אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פלוני נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 24/10/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
40419-09-15
13/10/2017
בפני השופטת:
אורלי מור-אל

- נגד -
תובע:
פלוני
עו"ד נועם דבוש
נתבעים:
1. הכשרה חברה לביטוח בע"מ
2. י.י.

עו"ד לירן שטיין
פסק דין
 

 

 

  1. התובע, יליד 1989, נפגע בתאונת דרכים שארעה בתאריך 28/8/2012 עת רכבו של הנתבע-2 פגע בו שעה שרכב על אופניו. בשל נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, הגיש התובע תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

  2. הנתבעת הייתה מבטחת הרכב במועד התאונה והיא אינה חולקת על חבותה לשאת בפיצוי התובע בגין נזקיו. הצדדים חלוקים בנוגע לנכות שנגרמה לתובע, מצבו התפקודי וגובה הפיצוי המגיע.

  3. לשם בחינת מצבו של התובע מונה מומחה בתחום האורתופדיה אשר בדק את התובע וקבע נכות צמיתה בשיעור של 7.5% בגין פגיעה שנגרמה לתובע בשורש כף היד.

  4. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק, נשמעו עדות התובע ואמו. הנתבעים הסתפקו בהגשת תיק מוצגים מטעמם.

  5. בנסיבות שפורטו, אבחן תחילה את מצבו הרפואי של התובע ואת פגיעתו התפקודית ואדון לאחר מכן בשיעור הפיצוי המגיע.

    הפגיעות והנכות הרפואית

  6. ממקום התאונה הובל התובע לבית החולים באמבולנס שם תועד, כי התובע נחבל חבלה שטחית באזור המצח ומעל גשר האף, גב, כתף שמאל, CT ראש העלה חשד לדימום תוך מוחי והתובע אושפז לצורך השגחה, למשך 3 ימים. בנוסף, התובע סבל משבר בשורש כף יד ימין, ידו גובסה והוא הוזמן לביקורת במרפאה אורתופדית.

  7. למרבה המזל הסתבר, כי למעט הפגיעה ביד, לא נפגע התובע פגיעה משמעותית באיברים נוספים. התובע היה במעקב רציף אצל רופא הקהילה בגין כאבים שסבל ובשל מצב היד. הגבס הורד לאחר כחודשיים והתובע נדרש לעשות שימוש בסד ובמכשיר לאיחוי עצם, לבצע טיפולי פיזיותרפיה וריפוי ועיסוק ולהמשיך במעקב בנוגע למצב היד במשך פרק זמן ממושך. בכל אותה תקופה, התלונן התובע על הגבלות תנועה, כאבים וקושי בכתיבה.

  8. ד"ר ליאור פז שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתיק, סקר את מצבו של התובע לאחר התאונה וציין כי בבדיקתו הגופנית של התובע עדיין קיימת רגישות במישוש עמוק מעל עצם הספואיד והגבלה בטווח תנועה של 15 מעלות לכיפוף ו- 15 מעלות ליישור. שאר טווחי התנועה תקינים, כולל האצבעות. המומחה פרט, כי בצילום רנטגן שבוצע כ- 3 שנים לאחר השבר, נמצאו ממצאים המעידים על התפתחות דלקת שחיקתית במפרק הרדיו-קרפלי. ממצא זה הוא תוצאה של השבר והחבלה ולא מן הנמנע, כי בעתיד השחיקה תוחמר וטווחי התנועה יפחתו.

    בנסיבות שפורטו, קבע המומחה, שהתובע זכאי לנכות זמנית של 100% למשך 8 חודשים מתאריך התאונה ול- 30% נכות למשך שלושה חודשים נוספים, ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור של 7.5% לפי סעיף 35 (1) (ב) מופחת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המוסד לביטוח לאומי") בגין הגבלות התנועה הקלות בשורש יד ימין והיווצרות ארטריטיס קלה בשורש יד ימין. הצדדים בחרו שלא לשלוח למומחה שאלות הבהרה ואף לא לזמנו לחקירה נגדית.

  9. בהתאם להלכה, ככלל לא יסטה בית המשפט מחוות דעת המומחה מטעמו בהעדר נימוקים משכנעים (ראה לדוגמא ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מוניטי רבי (31/12/88). במקרה דנן, הצדדים לא חלקו כלל על הנכות הרפואית האורתופדית שנגרמה לתובע וניכר שהמומחה בחן את כל ההיבטים של הפגיעה וקבע את הנכות הרפואית בהתאם לשיקול דעתו ובהתאם לממצאים שלפניו. משכך אני קובעת כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בגין התאונה עומדת על 7.5% אחוזי נכות.

    הפגיעה התפקודית

  10. התובע טוען, כי יש להעמיד את פגיעתו התפקודית על שיעור של 10% בשל השפעת הנכות על מצבו ועל תפקודו והקושי היומיומי הכרוך בכך, בשים לב שמדובר ביד דומיננטית.

    הנתבעים טוענים לעומת זאת, כי נכותו של התובע היא מזערית ונעדרת משמעות תפקודית, בשים לב שהתובע מתפקד באופן מלא ועצמאי ולא נגרמו ויגרמו לו כל הפסדי שכר בגין התאונה.

  11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את גילו של התובע, השכלתו וכישוריו ואת תפקודו לאחר התאונה, אני מוצאת לנכון להעמיד את פגיעתו התפקודית של התובע בגין התאונה על שיעור נכותו הרפואית, דהיינו 7.5%, זאת בשים לב לכך שהנכות הרפואית אכן נמוכה יחסית אך יחד עם זאת המדובר ביד דומיננטית ולתובע מגבלות תנועה. בנסיבות שהוכחו ראוי לקבוע את ההשפעה התפקודית גם בשים לב לגילו הצעיר של התובע ולאפשרות החמרה, לכל הפחות כשיעור הנכות הרפואית.

  12. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995] (להלן: "עניין גירוגיסיאן"); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).

    בתצהירו פרט התובע שעד היום הוא סובל מכאבים והגבלות בתנועת שורש כף יד ימין וכן מכאב והגבלה בבסיס האגודל. לטענתו מאז התאונה ובעקבותיה הוא מתקשה בכתיבה עם יד ימין, מתקשה בהקלדה על מחשב ובכלל מתקשה להפעיל כוח באמצעות כף יד ימין, מתקשה להרים משא כבד ביד ימין בכל מאמץ של יד ימין מתעוררת החמרה בכאב. לדבריו מצבו מגביל אותו בלימודיו ובעבודה.

    התובע פרט, כי הוא בעל תעודת בגרות בציונים טובים, במועד התאונה היה בן 23 ולמד לבחינה פסיכומטרית שעתידה הייתה להתקיים ב- 23/9/2012. בעקבות התאונה (שארעה בתאריך 28/8/12), לא יכל להבחן במועד זה ומשכך דחה את מועד הבחינה לתאריך 21/3/13, דבר שגרם לו לצורך לשנן שוב את החומר וכן לעיכוב ברישום ללימודים גבוהים.

    בשנים 2012 – 2013 למד התובע לתואר במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן החליט לשנות מסלול וללמוד לתואר במדעי המחשב. החל משנת 2014, לומד התובע לתואר במדעי המחשב במכללה האקדמית תל אביב יפו.

    התובע תאר שלפני התאונה עבד בעבודות מזדמנות, לרבות בתנועה לאיכות השלטון, ובחברה נוספת במענה טלפוני, כאשר במועד התאונה לא עבד, אך חיפש עבודה במקביל ללימודים לתואר ראשון.

    לאחר התאונה החל מיוני 2013, עבד במספר משרות זמניות, כאשר במועד מתן התצהיר לא עבד. בסמוך לשמיעת הראיות הגיש התובע ראיות נוספות, לרבות תעודת מצטיין נשיא המכללה האקדמית תל-אביב יפו לאחת משנות הלימוד, ותלושי משכורת מחברת תוכנה בה החל התובע לעבוד החל מחודש ינואר 2017, במקביל ללימודיו.

  13. בעדותו הבהיר התובע, כי שיפר את ציוני הבגרות שלו באופן אקסטרני וכי החל את לימודיו באוניברסיטה שנה לאחר התאונה. התובע אישר שבמועד התאונה טרם נרשם ללימודים שכן לא היו לו ציוני הבחינה הפסיכומטרית והשיב כי אינו יודע עד מתי ניתן להירשם, אך הוא יודע שניתן להירשם מאוחר, או לפחות לסמסטר חורף. התובע השיב שהפסיד סמסטר לימודים אחד לפחות והיה יכול להגיש טפסי רישום מיד לאחר הפסיכומטרי. התובע הסביר שלמד שנה באוניברסיטה ועבר למדעי המחשב במכללה משום שהציון שלו היה נמוך מדי לעבוד למדעי המחשב באוניברסיטה.

    אשר לעבודתו החדשה, הסביר התובע שמדובר בחברת סטרט-אפ, וכי שכרו הגלובלי הוא 6,000 ₪, כאשר כיום הוא עובד בעבודה התואמת את תחום לימודיו, הוא מתכנת ופותר בעיות לדוגמא במרחב התלת מימדי, כאשר העבודה היא רוב הזמן על מחשב ולפעמים הוא צריך לרשום על לוח.

    אשר לעבודה לאחר התאונה הסביר שלרוב העבודות הפיזיות לא יכל לגשת בגלל היד אף כי עבד בחברה שמסדרת סחורה בחנויות, שעה שמדובר בשימוש בידיים אבל לא עבודה קשה. התובע הסכים שכאשר למד באוניברסיטה לא היה לו פנאי לדברים אחרים ולא עבד. באשר לתחום המחשבים, השיב התובע שאינו יכול להצביע על מעסיק שלא קיבל אותו בגלל היד, שכן לא ציין את נכותו עת ביקש להתקבל לעבודה.

    התובע אישר שהוא מקליד על מחשב בשתי הידיים והשיב שהרופא אמר לו לא להתאמץ באופן כללי ביד, התובע אישר כי היה לו אישור רפואי להשתמש במחשב לצורך מבחן, התובע השיב שלמרות שסיים את הלימודים בהצטיינות, היד הפריעה לו שכן היה צריך לכתוב הרבה, למרות המגבלה הוא מצליח אבל צריך לעשות הפסקות בגלל הכאבים. הוא צריך להשקיע יותר מסטודנטים אחרים וחושש שלא יצליח במבחנים בגלל היד.

    לדבריו של התובע, עובדים אחרים יכולים לעבוד יותר בימים שאין לימודים בגלל היד, בימים שיש לימודים הוא מסיים עבודה ב- 15:00 ומתחיל ללמוד ב- 16:00.

    התובע השיב, כי יש לו חלק בעבודות הבית, הוא עוזר במה שהוא יכול, עמו עם המצרכים, לזרוק זבל, להזיז דברים כבדים.

    התובע השיב עוד, כי הפעם האחרונה שהיה אצל רופא בקשר לתאונה היה בסוף שנת 2015, כאשר בעתיד בשל סיכויי ההחמרה יתכן שיצטרך טיפולי פיזיותרפיה נוספים.

  14. אמו של התובע מסרה בתצהירה שמאז התאונה התובע מוגבל ואינו עוזר לה בעבודת הבית וכי התובע התכוון בעדותו למצב שהיה קודם לתאונה. האם נשאלה במסגרת חקירתה הנגדית מאיפה יש לה את המידע שהנכות משפיעה על תפקודו של התובע והשיבה, כי הוא מתלונן שיש לו כאבים בשינויי מזג אויר ובמצבים מסויימים, כשהוא מתאמץ קשה לו לכתוב ולעבוד עם המחשב, מכך היא מסיקה שזה יפריע לו בעתיד.

  15. בחינת עדותו של התובע, על רקע המסמכים הרפואיים וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מביאים לידי מסקנה, כי לתאונה השפעה תפקודית מסוימת המתיישבת עם הנכות הרפואית, כאשר מהמכלול שהוכח, אני מתרשמת שנכות תפקודית בשיעור של 7.5% משקפת באופן הוגן את מצבו של התובע, גם בשים לב לאפשרות של החמרה בעתיד והגבלה יתירה בתנועות.

    הנתבעים טוענים, כי אין ליתן כל אמון בעדויות התביעה, תוך שהם מצביעים על מה שמסתמן לשיטתם כסתירות בעדות התובע ובין עדות התובע ועדות אמו בנוגע לעבודות הבית ועניינים נוספים. אין בידי לקבל טענה זו, בחנתי את עדות התובע ואת אישיותו, כפי שהשתקפה מן המסמכים שהיו לפני ומהתנהלותו בעת הדיון, מדובר בבחור צעיר, שנפגע בתאונה שקטעה את רצף לימודיו ותחילת כתיבת סיפור חייו למצער למשך מספר חודשים. התובע חווה את התאונה והשפעותיה בהתאם לאישיותו, פחדיו, אמונותיו ומצבו המשפחתי, כאשר ניכר שמדובר במשפחה מגוננת ודואגת. לא התרשמתי שהתובע או אמו, אינם אומרים אמת ומנסים להוליך שולל את בית המשפט או את הנתבעים. ניכר גם מחוות הדעת הרפואית, שאכן התובע סובל ממגבלות, שמפריעות לתפקודו והתובע ואמו ניסו כל אחד בדרכו הוא להעביר את המסר ואת השינוי שארע מאז התאונה. התובע לא האדיר את נזקיו, השיב שהוא מקליד על מחשב, ניכר מעדותו שהוא מסוגל ללימודיו, לעבודתו וגם לסיוע בבית, אולם מוגבל בשיעור העולה כדי שיעור הנכות הרפואית, שהוא שיעור קטן יחסית, שכן השבר ביד הותיר את אותותיו במגבלת תנועה כמו גם בדלקת הקיימת באזור. גם אם בעדות אמו של התובע נכרה מגמה של האדרת השפעת התאונה, אין בכך כדי לגרוע ממהימנות התובע או מן הקביעות המתבקשות מכלל החומר שהוצג לגבי מצבו.

    הנתבעים פשפשו בעברו הרפואי של התובע והצביעה על שלל נפילות ופגיעות המאפיינות ילדים ואנשים צעירים, לא מצאתי כי לאיזו מן הפגיעות החל משנת 2002 ועד לשנת 2011, שעיקרן בנפילות שונות וחבלות נקודתיות, יש כדי ללמד שהתובע לא מהימן בעדותו עת לא פרט קיומן של תאונות קודמות או כדי ללמד על מוגבלות בתפקוד עוד קודם לתאונה. לו רצו הנתבעים לנסות ולהוכיח נכות טרם לתאונה היו צריכים לבקש למנות מומחה מתאים, דבר שלא נעשה ושלא היה גם מקום לעשותו. בהתאם למסמכים שהוצגו, מדובר בתאונות קלות, חסרות משמעות תפקודית או אחרת שלגבי רובן לא היה כלל רצף טיפולי.

    בבואי לקבוע את הפגיעה התפקודית של התובע, לקחתי בחשבון את הפוטנציאל הגלום בו, את הפגיעה שנפגע, את שנקבע בחוות הדעת בעניינו של התובע, כאשר לטעמי, הנכונות והמאמצים שעושה התובע על מנת לנסות ולהתגבר על מגבלותיו אינם צריכים לפעול כנגדו עד כדי איון הפגיעה התפקודית, כפי שמבקשים הנתבעים לקבוע. בחוות דעת הרפואית התרשם המומחה ממגבלות תנועה ביד ומגבלות אלה מהוות פגיעה תפקודית שיש ליתן לה משקל, הגם שהתובע מצליח לתפקד ברמה גבוהה יחסית וזאת בשים לב לפוטנציאל שהיה גלום בו מלכתחילה. ניתן להתרשם שמדובר בבחור בעל יכולת, רצון וכישורים להצליח במקצוע שבחר לעצמו ונכון להתגבר על מגבלותיו.

    חשוב להדגיש שהתובע נפגע בגיל צעיר יחסית, טרם החל לכתוב את סיפור חייו וטרם התגבש בעבודה, קיים קושי לא מבוטל בנסיבות כאלה להעריך מה הייתה רמת התפקוד לולא התרחשה התאונה וגם משום כך, הצמדות לנכות הרפואית האורתופדית המבוססת כשלעצמה על מגבלות תנועה, מבטאת באופן הוגן את מצבו התפקודי של התובע.

    הנה כי כן, לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו, ובשקלול טיב וטיבעה של הפגיעה ויכולת ההסתגלות של התובע אני מוצאת לקבוע, כי שיעור השפעת נכותו על כושר תפקודו הכללי בגין התאונה היא בשיעור של 7.5%.

    משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות הנזק.

    ראשי הנזק

  16. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובע יליד: 26/8/1989.

    מועד התאונה: 28/8/12.

    גיל התובע בעת התאונה: 23 שנים.

    גיל התובע כיום: 28 וחודש לערך.

    שיעור נכות רפואית: 7.5%.

    שיעור נכות תפקודית: 7.5%

     

    הפסדי שכר לעבר

  17. כמפורט כבר לעיל, בעת התאונה התובע טרם החל בכתיבת סיפור חייו, היה בתחילת גיבוש לימודיו ומעמדו המקצועי ובעת התאונה עצמה היה במהלך לימוד לבחינה הפסיכומטרית, כך שבאותה תקופה ממש לא עבד, אף כי בתקופות מסוימות קודם לתאונה ולאחריה עבד עבודות זמניות. עוד הוברר שהתובע נאלץ לדחות את הבחינה הפסיכומטרית בשל התאונה למשך כחצי שנה.

    בסיכומיו טען התובע שאלמלא התאונה היה מתחיל לעבוד כשבוע לאחר הבחינה הפסיכומטרית ב- 1/10/12 לכל הפחות עד תחילת שנת הלימודים באוניברסיטה ויכל להרשם ללימודים באוקטובר 2012 או לכל המאוחר במרץ 2013 או למצער לעבוד עד תחילת הלימודים בספטמבר 2013. בנסיבות אלה מחלק התובע את הפסדי העבר לשתי תתי תקופות:

    האחת 11 חודשים מאז התאונה ועד תחילת הלימודים, כאשר בתקופה זו יש לחשב את הפסדי השכר בהתאם לשכר ממוצע במשק ולהפחית את הסכומים שהרוויח, כך שסך ההפסד עומד על 79,790 ₪.

    התקופה השנייה, היא בתקופת הלימודים האקדמיים, בתקופה זו מבקש התובע לחשב את ההפסד בהתאם למחצית השכר הממוצע במשק, כאשר בתקופה זו יש לפצותו לפי תפיסתו לפי מחצית התקופה – דהיינו 6 חודשים בכל שנה בסכום של 101,856 ₪.

  18. הנתבעים טוענים, כי הפסדי שכר לעבר הם ראש נזק מיוחד אותו יש להוכיח כדבעי באמצעות ראיות ואסמכתאות רלוונטיות וכי התובע לא עמד בנטל ההוכחה. התובע לא הוכיח כל הפסד בפועל כאשר לא עבד קודם לתאונה ולמשך כ- 9 חודשים וכאשר התובע העיד שלא עבד בעת הלימודים בשל הצורך להשקיע את מלוא מרצו בלימודים. הנתבעים מוסיפים שבמילא התובע לא עבד בעת היותו סטודנט בעבודות פיזיות כך שהתאונה לא הגבילה את כושר עבודתו. בנסיבות אלה טוענים הנתבעים, כי אין לפצות את התובע בגין הפסדי השתכרות לעבר.

  19. כפי שטוענים הנתבעים וכפי שנפסק לא פעם ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר ב'נזק מיוחד' שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי פ"ד לט(1)477), שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה.

    אולם, לעיתים, המציאות מורכבת וכאשר לא ניתן לחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדויקים וחד משמעיים, אין מניעה לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בהתאם לאומדן, המסתמך, בין היתר, על הנכות התפקודית שנגרמה לתובע.

    כך לדוגמא, ניתן שלא לפסוק על פי הפסד בפועל, במקרים בהם ברור שמאז התאונה ועד למתן פסק הדין נגרמו לתובע הפסדים אך יש קושי לאומדם, בין משום שטרם החל בכתיבת סיפור חייו והיו סיבות אחרות בגינן עבודתו הייתה מוגבלת באותה תקופה, בין משום שהוא מנהל עסק עצמאי ובין משום שהשתכרותו הייתה עשויה לגדול, או משום ששיעור ההפסדים של התובע אינו ברור ויכול ויש סיבות נוספות להפסדים אלה מעבר לפגיעה התפקודית בתאונה וכך גם במקרים יש לקחת בחשבון נתונים נוספים שהיקפם לא הוברר עד תום.

    השוו בהתאמה לת"א (ת"א) 1714/04 עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר (18.11.2009), שם נאמרו הדברים הבאים:

    "גם בעניין זה קבעה הפסיקה כי ניתן לחייב בסכום גלובלי בגין הפסדי השתכרות בעבר שנקבע על דרך האומדן המתבסס על מכלול הראיות בהיעדרם של נתונים מדויקים וחד-משמעיים (ראו: קציר, כרך א, עמ' 17-18, לרבות האסמכתאות המפורטות שם)".

    ראו גם: עא (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף (5.3.84).

    במקרה דנן, בנסיבותיו של התובע, קשה לאמוד את הפסד השתכרותו בעבר בהתאם לחישובי הפסד בפועל, זאת כאשר הכנסתו בתקופה הסמוכה לתאונה לא הייתה יציבה ואיננה יציבה גם היום מסיבות רבות, שלחלקן אין כל קשר לתאונה, יחד עם זאת בניגוד מוחלט לטענות הנתבעים לא ניתן להתעלם לחלוטין מהשפעות התאונה.

    גם אם אניח שהתאונה לא גרמה לעיכוב הרישום של התובע לאוניברסיטה, בשים לב למועד הצפוי של הבחינה הפסיכומטרית (בספטמבר 2012) ובשים לב למועד הרישום ללימודים וגם אם אניח שהתובע לא הוכיח כי אכן במסלול הלימוד בו חפץ היה יכול להירשם לסמסטר חורף וכי בעת הרישום לסמסטר חורף אכן היו בידו כל ציוני בחינות הבגרות הנדרשים, עדיין לא ניתן להתעלם מכך, שהתאונה גרמה לדחיית הבחינה הפסיכומטרית בחצי שנה ולצורך ללמוד שוב לבחינה הפסיכומטרית בחודש מרץ 2013, כאשר בכל אותה תקופה סבל התובע מהשפעות התאונה, תחילה בנכות זמנית מלאה (למשך 8 חודשים !) ולאחר מכן בנכות זמנית חלקית של 30% (למשך 3 חודשים נוספים), כך לפי המסמכים הרפואיים וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שלא נסתרה.

    ניתן להעריך במידה רבה של וודאות שלולא התאונה ולו היה עובר התובע את הבחינה הפסיכומטרית במועד, גם אם לא היה נרשם לאוניברסיטה באותה שנה, הרי שעה שסיים את בחינות הבגרות ואת הבחינה הפסיכומטרית היה חופשי לעבוד בעבודות מתאימות, כאשר היסטוריית התעסוקה של התובע הוכיחה, כי כאשר לא היה מצוי בלחץ של לימודים נהג לעבוד עבודות זמניות, כך בין שנת לימודים אחת לשנייה וכך בשנה האחרונה ללימודים בה שעות הלימודים היו פחותות. בתאריך 26/6/13, דהיינו בסמוך לאחר ביצוע הבחינה הפסיכומטרית, וסיום הנכויות הזמניות החל התובע לעבוד למשך כשלושה שבועות בעבודה זמנית, כעובד כללי. כמו כן, עבד במהלך שנת 2013, בחברת תגבור בע"מ כמשגיח בבחינות בגרות בין התאריכים 1/8/13 ועד 10/13 עבד בחברת סער בטחון בחדר בקרה, באוגוסט עד ספטמבר 2015, עבד במשרד החינוך במענה טלפוני והחל מינואר 2017, החל לעבוד במקצוע אותו הוא לומד.

    הווה אומר, בסבירות גבוהה מאוד, התאונה גרמה לתובע להפסדי שכר בסמוך לאחר התאונה בין בשל כך שלא יכל לעבוד, אף שלא היה מחויב ללימודים בסמוך לאחר התאונה ולאחר המועד הצפוי של הבחינה הפסיכומטרית ובין בשל העיכוב שנגרם בהרשמתו ללימודים. הדחייה של הבחינה הפסיכומטרית בחצי שנה גרמה להפסדי שכר שכן שבאותה חצי שנה לא יכל התובע לעבוד, בין בשל כך שהיה בנכות זמנית מלאה למשך 8 חודשים ובין משום שהיה צריך ללמוד לבחינה הפסיכומטרית במועד הנדחה.

    בחישוב הפסדי שכר לעבר, יש להתחשב ב- 7 חודשי אי כושר לאחר מועד הבחינה הפסיכומטרית שהיה צפוי ב- 23/9/12 ובוצעה לבסוף רק ב- 21/3/12, כאשר נכותו הזמנית המלאה של התובע נמשכה עד ליום 28/4/13, שעה שלאחר מכן עד לתאריך 28/7/13 סבל התובע מנכות זמנית בשיעור של 30%.

    יחד עם זאת, בעד חישוב הפסדי השכר של התובע בעבר, יש לקחת בחשבון שהתובע לא הוכיח שלא התקבל לעבודה כלשהי בשל מצב היד, כך לדוגמא התובע לא הוכיח שעבד בעבר בעבודות כמו מלצרות, כך שהתאונה שללה ממנו תחום בו נהג לעבוד ולא יכל להשתלב בו שוב, גם קודם לתאונה נהג התובע לעבוד עבודות זמניות שאינן פיזיות, כמו החתמה על עצומות, השגחה בבחינות בגרות ומענה טלפוני. התובע יכל לעבוד בעבודות מסוג זה, גם כאשר ידו הייתה מוגבלת.

    באשר לבסיס השכר בעבר, אין לטעמי להידרש לשכר ממוצע במשק, מדובר בעבודות זמניות וחלקיות בלבד, אף שבתקופה שלאחר הבחינה הפסיכומטרית הצפויה ועד תחילת הלימודים, לא הייתה מניעה שהתובע יעבוד עבודה במשרה מלאה, מבוססת קצת יותר.

    בנסיבות העניין לטעמי יש להעמיד את הפסדי השכר של התובע לעבר על סך גלובלי של 30,000 ₪, סכום המתיישב עם הפסד שכר של ששה חודשים בהתאם לשכר מינימום, נכון לעת הזו, בשים לב לכך שמדובר בפרק זמן ממושך של למעלה מחמש שנים, כאשר כמתואר לעיל, בחלקו ממילא לא היה התובע עובד בשים לב ללימודיו ולנוהגו בעבר שלא לעבוד בעת הלימודים, בחלקו עבד ולא הוכח כי נגרמו לו הפסדים ובחלקו נשללה ממנו האפשרות לעבוד בשל מצב היד, כאשר מדובר בעיקר בתקופה שלאחר המועד הצפוי של הבחינה הפסיכומטרית. בנסיבות העניין, נכון לקבוע כי סכום זה כולל את הפסדי הפנסיה.

    גריעה מכושר ההשתכרות

  20. אשר לגריעה מכושר ההשתכרות, טוען התובע, כי הגיש ראיות לפיהן הישגיו בתחום מדעי המחשב גבוהים ומרשימים מאוד. התובע טוען, כי בנסיבות אלה יש לחשב את הפסדיו לפי בסיס שכר של כפל השכר הממוצע במשק בהתאם לנכות תפקודית של 10%, ומשכך לטעמו הפסדיו מגיעים לכדי 467,980 ₪, כאשר התובע מציע לחשב את הפסדיו בהתאם ל- 70% חישוב אקטוארי וטוען להפסד של 327,586 ₪, לסכום זה מבקש התובע להוסיף הפסדי פנסיה בשיעור של 14.33%.

  21. לעומת זאת, טוענים הנתבעים שבטענת התובע לנכות תפקודית אשר תשפיע עליו בעתיד, אין ממש ולכן אין לפצותו בגין ראש נזק זה. לטעמם של הנתבעים, לא נותרה לתובע נכות תפקודית המשפיעה על כושר השתכרותו. נהפוך הוא. התובע החלים ולא נגרם לו כל הפסד עד כה, הוא התחיל לעבוד בתחום העיסוק שלו ואף השביח את שכרו. הנתבעים מדגישים, שקיומה של נכות אינו משמש הוכחה כשלעצמה לקיומו של הפסד כושר השתכרות.

    לחלופין, וככל שאסבור שבכל זאת מגיע פיצוי, סבורים הנתבעים, כי יש לחשב את הפיצוי בהתאם לבסיס השכר הנוכחי של התובע שהוא 6,000 ₪, שכן לטעמם פוטנציאל השתכרות התובע רחוק שנות אור מכפל השכר הממוצע במשק ואף אינו מגיע לכדי השכר הממוצע במשק, אלא רק עד 6,000 ₪ כשכרו דהיום לכל היותר.

    לחלופי חילופין וככל שיש להשקיף על התובע כקטין שטרם גיבש את מסלול תעסוקתו, מציעים הנתבעים להתחשב בשכר הממוצע במשק ולא יותר מכך, שכן התובע לא הראה נתונים חריגים המצדיקים חריגה מן השכר הממוצע במשק. הנתבעים מדגישים כי יכולות התובע אינן מצביעות על חריצות יוצאת דופן או יכולות לימוד פנומנליות - התובע נדרש להשלים בגרויות, הציון הפסיכומטרי שלו אינו גבוה במיוחד, הוא לא השתלב בעבודות קבועות או מניבות שכר גבוה בעבר, והעובדה שקיבל תעודת הצטיינות לגבי שנת לימודים אחת אינה מעידה על הישגים יוצאים דופן במיוחד.

    אשר להפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, הנתבעים טוענים, כי התובע אינו זכאי לזכויות כאלה, שעה שלא הוכיח שעובר לתאונה ואף לאחריה זכה להפרשות פנסיוניות ללא קשר לתאונה.

  22. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין לרבות גילו ומצבו של התובע בעת התאונות באתי לידי מסקנה, כי בסיס השכר הראוי הינו השכר הממוצע במשק.

    ההלכה בעניין בסיס שכרם של קטינים וצעירים ידועה ולא יכולה להיות נתונה במחלוקת. בע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (27/9/05), קבע בית המשפט העליון את ההלכה עליה חזר בית המשפט בעקביות גם בפסיקה מאוחרת יותר כי קטין וצעיר בתחילת דרכו, ראוי ככלל לקביעת הפסדי שכר בהתאם לשכר ממוצע במשק, אף כי המדובר בחזקה הניתנת לסתירה, בשים לב לגילו של הקטין ונתוניו. בהתאם לפסיקה, ככל שאדם מתבגר נצברים נתונים אודות לימודיו, תחביביו, כישוריו, התמדתו בדרך מסויימת ולאור הנתונים הללו עשוי להתפזר הערפל בדבר פוטנציאל השתכרותו העתידי של הקטין. בית המשפט הוסיף, כי האפשרות לסטות מן ההנחה העובדתית מסתברת יותר ככל שגילו של הקטין מתקרב יותר אל עבר תום תקופת הקטינות ותחילת תקופת העבודה, אם כי דרושות ראיות ואינדיקציות ברורות על מנת לאפשר סטייה מן החזקה. בעניין רים אבו חנא, כאשר מדובר היה בתינוקת רכה בשנים שנפגעה, סבר בית המשפט, כי לא הובאו טעמים המאפשרים סטייה מחזקת השכר הממוצע במשק.

    הפסיקה העקבית לאחר הלכת אבו חנא, תומכת במסקנה זו. כך לדוגמא, בע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח (11/4/06), דובר בקטין בן 17 בעת התאונה, אשר נתוניו משכו לכוונים מנוגדים מחד בעיות משמעת ומאידך הראה כשרון באלקטרוניקה ומחשבים. בית המשפט לא נכון היה לסטות מחזקת השכר הממוצע במשק.

  23. התובע בענייננו נפגע בהיותו בן 23 בטרם החל לכתוב את סיפור חייו, כאשר אך השלים את הבגרויות, היה על סף עריכת הבחינה הפסיכומטרית ובחירת מסלול לימודים ומסלול מקצועי. התובע התחיל בלימודי מתמטיקה באוניברסיטה ובחר להמשיך בלימודי מדעי המחשב במכללה, כאשר הודה בכנות שציוניו לא הספיקו לקבלה לאוניברסיטה במסלול זה. במכללה, באחת משנות הלימודים קיבל התובע תעודת הצטיינות ובשנת הלימודים האחרונה השתלב בעבודה בשכר של 6,000 ₪. התובע לא הוכיח מה שיעור השתכרותם של בוגרי מסלול לימודים כמו שלו לא ברור אם בכוונתו להשתלב בלימודים גבוהים ועד כה לא הראה השתלבות יוצאת דופן בעבודה. בנסיבות כאלה, אף שקשה לחלוק שהתובע יגיע בעתיד לשכר הממוצע במשק ואולי אף יעלה עליו, קשה לקבוע מלכתחילה שיעור שכר גבוה יותר לאורך כל התקופה. בנסיבות העניין, קביעת בסיס השכר כשכר הממוצע במשק, מתחשבת בעובדה שיתכן שבשנים הראשונות ירוויח התובע שכר פחות וככל שיתבסס בעבודה ירוויח שכר גבוה יותר, כך שממוצע השכר במהלך השנים יהא השכר הממוצע במשק.

  24. באשר לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, נעשתה בפסיקה הבחנה בין שלושה מושגים שונים: "הנכות הרפואית", "נכות תפקודית", ו"אובדן כושר השתכרות" שנגרמים עקב תאונה, בעניין גרוגיסיאן, קבע בית המשפט, כי המונחים אינם דומים וכי יתכן מצב בו קיימת נכות רפואית ותפקודית שאינה גורמת הפסד השתכרות בפועל -

    "אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב העבודה והפגיעה, טיבו של הנתבע מהות הפגיעה וגורמים נוספים.

    יובהר כי קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת (ע"א 722/86, יונס המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג(3) 875 ,878).

    בהתאם לפסיקה, ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד. מבחינת אובדנו של היחיד, יש לבחון את כלל הנסיבות ובכללן אופי העבודה, חזרה לעבודה. גם לטיבו של המעביד, עשויה להיות נודעת חשיבות. "הנכות הרפואית", "הנכות התפקודית" ו"אובדן כושר השתכרות" הם מעין שלושה מעגלים, המצויים זה בתוך זה, כאשר במעגל החיצוני מצויה הנכות הרפואית, במעגל הפנימי יותר, הנכות התפקודית, ובמעגל הפנימי ביותר, מצוי אובדן כושר ההשתכרות. כאשר באים לקבוע הפסדו של ניזוק, יש להשתמש, ככל שמאפשרים הנתונים, במעגל הפנימי ביותר, אך כאשר אין במעגל הפנימי ביותר די כלים כדי לאפשר קביעת הנזק, יוצאים החוצה לכיוון המעגלים החיצוניים יותר ומהם משליכים ולומדים על המעגלים הפנימיים יותר. בהעדר נתונים מיוחדים, המעגל החיצוני של הנכות הרפואית ישליך על המעגל האמצעי של הנכות התפקודית וכך גם בהעדר נתונים ישליך המעגל האמצעי של הנכות התפקודית על המעגל הפנימי של הפסד ההשתכרות (ראה: ת"א 1672/03 חאיק פואד נ' מגן חברה לביטוח (30/10/05)). וראו פסק דינו של כב' השופט עמית בעא 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11/1/2015), שם חזר בית המשפט על ההלכה, כי יש להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש נזק של גריעה או אובדן כושר השתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התפקוד הכללי, אם כי ברוב המקרים המרכזי, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע. בית המשפט עמד על כך, כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע ויתכנו פערים ביניהן אם למעלה ואם למטה.

    כשעסקנן במקרה של ניזוק צעיר שטרם החל בכתיבת סיפור חייו, קבעה בדרך כלל הפסיקה, כי יש לבצע חישוב אקטוארי על בסיס הנכות התפקודית והשכר הממוצע במשק, דבר שיש בו כדי לתרום לוודאות המשפטית ולהתחשב בכך שהקטין או הצעיר טרם החל בכתיבת סיפור חייו. יחד עם זאת, במיוחד כאשר המדובר בנכויות בשיעורים נמוכים יחסית בשיעור הקרוב ל- 10% ומתחת לשיעור זה, נראה שנכון לשקול כל מקרה לגופו וכי נכון להתחשב במכלול הנסיבות ובכלל זה בהתרשמות ממצבו של התובע ומיכולתו להתגבר ולהסתגל לנכותו.

    במקרה דנן, חרף נכותו של התובע ופגיעה ביד דומיננטית, התובע השתלב בלימודים במקצוע שרצה ללמוד, התובע עבר את הבחינה הפסיכומטרית בהצלחה, עומד בהצלחה בלימודים והשתלב לאחרונה בעבודה במקצוע אותו בחר. התובע העיד שלא מסר למעבידיו על מצב היד, ואף שטען כי בשל מצב היד אינו יכול לעבוד שעות ארוכות, ניתן להתרשם שהשפעת הנכות התפקודית על התובע היא חלקית ולא מלאה. יחד עם זאת, בעת חישוב הפסדי השכר לעתיד, יש להתחשב במגבלת התנועות בידו של התובע, כמו כן בקביעת המומחה שתתכן החמרה בעתיד.

    אכן התובע סובל בעיקר ממגבלה ביד דומיננטית, וייתכן, שמגבלה זו אכן תפגע בכושר השתכרותו לעתיד ואולם השתלבותו עד כה בלימודים ובעבודה מלמדים, ששכרו בעתיד אינו עתיד להיגרע כמלוא שיעור הנכות בכל שלב ועת. ניכר שהתובע הסתגל למומו ונכותו לא תגרע משכרו, לפחות לגבי חלק מתקופת עבודתו בעתיד. בנסיבות כאלה, נכון לפסוק סכום גלובלי סביר, המסתמך על חישוב אקטוארי והמתחשב בכל הנסיבות.

    במסגרת חישוב זה יש להתחשב בשכר הממוצע במשק לישראלים, עובדי שטחים ועובדים זרים (ראה: עא 267/12 סרגי דוידנקו נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (27/7/14)). העומד בהתאם ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 10,005 ₪ מסכום זה יש להפחית מס הכנסה בהתאם לנתוני התובע בסך 733 ש"ח. ולפיכך השכר הממוצע בניכוי מס הכנסה עומד על 9,272 ₪.

    בשים לב לנתונים אלה, ולחישוב הנדרש, אני מעמידה את הפיצוי של התובע בגין אובדן כושר ההשתכרות על סך של 135,000 ₪ (בשים לב לאומדן של חישוב אקטוארי בשיעור של 70%).

    לסכום זה יש להוסיף פנסיה, שחייב מעסיק לשלם על פי דין ואין שחר לטענת הנתבעים כי אין לחשב לתובע תשלומי פנסיה. שיעור הפנסיה המקובל במשק בהתאם לצו ההרחבה מתחילת שנת 2017 עומד על 12.5% לפיכך, שיעור הפיצוי בתוספת פנסיה עומד על – 151,875 ₪.

    עזרת הזולת

  25. לטענת התובע, לאחר התאונה ובמשך כשנה התקשה מאוד בהפעלת היד ונזקק לעזרה אותה קיבל בעיקר מהוריו. אין מחלוקת שהתובע לא נזקק לעזרה בשכר. התובע מדגיש את תקופת הנכויות הזמניות הארוכה ואת העובדה שגם בעת הזו נזקק לעזרה בחלק מן הפעולות, כאשר בהתאם למומחה קיימת אפשרות של החמרה. בנסיבות אלה מעמיד התובע את הפיצוי על סך גלובלי של 25,000 ₪ לעבר ולעתיד.

  26. הנתבעים טוענים שאין לפסוק כל פיצוי שעה שהתובע לא נזקק לעזרה בשכר ולא יזקק לעזרה כזו בעתיד.

  27. התיעוד הרפואי הנוגע למצבו של התובע לאחר התאונה, מעלה כי התובע היה בטיפול רציף בשבר אשר לא החלים בצורה מיטבית, נזקק לביקורות רפואיות ולטיפולים תכופים. לא בכדי הכיר המומחה מטעם בית המשפט בשמונה חודשי אי כושר מלאים.

    אמנם אין מחלוקת שהתובע לא נעזר בעזרה בשכר וקיבל את העזרה לה הוא זקוק מקרובי משפחה, אך ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, פיצויים בשל נזק גוף, התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’, פ"ד כח(1) 277). לכן השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

    בנסיבות העניין, יש לקבוע, כי אכן התובע היה זקוק לעזרת צד ג', במובן זה שבתקופה הסמוכה לתאונה נזקק לעזרה אינטנסיבית, החורגת מעזרה רגילה של בן משפחה, במיוחד בתקופה בה היה עם גבס על ידו הדומיננטית.

    לעניין שיעורו של הפיצוי, וכמפורט בעניין שושני הנ"ל, יש לקבוע כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279ז- 280א), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח’, פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

    באשר לעתיד, מהראיות שהובאו ומהתרשמות ממצבו של התובע, אף שיכול שהתובע נזקק לעזרה מוגבלת בפעולות מסויימות, לא מדובר בעזרה ממשית, הגם שאפשר שחלק ממטלות הבית קשות יותר עבורו ותהיינה פעולות שיזקק בהן לעזרה. יחד עם זאת, יש להתייחס לאפשרות קיימת של החמרה במצב היד והגבלה יתרה בתנועות.

    במכלול נסיבות העניין, אני מוצאת לנכון להעמיד את עזרת הצד ג' לעבר ולעתיד בגין התאונה על סכום של 16,000 ₪.

    הוצאות רפואיות, נסיעות וכלליות

  28. התובע מעריך את הוצאותיו הרפואיות והאחרות בסכום כולל של 45,000 ₪ לעבר ולעתיד כאשר את הוצאותיו הרפואיות מתוך סכום זה הוא מעריך בסך גלובלי של 25,000 וטוען כי אין המדובר בתאונת עבודה והוא זכאי להחזר מוגבל בלבד של הוצאות. התובע מדגיש עוד כי הוא מבצע פיזיותרפיה עצמית ורוכש לעצמו מכשירים באינטרנט. באשר להוצאות נסיעה, טוען התובע שנזקק לנסיעות רבות לקופות החולים ובתי החולים, ויתכן שאף יזקק לטיפול בעתיד נוכח ההחמרה האפשרית בעתיד. התובע טוען עוד להוצאות בגין משרד עורכי הדין בסך 1,200 ₪, כאשר מדובר בתיק המנוהל מזה שנתיים בבית משפט ונדרשו הוצאות בגין צילומי מסמכים רבים מאוד, דמי בולים, נסיעות ועוד'.

  29. הנתבעים טוענים לעומת זאת, כי התובע לא הוכיח דבר והשיב בעדותו כי קיבל החזרים על חלק מן ההוצאות שהוציא וכי לא ביקש החזרים על כל ההוצאות כיוון שרצה לרכז את הכל. הנתבעים מדגישים שהתובע לא מבקר באופן תדיר אצל רופאים, וכי המומחה לא קבע שיזקק לטיפול רפואי בעתיד, משכך אין לפסוק לטעמם דבר.

  30. עיקרון העל העומד בבסיס תורת הפיצויים בנזיקין הינו העיקרון של השבת המצב לקדמותו, לפיו על המזיק ליתן לנפגע אותו סכום, אשר באמצעותו יועמד הנפגע, ככל האפשר, באותו מצב בו הוא היה נתון, אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין (ראו, ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3), 762, 772-773 (1982)). בהינתן עיקרון זה, נפסק כי נפגע זכאי לפיצויים בגין הוצאות רפואיות והוצאות נוספות שהוציא לאחר הפגיעה, הנחוצות באופן סביר לשם החזרת המצב לקדמותו.

    אמנם, עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראה: ד. קציר "דיני הנזיקין" עמוד 11; ע"א 4986/91, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (1994)), ברם, הוכח לפניי כי התובע הגיע למעקבים רפואיים ונדרש לטיפולים רפואיים לרבות טיפולי פיזיותרפיה ובדיקות, ולבטח נדרש לסיוע ועזרה של הוריו בהסעות, או בהוצאות נסיעה.

    משהוכחה לפני נחיצות הטיפולים, המעקב הרפואי, נסיעות מיוחדות וממילא הוצאות הנסיעות הכרוכות בכך ראוי לפסוק לתובע סכום סביר שישפה אותו על הוצאותיו, כאשר סביר לקבוע, כי לגבי חלק מן ההוצאות, בין הרפואיות ובין האחרות, לא קיבל ולא יקבל החזר.

    במקרה דנן, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך אומדנה ו"על הצד הנמוך והבטוח" - לשם שמירה על האיזון הראוי (ראה: למשל: ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ, פ"ד לב(1) 654; י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ע"א 77/67, מ"י נ' דהאן, פ"ד כא(2) 128; ת.א. (תל-אביב-יפו) 394/98, אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2006); ת.א. (תל-אביב-יפו) 1616/04, שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ [פורסם בנבו] (2009); ת.א. (ירושלים) 1515/96, יהושוע נ' הסתדרות (1999)).

  31. בנסיבות העניין, בשים לב לכל הנתונים המפורטים עד כאן, אני אומדת את הוצאות התובע בגין הוצאות רפואיות נסיעות והוצאות אחרות עליהן לא יקבל החזר בגין התאונה לרבות ההוצאות הכרוכות בניהול התביעה בסך של 6,000 ₪ לעבר ולעתיד.

    נזק לא ממוני

  32. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, לשיעור הנכות (הרפואית), ול- 3 ימי אשפוז, בשים לב לתקופה הארוכה שנדרשה להחלמת התובע, ולמכלול נסיבות העניין, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 17,000 ₪, הכל בהתאם לסמכותי על פי התקנות.

    הערכת הנזקים

    57. מתקבלת הערכת הנזקים הבאה:

    א.הפסדי שכר לעבר30,000 ₪

    ב.גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה – 151,875 ₪.

    ג.עזרת הזולת -16,000 ₪

    ד.הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות שונות -6,000 ₪

    ה.נזק לא ממוני - 17,000 ₪

    סך הכל סכום של 220,875

  33. במסגרת סיכומי התשובה טען התובע שיש לפסוק הוצאות לנתבעת בשל דרך התנהלותה בהליך, הצורך להגיש בקשות שונות, סירובה להצעת הפשרה של בית המשפט והצורך לנהל דיון הוכחות. בנסיבות תיק זה, אין בידי לקבל את הטענה. אכן בתיק ניתנה הצעה נמוכה מן הפיצוי שנפסק לבסוף, כאשר בדיעבד לאחר שמיעת הראיות הסתבר, כי ההצעה הייתה מתונה וסבירה והתיישבה עם נסיבות המקרה. אכן יש לשאוף שתיקים מסוג זה, בהם תחומי הפיצוי הסבירים ידועים ומותווים על ידי הפסיקה, יסתיימו בפשרה תוך חסכון בזמנם של הצדדים ובית המשפט וחסכון בעלויות האגרה. יחד עם זאת, עצם רצונה של הנתבעת לברר את ההליך ולהביא להכרעה משפטית אינו אמור לגרור מניה וביה "ענישה" בדמות הוצאות לדוגמה, או פסיקת פיצוי גבוה יותר רק משום כך. אמנם יש מקרים, בהם מתקבל הרושם של ניצול ההליך לרעה והעלאת טענות מן הגורן ומן היקב תוך הכבדה ואולי במטרה להאריך לשווא, לא זה המקרה דנן, ההליך כאן נוהל ביעילות והגיע לכדי סיום בתוך פרק זמן סביר והגם שהנתבעת התעכבה בהודעת עמדתה להצעת בית המשפט, הדבר לא גרם לעיכוב בניהול ההליך. לגופו של עניין, הנתבעת טענה טענות ענייניות, לא כפרה סתמית בחבות, לא הכבידה על ההליך וחקירת עדי התביעה הייתה עניינית וממצה (השוו להבדיל: ת"א 42058-01-16 דהן נ' הפניקס (7/5/17)). הנסיבות דנן, אינן מצדיקות פסיקת הוצאות מיוחדות אך בשל כך שנוהל הליך.

    אין אלא לקוות שהנתבעת וחברות ביטוח אחרות תשכלנה לאתר את המקרים בהם אין מקום לנהל הליך, גם אם לטעמן הצעת בית המשפט הייתה על הצד הגבוה, שכן ממילא ניהול הליך כורך בחובו הוצאות נוספות אם בזמן ואם במשאבים ובמרבית המקרים שכרה של הנתבעת יוצא בהפסדה מבחינת ההוצאה הכספית וכך גם יוצא נפסד הציבור הנושא בנטל תגמולי הביטוח. במקרה דנן, הפסדה של הנתבעת הוא שכרו של התובע שזכה בפיצוי גבוה יותר התואם את מצבו כפי שהוכח לאחר שמיעת ראיות.

  34. התובע שב וטען במסגרת סיכומיו שהוא מקווה שהסכמתו להצעת הפשרה לא תביא להפחתת הפיצוי, למען הסר כל ספק, אבהיר, כי הצעת הפשרה כמו גם הפיצוי שנפסק נעשו בהתאם לנתונים שהוכחו, התרשמותי ממגבלותיו של התובע ומכלול הנסיבות. הא ותו לאו.

     

    סוף דבר

    הנתבעים ישלמו לתובע באמצעות הנתבעת סך של 220,875 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

    כמו כן יישאו הנתבעים בתשלום שנשא התובע בגין אגרת בית משפט בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום, בשכר עדות העדה מטעם התובע בצירוף ריבית הצמדה מיום התשלום, וכן בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% מן הסכום שנפסק.

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

     

    המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לצדדים.

     

     

    ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ח, 13 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ