כהן נ' חדד ואח'

התובע הגיש תביעה כספית, נזיקית, פגיעה בפרטיות והפרת הוראה חקוקה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק" או "חוק איסור לשון הרע").

במקור, הוגשה התביעה נגד הנתבע מס' 1, שוטר חוקר שטיפל בעניינו של התובע, במסגרת תיק פלילי ועפ"י רשות לתיקון כתב תביעה, צורפה הנתבעת 2, כנתבעת נוספת בתיק.

בכתב התביעה המתוקן עותר התובע לחיוב הנתבעת מכוח הפרת החוקים הבאים: חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות, פקודת הנזיקין (הכוללת עוולת רשלנות), הפרת חובות חקוקות אחרות ולרבות הפרת פקודת ונהלי המשטרה וכל זכות בסיסית אחרת העומדת לתובע.

הנתבעים עותרים לסילוק התביעה על הסף מכוח סעיפים 13(5) ו- 13(9) לחוק איסור לשון הרע.

התובע מתנגד למחיקת התביעה וחוזר, הלכה למעשה, על האמור בכתב תביעתו.

בהערת אגב יצוין כי לתובע ניתנה הזדמנות למחיקת טענותיו אשר מקורן בחוק איסור לשון הרע, ברם הוא בחר שלא לעשות כן.

אחר עיון בטענות הצדדים, בכתב התביעה המתוקן על צרופותיו, דעתי היא כי אין מקום להמשך בירור התובענה ואני מורה על דחייתה.

להלן נימוקיי לכך.

לשון הרע