ת"א 40432-05-13

א. ההליכים שהביאונו עד הלום

1. ההליכים דנן מתנהלים בבית משפט זה לאחר שבשלבים שונים עלתה האפשרות שיתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה, שם מתנהל הליך אחר (ת"ע 14055-07-13) הנוגע לאותם עניינים בין התובע לבין הנתבעת 3 (ראו ההחלטות מ-17.9.13 ומ-3.12.15 ומה שקדם להן).

2. בפתיח לכתב התביעה המתוקן (שהוגש ב-23.10.13 ושבהמשך לו התנהלו ההליכים) עותר התובע לסעדים כדלקמן:

"1.ליתן צו הצהרתי, אשר יקבע כי התובע הינו בעל כל הזכויות בדירה אשר ברחוב ***הידועה כגוש * חלקה *(לשעבר 59) תת חלקה 24 (להלן: "הדירה"). 

2. להורות לנתבעות 2-1 לפעול לרישום הזכויות בדירה, על שם התובע, וזאת בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ולחילופין בלבד – למנות את בא כח התובע – עוה"ד אלון המר – ככונס נכסים, לצורך רישום הדירה על שם התובע, בלשכת רישום המקרקעין ולחייב את הנתבעות להעביר לכונס הנכסים כל מסמך שיידרש ולחתום על כל מסמך שיידרש, לצורך רישום הבעלות בדירה ע"ש התובע, והכל תוך השתת הוצאות כינוס הנכסים ע"ח הנתבעות.

3. לאפשר לתובע פיצול סעדים ובכלל זה לשם הגשת תביעה נגד הנתבעות בגין הנזקים שנגרמו לתובע בשל התנהלותן, מעשיהן ומחדליהן של הנתבעות.

4. לחייב את הנתבעות בהוצאות התביעה ובשכר טרחת עו"ד כחוק".

3. כאן המקום לציין כי הדירה שבה מדובר היא דירה שנרכשה ע"י מ. ז"ל (להלן: המנוחה) מן הנתבעות 2-1 (שהן חברות קבלניות) בשנת 1995 וטרם נרשמה על שמה. בשלבים הרלבנטיים הדירה רשומה ע"ש הנתבעות 2-1 ורשומה הערת אזהרה לזכות המנוחה, אשר גם התגוררה בה עד מותה.

4. ההליכים התנהלו בין התובע לבין הנתבעת 3, לאחר שהוסכם כי אין צורך בהליכים נגד הנתבעות 1 ו-2, אשר הודיעו כי תכבדנה כל שייפסק. בהתייחס לבקשה לפיצול סעדים (המצוטטת בסעיף 2 לעיל) הוסכם "שיינתן לתובע היתר לפיצול סעדים, תוך שמובהר כי אם יגיש תביעה נוספת נגד הנתבעות 1 ו-2 הן לא תהיינה כבולות לכל מה שקשור בתיק דנן". עוד הוסכם כי לשאלת ההוצאות בקשר לנתבעות 2-1 "ניתן יהיה לחזור... בסוף ההליכים בתיק דנן, תוך שבאותו שלב תינתן לכל הצדדים המעורבים הזדמנות להעלות כל טענותיהם בקשר לכך, לאחר שתתרחב הפרספקטיבה הנחוצה לצורך זה" (ראו פרוטוקול קדם המשפט הראשון, ע' 1, ש' 19-10 וע' 2, ש' 6-5).

5. לטענת התובע, בהסכם מ-3.5.04 (שנערך ע"י עו"ד דניאל פרידמן) העבירה לו המנוחה את הזכויות בדירה ללא תמורה, תוך הסכמה שתהיה זכאית לגור בדירה עד אחרית ימיה. באותו מועד נתנה המנוחה לעו"ד פרידמן יפוי כח בלתי חוזר להעברת הזכויות בדירה ולרישומן על שמו של התובע וגם חתמה על צוואה לפיה היא מורישה לתובע את כל נכסיה. בהמשך לכך, ב-18.8.04 נחתם הסכם נוסף, אשר בו התחייב התובע לאפשר למנוחה לגור בדירה ולשאת בהוצאותיה האישיות עד סכום מרבי של 250,000$, ככל שהיא תבקש זאת ממנו.

6. הנתבעת 3 טוענת כי התובע אינו זכאי לסעדים שהוא עותר להם, שכן המנוחה ביטלה ב-26.5.05 (לפני עו"ד בנישו) את עיסקת המתנה הנ"ל ואת יפוי הכח ובהמשך (ב-14.7.05) נתנה לה יפוי כח כללי נוטריוני לטפל בכל ענייניה ולאחר מכן (בצוואה מ-5.12.05) הורישה לה את כל רכושה ובכלל זה את הדירה.

7. חשוב לציין כי הן התובע והן הנתבעת 3 אינם קרובי משפחה של המנוחה, שהיא ילידת 26.1.26 (ת/17) ולא היו לה צאצאים. במצב דברים זה אין המדובר בנישול של זוכה טבעי בדירה, אלא דווקא במצב שבו עבור מי שיזכה בדירה תהיה זו "מתנת שמים". התובע טוען כי המנוחה העניקה לו את אשר העניקה בהיותו בנה של חברתה הטובה (שנפטרה בשנות ה-80 של המאה ה-20) ובכך שהיה איתה בקשר במשך שנים רבות וסייע לה בכל דבר שביקשה ממנו מתוקף היכרותם. הנתבעת 3 טוענת שזכתה למה שזכתה מן המנוחה מתוקף ידידות וקרבה שנרקמו ביניהן, בהיות הנתבעת 3 מתווכת נדל"ן שפעלה בפרויקט שבו נמצאת הדירה הנדונה, אשר הביאה גם לכך שהנתבעת 3 סייעה למנוחה – אשר גרה בדירה האמורה – בעניינים שונים הקשורים לדירה ובעניינים אחרים.