ת"א 29166-08-15 אבו רביעה ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום

בקשה לעיכוב ביצוע ותביעה לביטול צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור שהוצא על ידי המדינה על פי סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) תשמ"א 1981 (להלן: "החוק").

בבקשתם ובסיכומים מטעמם מעלים המבקשים מספר טענות בגינן לטעמם יש מקום לעכב את ביצועו של הצו ולבטלו. לטענתם המבקשים, למר אילן ישורון, אשר חתום על הצו שמספרו 1095 (להלן: "הצו") אין סמכות להוציא צו פינוי כשמדובר במקרקעין המצויים בתחום שיפוט רשות מקומית; לטענתם, לא הייתה מסירה כדין של הצו או של ההתראה; עוד הם טעונים כי הצו הוצא כלפי מבקש 2 כאשר המבנה שייך למבקש 1 ומוחזק על ידו וכן לטענתם ולא נעשה שימוע כדין כנדרש בחוק. טענה נוספת בפיהם כי הצו הוצא לגבי נקודה ספציפית המצויה מחוץ למבנה ואיננה מתייחסת למבנה כלל והמבקשים אינם פולשים אלא דיירים במקום. להלן אבחן את טענות המבקשים.

רקע עובדתי ומשפטי

על פי האמור בתגובת המדינה, ביום 2.2.15 בסיור של המפקח מטעם רמ"י, מר איתן פלזנשטיין, התגלה מבנה שלא היה במקום בסיורו הקודם של המפקח ביום 4.1.15 ובעקבות זאת הוצא על ידי המפקח מכתב התראה מס' 611. המכתב נמסר במקום לידי איוב חסאן אבו רביע שחתם על קבלתו. ביום 30.4.15 חתם הממונה על צו פינוי לאחר התייעצות עם היועצת המשפטית ובתאריך 12.5.15, לאחר שהמבנה נותר במקום חרף ההתראה, הודבק צו הפינוי.

המבחנים לבחינת תקפותו של צו המוצא על פי החוק סוכמו ברע"א 4311/00 מדינת ישראל נ. בן שמחון פד נח(1)827 (להלן: "הלכת בן שמחון"). בהלכת בן שמחון נקבע כי על מנת שייקבע כי צו תקף, יש להוכיח כי אדם תפס מקרקעי ציבור, כי לדעת הממונה התפיסה אינה כדין, כי הצו ניתן במועד הקבוע בדין – כיום תוך שישה חודשים מיום שהתברר לממונה כי התפיסה אינה כדין וכי הצו ניתן לא יאוחר משלוש שנים מיום התפיסה (אז מדובר היה ב – 12 חודשים).

הסמכות להוצאת הצו

לטענת המבקשים, הצו הוצא בחוסר סמכות, מאחר שמדובר בקרקע המצויה בתחום רשות מקומית ועל כן הגורם המוסמך להוציא צו מסוג זה הוא ראש הרשות המקומית ולא מנהל המרחב של הרשות.

אין מחלוקת כי מדובר במקרקעי ישראל ולא במקרקעי הרשות ואין אף מחלוקת כי הם מצויים בתחום שיפוטה של המועצה המקומית אל קאסום. אלא שלטענת המדינה, הוצאת הצו נעשתה כדין בהתאם לסעיף 4 לחוק.

הגורם המוסמך להוציא את הצו נקבע בסעיף 1(2) לחוק הקובע כדלקמן:

"לענין סעיף 4 –