פלונית נ' עיריית אור עקיבא ואח'

עניינה של תביעה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובעת, לאחר שנתקלה בכפת בטון שהייתה על המדרכה ברחבת עיריית אור עקיבא.

אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים ונסיבות העניין, שמעתי את עדותה של התובעת, עדותו של ראש העיר, עדותם של שני סגני ראש העיר שתמכו בעדותה ועדות קבלן שעבד בסמוך, באתי לידי מסקנה שדינה של התביעה להתקבל.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. התובעת, ילידת 1958, מנהלת בית ספר בעיר בעת הרלוונטית, נפלה לטענתה בתאריך 14/5/2015 בשעות אחר הצהריים בסמוך לרחבת העירייה, שעה שהשתתפה ביחד עם תלמידיה בטקס שהיה במקום. לטענת התובעת, נתקלה בכיפת בטון שהוצבה על המדרכה והייתה מוסתרת בשלט גדול.

   כתוצאה מן הנפילה, נגרם לתובעת שבר בשורש רדיוס כף יד ימין.

2. הנתבעת-1 (להלן גם: "העירייה") הינה מי שהציבה את כיפת הבטון ובעלת המקרקעין, מי שאמונה על פי הדין על מיגור מפגעים בשטח העיר. הנתבעת-2, הינה מבטחת העיריה.

   הנתבעות אינן מכחישות את עצם הנפילה, לה היו עדים רבים חלקם כפי שיובהר להלן, בעלי תפקיד נכבד בעיר ואולם טוענות שאין כל אחריות, שכן כיפת הבטון שנועדה לחסום חניית רכבים אינה מהווה מפגע ועל התובעת היה להסתכל לאן פניה מועדות.

3. התובעת צרפה לתביעתה הערכת נכות לפיה נגרמו לה 10% נכות. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי קבע, כי לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מן התאונה. בנסיבות אלה, וכאשר ניכר, כי מדובר בתיק פשוט, הוצע לצדדים לבחון אפשרות להסכמות מבלי שתוגשנה חוות דעת. הוגשו תחשיבים ניתנה הצעה ולאחר שהנתבעות סרבו לה, שוב בנסיון לייעל זומנה התובעת לישיבת קדם משפט, מסרה את גרסתה וכאשר גם לאחר מהלך זה הנתבעות דחו את ההצעה, לא היה מנוס אלא להמשיך בניהול ההליך.

4. לדרישת הנתבעות, הגישה התובעת חוות דעת רפואית כדין לפיה נגרמו לה 10% נכות. הנתבעות הגישו חוות דעת מטעמן לפיה לא נותרה לתובעת נכות. התובעת הסכימה למיצוע הנכויות ואולם הנתבעות התנגדו גם לאפשרות זו ולפיכך מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר בדק את התובעת וקבע, כי נותרו לתובעת 4% נכות צמיתה.

5. ההליך התנהל בלא הגשת תצהירי עדות ראשית, מלבד עדותה, זימנה התובעת לעדות מטעמה שני סגנים של ראש העיר, את ראש העיר וקבלן נוסף שעבד עם העיריה והיה במקום בעת הנפילה. לדיון ההוכחות הראשון שהתקיים בתיק התייצב רק סגן ראש העיר ויתר העדים לא התייצבו מסיבות שונות. ראש העיר הסתפק במשלוח מכתב שיועד לבית המשפט. הנתבעת סירבה להגשת מכתבו של ראש העיר בלא עדותו וכן סירבה להצעת התובעת לסיים את הדיון בו ביום, תוך שהצדדים יסכמו בעל-פה, בטענה שאלו הייתה יודעת שהתובעת אינה מעידה מטעמה את העדים שזומנו הייתה היא מזמנת אותם לעדות מטעמה. משכך, בדלית ברירה עמדה התובעת על כך שהעדים יזומנו מטעמה והעדים זומנו לישיבה נוספת והעידו כולם.

   הנתבעת בחרה שלא לזמן עדים מטעמה ולא הגישה מסמכים מטעמה.

   כך, תיק פשוט שניתן היה לנהלו ביעילות ובעלויות מינימליות, הפך לתיק מורכב בו הוגשו הערכת נכות, שלוש חוות דעת רפואיות, התקיימו שלוש ישיבות קדם משפט, שתי ישיבות הוכחות, העידו שני סגני ראש העיר וראש העיר עצמו וכן עד נוסף וכל זאת מבלי שהנתבעת עצמה טרחה להביא שמץ של ראיה מטעמה. בהתנהלות זו אדון עוד בהמשך.