ת"א 35120-04-14

1. בפני תובענה לסעד הצהרתי בדבר ביטול משכון שנרשם לטובת הנתבעת 1, על חלקה של התובעת בבית מגורים, ברחוב רמב"ם 49/1 באר-שבע, הידועה כגוש 38001 חלקה 67 (להלן: "הנכס"). 

1. לטענת התובעת היא הוחתמה על הודעת המשכון לטובת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), על ידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), תוך הטעייתה ומבלי שניתן לה הסבר מקיף אודות חתימתה על שטר משכון ו/או משמעות אפשרית של מימושו.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובעת מתגוררת בנכס יחד עם בן זוגה לשעבר מר א.א. (להלן: "מר א'"), הרשום כבעלים של מחצית מזכויות הנכס הנותרים. במילים אחרות, התובעת ומר א' רשומים כבעלים משותפים בחלקים שווים בנכס.

התובעת התגרשה ממר א' לפני מספר שנים ואולם, בני הזוג המשיכו להתגורר בביתם – בנכס – משיקולים משפחתיים ו/ו כלכליים.

התובעת, הינה אישה מבוגרת וסובלת כיום מליקוי ראיה משמעותי.

1. מר א' צבר חוב דמי שכירות לנתבעת בגין עסק בית דפוס אותו ניהל, באמצעות שתי חברות בע"מ האחת, "דפוס שדות אשל (1994) בע"מ" והשנייה, "דפוס שדות מאיר אשל בע"מ",  בנכס מקרקעין בעיר באר-שבע, ברחוב אצ"ג 9 (להלן :"הנכס").

מר א' החל פעילותו בנכס בשנת 1982, כשבתחילת הדרך חתם על הסכם שכירות מול המנוחה סלימה קויתי ז"ל. לימים, חודשו הסכמי השכירות בין מר א' לבין יורשי המנוחה, ביניהם הנתבעים – שהינם אחים, ועד לשנת 2002.

אין חולק כי מר א' והנתבע קיימו יחסי קירבה וחברות ארוכת שנים.

1. ביום 15.4.03 הגישה הנתבעת תביעה כספית לבית המשפט השלום בבאר-שבע בת"א 2980/03, על סך של 190,980 ₪ כנגד מר א', במסגרתה טענה כי מר א' צבר כלפיה חובות בגין אי תשלום דמי שכירות, ביחס לשנים 1999-2001.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ואולם מר א', באמצעות החברות שניהל, לא הגיש בקשת רשות להתגונן או כתב הגנה ועל כן ניתן, ביום 22.6.03, פסק דין כנגד מר א' והחברות אותן ניהל.

1. ביום 17.8.03 פתחה הנתבעת תיק הוצאה לפועל 14-08095-03-0 כנגד מר א', על יסוד פסק הדין שניתן כנגדו. לימים, נפתח לבקשתה של הנתבעת תיק הוצל"פ נוסף כנגד מר א', מס' 14-02129-14-2. תיקים אלו מתנהלים כנגד מר א' בלשכת ההוצאה לפועל באר-שבע והנתבעת מיוצגת על ידי הנתבע, עו"ד בלפור קויתי, שהינו אחיה.