אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 35120-04-14

ת"א 35120-04-14

תאריך פרסום : 18/01/2017 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
35120-04-14
02/01/2017
בפני השופטת:
רחל ברקאי

- נגד -
התובעת:
ס.א.
עו"ד רפי בוקר
הנתבעים:
1. לאה כובס
2. כונס הנכסים - עו"ד בלפור קויתי

עו"ד חן וולפר
פסק דין

 

  1. בפני תובענה לסעד הצהרתי בדבר ביטול משכון שנרשם לטובת הנתבעת 1, על חלקה של התובעת בבית מגורים, ברחוב רמב"ם 49/1 באר-שבע, הידועה כגוש 38001 חלקה 67 (להלן: "הנכס"). 

 

  1. לטענת התובעת היא הוחתמה על הודעת המשכון לטובת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), על ידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), תוך הטעייתה ומבלי שניתן לה הסבר מקיף אודות חתימתה על שטר משכון ו/או משמעות אפשרית של מימושו.

 

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

  1. התובעת מתגוררת בנכס יחד עם בן זוגה לשעבר מר א.א. (להלן: "מר א'"), הרשום כבעלים של מחצית מזכויות הנכס הנותרים. במילים אחרות, התובעת ומר א' רשומים כבעלים משותפים בחלקים שווים בנכס.

התובעת התגרשה ממר א' לפני מספר שנים ואולם, בני הזוג המשיכו להתגורר בביתם – בנכס – משיקולים משפחתיים ו/ו כלכליים.

התובעת, הינה אישה מבוגרת וסובלת כיום מליקוי ראיה משמעותי.

 

  1. מר א' צבר חוב דמי שכירות לנתבעת בגין עסק בית דפוס אותו ניהל, באמצעות שתי חברות בע"מ האחת, "דפוס שדות אשל (1994) בע"מ" והשנייה, "דפוס שדות מאיר אשל בע"מ",  בנכס מקרקעין בעיר באר-שבע, ברחוב אצ"ג 9 (להלן :"הנכס").

מר א' החל פעילותו בנכס בשנת 1982, כשבתחילת הדרך חתם על הסכם שכירות מול המנוחה סלימה קויתי ז"ל. לימים, חודשו הסכמי השכירות בין מר א' לבין יורשי המנוחה, ביניהם הנתבעים – שהינם אחים, ועד לשנת 2002.

אין חולק כי מר א' והנתבע קיימו יחסי קירבה וחברות ארוכת שנים.

 

  1. ביום 15.4.03 הגישה הנתבעת תביעה כספית לבית המשפט השלום בבאר-שבע בת"א 2980/03, על סך של 190,980 ₪ כנגד מר א', במסגרתה טענה כי מר א' צבר כלפיה חובות בגין אי תשלום דמי שכירות, ביחס לשנים 1999-2001.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ואולם מר א', באמצעות החברות שניהל, לא הגיש בקשת רשות להתגונן או כתב הגנה ועל כן ניתן, ביום 22.6.03, פסק דין כנגד מר א' והחברות אותן ניהל.

 

  1. ביום 17.8.03 פתחה הנתבעת תיק הוצאה לפועל 14-08095-03-0 כנגד מר א', על יסוד פסק הדין שניתן כנגדו. לימים, נפתח לבקשתה של הנתבעת תיק הוצל"פ נוסף כנגד מר א', מס' 14-02129-14-2. תיקים אלו מתנהלים כנגד מר א' בלשכת ההוצאה לפועל באר-שבע והנתבעת מיוצגת על ידי הנתבע, עו"ד בלפור קויתי, שהינו אחיה.

 

שנתיים מאוחר יותר, ביום 6.10.05 החל בנק מזרחי טפחות בע"מ בהליכי הוצל"פ כנגד התובעת ומר א' (תיק הוצל"פ מס' 14-11951-05-9 ) בגין יתרת חוב הלוואה על סך של 536,972 ₪.

 

  1. לטענת התובעת, נוכח ההליכים בהם נקט הבנק כנגד מר א', ובשל יחסי הקרבה ששררו בין מר א' לבין עו"ד קויתי, פנה מר א' אל הנתבע בעניין הליכי הבנק, וביקש עזרתו מחשש כי ימונה כונס נכסים מטעם הבנק אשר יפעל למימוש הנכס.

או אז, לטענת התובעת, בחר הנתבע לקדם ענייניו האישיים ובהתאם האינטרסים המשפחתיים ובשל חששו, כי הבנק יטיל עיקול על הנכס ויתמנה ככונס נכסים למכירת הנכס, מיהר הנתבע והגיש ביום 28.11.05, בשם הנתבעת, בקשה לעיקול הנכס.

ציינה התובעת, כי פעולה דחופה זו ננקטה על ידי הנתבע, לאחר שבמשך שנתיים ימים לא ננקט כל צעד כנגד מר א' לגביית החוב הפסוק.

ביום 30.11.05 מונה הנתבע ככונס נכסים על הנכס בתיק ההוצל"פ.

 

  1. ביום 5.1.06 הגיש מר א' בקשה בתיק הוצל"פ במסגרתה ביקש מראש ההוצל"פ להורות על ביטול מינוי כונס הנכסים וביטול מכירת הנכס, לרבות עיכוב הליכי מכירת הנכס. הבקשה הוגשה על ידי עו"ד פרץ בשם מר א'.

 

  1. ביום 4.2.2007 גובש הסדר פשרה בין מר א' והחברות שבבעלותו לבין הנתבעת, המיוצגת על ידי משרד עוה"ד בלפור קויתי – הוא הנתבע – במסגרתו הוסכם על הסדר תשלומים לסילוק חוב מוסכם ומגובש. עוד התחייב מר א' על פי אותו הסדר לחזור בו מהתנגדותו להמשך הליכי הכינוס על הנכס במסגרת תיק ההוצל"פ ואולם, וככל שיעמוד בהסדר התשלומים לא תפעל הנתבעת בתיק ההוצל"פ למימוש הנכס. הסדר זה קיבל תוקף של החלטה על ידי ראש ההוצל"פ.

 

  1. מר א' לא עמד בתנאי הסכם זה ועל כן הודיע לו עו"ד קויתי כי בכוונתו להמשיך ולפעול בתיק ההוצל"פ למימוש הנכס.

 

  1. מכאן, חלוקים הצדדים בגרסאותיהם –

נטען על ידי התובעת - כי לצד הסדר זה ייעץ הנתבע למר א' להגיע אל משרדו יחד עם התובעת ולחתום על מסמכים שיאפשרו שמירת הנכס אל מול הליכי הבנק. לטענת התובעת, הסביר לה מר א' כי הנתבע יגן על ביתם מפני אפשרות שהבנק יממשו ולשם כך עליה להגיע אל משרדו של הנתבע ולחתום על מסמכים. משכך, הגיעה היא אל משרדו של הנתבע וחתמה על טופס, אשר לימים, התברר לה כי הינו שטר משכון, מבלי שהוסבר לה, לטענתה, תוכנו ומשמעותו ובפרט העובדה כי ככל שמר א' לא יעמוד בהתחייבויותיו הכספיות אל מול הנתבעת תהא היא חשופה למימוש ביתה, כל עולמה.

לטענתה, העובדה כי נרשם משכון על הנכס לטובת הנתבעת ומשמעות הדבר, הובאה לידיעתה רק בחודש דצמבר 2013, אז הגישה הנתבעת בקשה לפינויים מהנכס.

 

לעומת זאת, נטען על ידי הנתבעים – כי בעקבות הודעתו למר א' כי בכוונתו להמשיך בהליכי הוצל"פ למימוש הנכס, נוכח אי עמידתו בתנאי ההסדר מיום 4.2.2007, פנו אליו מר א' והתובעת בבקשה לקדם הסדר חדש. לטענת הנתבע, נוכח הפצרותיהם – הן של מר א' והן של התובעת – לקדם הסדר פירעון חדש, נענה הוא לבקשתם וביום 20.10.2009 גובש הסדר חדש, אשר לא בא לידי ביטוי על הכתב, ולפיו, מסר מר א' לידי הנתבע 24 שיקים לפירעון יתרת החוב. לטענת הנתבע, הוא התנה הסכמתו להסכם החדש בכך שיירשם משכון על זכויות התובעת ומר א' בנכס, כבטוחה להסכם החדש, ובהתאם חתמו הם על הודעת משכון אשר נרשמה בפנקס רשם המשכונות.

 

אין חולק כי בהסכם חדש זה לא היו מר א' והתובעת מיוצגים על ידי עורך דין.

 

  1. התובעת חזרה וטענה, כי לא הוסבר לה על מה היא חותמת וגם לא נאמר לה כי היא חותמת על שטר משכון, שמשמעות הדבר היא העמדתה בפני סכנה של פינויה מביתה בגילה המופלג. לטענתה, האמינה כי הנתבע, שהיה חבר המשפחה לאורך שנים, מגן עליהם מפני מימוש הנכס על ידי הבנק וכי אילו הייתה מקבלת הסבר נאות אודות משמעות חתימתה על שטר המשכון, לא הייתה עושה כן.

בהינתן האמור טענה, כי הנתבע הפר את חובת הזהירות כלפיה בכך שלא הסביר לה משמעות חתימתה על שטר המשכון, ואף הטעה אותה ביודעין באי מתן הסבר מפורט אודות משמעות שטר המשכון עליו חתמה.

לטענת התובעת חובת זהירות מוגברת חלה על הנתבע בהיותו עו"ד, אשר ייצג את אחותו הנתבעת ובד בבד נתן לה – לתובעת - להאמין כי הוא פועל לטובתה ודואג לה, בין השאר בשל חברות ארוכת שנים, והן בהינתן הוראות חוק הערבות התשכ"ז – 1977 (להלן: "חוק הערבות"), עת צורפה היא כ"ערבה יחידה" לחובותיו של מר א'.

לחילופין, טענה כי אין תוקף לשטר המשכון בהעדר הסכם בכתב.

 

  1. אל מול טענות התובעת טענו הנתבעים, כי חתימתם של מר א' והתובעת על שטר המשכון נעשתה מתוך ידיעה והבנה מלאה של התובעת ושל מר א' אודות משמעות חתימתם על שטר משכון.

לטענת הנתבעים, הן התובעת והן מר א' חתמו על שטר המשכון במודע ורצון מלא, ולאחר שהובהרה להם משמעות חתימתם על הודעת המשכון לטובת הנתבעים.

לחילופין טענו, כי בכל מקרה מכוח הלכת השיתוף חבה התובעת בחובות בעלה, מר א'.

הנתבעים טענו להעדר תחולה של חוק הערבות כשלטענתם, אין התובעת נהנית ממעמד של ערב יחיד בהיותה בת זוגו של החייב.

 

  1. השאלות שבמחלוקת:
  • בטלות שטר משכון מחמת הטעיה ו/או טעות ו/או הפרת חובת זהירות.
  • חובות המוטלים על הנתבעים מכוח חוק הערבות.
  • תוקפו של שטר משכון – דרישת הכתב.

 

  1. אקדים ואומר כי סבורה אנכי שבנסיבות העניין יש לקבל התביעה אותה הגישה התובעת ולהורות כי אין בשטר המשכון החתום על ידה כדי לחייב אותה מחמת הטעייתה ואי מתן הסבר מקיף ומפורט לו היה מחויב הנתבע ו/או מי מטעמו, עת הוחתמה התובעת על שטר המשכון.

אסביר דברי:

 

  1. כפי שצוין לעיל, אין חולק כי לתובעת לא היה כל חוב כספי כלפי הנתבעת והחובות הכספיים נשוא תיקי הוצאה לפועל היו של מר א' בלבד ושל החברות אותן ניהל.

 

 

לימים, כאשר צבר מר א' חוב כספי ניכר כלפי הנתבעת גובש הסדר בשנת 2007 ולפיו התחייב מר א' לעמוד בתשלומים חודשיים אל מול הנתבעת לכיסוי מלוא החוב. הסדר זה גובש על הכתב, כאשר מר א' מיוצג על ידי עו"ד, והסדר זה הוצג לתיק הוצאה לפועל. 

כאשר לא עמד מר א' בהסדר זה פנה הוא, על בסיס קשרי החברות הקרובים שהיו לו עם הנתבע, בבקשה נוספת לגיבוש הסדר מולו.

או אז, נאות הנתבע להגיע להסדר חדש עם מר א' ואולם דרש לקבל לידיו בטוחה כספית שלא הייתה בידיו קודם לכן, על דרך של משכון זכויותיו של מר א' בבית מגוריו, הנכס נשוא התביעה. הנתבע לא הסתפק בכך ודרש כי גם התובעת, בהיותה בעלת זכויות בנכס תוסיף ותחתום על שטר המשכון.

התובעת גויסה, אפוא, כערבה, לחובותיו של מר א', ממנו התגרשה שנים קודם לכן.

 

אין חולק אפוא, כי בכך קיבלו לידיהם הנתבעים ערובה משמעותית בעלת נפקויות מרחיקות לכת לחוב הכספי של מר א'.

 

  1. חובת גילוי וחובת זהירות מוגברת כלפי התובעת אשר, גויסה כערבה לחובותיו של מר א', חלה ומוטלת על כתפי הנתבעים ובפרט על כתפיו של הנתבע, הן בשל היות הנתבע עורך דין המייצג את אחותו הנתבעת והן כמי שנתפס בעיני  התובעת ומר א' כחבר משפחה קרוב, הדואג לעניינם, בו ניתן לבטוח,  והן מכוח הוראות חוק הערבות. בנסיבות בהן יש לראות התובעת "כערב יחיד" כלפיו קיימת חובת גילוי מוגברת, בהתאם להוראת סעיף 22 לחוק הערבות.

 

כאמור, הנתבע, בהיותו עו"ד המייצג את אחותו, הנתבעת כנושה של מר א', ומשמש ככונס נכסים על הנכס לגביית החוב נשוא הדיון, חב בחובת זהירות מוגברת כלפי החייב הוא מר א' בכל הסדר הנושא בחובו קבלת בטוחות מעבר לבטוחות קיימות שהיו בידיו.

רוצה לומר, כי ככל שביקש מר א' לקדם הסדר חדש עם הנתבעים ומנגד ביקש הנתבע לקבל לידיו בטוחה בדמות שטר משכון, בטוחה שלא נמצאה בידיו קודם לאותו הסדר, חלה על הנתבע, בהיותו עו"ד, החובה להסביר למר א' את משמעות חתימתו על אותה בטוחה לרבות ההשלכות שעלולות להיות לכך לטווח ארוך.

לא אחת נקבע כי כאשר עו"ד מייצג לקוח פלוני ואילו הצד האחר לעסקה אינו מיוצג כלל, כמו במקרה דנן, נדרשות מעורך הדין מיומנות וזהירות רבה יותר במסירת המידע ואופן הצגתו, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו. ראה ע"א 6645/00 עו"ד שלמה ערד נ' ז'אק אבן, פ"ד נו' (5), 365.

 

 

  1. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בחובת זהירות מוגברת אל מול ערב המגויס ליתן ערובה לחובו של חייב בדמות משכון, וזאת מכוח עיקרון תום הלב, והכל על מנת לנטרל כל אפשרות להשפעה בלתי הוגנת על הערב, בין באמצעות החייב העיקרי ובין על ידי המלווה.

 

לעניין זה ראה דבריו של כב' השופט אוקון בת"א (י-ם) 5272/03 אילוז נ' בנק דיסקונט בישראל בע"מ (ניתן ביום 16.3.04) בקובעו :

"בערבות או מישכון - בעיקר ערבות או מישכון שכמוהם כמתנה (פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (ירושלים, 98) 1050) - קיימת חובת גילוי מלאה, וזאת מכוח עיקרון תום הלב. גילוי זה חייב להיות מלא, על מנת לנטרל כל אפשרות להשפעה בלתי הוגנת על הערב, בין באמצעות החייב העיקרי ובין על ידי המלווה.

לא פעם נדרש המלווה לדאוג לאינטרס הערב על ידי הבטחת יעוץ עצמאי, ולעיתים נקבע כי בלא יעוץ כזה ניתן לבטל את הערבות או הביטחון... במקרים אחרים בוטל שיעבוד שהוענק למלווה בשל השפעה לא הוגנת על החייב..."

 

  1. במקרה דנן, גם אם הבין מר א', בעל החוב, את משמעות חתימתו על שטר המשכון כערובה לחוב שצבר כלפי הנתבעת, נוכח המפגשים שהיו לו עם הנתבע, והמודעות שיש ליחס לו לגבי היקף חובותיו ויכולת פירעון חובותיו, אין להסיק מכך את דבר הבנתה של התובעת לדברים.

כאמור, חובת תום הלב של הנתבע כלפי התובעת מוגברת היא נוכח מעמדו של הנתבע, כמפורט לעיל, ונוכח מעמדה כערבה, והיה מקום ליתן לה הסבר מקיף אודות היקף חובותיו של מר א', אי עמידתו בפירעון חובות קודמים, משמעות חתימתה על שטר המשכון והיקף הסיכון בפניו היא עומדת נוכח חובות החייב.

 

חובת מתן ההסבר כלפי התובעת קמה גם מכוח היותה "ערבה יחידה" לחובותיו של מר א', לפי הוראות סעיפים  19 ו – 22 לחוק הערבות, עת גויסה למתן בטוחה לחוב של חייב.

 

היותה של התובעת במעמד של ערבה יחידה הוכח בפני עת העידה כי התגרשה ממר א' שנים קודם לכן. התובעת, אשה מבוגרת בגילה, כבדת ראיה, הנעזרת במלווה, אישרה בעדותה כי אינה מנהלת חיי זוגיות עם מר א' ואולם, בשל מצבו הכלכלי ובהיותו אבי ילדיה וכמי שחסה עליו  מאפשרת  לו מגורים בביתה, מבלי שחיים הם חיי שיתוף כלשהם.

  1. עדותה זו של התובעת לא נסתרה ונמצאה מהימנה עלי. בהינתן האמור ולפיה בזמנים עובר לחתימת שטר המשכון ועד היום אין לראותה כבת זוגו של החייב מר א', וגם לא שותפתו לעסקים, מעמדה הינו כ"ערב יחיד" כלפיו חלה חובת גילוי מוגברת מצד הנושה. היקף חובת הגילוי כלפי ערב יחיד מוסדרת בסעיף 22 לחוק הערבות המחייב נושה לחתום עם הערב על הסכם ערבות ולגלות לערב פרטים רבים אודות היקף החוב, הריביות החלות, מספר הערבים ועוד.

 

  1. אשר להיקף ההסבר אותו קיבלה התובעת במעמד חתימתה על שטר המשכון אזי, למשמע העדויות שבאו בפני, לא שוכנעתי כי התובעת קיבלה את ההסבר הראוי לעניין היקף חובותיו של מר א', אי עמידתו בתשלומי החובות והסיכון במימוש שטר המשכון, שהיה ברמה גבוהה ביותר.

התובעת בעדותה סיפרה, כי הנתבע הסביר לה שהוא שומר להם על ביתם מפני נשיה של הבנק המבקש לממש את ביתם, בגין חוב משכנתא שלא נפרע, וכי לא קיבלה כל הסבר כי חותמת היא על שטר משכון.

בחקירתה הנגדית אישרה, כי ידעה שלמר א' חובות לנתבעים אך ציינה כי לא ידעה אודות היקפי החובות שצבר אל מול הנתבעת ולא הייתה מודעת להיקף הסיכון כי לא יעמוד בהתחייבויותיו החדשות אל מול הנתבעת, עד כי תידרש לפנות את ביתה, מבצרה.

נטען כי אילו הייתה יודעת כי זו משמעות הדברים לא הייתה מסכימה לסכן את מקום מגוריה עבור מר א', נוכח גילה המתקדם ונכותה (עיוורון).

  1. הנתבע בחקירתו הודה כי לא נתן כל הסבר לתובעת בכל הנוגע להחתמתה על שטר משכון. כדבריו, נמנע מלטפל בנושא משום הרגישות שבדבר ועל כן ביקש מעו"ד בן אולד ממשרדו לטפל בתיק הנדון.

 

  1. לצד דברים אלו, טען עו"ד בן אולד בחקירתו, כי הסביר לתובעת שהיא ממשכנת את זכויותיה בבית לטובת הנושה, לטענתו, כפי שהוא נוהג להסביר בדרך כלל. ואולם, ניתן ללמוד מתוך דבריו כי לא יכול היה לזכור לאשורם את הדברים שאירעו בשנת 2009, והרי אך טבעי הדבר שבחלוף שנים ארוכות ובהעדר כל תיעוד, לא ניתן לזכור לפרטים אירוע זה.

ציין עו"ד בן אולד, ברוב הגינותו, כי ההסכם העקרוני בדבר פריסת יתרת החוב של מר א' וההסכמה כי הבית ימושכן, נעשה בין מר א' ישירות עם עו"ד קויתי וכי הוא התבקש להיכנס לתמונה רק לצורך החתמת התובעת ומר א' על שטר המשכון.

עוד ציין עו"ד בן אולד, כי אין הוא זוכר אם עוד באותו יום החתים אותם על שטר המשכון או היה זה יום למחרת ואולם זכר הוא בוודאות כי הסביר להם את משמעות חתימתם על מסמך זה.

 

בפועל אין חולק כי מר א' והתובעת לא חתמו  על שטר המשכון באותו מועד, כי אם בפער זמנים של מספר חודשים. על כן ספק בעיני אם יכול עו"ד בן אולד לזכור לאשורם את היקף ההסברים שמסר לתובעת.

  1. כך, גם אם נכונה אני לקבל את גרסתו של עו"ד בן אולד, כי נתן הסבר לתובעת אודות משמעות חתימתה על שטר המשכון, לא שוכנעתי כי ניתן הסבר מקיף כמתחייב בנסיבות של החתמת ערב, ובפרט כאשר מדובר בערב יחיד. עו"ד בן אולד הודה, כי התבקש להחתים את מר א' ואשתו על שטר המשכון וכי הבין שמדובר בחוב משותף של מר א' ושל אשתו, התובעת - והרי אין חולק כי אין הדבר כך. עו"ד בן אולד גם אישר בחקירתו, כי לא ראה לנכון, בנסיבות העניין, להפנות את התובעת לעו"ד אחר מאחר והייתה לטעמו נגיעה אישית של הנתבע לעניין.

 

עולה אפוא מעדותו של עו"ד בן אולד בפני, כי החתים את התובעת על שטר המשכון על פי הנחיה שקיבל מהנתבע, מבלי שהוא בקיא במערך היחסים בין מר א' התובעת והנתבעים, לרבות היקף החובות של מר א' לנתבעת.

על כן, בהעדר ידיעת פרטים מהותיים שהיה על עו"ד בן אולד למסור לתובעת – כגון מידע אודות היקף החובות של מר א' לנתבעת, הפרת ההסכמים של מר א' אל מול הנתבעת, היותה ערבה יחידה והסיכון בפניו היא עומדת עקב  התנהלות החייב – מר א', יש אך להסיק כי לא מסר לה מידע מקיף חיוני זה כנדרש, בטרם החתמתה על שטר המשכון.

שלא לדבר על הצורך בקיומו של הסכם חתום אל מול הערב ובו פרטים אודות החוב הריביות והסדר על החייב, כמחויב בהחתמת ערב יחיד, על פי הוראות חוק הערבות.

 

  1. התובעת ידעה באופן כללי כי מר א' מתנהל אל מול הנתבע בגין חובות שיש לו, אך לא ידעה על היקף החובות ולא הייתה מודעת להליכי ההוצאה לפועל ולקשיים הכלכליים בהם נמצאו עסקיו של מר א'. היא לא הייתה שותפה לעסקיו וגם לא מעורבת בהם ולא ניתן ליחס לה כל מידע בפרטים שאך חובה היה למוסרם לה בטרם החתמתה על שטר המשכון.

 

  1. דברים אלו מקבלים משנה תוקף בנסיבות בהן שמה התובעת, מבטחה בנתבע ובוודאי שבעורכי הדין במשרדו ובנסיבות בהן קמה חובת גילוי מקיפה, נוכח היותה ערבה יחידה על פי הגדרת חוק הערבות.

 

  1. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, גם בהינתן מתן הסבר לתובעת כי חותמת היא על שטר משכון, שוכנעתי כי לא נמסר לה הסבר מקיף כנדרש, כמתחייב מחובת תום הלב בנסיבות המיוחדות של פרשה זו, בהינתן מעמדו של הנתבע אל מול התובעת ובהינתן מעמדה כערבה יחידה, אשר גויסה לתת ערובה משמעותית זו לחובות חייב.

 

הייתה זו אין ספק מערכת יחסים מורכבת בין הצדדים שהרי מצד אחד שמה התובעת ובעלה, מר א', מבטחם בעו"ד קויתי והאמינו כי זה פועל בהגינות כלפיהם, נוכח החברות ארוכת השנים שבין המשפחות. מן הצד האחר נמצא עו"ד קויתי בניגוד עניינים נוכח נאמנותו המוגברת אל אחותו ופעילותו המשפטית כנגד מר א'.

משכך, כאשר ביקש עו"ד קויתי להחתים את מר א' והתובעת על שטר המשכון היה זה מן הראוי, להפנות את התובעת ובעלה, מר א', לקבלת ייצוג משפטי אחר.

 

המצג שהוצג בפני התובעת היה מצג מטעה במובן זה שלא נמסרו לה הפרטים המלאים והרלבנטיים לצורך קבלת החלטה מושכלת בנדון.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול שטר המשכון, בין אם מכוח הוראת סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, ובין עם מכוח הוראת סעיף 23 (א)(5) לחוק הערבות.

משהגעתי לתוצאה זו, אינני נדרשת לסוגיות הנוספות אותן העלתה התובעת על סדר היום.

 

הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת ובשכר טרחת בא כוחה בסכום כולל של 30,000 ₪.

 

 

ניתן היום,  ד' טבת תשע"ז, 02 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ