פלוני נ' עיריית תל אביב יפו

הצדדים השלישיים:     1. ר. נאם יזמות בע"מ

                                          2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

                                          עו"ד עמיחי טרוזמן

פסק דין

לפניי תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה מיום 14.7.20, בעת שהחליק על כתם שומני במדרכה שבתחום שיפוטה של הנתבעת, עיריית תל-אביב יפו (להלן: "הכתם" או "המדרכה" או "התאונה" לפי העניין).

הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי כנגד חברת ר. נאם יזמות בע"מ, חברת הניקיון שפעלה במקום בו אירעה התאונה וכנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ, מבטחתה (להלן: "חברת הניקיון").

בישיבת הוכחות מיום 15.10.25 נשמעו עדויות התובע, חברו של התובע שהיה עד לקרות התאונה (להלן: "חברו של התובע"), אחיו התאום של התובע, אשר ליווה אותו לטיפול רפואי לאחר התאונה (להלן: "אחיו של התובע") ורעיית התובע (להלן: "רעיית התובע"). כמו כן, נשמעו עדות הגב' יערית צבי, מנהלת מחלקת תכנון ובקרה באגף התברואה מטעם הנתבעת (להלן: "המנהלת מטעם הנתבעת") ומר שלמה בוזגלו, הבעלים של חברת הניקיון (להלן: "הבעלים של חברת הניקיון"); הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, התובע ביום 20.10.25, הנתבעת ביום 5.11.25, הצד השלישי ביום 19.11.25 וסיכומי תשובה הוגשו ביום 24.11.25 ולהלן פסק-הדין.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. בכתב-התביעה נטען, כי התאונה אירעה בעת שהתובע הלך "בשעות הערב במדרכה הנמצאת בסמוך לצומת הצפוני של רחובות רוסלאן – רציף העלייה השנייה, החליק... על כתם חלק ו/או שומני שהיה על המדרכה ונפל מלוא קומתו ארצה וכתוצאה מכך נגרם לו שבר בעצם הסירה ביד ימין".

    

2. המחלוקת בין הצדדים נסבה הן בסוגיית החבות, באשר לעצם נפילת התובע ונסיבותיה והן בסוגיית הנזק.

    

3. לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין על נספחיהם ושמעתי את העדויות, מצאתי לקבוע, כי התובע הרים את הנטל להוכיח, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, גרסתו לעצם קרות התאונה ונסיבותיה. ואפרט.

    

4. מתצהיר העדות הראשית של התובע עולה, כי ביום בו אירעה התאונה, הוא קבע להיפגש עם חברו שהגיע לבקר אותו בביתו; בשל מצוקת חניה במקום, הוא יצא מביתו לרחוב על מנת לשמור לחברו חניה; כשהבחין בחברו יוצא מהרכב, החל להתקדם לעברו ולפתע החליק על המדרכה, נפל ארצה ובדיעבד התברר, כי החליק על כתם שומני חלק; חברו סייע בידו לקום והשניים הלכו יחד לביתו של התובע; כעבור זמן מה, רעיית התובע וביתו הגיעו גם הן לביתם; בהמשך ומשהכאבים לא חלפו, התקשר התובע לאחיו התאום, אשר ליווה אותו לקבלת טיפול רפואי במוקד לרפואה דחופה.

    

5. בעדותו המהימנה והקוהרנטית, חזר התובע על גרסתו באשר לעצם הנפילה ונסיבותיה והעיד, כי התאונה אירעה בסביבות השעה 17:30-18:00, "התקדמתי לעברו... הוא מצא חניה והגעתי אליו, לפתע החלקתי, נפלתי על כתם שמנוני חלק, הייתי שרוע על הרצפה... אני יודע שהחלקתי בוודאות מזה... החלקתי אחורה עפתי ממש... זה משהו שגרם לי להחליק... החלקתי על זה והייתי מרוח... אני יודע שזה היה כתם שמנוני שבגללו עפתי על הרצפה" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 14 בשורה 4 – עמוד 37 בשורות 15, עמוד 15 בשורות 12-13).

    

6. תימוכין לגרסת התובע ניתן למצוא בעדות חברו, לפיה התאונה אירעה "בין הערביים, אחר הצהריים", הוא ראה את התובע "מחליק ונופל" כשהגיע לכיוונו, הוא עזר לו לקום ואז "הבחין בכתם החלק שעל המרצפות" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 3 בשורות 22-24, עמוד 5 בשורות 31-33, עמוד 9 בשורות 6-12) ולגבי טיב הכתם, הוסיף חברו והעיד "אני מושבניק, אני מכיר מה זה שמן, אני יודע מה הדברים, ראיתי שמן כתם שחור כהה" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 6 בשורות 15-16).

    

7. כך גם, עולה מעדות אחיו של התובע, כי לאחר התאונה הוא התבקש ללוות את התובע למוקד לרפואה דחופה ולאחר קבלת הטיפול הרפואי, הם חזרו למקום בו אירעה התאונה, התובע הראה לו "כתם שמן" עליו הוא נפל וצילם את המקום [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 55 בשורות 6-28).

    

8. ואכן, בתמונות, אשר צורפו לראיות מטעם התובע וסומנו ת/1 ו- ת/2, ניתן לראות כתם שחור על הרצפה (להלן: "התמונות"); מעדות התובע עולה, כי התמונה אשר סומנה ת/2 צולמה על-ידו לאחר שחזר מבית-החולים ביום בו אירעה התאונה והתמונה אשר סומנה ת/1 צולמה על-ידו בבוקר למחרת התאונה. ראו בהקשר זה, גם תמונה מאותו המקום, אשר סומנה ת/3, בה ניתן לראות, כי הרצפה נקייה וכי על המדרכה חונים כלי-רכב, כשמעדות התובע עולה, כי היא צולמה על-ידו כשבוע-שבועיים לאחר התאונה (עדות התובע בעמוד 14 בשורות 8-22, עמוד 15 בשורות 14-24, עמוד 16 בשורות 13-17, עמוד 18 בשורות 9-12, עמוד 39 בשורות 1-4, עמוד 39 בשורה 18 – עמוד 40 בשורה 11).

    

9. התמונות ת/1 ו- ת/2 הוצגו גם בפני הבעלים של חברת הניקיון, שמעדותו עולה, כי הוא מעורב בכל העבודה, מודע ומחובר עשרים וארבע שעות ביממה לפעילות של חברת הניקיון והלה אישר פעמיים בעדותו, כי הכתם המופיע בתמונות "... נראה שמן" [ההדגשה אינה במקור] בעמוד 100 בשורות 13-26, עמוד 111 בשורות 22-34 ועמוד 112 בשורות 5-6).

    

10. כמו כן, ברשומה הרפואית של מוקד רפואה דחופה, אשר נערכה ביום התאונה בשעה 22:07, נרשמה מפי התובע תלונה אודות "חבלה לשורש יד ימין" וברשומה רפואית מביקור אצל אורתופד מיום 17.7.20, כשלושה ימים בלבד לאחר התאונה, נרשם מפי התובע, כי הוא "החליק במדרכה על כתפ (צ.ל. כתם) חלק חבלה לשורש יד ימין" [ההדגשה אינה במקור] (העתק מהרשומות צורף לראיות מטעם התובע).

     

11. התיעוד האמור נערך במועד הסמוך ביותר למועד התאונה ואודות חשיבות רישום, בסמוך לאחר אירוע תאונתי, כבר נפסק לא אחת, כי הגרסה הראשונית מהווה תגובה ספונטנית מידית לאירוע מרגש או מסעיר, בנסיבות שאינן מקיימות יסוד לחשש, כי האמרה כוזבת, ומכאן משקלה הראייתי הגבוה של הגרסה בהיותה אותנטית ושעה שנמסרה בסמוך לאירוע ובטרם היה למוסר הגרסה ספק לשקול את השלכותיה של הגרסה על מצבו המשפטי [ראו למשל ע"א (מחוזי ת"א) 1715/01 הכט ברקו נ' מנורה (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 11.4.02)].

     

12. לנוכח המפורט לעיל, מצאתי לקבל את גרסת התובע באשר לעצם קרות התאונה ונסיבותיה, קרי כי התאונה אירעה מחמת החלקת התובע על כתם שמן במדרכה שבתחום שיפוטה של הנתבעת.

     

13. הנתבעת שלחה הודעת צד שלישי כנגד חברת הניקיון, בטענה, כי האחרונה היא שהייתה אחראית על הניקיון במקום במועדים הרלוונטיים וממילא הייתה אחראית להסרת הכתם, בעטיו כנטען אירעה התאונה.

     

14. אלא, שלאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי לקבוע, כי אין להשית על כתפי חברת הניקיון כל אחריות בעניין, שכן אומנם אין חולק, כי הנתבעת התקשרה עם חברת הניקיון בהסכם לניקיון שטחים מסוימים בתחום שיפוטה, ובכלל זה בין היתר, גם בשטח בו אירעה התאונה ובפועל, האחרונה גם פעלה שם במועדים הרלוונטיים לתאונה, אולם הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח, כי ההתקשרות בין הצדדים כללה עבודות להסרת מפגעים מהסוג בעטיו אירעה התאונה. ואפרט.

     

15. הנתבעת נסמכת בהודעה ששלחה כנגד חברת הניקיון על הסכם ההתקשרות בין הצדדים (להלן: "ההסכם"), ואולם מעיון במפרט הטכני המצורף להסכם, שכותרתו "עבודות ניקוי וטאוט רחובות" (להלן: "המפרט הטכני") עולה, כי עבודת חברת הניקיון כוללת "איסוף, ריכוז ופינוי אשפה המוגדרת לעיל וכל סוגי פסולת אשפה שנאסף... באזור וברחובות...", כשהמונח "אשפה" מוגדר על-פי אותו מפרט טכני כ- "שיירי מזון, קליפות, נייר, בקבוקים, שברי זכוכית..." וכו' ואינו כולל כתמי שמן (העתק מההסכם צורף לראיות מטעם הנתבעת).

     

16. למעלה מכך, בסעיף 4 למפרט הטכני של ההסכם, שכותרתו "שטיפה בקיטור ובלחץ", קיימת התייחסות קונקרטית לכתמי שמן. כך על-פי הסעיף, "העירייה רשאית להזמין מעת לעת ובהתאם לצרכיה ולתקציבה עבודות שטיפה בקיטור ובלחץ ובלבד שתמסור על כך הודעה בכתב בת 10 ימים מראש... הרחובות ינוקו באופן יסודי תוך הקפדה על הסרת שומנים... בגין ביצוע עבודות שטיפת רחובות באמצעות מכונת שטיפה בקיטור ובלחץ כאמור לעיל, תשלם העירייה לספק סך של 2.2 ₪ לכל מ"ר" [ההדגשה אינה במקור].

     

17. היינו, שעבודת הניקיון של כתמי שמן איננה נכללת בעבודה השוטפת של חברת הניקיון, אלא כרוכה בהזמנה מראש ובתשלום נוסף בנפרד, כשהנתבעת לא הראתה, כי היא ביצעה הזמנה של עבודות שטיפה בקיטור ובלחץ לצורך ניקיון השטחים במועדים הרלוונטיים לתאונה.

     

18. לא זו בלבד אלא, שמנהלת מחלקת תכנון ובקרה באגף התברואה מטעם הנתבעת העידה, כי הנתבעת מתנהלת בדרך מסוימת מאז ומתמיד מבחינת סדרי הניקיון, זאת בהתאם לתוכנית עבודה קבועה, הכוללת את התדירות ואת שיטת הניקיון בכל רחוב ורחוב (עמוד 70 בשורה 18 – עמוד 71 בשורה 13).

     

19. עוד העידה המנהלת, כי הנתבעת מעסיקה מפקחים מטעמה על ביצוע עבודות הניקיון בשטח בהתאם לתוכנית העבודה, אלה מדווחים בעניין במערכת ממוחשבת; בכל תא שטח תמיד פועל אותו מפקח, המגיע למקום מספר פעמים ביום, עובד עם נייד ותוכנה וככל שמעוניינים לברר אודות ההתנהלות בשטח במועדים הרלוונטיים והאם העבודה בוצעה אם לאו, אזי ניתן להפיק מהמערכת הממוחשבת את פלט הדיווח של המפקח במקום באותם המועדים; לה כמנהלת קיימת גישה למערכת הממוחשבת (עמוד 72 בשורות 5-14 ו- 31-35, עמוד 73 בשורות 32-34, עמוד 74 בשורות 15-34, עמוד 76 בשורות 25-27, עמוד 79 בשורות 11-25, עמוד 79 בשורות 26-29) ובנקל, יכולה הייתה להראות שהנתבעת קיזזה מהתמורה, לה הייתה זכאית חברת הניקיון, ככל שלא ביצעה עבודתה כראוי במועדים הרלוונטיים (עמוד 97 בשורות 20-28).

     

20. על אף זאת, והגם שהנטל מונח על כתפי הנתבעת, היא לא טרחה להגיש את תכנית העבודה ואת פלט המערכת הממוחשבת נכון למועדים הרלוונטיים לתאונה; לא בוצעה על-ידה בדיקה מי המפקח שפעל במקום במועדים הרלוונטיים והאם הוא עובד אצל הנתבעת עד היום, אם לאו, הגם שבנקל ניתן היה לקבל את הנתונים בעניין (עמוד 80 בשורות 31-32, עמוד 93 בשורה 34 – עמוד 94 בשורה 31); המפקח ממילא גם לא הובא לעדות וכך גם, לא הובא לעדות סגן מנהל אגף תפעול אצל הנתבעת, האחראי על עבודות הניקיון ואשר מעדות המנהלת עולה, כי הוא "בוודאות" מכיר את העבודה בשטח יותר ממנה (עמוד 92 בשורה 24 – עמוד 93 בשורה 13) וממילא לא הוכיחה, כי חברת הניקיון לא ביצעה עבודתה כראוי במועדים הרלוונטיים לתאונה.

     

21. כלל ידוע הוא, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה הראיה, הייתה פועלת כנגדו (ראו בעניין זה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736).

     

22. למעלה מכך, המנהלת גם אישרה בעדותה, כי לצורך הסרת כתמי שמן, קיימים מכשירים של מים רותחים ששופכים במקום ומפזרים חול כדי לספוג את השמן; משנשאלה מי מבצע את ההסרה באופן האמור, השיבה "חלק מזה העירייה וחלק הקבלן מטעם העירייה.. בהתאם למה שמפקח בשטח רואה ומתריע..." [ההדגשה אינה במקור] ועוד אישרה, כי במידה והעבודה לא בוצעה כראוי, הנתבעת רשאית הייתה להטיל קנסות ולהפחית מהתמורה לה זכאית חברת הניקיון; למיטב זיכרונה, היא בדקה במערכת הממוחשבת וראתה, ש- "היו ביקורות של המפקח ושלא בוצעו הפחתות לקבלן", "לא היו קנסות" וכשאין קנסות באותו יום לקבלן, "מבינה שהמפקח ראה שהעבודה בוצעה" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 75 בשורות 12-16, עמוד 76 בשורות 15-21, עמוד 97 בשורות 2-28).

     

23. הדברים מקבלים משנה תוקף, בהינתן עדות המנהלת שהוסיפה ואישרה, כי הנתבעת התקשרה בנוסף גם בהסכם עבודה עם חברה אחרת, חברת פורד מערכות, המבצעת עבודות להסרת כתמים עמוקים באמצעות מכונה מיוחדת של שטיפה בקיטור (עמוד 85 בשורות 8-20); הזמנת עבודה אצל אותה חברה נעשית על-ידי המפקח מטעם הנתבעת (עמוד 89 בשורות 9-10); שטיפה בקיטור אינה חלק מההסכם שבין הנתבעת לבין חברת הניקיון (עמוד 90 בשורה 16 – עמוד 91 בשורה 2 ובעמוד 91 בשורות 13-24) ויתרה מכך אישרה המנהלת, כי "יכול להיות שבשלב יותר מאוחר כשהכתם, לא קשור לסכנה שלו, הגיעה חברת פורד מערכות גם לנקות" [ההדגשה אינה במקור] וככל שהמפקח מטעם הנתבעת היה מגיע לעדות, "יכול להיות" שהיה מעיד, כי במקרה הנדון היה צריך "לקרוא לפורד" (עמוד 87 בשורות 11-12 ועמוד 95 בשורות 6-8).

     

24. אכן, המנהלת מטעם הנתבעת גם העידה, כי הרחוב בו אירעה התאונה מנוקה באמצעות רכב טאוט של חברת הניקיון (עמוד 73 בשורות 2-25) וכי לחברת הניקיון יש גם רכב שטיפה בלחץ שעדיין מנקה ומסיר כתמים במים חמים (עמוד 91 בשורות 26-35 ועמוד 92 בשורות 1-2). אלא שבהמשך עדותה, אישרה המנהלת, כי מדובר בעניין שבמומחיות, היא מעולם לא הפעילה מכונה כזו, אינה מומחית בתחום וממילא, אינה יכולה לאשר אם בכוח המכונה מהסוג בו מחזיקה חברת הניקיון להסיר את הכתם בעטיו אירעה התאונה, אם לאו (עמוד 92 בשורות 4-21).

     

25. ראו בהקשר זה, עדותו הקוהרנטית של הבעלים של חברת הניקיון, לפיה בהתאם להסכם שבין הצדדים, הוא לא אמור לטפל בכתם שמן על מדרכות, אשר נתון באחריות העירייה וכרוך בהזמנת ניקיון מקבלן אחר; גם אם עובד של חברת הניקיון נתקל במפגע כזה, אין לו כל אחריות לדווח עליו לעירייה, שהרי זהו התפקיד של המפקחים מטעם העירייה (עמוד 101 בשורות 3-30, עמוד 105 בשורה 35) וככל שמפקח מטעם העירייה מבחין במפגע שבאחריות חברת הניקיון, אשר לא הוסר, הוא מדבר עם המתאם של חברת הניקיון ועשוי גם לקנוס אותה (עמוד 104 בשורות 14-28, עמוד 106 בשורות 28-32).

     

26. הבעלים של חברת הניקיון הטיב להסביר בעדותו, כי אומנם, הניקוי היסודי בהתאם להסכם שבין חברת הניקיון לבין הנתבעת, מתבצע על-ידה באמצעות מכונת טיאוט, מידי יום החל מהשעה 05:00 ועד השעה 08:00 בבוקר, אולם בכל מקרה מדובר במכונה, שאינה נוסעת על המדרכה, אלא רק על הכביש, כשמחובר אליה צינור שמרסס מים ומעיף את הלכלוך כדי שהמכונה תאסוף אותו (עמוד 109 בשורה 15 – עמוד 110 בשורה 10); מדובר במכונה עם לחץ מים שלא יכול להסיר כתם שמן, שכן המכונה מוציאה יותר אוויר מאשר מים (עמוד 110 בשורות 11-35, עמוד 113 בשורות 17-18); מכונת שטיפה להסרת כתמי שמן פועלת עם כמות גדולה יותר של מים, מים חמים וסבון, מדובר במכונה אחרת לגמרי מזו שחברת הניקיון מחזיקה בהתאם להסכם ובעלות גבוהה יותר משמעותית; העירייה הוציאה מכרז לשטיפת מדרכות וניקוי שמנים, אך חברת הניקיון שבבעלותו לא השתתפה באותו מכרז ואין לה מכונה מתאימה לביצוע אותה עבודה, בעוד שחברת פורד מערכות מחזיקה מכונת שטיפה להסרת כתמי שמן וגם רשויות מקומיות אחרות מזמינות מכונות בלחץ מים עם קיטור לאזורי המסעדות בנפרד (עמוד 111 בשורות 1-21).

     

27. מכאן, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעת, אשר הנטל מונח על כתפיה, לא הוכיחה אחריותה של חברת הניקיון בעניין וכל שנותר לקבוע הוא, האם בנסיבות העניין, חבה הנתבעת כלפי התובע בעוולת הרשלנות, אם לאו.

     

28. "על מנת להוכיח חבות מכוח עוולת הרשלנות יש להוכיח שלושה: קיומה של חובת זהירות בין המזיק לניזוק, הפרת אותה חובה בהתרשלות וקשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם [ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)]. דומה, כי אין עוד צורך להכביר במילים אודות ההלכה המקובלת, לפיה חובת הזהירות, המושגית והקונקרטית, נגזרת מן הצפיות, הטכנית והנורמטיבית, של הנזק" [ת.א. (מחוזי מרכז) 52594-09-11 פלונית נ' חברת גני יהושע בע"מ ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 24.3.16)].

     

29. לא תתכן מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת, כרשות מקומית, חבה בחובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בשטחים הציבוריים שבתחום שיפוטה ומשקמה חובת זהירות מושגית, נדרש בית-המשפט לבחון קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית. כידוע, בגדר החובה כאמור, אין המזיק נדרש למנוע באופן מוחלט כל סיכון, אלא לנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין, עליו לפעול על-פי רמת זהירות אובייקטיבית הנקבעת על יסוד שיקולים שבמדיניות משפטית, וכבר נפסק, כי "אמות המידה לקביעת המדיניות המשפטית הראויה בעניין זה מבוססות על שקלול רמת הסיכון כנגד עלות אמצעי הזהירות, בהתחשב בערך החברתי של הפעילות שבגינה נוצר הסיכון. כלומר, הגורמים שיש לשקול הם: ההסתברות להתממשות הסיכון; גובה הנזק הצפוי; עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק והאינטרס הציבורי בפעילות יוצרת הסיכון" (ע"א 3124/90 מאיר סבג נ' דוד אמסלם ואח', פ"ד מט(1) 102).

     

30. הנה כי כן, חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון והיא מתגבשת אך בעטים של סיכונים בלתי סבירים, קרי סיכונים, אשר החברה רואה אותם במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת שיינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעם ובין יתר הגורמים אותם יש לשקול בקביעת סיווג הסיכון, אם סביר הוא אם לאו, עומד גם השיקול של עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק.

     

31. בנסיבות הנדונות אני סבורה, כי הנתבעת חבה כלפי התובע גם בחובת הזהירות הקונקרטית, שעה ששוכנעתי, כי הסיכון של החלקה על כתם שמן במדרכה, המשמשת עוברי אורח רבים, אינו סביר וכי היה על הנתבעת כעניין עובדתי וכעניין נורמטיבי, לצפות את התרחשות הנזק, לאמור, כי בהינתן כתם שמן במרחב הציבורי, קיימת אפשרות להחלקת העוברים ושבים במקום וכתוצאה מכך, לגרימת נזקי גוף.

     

32. לפיכך ולנוכח ההסתברות להתממשות התאונה ועלותם הנמוכה של האמצעים למניעתה ביחס לגובה הנזק הצפוי, כפי שאף נגרם בפועל, בפרט בשים לב לעדויות, לפיהן בכל תא שטח תמיד פועל מפקח מטעם הנתבעת, המבקר במקום מספר פעמים ביום, הרי שהוטלה על הנתבעת החובה לנקוט באמצעים סבירים, על מנת למנוע את קרות התאונה.

     

33. אלא, שכמפורט לעיל בהרחבה, הנתבעת לא הביאה ראיות רלוונטיות מטעמה וממילא לא הוכיחה תחזוקה הולמת במקום במועדים הרלוונטיים לתאונה. הדברים מקבלים משנה תוקף, בהינתן עדות חברו של התובע, ממנה עולה, כי כתם השמן בעטיו אירעה התאונה לא היה כתם שמן טרי (עמוד 11 בשורה 21); בשים לב לעדות התובע והתמונות שצורפו על-ידו, מהן עולה, כי הכתם נותר על המדרכה גם בבוקר למחרת התאונה ומשממילא, אין מדובר בכתם שאך נוצר בסמוך לפני קרות התאונה; משלא ניתן להתעלם מהעובדה, שהכתם הוסר בסופו של דבר, הנתבעת לא הראתה מי פעל להסרתו, הגם שכמפורט לעיל הנתונים מצויים בידה, והדברים מדברים בעד עצמם.

     

34. מכאן, לנוכח מכלול הראיות, ולרבות אלו שלא הונחו בפניי, מצאתי לקבוע, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעת.

     

35. הנתבעת טוענת, כי יש להטיל על כתפי התובע אשם תורם בשיעור של 100% [ראו סעיף 91 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

36. לנוכח עדות התובע, לפיה הוא לא הבחין בכתם השמן וככל שהיה מבחין בו לא היה דורך עליו, אלא זז הצידה (עמוד 15 בשורות 30-35), מחד גיסא, ובהינתן מאידך גיסא, העובדה, שהתאונה אירעה בעונת הקיץ בשעות אחר-הצהריים ולא בשעת ערב; בשים לב לעדות אחיו של התובע, אשר הגיע יחד עמו למקום התאונה בשעת ערב מאוחרת, ולפיה "רואים את זה מספיק ברור" (עמוד 56 בשורות 13-28), כפי שאף ניתן לראות בבירור בתמונה שצולמה על-ידי התובע באותה שעת ערב מאוחרת, ומשמצופה היה ממנו, כי בכל זאת ישים ליבו לדרך, מצאתי באיזון הראוי, להשית עליו אשם תורם בשיעור של 20% לקרות התאונה.

     

    סוגיית הנזק

    הנכות הרפואית

37. מטעם בית-המשפט מונה ד"ר דוד גודווין בתחום האורתופדיה (להלן: המומחה"). בחוות-דעתו נקבעו לתובע נכויות זמניות בשיעורים של 100%, 50% ו- 20% החל ממועד התאונה ועד ליום 13.12.20 ונכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה בתנועות שורש כף יד ימין, לפי סעיף 41(10)ה' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"). עוד עולה מחוות-דעת המומחה, כי התובע מוגבל בעת מאמץ פיזי ביד, בעבודה ובשעות הפנאי ומומלץ לתובע, שלא לעסוק בעבודות הכרוכות במאמץ פיזי ביד ימין.

     

38. במענה לשאלת הבהרה מטעם התובע השיב המומחה, כי אין בצילום העדכני של שורש כף היד כדי ללמד על החמרה ומשכך, אין לקבוע נכות נוספת מעבר לנכות שנקבעה על-ידו בחוות-הדעת. מכאן ובהינתן, כי המומחה לא נחקר על חוות-דעתו, אשר ממילא לא נסתרה, נכותו הרפואית של התובע עומדת על שיעור של 10% כתוצאה מהתאונה.

     

    הנכות התפקודית

39. התובע טוען, כי נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה שקולה לנכותו הרפואית ועומדת על שיעור של 10% [ראו סעיף 105 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי אין לנכות הרפואית של התובע כל משמעות תפקודית [ראו סעיפים 54-64 לסיכומים מטעם הנתבעת ועמוד 6 לסיכומים מטעם הצדדים השלישיים].

     

40. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת אומנם נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 [1995]).

     

41. ראו גם פסק-הדין ברע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 20.10.21), שם נקבע, כי "ברירת המחדל בתביעות בגין נזקי גוף היא, כי 'אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות'... דרך הכלל היא כי אין מקום לחזקה או להנחת עבודה שלפיה שיעור הנכות התפקודית או שיעור הגריעה מן השכר זהים לשיעור הנכות הרפואית, ואשר אינה מביאה בחשבון את מכלול נתוניו של הניזוק הקונקרטי... שיעורי הנכות התפקודית והגריעה מהשכר... נקבעים בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו הפרטניות, וזאת על מנת להגשים באופן מיטבי את השאיפה להשיב את מצבו של הניזוק הקונקרטי לקדמותו..." [ההדגשה אינה במקור].

     

42. התובע בענייננו, יליד X.X.88, נפגע בתאונה בהיותו בן שלושים ושתיים שנים ונכותו הרפואית נקבעה בגין הגבלה בתנועות שורש כף יד ימין, שאינה דומיננטית.

     

43. מעדות התובע עולה, כי נכותו הרפואית כתוצאה מהתאונה באה לידי ביטוי בבעיה מוטורית קשה ובכאבים בתנועת יד ימין (עמוד 25 בשורות 27-31, עמוד 26 בשורות 1-10).

     

44. עוד עולה מעדות התובע, כי הוא החל לעבוד בחברה בה הוא עובד כיום כחודש וחצי עובר לקרות התאונה (להלן: "החברה"); הוא משמש בתפקיד מפקח בניה ומנהל פרויקטים ונכסים בפריסה ארצית ועבודתו כרוכה בפיקוח וביקור בנכסים בתדירות גבוהה, תכנון, בנייה ותחזוקת מערכות רפואיות של דיאליזה במרפאות בקהילה, שימוש בכלים הנדסיים כמו מטר, מטר לייזר לצורך מדידת והכנת כתבי כמויות לקבלנים או למפקחים והרמת ציוד כבד ואומנם, החברה מעסיקה קבלנים, פועלים וסבלים, אך גם הוא נוטל חלק בביצוע העבודה בשטח (עמוד 31 בשורות 1-10, עמוד 45 בשורות 22-35).

     

45. התובע העיד, כי בשל מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, היכולות שלו נפגעו, הוא מתקשה בנהיגה ממושכת, מבקר פחות בנכסים בשטח ומתקשה בביצוע העבודה (עמוד 20 בשורה 1 – עמוד 21 בשורה 12 וראו גם תצהיר עדותו הראשית); הוא היחיד שמבצע את התפקיד בישראל מטעם החברה, כפוף לבוס מגרמניה ולבוס מארה"ב; בהתאם לחוזה ההעסקה, משולם לו שכר גלובאלי בתוספת בונוסים, ככל שעומד ביעדים, ואולם בשל מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, נבצר הימנו לעמוד ביעדים ולכן החברה פחות רווחית; כפועל יוצא, לא שולמו לו בונוסים כספיים, הוא נותר באותו התפקיד ולא התקדם בחברה (עמוד 22 בשורות 20-23, עמוד 23 בשורות 16-24, עמוד 23 בשורות 28-35, עמוד 45 בשורות 5-15).

     

46. אלא, שהתובע לא הביא כל ראיה אובייקטיבית בתמיכה לעדותו כאמור ומשנשאל לפשר העניין השיב, כי לא ראה לנכון לערב גורמים מהחברה בשל החשש מפיטורין (עמוד 34 בשורה 30 – עמוד 35 בשורה 8). דא עקא, שהתובע אישר בעדותו, כי קיים הסכם העסקה (עמוד 50 בשורות 5-7); קיים תיק אישי וככל שחורג מהיעדים, הדבר מתועד בתיק האישי (עמוד 43 בשורות 21-27); הוא נפגש לעיתים עם המנכ"לית הישראלית של החברה שיושבת בישראל, אשר ממלאת הערכת עובד בעניינו אחת לחציון, אחת לשנה בדרך כלל, ומעבירה לו העתק (עמוד 51 בשורות 18-34, עמוד 52 בשורות 1-18).

     

47. על אף זאת, התובע לא צירף לראיות מטעמו את הסכם ההעסקה, את התיק האישי או את הערכות העובד בעניינו, הגם שהיה באלה כדי לתמוך בטענתו בכל הנוגע לאי-עמידה ביעדים וכפועל יוצא, באי-תשלום בונוסים כספיים והעדר קידום לכאורה והימנעותו פועלת לרעתו.

     

48. לא זו בלבד אלא, שמנתוני ההכנסה של התובע עולה, כי לאחר התאונה חלה השבחה בשכרו, הגם שמינורית, זאת לעומת שכרו ערב התאונה. כך, לעומת שכרו בחודשים יוני – דצמבר 2020, אשר עמד על סך כולל של 200,492 ₪, עמד שכרו בשנת 2021 על סך כולל של 344,355 ₪, בשנת 2022 על סך כולל של 352,787 ₪ ובשנת 2023 על סך כולל של 360,313 ₪ [הסכומים לפני שערוך להיום]; לא צורפו נתוני הכנסה בשנים 2024-2025 וממילא לא הוכחה ירידה בשכר בשנים אלו.

     

49. מכאן, בשים לב לכך, שהנכות נקבעה בגין יד ימין, שאינה דומיננטית; בהינתן העובדה שהתובע שב לעבודתו מיד לאחר התאונה; בהעדר ירידה בשכר בעבר והעדר הוכחת אי-עמידה ביעדים וכפועל יוצא, הפסד בונוסים כספיים והעדר קידום וממילא בהעדר הוכחת השפעת הנכות בפועל על כושר עבודתו מאז התאונה ועד היום, מחד גיסא, ובהתחשב מאידך גיסא, בגילו של התובע ערב התאונה [שלושים ושתיים שנים] וגילו הצעיר כיום [שלושים ושבע שנים]; ההנחה הסבירה, כי הנכות בכל זאת משפיעה על כושר עבודתו ומשלא לעולם חוסן, מצאתי באיזון הראוי לפסוק לו פיצוי עבור הפסד השתכרות בעתיד לפי חישוב אקטוארי חלקי בלבד.

     

    הפסד שכר לעבר

50. התובע טוען, כי במשך שלוש שנים מאז החל לעבוד בחברה ועד היום, שכרו לא הושבח, נמנע קידומו בחברה, הוא נאלץ להיעדר לעיתים תכופות מעבודתו לצרכי טיפולים ובדיקות לנוכח מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, נבצר הימנו לעבוד שעות נוספות ולהשביח את שכרו ומכאן, הוא עותר לפיצוי בסך גלובאלי של 150,000 ₪ [ראו סעיפים 111-116 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי בהעדר הוכחת הפסד שכר בפועל בעבר, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה [ראו סעיפים 65-74 לסיכומים מטעם הנתבעת ועמוד 6 לסיכומים מטעם הצדדים השלישיים].

     

51. כמפורט לעיל בהרחבה, אין מחלוקת בין הצדדים באשר להעדר ירידה בשכר מאז התאונה ועד היום; התובע לא הוכיח, כי בהתאם להסכם ההעסקה הוא זכאי לבונוסים כספיים ככל שיעמוד ביעדים, כי לא עמד ביעדים אלה וכי כפועל יוצא, לא שולמו לו בונוסים כספיים וכן לא הוכיח, ההיעדרות הנטענת מהעבודה, מכאן, שאין מקום לפיצוי בראש נזק זה וכך אני קובעת.

     

    הפסד שכר לעתיד

52. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בגין התאונה בסך של 711,567 ₪, אשר חושב לפי שכר חודשי ממוצע בסך של 30,000 ₪ ונכות תפקודית בשיעור של 10% עד לגיל 67 ובהתאמה עותר לפיצוי בגין הפסדי פנסיה לתקופת העתיד [ראו סעיפים 106-110 ו- 118 לסיכומים מטעם התובע]. הנתבעת טוענת מנגד, כי בהעדר הוכחת הפסד שכר בפועל ובהעדר נכות תפקודית, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה [ראו סעיפים 65-74 לסיכומים מטעם הנתבעת ועמוד 6 לסיכומים מטעם הצדדים השלישיים].

     

53. לנוכח המפורט בפרק "הנכות התפקודית" ובהתחשב בגילו של התובע כיום [שלושים ושבע שנים] ושנות העבודה שנותרו לו עד הגיעו לגיל פרישה, מצאתי לפסוק לו פיצוי בגין הפסד שכר לתקופת העתיד בסך של 300,000 ₪, המשקף כ- 35% מחישוב אקטוארי מלא, לפי שכרו הממוצע הגבוה במומו בשנת 2023, העומד כנטען על סך של 30,000 ₪; נכות רפואית בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה ומקדם היוון רגיל בשיעור של 237.1894 (לפי 3% עד גיל 67) וכולל הפסד פנסיה.

     

    עזרת הזולת

54. התובע טוען, כי בעקבות התאונה, ידו הושמה בגבס למשך שלושה חודשים, לאחר מכן הוא נדרש לתקופת שיקום והחלמה ארוכה, במהלכה היה מוגבל בתפקוד ונדרש לעזרה מוגברת של בני-המשפחה בכל פעולה בסיסית וכן בעבודות משק הבית והוא עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך גלובאלי של 170,000 ₪ לעבר ולעתיד [ראו סעיפים 126-135 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי בהעדר הוכחה, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה [ראו סעיפים 75-81 לסיכומים מטעם הנתבעת ועמוד 6 לסיכומים מטעם הצדדים השלישיים].

     

55. מעדות התובע עולה, כי לאחר התאונה, הוא נדרש לעזרת רעייתו ובני-המשפחה (עמוד 34 בשורות 9-15); עובר לתאונה הוא נהג לבצע התקנות, לתלות על הקיר ולתקן מכשירים בעצמו ובעקבות מצבו לאחר התאונה, הוא נדרש לעזרת בעלי מקצוע בתשלום (עמוד 34 בשורות 19-23). ראו בהקשר זה, גם עדות רעיית התובע, ממנה עולה, כי עובר לתאונה, הוא לקח חלק פעיל בעבודות משק הבית, בעוד שלאחר התאונה, היא נושאת לבדה בטיפול בילדים ובנטל עבודות משק הבית (עמוד 65 בשורות 22-30, עמוד 66 בשורות 11-22, עמוד 68 בשורות 25-30 ועמוד 69 בשורות 8-13).

     

56. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין; בהעדר קבלות אודות עזרת בעלי-מקצוע ומשמדובר בתאונת-דרכים, שההוצאות בגינה ממילא מכוסות על-ידי קופת-החולים; בשים לב לשיעור וטיב הנכות וההנחה הסבירה, כי התובע נדרש בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותו בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 15,000 ₪.

     

    הוצאות

57. התובע טוען, כי בשל מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, הוא נזקק לתרופות ומשככי כאבים ובשל הקושי בנהיגה עקב השבר והגבס בידו, הוא נדרש בנוסף גם להוצאות בגין עלות מוניות ועותר לפיצוי בראש נזק זה בסך גלובאלי של 105,000 ₪ לעבר ולעתיד [ראו סעיפים 119-125 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי בהעדר הוכחה, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה [ראו סעיפים 75-81 לסיכומים מטעם הנתבעת ועמוד 6 לסיכומים מטעם הצדדים השלישיים].

     

58. התובע נשאל בעדותו אילו טיפולים הוא עובר כיום והשיב, שאחרי שסיים את טיפולי הפיזיותרפיה, שניתנו לו באמצעות קופת-החולים, הוא קיבל הדרכה לתרגול מהפיזיותרפיסט (עמוד 34 בשורות 1-8).

     

59. בשים לב לכך, שמדובר בתאונת-דרכים, אשר ההוצאות בגינה מכוסות על ידי קופת-החולים; לנוכח האמור בחוות דעת המומחה, לפיו הוא אינו סבור, שהתובע יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד; בהינתן דו"ח הזמנת נסיעות, כפי שצורף לראיות מטעם התובע, והאמור בתצהיר העדות הראשית של התובע ורעייתו, לפיו התובע התנייד באמצעות מוניות "בכל תקופת... הגבס ביד", קרי במשך שלושה חודשים, ובהינתן טיב הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה וההנחה הסבירה, כי הוא נדרש ויידרש לשאת בהוצאות כאלו ואחרות מכיסו עבור נסיעות, תרופות וטיפולים, מצאתי לפסוק לו פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בסך של 8,000 ₪.

     

    כאב וסבל

60. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך של 80,000 ₪ [ראו סעיפים 136-141 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי לכל היותר מוצע סך של 20,000 ₪ [ראו סעיפים 82-86 לסיכומים מטעם הנתבעת ועמוד 6 לסיכומים מטעם הצדדים השלישיים].

     

61. בנסיבות העניין ובשים לב למצבו הרפואי של התובע; הנכות בתחום האורתופדיה; העובדה שנדרש לגבס למשך שלושה חודשים, גילו ערב התאונה וגילו כיום, מצאתי לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה בסך של 65,000 ₪.

     

     

    סוף דבר

62. התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת ונזקי התובע עומדים על סך כולל של 310,400 ₪, כמפורט לעיל ולהלן:

     

    • הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 300,000 ₪

    • עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 15,000 ₪

    • הוצאות לעבר ולעתיד -8,000 ₪

    • כאב וסבל - 65,000 ₪

      _____________________

    • בניכוי אשם תורם - 20% (-)

      _____________________

      310,400 ₪

       

63. הנתבעת תישא בתשלום סכום הפיצוי כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 73,254 ₪, אגרה ויתרת האגרה השנייה בהתאמה; שכר-טרחת המומחה בתחום האורתופדיה מטעם התובע וחלקו בשכר-טרחת המומחה מטעם בית-המשפט ובכפוף להצגת אסמכתא מתאימה, וכן שכר העדים מטעם התובע בסך של 500 ₪ עבור כל אחד מהם.

     

64. ההודעה ששלחה הנתבעת כנגד חברת הניקיון ומבטחתה נדחית והנתבעת תישא בהוצאות צדדים שלישיים אלה בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.

     

65. הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 30 יום מקבלת עותק פסק-הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

     

    המזכירות תעביר העתק מפסק-הדין לבאי-כוח הצדדים ללא דיחוי

     

     

    ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ו, 08 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.