פלוני נ' עיריית בת-ים ואח'

רקע כללי

בפניי תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע יליד 23/2/1966 אשר על פי הנטען, נפגע בתאונה מיום 26/3/2016, יום שבת, אשר ארעה בגן ציבורי המכונה: " גן העיר", עת התובע נתקל במכשול שהיה ממוקם במרכזו של שביל ההליכה המיועד למבקרי הגן. הגן נמצא בין הרחובות יצחק שדה ורח' הנביאים בעיר בת ים (להלן: " הגן הציבורי", "התאונה").

על פי הנטען מדובר במכשול בדמות רצועה ישרה שנחרצה במרכזו של שביל ההליכה הבנוי מאספלט ולכל רוחבו. הרצועה נחצבה בכוונת מכוון בצורה ישרה ומוסתת בעומק של כ- 7 ס"מ וברוחב של כ- 30 ס"מ כנצפה בתמונות ת/1 ו- ת/4 ועל פי עדותו של התובע. עוד עולה מהתמונות כי הרצועה הנדונה נחרצה בסמוך לגוב הביוב לרוחב השביל, עד היכן שהשביל נגמר ומתחבר לדשא. אין מחלוקת כי רצועת פס זו, נסללה מחדש בשלב כלשהו ומולאה באספלט כנצפה בתמונות נ/1-נ/2. (להלן: " המכשול", או "המגרעת").

הנתבעת 1 הינה עיריית בת ים אשר הגן הציבורי נמצא בשטחה המוניציפלי ואילו הנתבעת 2 הינה תאגיד הביוב והמים של העיר בת ים.

בגין נפילתו נגרם לתובע שבר בשורש כף יד ימין, כפי שאובחן למחרת היום עת פנה התובע לקבלת טיפול בבית חולים וולפסון. היד הושמה בגבס ולתובע אושרה תקופת אי כושר בת חודש וחצי ימים.

הצדדים חלוקים ביניהם בסוגיית הנזק ואולם דומה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נטושה סביב סוגיית החבות. מחלוקת אחרונה זו נחצית לשניים: א) באשר לעצם קרות אירוע התאונה המוכחשת על ידי הנתבעות, וככל שייקבע כי ארעה, מידת אשמו התורם של התובע, ו-ב) באשר לשאלה מי מבין שתי הנתבעות יצרה מלכתחילה את רצועת הפס שנחרצה לרוחב שביל ההליכה בפארק ולא דאגה לאתר המפגע או לסגור/לסלול אותו מבעוד מועד, או למצער, לגדר אותו ולהזהיר את העוברים והשבים מפני קיומו, וכפועל יוצא, על מי חלה החבות לקיומו של המכשול הנטען.

נפתח את הדיון בסוגיית החבות;

סוגיית החבות

טענות הצדדים

לטענת התובע, התאונה ארעה בשל התרשלות הנתבעות או מי מהן, אשר מתוקף תפקידן אחראיות למגרעת שנעשתה במודע ובמכוון במקום, ככל הנראה כחלק מעבודות תשתית כלשהן, ואולם הנתבעות או מי מהן שהיו אחראיות על ביצוע העבודה, לא טרחו לתקנה והותירו את המפגע כמות שהוא בדמות רצועת פס חצובה באספלט, ללא גידור או שילוט אזהרה, באופן שמהווה מכשול וסיכון בלתי סביר כלפי באי הגן.