ת"א 34686-09-11 ל' נ' אליעזר

1. התובעת עברה ניתוח. לאחר זמן סבלה מסיבוך. לטענתה, הטיפול הרפואי שקיבלה אז היה רשלני וגרם לה נזק. מכאן תביעתה. אקדים ואציין שחקירות העדים וטיעוני הצדדים עסקו בעניינים רבים שאינם נחוצים כלל להכרעה. חקירות עדים היו ארוכות מאד ורישומן רצוף הפרעות הדדיות של עורכי-הדין ועשרות רבות של הערות מצד בית-המשפט על השיבוש שהדבר גורם לתיעוד העדויות. התוצאה היתה סיבוך, התארכות וייקור חסרי הצדקה של ההליך.

2. התובעת ילידת 1953, סבלה מעודף משקל מסכן חיים. ב- 21.12.05 ניתח אותה הנתבע והניח אבנט שבדי סביב קיבתה. זוהי רצועה חלולה שבתוכה 10 מ"ל נוזל. על ידי מילויה, ניתן להדקה סביב הקיבה ולהצר את הפתח דרכו נכנס אליה מזון. ניתן לרופף אותה על ידי ריקון הנוזל. ב- 6.9.06 פנתה התובעת לחדר המיון בבית החולים איכילוב בשל הקאות וחוסר יכולת לאכול. נשאב 1 מ"ל מהנוזל באבנט (ואחיזתו רופפה) והיא שוחררה לביתה. ב- 18.9.06, שבה התובעת לבית-החולים. בצילום בטן עלה חשד לגלישת חלק מהקיבה אל מעבר לאבנט עם שינוי בעמדתו. כעת רופף האבנט עוד יותר ונשאבו 5 מ"ל נוספים. התובעת אושפזה במחלקה הכירורגית לטיפול ולהשלמת הבירור בבדיקות שיקוף וגסטרוסקופיה. היא סירבה להתאשפז וביקשה לעבור לבית החולים סורוקה בבאר-שבע להמשך טיפול על ידי הנתבע. ב- 19.9.06 היא התקבלה שם עם אבחנה של גלישת קיבה, שאושרה בצילום ובשיקוף. מצבה השתפר והיא שוחררה ב- 20.6.09 להמשך טיפול במקום מגוריה. בדיקות המעבדה היו תקינות ולא היו ממצאים שיעידו על חדירה של הטבעת את דופן הקיבה.

3. אחרי הצהרים ב- 20.9.06, הגיעה התובעת לבית חולים אסותא בתל אביב ונותחה על-ידי הנתבע בגישה לפרוסקופית. נצפתה גלישה של החלק העליון של הקיבה אל מעבר לשולי האבנט. לא נצפו הדבקויות ולאחר שהאבנט נפתח, הקיבה חזרה לצבע תקין וללא סימני סבל. האבנט לא הוחזר למקומו שכן נצפו נוזל תגובתי וקיבה פריכה. למחרת שוחררה התובעת. ב- 4.10.06 פנתה התובעת לטיפול בשל יציאות שחורות שהחלו כשלושה ימים קודם. היא הגיעה לבית החולים סורוקה במצב מסכן חיים. גסטרוסקופיה הראתה כמות גדולה של דם טרי וכיב בקיבה. מיד נותחה התובעת. נצפה אזור נמקי באזור נקב מכוסה חלקית ברקמה וכיב מדמם ומנוקב, שני שלישים מהקיבה נכרתו והוצא האבנט. התובעת סבלה מזיהומים. היא אושפזה 18 ימים ונזקקה ובהמשך לטיפול נוסף לרבות ניתוח.

טענות הצדדים

4. התובעת מסכימה שתזוזת האבנט וגלישת הקיבה הם סיכונים טבעיים של טיפול תקין שקיבלה. טענותיה נוגעות לטיב הטיפול שקיבלה מהנתבע לאחר שפנתה אליו לאחר הסיבוך. לטענתה, לאחר שנצפה בבית החולים ממצא המחשיד בנדידת טבעת, היא התקשרה לנתבע. הוא הנחה אותה שלא להתיר לצוות לטפל בה ובמיוחד לא להחדיר זונדה ולכן לא הושלם הבירור הרפואי עד תומו ולא נערכה לה גסטרוסקופיה, כרצון הרופאים המטפלים. הנתבע הנחה אותה להשתחרר ולהתייצב לטיפול אצלו בבית חולים סורוקה. התובעת אמנם התאשפזה במחלקה שבה עובד הנתבע בבית החולים סורוקה אך היא לא טופלה על ידו, כי הוא לא היה שם. בוצעה שאיבה של 5 מ"ל נוזל מנפח האבנט והנתבע שוב הנחה אותה לעזוב ולקבל טיפול אצלו, הפעם בבית חולים אסותא.

5. בבית חולים אסותא הנתבע שיחרר את הטבעת בניתוח. הוא מצא כי דופן הקיבה פריך ולפני שחרור הטבעת נצפה נוזל תגובתי. הוא לא ביצע גסטרוסקופיה ופנים הקיבה לא צולם. הוא כן ביצע בדיקת חדירות דופן הקיבה באמצעות מתילן בלו, חומר כימי כחול שנועד לאתר דליפה אפשרית. ב- 4.10.06, התובעת כבר היתה במצב קשה כשהיא סובלת מדימום לתוך הקיבה, מהקאות בצבע חום מלוות בריח רע ומשלל תופעות לוואי בהתאם למצבה. בן זוגה דאז, התקשר לנתבע והונחה להגיע לבית החולים סורוקה. הנתבע כלל לא היה בבית החולים אך התובעת טופלה בבית החולים סורוקה בהצלחה אך בשלב זה לא היה מנוס מכריתה חלקית של הקיבה.

6. טענות התובעת מתמקדות בהתנהלות הנתבע ובמיוחד מההנחיות שניתנו לה לסרב לקבל טיפול בבית החולים. במקום שהיא תטופל ב- 18.9.06 בבית החולים איכילוב, כאשר האבחנה לנדידת האבנט כבר היתה ידועה, הנתבע בחר לטלטל אותה מעיר לעיר, מבית חולים לבית חולים עד ל- 20.9.06 שבו נערך הניתוח. עוד טוענת התובעת שב- 20.9.06, כאשר הנתבע כבר ניתח אותה, הוא לא טרח לערוך את כל הבדיקות הדרושות ובכך הוא החמיץ את הנזק שנגרם לקיבה. אילו היה הנתבע מבצע את כל הבדיקות הנחוצות, ייתכן שהיה ניתן למנוע את הדימום המאסיבי ב- 4.10.06.

7. הנתבע טען שאינו יכול לזכור כל שיחת טלפון שניהל עם מטופלת. לטענתו, ב- 6.9.06, התובעת פנתה על דעת עצמה לבית החולים איכילוב שם נשאב 1 מ"ל נוזל מהאבנט. רק ב- 19.9.06 פנתה התובעת לראשונה לנתבע כשהאבחנה של גלישה היתה כבר ידועה. הנתבע העניק לתובעת את הטיפול הראוי והנכון, הוא פתח את האבנט ולא שב והידק אותו. הוא בחן חיצונית את הקיבה והמראה שלה היה תקין. בדיקת גסטרוסקופיה היתה מסכנת את התובעת שלא לצורך. לטענת הנתבע, ב- 4.10.06, פנתה התובעת לטיפול בסורוקה כשהיא מדממת מכיב אלא שהכיב לא היה באזור הגלישה של הקיבה וממילא מדובר בכיב ישן. לדעת הנתבע מדובר בתביעה בשל פגיעה בסיכויי החלמה.

8. התובעת הגישה חוות-דעת של ד"ר נחום ורבין. לדעתו לנתבע המיומנות לאבחן את המצב לאשורו והיה צריך לדעת שלא כך מטפלים באנשים שמצבם כשל התובעת. הוא אף פרסם מאמרים בנושא זה. כך למשל, הנתבע צריך היה לדעת שלחץ ממושך על דופן הקיבה, כפי שגרם האבנט לאחר גלישת הקיבה, עלול לגרום פגיעה הדומה לפצעי לחץ, שבגללה, למרות שמבחוץ הרקמה נראית תקינה, הרקמה הפנימית פגועה. בבית החולים איכילוב ידע הצוות המטפל שנדרש בירור פנימי באמצעות גסטרוסקופיה אך הנתבע הורה לתובעת שלא להמשיך את הבירור שם. הוא עצמו מעולם לא ביצע גסטרוסקופיה. ההחלטה של הנתבע לבדוק את חדירות דופן הקיבה במתילן בלו מראה שגם הוא היה מודע לאפשרות שהקיבה תנוקב. נוזל תגובתי מהווה אינדיקציה קלאסית למצב של פצע לחץ חבוי ברקמות חבויות. הרקמה הפגועה מפרישה נוזל. גם העובדה שדופן הקיבה נמצא פריך אמורה היתה להדליק נורה אדומה. בדיקה על ידי מתילן בלו אינה מדויקת. הזרקת חומר סימון לקיבה יכולה לחשוף דליפה, אלא שהחומר עלול לא לחדור חורים בהתהוות, קטנים, או חורים שרקמה אחרת מפעילה עליהם לחץ. הסיבה האמיתית שלא בוצעה לתובעת בדיקת גסטרוסקופיה היא שבבית החולים אסותא לא היה מי שיבצע אותה. התובעת הגיעה לטיפול הנתבע במצב לא טוב כאשר כל רגע היה יקר. אילו היה הנתבע ממשיך בבירור הוא היה מזהה את הנזק לקיבה עוד בזמן שהסיר את האבנט. בנוסף, מהלך הניתוח לא פורט בדו"ח השחרור אלא רק בתיקה של התובעת והדבר הקשה על הצוות בסורוקה לקבל החלטות מהירות יותר.

9. הנתבע הגיש חוות דעת של ד"ר איוון שוורץ, הסבור שהתובעת קיבלה טיפול סביר ולתלונתה אין בסיס. לדבריו, התרחש סיבוך מוכר לאחר ניתוח מוצלח. חלק מהקיבה עלול לגלוש מעל אבנט שזז ממקומו ואז יופיעו הפרעות עיכול וכאבי בטן. לרוב די בטיפול שמרני, ריקון הנוזל מהאבנט והפחתת הלחץ על הקיבה. את הגלישה מאבחנים בבדיקה לפרוסקופית. זו היתה מטרת הבדיקה באיכילוב, ולא אבחון מצב הרקמות הפנימיות של הקיבה וחיפוש כיב. ד"ר שוורץ לא מצא תיעוד שהנתבע אסר טיפול על התובעת. לכל היותר, סביר להניח שהתובעת ביקשה להמשיך את הטיפול בידי מי שכבר החל בטיפול ולכן היא ביקשה לעבור אליו. בסופו של דבר, התסמינים לא התאימו לחדירת האבנט את הקיבה ובדיקת המתילן בלו נעשתה רק למען הזהירות. בפועל אף היא לא היתה נדרשת. לדעתו, הכיב שנמצא בסופו של דבר כלל לא היה במקום שבו לחץ האבנט על הקיבה. יותר סביר שהכיב נגרם מסטרס או מסיבה אחרת שלא קשורה לאבנט או לטיפול הרפואי שקיבלה התובעת בהקשרו. הדו"ח הפתולוגי בעקבות כריתת חלק מהקיבה לא מתאר סימני לחץ חיצוני עליה באזור הכיב.