עו"ד כחוק".

 

3. כאן המקום לציין כי הדירה שבה מדובר היא דירה שנרכשה ע"י מ. ז"ל (להלן: המנוחה) מן הנתבעות 2-1 (שהן חברות קבלניות) בשנת 1995 וטרם נרשמה על שמה. בשלבים הרלבנטיים הדירה רשומה ע"ש הנתבעות 2-1 ורשומה הערת אזהרה לזכות המנוחה, אשר גם התגוררה בה עד מותה.

 

4. ההליכים התנהלו בין התובע לבין הנתבעת 3, לאחר שהוסכם כי אין צורך בהליכים נגד הנתבעות 1 ו-2, אשר הודיעו כי תכבדנה כל שייפסק. בהתייחס לבקשה לפיצול סעדים (המצוטטת בסעיף 2 לעיל) הוסכם "שיינתן לתובע היתר לפיצול סעדים, תוך שמובהר כי אם יגיש תביעה נוספת נגד הנתבעות 1 ו-2 הן לא תהיינה כבולות לכל מה שקשור בתיק דנן". עוד הוסכם כי לשאלת ההוצאות בקשר לנתבעות 2-1 "ניתן יהיה לחזור... בסוף ההליכים בתיק דנן, תוך שבאותו שלב תינתן לכל הצדדים המעורבים הזדמנות להעלות כל טענותיהם בקשר לכך, לאחר שתתרחב הפרספקטיבה הנחוצה לצורך זה" (ראו פרוטוקול קדם המשפט הראשון, ע' 1, ש' 19-10 וע' 2, ש' 6-5).

 

5. לטענת התובע, בהסכם מ-3.5.04 (שנערך ע"י עו"ד דניאל פרידמן) העבירה לו המנוחה את הזכויות בדירה ללא תמורה, תוך הסכמה שתהיה זכאית לגור בדירה עד אחרית ימיה. באותו מועד נתנה המנוחה לעו"ד פרידמן יפוי כח בלתי חוזר להעברת הזכויות בדירה ולרישומן על שמו של התובע וגם חתמה על צוואה לפיה היא מורישה לתובע את כל נכסיה. בהמשך לכך, ב-18.8.04 נחתם הסכם נוסף, אשר בו התחייב התובע לאפשר למנוחה לגור בדירה ולשאת בהוצאותיה האישיות עד סכום מרבי של 250,000$, ככל שהיא תבקש זאת ממנו.

 

6. הנתבעת 3 טוענת כי התובע אינו זכאי לסעדים שהוא עותר להם, שכן המנוחה ביטלה ב-26.5.05 (לפני עו"ד בנישו) את עיסקת המתנה הנ"ל ואת יפוי הכח ובהמשך (ב-14.7.05) נתנה לה יפוי כח כללי נוטריוני לטפל בכל ענייניה ולאחר מכן (בצוואה מ-5.12.05) הורישה לה את כל רכושה ובכלל זה את הדירה.

 

7. חשוב לציין כי הן התובע והן הנתבעת 3 אינם קרובי משפחה של המנוחה, שהיא ילידת 26.1.26 (ת/17) ולא היו לה צאצאים. במצב דברים זה אין המדובר בנישול של זוכה טבעי בדירה, אלא דווקא במצב שבו עבור מי שיזכה בדירה תהיה זו "מתנת שמים". התובע טוען כי המנוחה העניקה לו את אשר העניקה בהיותו בנה של חברתה הטובה (שנפטרה בשנות ה-80 של המאה ה-20) ובכך שהיה איתה בקשר במשך שנים רבות וסייע לה בכל דבר שביקשה ממנו מתוקף היכרותם. הנתבעת 3 טוענת שזכתה למה שזכתה מן המנוחה מתוקף ידידות וקרבה שנרקמו ביניהן, בהיות הנתבעת 3 מתווכת נדל"ן שפעלה בפרויקט שבו נמצאת הדירה הנדונה, אשר הביאה גם לכך שהנתבעת 3 סייעה למנוחה – אשר גרה בדירה האמורה – בעניינים שונים הקשורים לדירה ובעניינים אחרים.

 

8. ב-30.12.08 (במסגרת תמ"ש (י-ם) 18360/08, שנפתח ב-4.8.08) מונה למנוחה אפוטרופוס על גופה ורכושה (עו"ד דב פרומן) והיא נפטרה ב-27.3.13, בהיותה כבת 87 שנה.

 

9.ההליכים הנוספים בין הצדדים, המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, עוסקים בצוואותיה של המנוחה ביחס למכלול רכושה. מובן, שככל שהדירה הנדונה הוענקה במתנה בחייה של המנוחה, הרי שהיא לא נכללת בעזבונה.

 

10.ראיות התובע הן אלה: תצהירים שלו עצמו ושל א.כ.(חברו של התובע מזה עשרות שנים, שהעיד על הקשרים בין התובע לבין המנוחה) וכן חוות דעת מאת הפסיכיאטר ד"ר חיים שם דוד על אודות המנוחה. התובע הגיש גם תצהיר של עו"ד פרידמן (הנ"ל בסעיף 4). בקשר לעד זה ציין התובע בשלב מאוחר יותר (ב-10.9.15) כי הוא במצב רפואי שאינו מאפשר לו להעיד. לאחר שניתנו הזדמנויות להתייחס למה שקשור בכך, נקבע כי "עד זה פטור מהתייצבות לדיוני ההוכחות וכי במסגרתם יוסדר מה שקשור במעמדה של עדותו בנסיבות המקרה" (החלטה מ-8.10.15) ובדיון שהתקיים ב-11.10.15 הוסכם כי ניתן יהיה לטעון לגבי כל הקשור בכך במסגרת הסיכומים (ראו פרוטוקול, ע' 5, ש' 18-16).

 

11. ראיות הנתבעת 3 הן אלה: תצהירים שלה עצמה, של עו"ד משה מיימרן (שהיה מעורב במהלכים משפטיים שונים מבין המנויים בסעיף 6 דלעיל), של עו"ד דב פרומן (שטיפל עבור המנוחה בעניינים משפטיים שונים ומונה כאפוטרופוס על גופה ורכושה, כנ"ל בסעיף 8), של ר. (עובדת זרה שטיפלה במנוחה), של ד"ר יעקב הימן (רופא המשפחה של המנוחה) ושל זוג שכנים של המנוחה וכן חוות דעת וחוות דעת משלימה של הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן על אודות המנוחה. לגבי העדה ב. הוסכם "שהיא לא תיחקר בתיק דנן וכי כתחליף לכך יתקבל תצהירה כאן יחד עם חקירתה בתיק בית המשפט לענייני משפחה" (פרוטוקול, ע' 3, ש' 14-13). לגבי זוג השכנים – ב"כ התובע ויתר על חקירותיהם (שם, ש' 16).

 

12. בדיוני ההוכחות נחקרו כל העדים (למעט אלה שצוין לגביהם מה שצוין). בסיום דיונים אלה הוסכם כי יוגשו סיכומים בכתב במתכונת תלת-שלבית, שתאפשר לכל צד להעלות טענותיו ולהשיב לטענות הצד שכנגדו.

 

13. משנשלמה הגשת הסיכומים, הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק.

 

14. לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובחומר שבתיק מצאתי לנכון לזמן את הצדדים לדיון, במגמה להביאם לפשרה כוללת בשני התיקים שעל הפרק (כנ"ל בסעיפים 1 ו-9).

 

15. בדיון שהתקיים ב-26.9.16 הוצע לפנות לגישור אשר יתייחס לכל הנ"ל. דא עקא, שהתברר שאין הסכמה הדדית להצעה האמורה וכי אין מנוס ממתן פסק דין. יהי כן.

 

 

 

ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז

16. לאחר שקילת הטענות, על רקע חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה.

 

17. אסביר להלן כיצד הגעתי לתוצאה האמורה.

 

ג. הבסיס לתוצאה

18.התוצאה הסופית (שללא פשרה חייבת להיות כזו שצד אחד זוכה במלוא הקופה והשני מפסיד הכל) אינה נסמכת ונשענת על ראיה פלונית או אלמונית, אלא על התמונה הכוללת, תוך שמספר עניינים עובדתיים ועניינים משפטיים שונים מביאים אליה ותומכים בה. זאת גם כשהם בפני עצמם ועוד יותר מכך כשהם מצטרפים זה לזה.

 

19.במסגרת האמור לעיל, התוצאה הסופית גם אינה נגזרת ממהימנות העדים. עם זאת, ככל שהדבר בכל זאת נחוץ, יצוין כי עדות התובע הותירה רושם מהימן יותר מזו של הנתבעת 3 וכי יתר העדויות (שבהמשך תהיה התייחסות ספציפית אליהן בהקשרים רלבנטיים) לא משנות את התמונה בכללותה.

 

20.לתוצאה דלעיל הגעתי מכח שילובם של הנימוקים והשיקולים הבאים:

א.אינדיקציה לכך שמלכתחילה – עוד בשנת 1999 והרבה לפני הסכסוך הנדון והאירועים שביסודו – ייעדה המנוחה את הדירה לתובע.

ב. המהלכים משנת 2004 – אשר בהם העניקה התובעת את הדירה במתנה לתובע, באופן שבו העניקה אותה – היו אותנטיים, לגיטימיים ובעלי תוקף.

ג. בנתוני המתנה הספציפית שבה מדובר (מקרקעין לא רשומים) לא ניתן היה לחזור מן המתנה שבה עסקינן. כך במיוחד בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן. בעיקר נראה כי לפי הדין (חוק המתנה, התשכ"ח-1968 והפסיקה) המדובר במתנה מוגמרת, שלא ניתן לבטלה ולחזור ממנה, אך אפילו מנקודת מוצא נוחה לנתבעת 3, שמדובר רק בהתחייבות לתת מתנה, הרושם הברור הוא שלא נתקיימו התנאים המאפשרים חזרה ממנה.

ד.בכל השנים הרלבנטיות הייתה המנוחה במצב מנטלי וקוגניטיבי שאיפשר לה להיות מודעת לכל הנחוץ ולקבל את ההחלטות שהיא מעוניינת בהן במה שנוגע לעניינים שעל הפרק (בתחילה לזכות התובע ולאחר מכן לזכות הנתבעת 3). עם זאת, ככל שחלף הזמן ועם ההתקדמות בגילה של המנוחה היה מצבה פחות טוב מאשר קודם לכן.

ה.בכל המועדים הרלבנטיים עניינים הקשורים בשפה לא מנעו מן המנוחה להבין כל שהייתה אמורה להבין ביחס לדירה הנדונה ולהוראות שנתנה בעניינה לזכות התובע. נראה כי גם בשלב של הענקת הזכויות לנתבעת 3 לא נעשה שימוש בנושא השפה כדי להביא לתוצאה הרצויה לנתבעת 3 וכי למהלך זה אין תוקף מטעמים אחרים.

ו.סימני שאלה מרובים לגבי הקשר בין המנוחה לבין הנתבעת 3 ונסיון ההענקה שנעשה לזכותה.

ז.יש לזקוף לחובת הנתבעת 3 הימנעות מהעדת עדים שונים.

ח. מסתבר הרבה יותר שהמהלכים שנעשו בשנת 2004 (לזכות התובע) משקפים רצון פנימי של המנוחה, החף מהשפעות בעייתיות עליה, לעומת אלה שנעשו בשנת 2005 (לזכות הנתבעת 3). כך במיוחד כשבשנת 2004 נעשה מהלך העולה בקנה אחד עם מה שקדם לו (עוד משנת 1999), בעוד שהנתבעת 3 טוענת למהלך שבא לסתור את כל מה שלפניו.

 

21. ארחיב להלן לגבי הנימוקים והשיקולים שצוינו לעיל.

 

22.אין מחלוקת כי בשנת 1999 (ב-27.5.99) ערכה המנוחה צוואה אשר במסגרתה הורישה את הדירה הנדונה לתובע. לא נטען ובוודאי שלא הוכח כי היה זה מתוך נסיון השפעה של מאן דהו על המנוחה ולא מרצונה החופשי והמלא. אדרבה, מהלך זה משתלב היטב במה שהוכח ושלא נשלל גם ע"י עדי הנתבעת 3, לגבי היחסים הקרובים שנמשכו עשרות שנים בין המנוחה לבין אמו של התובע ולאחר מכן בין המנוחה לבין התובע. ככל שקיימות מחלוקות בעניין זה, הרי שעדיפות בעיניי עדויותיהם של התובע ושל א.כ.  (גם בהזהירי עצמי שהוא העיד על עצמו שהוא חבר קרוב של התובע) על פני עדות הנתבעת 3 ועדויות בקשר לכך מטעמה.

 

23. התובע לא הסתיר כי המהלכים שנעשו בשנת 2004 נעשו ביוזמתו, בשל חששותיו מהתוצאות העלולות להיות לכניסתה של הנתבעת 3 לחייה של המנוחה. בהינתן הצוואה האמורה ומערכת היחסים בין אמו המנוחה של התובע לבין המנוחה ולאחר מכן בין התובע לבין המנוחה, התמונה המתקבלת היא שהמנוחה נקטה בשנת 2004 צעדים ופעולות אשר תכליתם להבטיח את התממשות רצונה להעניק לתובע את דירתה כשלצד זה שמירה על האינטרסים הנחוצים לה. בהקשר האחרון המדובר באפשרות מגורים בדירה עד אחרית ימיה של המנוחה וגם בכך שככל שיתעורר צורך בכך, היא תהיה רשאית לדרוש מן התובע להשתתף בהוצאות שונות שתהיינה לה. במכלול הנתונים והנסיבות, אין לראות במהלכים שנעשו באותו שלב ככאלה שנעשו שלא מרצונה החופשי של המנוחה או מתוך השפעה בלתי הוגנת עליה.

 

24. גם במה שנוגע למעורבותו של עו"ד פרידמן במהלכים שבהם מדובר לא עלה בידי הנתבעת 3 לשכנע כי הייתה זו מעורבות פסולה שהביאה לתוצאות אשר יש לבטלן. הנה כי כן, התברר כי עורך דין זה טיפל בענייניה של המנוחה במשך שנים רבות ובכלל זה כבר בשנת 1993 נתנה המנוחה הוראות והקנתה לו סמכויות במה שנוגע לגופה. בהמשך לכך ובעניינים הרלבנטיים להליכים דנן הוא טיפל עבור המנוחה בשנת 1995 ברכישת הדירה ובשנת 1999 היא פנתה אליו לצורך הצוואה שנערכה אז (הנ"ל בסעיף 22) ובעניינים נוספים. מכל אלה עולה כי מדובר בעורך דין שהמנוחה סמכה עליו במשך שנים רבות ואין כל ביסוס למהלכים פסולים מצידו (ובוודאי לא ברמה הגבוהה הנדרשת לשם כך).

בהינתן התמונה בכללותה גם אין לתמוה על כך שבשנת 2004 המנוחה העניקה לתובע את הדירה גם במתנה וגם בירושה אפשרית. ומכל מקום אין בכך כדי להפוך את הקערה כולה. לעניין זה יש לקבל את ההסבר שמהלכים שונים אלה נעשו בשל כך שקיים פער בין המתנה המוגבלת במידת מה (בשל זכות המגורים שהמנוחה הותירה לעצמה בחייה) לבין הירושה, אשר בעקבותיה לא תהיה כל מגבלה על זכויות התובע בדירה.

בכל הנוגע לעניינים הקשורים בעו"ד פרידמן אני סבור שמשנבצר ממנו להיחקר על תצהירו ומשנקבע בקשר אליו המצוין בסעיף 10 דלעיל, אין לייחס משקל עצמי לתצהיר זה. כפועל יוצא מכך, אותו תצהיר לא ישמש חיזוק לתובע (למרות כל שנאמר עד כה בסעיף זה). עם זאת, גם אין לזקוף דבר מה לחובת התובע בשל אותה נבצרות. כך או כך, התמונה בכללותה היא כאמור לעיל.

 

25. משנקבע כי הדירה הוענקה לתובע במתנה כדין, אני סבור שלפי חוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק) והפסיקה הרלבנטית, המדובר במתנה מוגמרת, שלא ניתן לבטלה ולחזור ממנה. עם זאת, אפילו מנקודת מוצא נוחה לנתבעת 3, שמדובר רק בהתחייבות לתת מתנה, הרושם הברור הוא שבנסיבות המקרה דנן לא נתקיימו התנאים המחמירים המאפשרים חזרה ממנה.

 

26.ההוראות העשויות להיות רלבנטיות לענייננו בחוק הן אלה שבסעיפים 1, 2, 4, 5 ו-6 שלו.

בסעיף 1, שכותרתו "מהות המתנה", נקבע כי

"(א) מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה. 

(ב) דבר-המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מטלטלין או זכויות. 

(ג) מתנה יכול שתהיה בויתורו של הנותן על זכות כלפי המקבל או במחילתו של הנותן על חיוב המקבל כלפיו".

בסעיף 2, שכותרתו "מתנה לאלתר", נקבע כי

"מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה".

ולעניין דרכי ההקניה נקבע בסעיף 6 (שזו כותרתו) כי

"הבעלות בדבר המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו...".

סעיף 4 לחוק, שכותרתו "תנאים וחיובים", מוסיף כי

"מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר-המתנה או להימנע מעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו, ואם היה בדבר ענין לציבור – היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו".

לעניין התחייבות לתת מתנה קובע סעיף 5 לחוק (שזו כותרתו) כי

"(א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב. 

(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך  על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

(ג) מלבד האמור בסעיף קטן(ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן". 

 

27.משמדובר במקרה דנן בדירה שלא הייתה רשומה בשלב כלשהו כדירה בבעלות המנוחה (כנ"ל בסעיף 3), הרי שבהסכמים האמורים הקנתה המנוחה לתובע את הזכויות (האובליגטוריות) שהיו לה עצמה באותה דירה ובכך הושלמה הקניית הדירה במתנה (כפי שקובע סעיף 6 לחוק וכפי שגם נפסק בע"א 1284/92 רתם נ' רתם, פ"ד מט(5) 257 (1996) לגבי הענקת זכויות אובליגטוריות בדמות מקרקעין שאינם רשומים). לנוכח הוראת סעיף 4 לחוק, המתנה גם אינה נפגמת בשל זכות המגורים של המנוחה בדירה.

במצב הדברים האמור המסקנה היא שמדובר במתנה מוגמרת, שלא ניתן לבטלה ולחזור ממנה.

 

28. גם מנקודת מוצא נוחה לנתבעת 3, שלמרות כל שנאמר עד כה אין המדובר במתנה מוגמרת אלא רק בהתחייבות לתת מתנה, לא נתקיימו התנאים המאפשרים חזרה מהתחייבות כזו.

בראש ובראשונה יש לומר כי עצם מתן יפוי הכח הבלתי חוזר מונע חזרה מהתחייבות כזו ומהווה ויתור על זכות החזרה, כהוראת סעיף 5(ב) לחוק (וראו למשל ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477 (1987); פסק דינו של השופט י' עמית (שאליו הצטרפו השופטות ש' שטמר וי' וילנר בע"מ 403/06 ע.ע.מ. נ' ה.ע.מ. (8.3.07) ואסמכתאות נוספות שהתובע מפנה אליהן).

על האמור יש להוסיף כי במקרה דנן התובע שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות האמורה, בכך ששילם את המסים הרלבנטיים.

לנוכח כל שנאמר עד כה, ומה שייאמר להלן, גם לא הוכחה התקיימותם של התנאים הקיצוניים שבסעיף 5(ג) לחוק, בעניין התנהגות מחפירה מצד התובע או הרעה ניכרת שחלה במצבה הכלכלי של המנוחה. התמונה היא דווקא שלא התקיים תנאי כלשהו מתנאים מרחיקי לכת אלה.

 

29.לגבי מצבה המנטלי והקוגניטיבי של המנוחה התמונה המתקבלת היא שבשנים הרלבנטיות היא הייתה במצב המצוין בסעיף 20(ד) דלעיל. כך בוודאי בשנת 1999, שאז הייתה כבת 73. כך גם בשנים 2004 ו-2005. בשנים האמורות הייתה המנוחה כבת 79-78 והיה זה כתשע שנים תמימות לפני מותה (ב-27.3.13, כנ"ל בסעיף 8). אינדיקציה נוספת למצבה של המנוחה באותן שנים עולה מכך שרק במחצית השניה של שנת 2008 (בהיותה קרובה לגיל 83 שנה) הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס למנוחה ורק בשלהי אותה שנה מונה לה אפוטרופוס (כנ"ל בסעיף 8). למעשה, גם העדים מטעם הנתבעת 3 (ובכללם המומחה הפסיכיאטר מטעמה, רופא המשפחה של המנוחה, עו"ד פרומן ועו"ד מיימרן) לא שללו זאת. מכל מקום, הנתונים שצוינו לעיל תומכים במסקנה האמורה וככל שהדבר נחוץ, הרי שהמומחה הפסיכיאטר מטעם התובע, אשר דגל בה במפורש, עדיף בעיניי בקשר לכך על זה שמטעם הנתבעת 3. זאת בשל הרושם שהותיר בעדותו וגם בשל השתלשלות העניינים בקשר לתעודות הרפואיות ולחוות הדעת השונות שנתן המומחה מטעם הנתבעת 3 על אודות המנוחה במועדים שונים בזמן אמת לעומת אלה שבמסגרת ההליכים דנן.

 

30. לעומת הקשר הטבעי ורב השנים של המנוחה עם אמו המנוחה של התובע ובהמשך לכך עם התובע והמהלכים שנעשו בעקבות אותם קשרים בנוגע להענקות לתובע, המצב שונה בכל הנוגע לנתבעת 3. הרושם שהתקבל מפסיפס הראיות הוא שהקשר הממושך בין המנוחה לבין התובע נשמר לכל אורך הדרך והוא נקטע רק כשהנתבעת 3 נכנסה לתמונה והחלה דוחקת את רגליו של התובע ומרחיקה אותו מן המנוחה. ביטוי משמעותי לכך יש בעובדה שבעת האשפוז של המנוחה עקב כאבי הראש (בחודש מרץ 2004), בשעה שהמנוחה חיפשה אדם קרוב, היא הורתה לנתבעת 3 ליצור קשר עם התובע דווקא ולא עם מאן דהו אחר.

בניגוד לכל אלה, לגבי הקשר עם הנתבעת 3, המדובר בקשר קצר טווח שנוצר בשנות החיים המאוחרות של המנוחה. סימני השאלה בקשר לכך גוברים ביודענו כי ההיכרות בין הנתבעת 3 לבין המנוחה נוצרה כשהנתבעת 3 פעלה כמתווכת בפרויקט המגורים שבו מדובר והייתה מודעת מקרוב למשמעויות של מהלכים שונים שתנקוט ביחסיה עם המנוחה. גם אם ניתן לקבל שהנתבעת 3 פעלה ביחס למנוחה לא רק ממניעים אגואיסטיים ופסולים, אלא גם כדי לסייע לה בקשיים שונים, איני מקבל את טענותיה של הנתבעת 3 כי מהלכים שנעשו לזכותה ולחובת התובע בשנת 2005 הם כאלה שיש בכוחם להביא לביטול זכויותיו של התובע ולהענקתן לה.

מכל מקום, מאזן ההסתברויות נוטה הרבה יותר לכך שהמהלכים שנעשו לזכות התובע (החל משנת 1999 ובהמשך לכך, אלה הרלבנטיים לענייננו שנעשו בשנת 2004) משקפים רצון פנימי של המנוחה, החף מהשפעות בעייתיות עליה ועוד יותר מכך, כי אין במה שנעשה לזכות הנתבעת 3, בשלב שבו הדברים נעשו, כדי להביא לביטול זכויותיו של התובע.

 

31.סימני השאלה בנוגע לקשר בין הנתבעת 3 לבין המנוחה ולתוצאותיה מתחזקים מכך שהנתבעת 3 נמנעה מהעדת עדים שונים (ובהם החבר פ., עו"ד בנישו ומי מפקידי הבנק) שהיו מעורבים במהלכים שונים בזמן אמת ושעדויותיהם היו עשויות לשפוך אור על מה שהוביל לשינויים ולתמורות שהנתבעת 3 טוענת שהתרחשו אצל המנוחה.

הדברים אמורים ביחס לכל העדים הנ"ל, אך עיקר עוצמתם במה שנוגע לעו"ד בנישו. זאת משום שעורך דין זה הוא זה שהיה מעורב בהכנת המסמכים שלפי הנטען משקפים את שינוי רצונה של המנוחה ביחס לדירה ושהובאו לידיעת התובע רק לאחר כחודש ממועד עריכתם באמצעות עו"ד מיימרן.

לנוכח מכלול השתלשלות העניינים ומה שעומד על הפרק, הייתה ציפיה ברורה שהנתבעת 3 תעיד גם את עו"ד בנישו ויש לזקוף את ההימנעות מהעדתו לחובת הנתבעת 3.

 

32.להימנעות מהעדת עו"ד בנישו יש משקל בפני עצמה ובנוסף לכך היא גם מצמצמת מאד את המשקל שיש לייחס לעדותו של עו"ד מיימרן, אשר משקלה וערך פעולותיו אינם רבים גם משום שנכנס לתמונה מאוחר מאד ומתוך היכרות שלו עם הנתבעת 3 בקשר לפרויקט הנדון ולא מתוך קשרים עם המנוחה עצמה וביוזמתה. כך הוא במיוחד בהינתן הדברים השונים בתכלית שנאמרו על פעולותיו של עו"ד פרידמן, אשר הכיר את המנוחה שנים רבות לפני האירועים הנדונים, ביצע עבורה פעולות שונות גם בעבר וגם מה שביצע בקשר לדירה הנדונה נעשה בהמשך טבעי למה שקדם לו (כנ"ל בסעיף 24).

 

33.מכל האמור לעיל עולה כי כמה וכמה דרכים מובילות לתוצאה דלעיל וכך במיוחד כשהן מצטרפות זו לזו ומשתלבות האחת ברעותה.

 

ד. סוף דבר והוראות להמשך אפשרי של הדרך 

34.לנוכח כל שנאמר, הרי שבנוסף להסכמה בנושא פיצול סעדים (הנ"ל בסעיף 4), ניתנים הסעדים הבאים:

א. פסק דין הצהרתי הקובע כי התובע הינו בעל כל הזכויות בדירה הנדונה.

ב. הוראה לנתבעות 2-1 לפעול לרישום הזכויות בדירה על שם התובע וזאת תוך 60 יום ממועד פסק דין זה.

 

35.על הנתבעת 3 לשלם לתובע את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה וכן שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,000 ש"ח למועד פסק דין זה.

 

36.לנוכח כל שנקבע ושנאמר עד כה, נראה כי אין מקום שיינתן צו להוצאות בכל הנוגע לנתבעות 2-1 (לא לזכותן ולא לחובתן) וכי ניתן להסתפק בכך שאם נתבעות אלה תהיינה מעורבות בהליכים נוספים הקשורים לעניינים שביסוד התביעה דנן (בסעיף 4 דלעיל או אחרים), ניתן יהיה להידרש במסגרתם גם לשאלת ההוצאות בקשר לתביעה דנן (וראו והשוו: בג"ץ 7541/08 גולדשטיין נ' פרקליטת מחוז המרכז, פס"ד מ-8.3.10). עם זאת, בהינתן מה שצוין בסעיף 4 דלעיל לגבי שאלת ההוצאות בקשר לנתבעות 2-1, נקבע כי ככל שמי מן הצדדים סבור שיש מקום לתוצאה שונה בקשר לכך, הוא רשאי להגיש עתירה מנומקת לכך עד 13.11.16 ובמקרה כזה תהיה ליתר הצדדים זכות תשובה עד 23.11.16, תהיה זכות תשובה לתשובה(ות) עד 30.11.16 ויינתן פסק דין משלים בנושא זה.

 

 

 

ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ח בתשרי תשע"ז, 30 באוקטובר 2016.

תמונה 2

 

רפאל יעקובי, שופט


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ