אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 2828-07-09 פלונית ואח' נ' צ'רכי ואח'

ת"א 2828-07-09 פלונית ואח' נ' צ'רכי ואח'

תאריך פרסום : 01/02/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עכו
2828-07-09
25/01/2015
בפני השופט:
ג'מיל נאסר

- נגד -
תובעת:
פלונית
נתבע:
אריה צ'רכי
פסק דין

 

1.בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, עקב תאונת עבודה מיום 26.12.07, שארעה במהלך עבודת התובעת בביתו של הנתבע. התובעת טוענת כי עמדה במפלס העליון כאשר לפתע קרסה הרצפה, והתובעת נפלה מגובה למפלס התחתון ונחבלה (להלן: "התאונה"), ונפגעה קשות בגופה.

 

2.הצדדים הביאו את ראיותיהם במחלוקת, הן בשאלת הנסיבות והאחריות הנזיקית והן בשאלת הנזק והפיצויים. מטעם התובעת העידה היא בעצמה וכן העיד מר מרדכי אוחיון (קבלן השיפוצים שעבד בבית הנתבע). מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו ולא הביא עדים נוספים. הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב לבקשתם.

 

3.עפ"י הנטען בכתב התביעה, עובר למועד התאונה, עבדה התובעת כשכירה במפעל דלתא בכרמיאל; במהלך שיפוצים שביצע התובע בביתו בכרמיאל, פנה הנתבע לתובעת, בהיותה בעלת כישורים אומנותיים, כדי שתעצב עמוד בביתו, וזאת בהמלצתו של ידיד התובעת, ששימש באותה עת כקבלן שיפוצים בבית הנתבע; התובעת הגיעה לבית הנתבע להתרשם מהעמוד ולשמוע את דרישות הנתבע. הם סיכמו ביניהם את פרטי העבודה (למעט גובה התשלום), כאשר סוכם כי שכרה של התובעת ישולם ע"י הנתבע בגמר העבודה; ביום 26.12.07 הגיעה התובעת אל בית הנתבע על מנת לבצע את העבודות כפי שסוכמו בינה לבין הנתבע. עם סיום השלב הראשון של העבודה, התרחקה התובעת מהעמוד לאחור על מנת שתוכל להתרשם מהעבודה שביצעה, כשלפתע נפער בור ברצפה עליה עמדה והתובעת נפלה לקומה הראשונה מגובה 2.70 מ' ונחבלה בגופה.

 

4.התובעת טוענת כי יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו". בנוסף היא טוענת כי יש להטיל את האחריות הנזיקית בגין אירוע התאונה על הנתבע מכוח עוולת הרשלנות, שכן הנתבע הנו בעל הנכס ו/או מזמין העבודה מהתובעת; לתובעת לא הייתה שום דרך לדעת כי הרצפה בבית הנתבע אינה בטוחה, והיא הייתה משוכנעת כי מדובר ברצפה סטנדרטית ותקנית לכל דבר ועניין; הנתבע לא הדריך את התובעת בדבר הסכנות הכרוכות בדריכה על הרצפה בסמוך למקום ביצוע העבודה; לא העמיד לרשותה סביבת עבודה בטוחה; לא נקט אמצעים מינימאליים ביותר, ובין היתר הצבת שילוט ו/או גידור למניעת נפילת התובעת מגובה.

 

5.הנזק הנטען: התובעת טוענת כי כתוצאה מהנפילה, נחבלה בראש ובגב, איבדה הכרתה, וכן נגרם לה שבר בעצם הסקפולה (השכמה) השמאלית; התובעת פונתה באמבולנס לביה"ח נהריה, שם אושפזה למשך 3 ימים, לאחר מכן שוחררה עם המלצה למנוחה בת שבועיים; לאחר שחרורה מביה"ח נזקקה התובעת למנוחה נוספת וממושכת בת 3 חודשים, וכן לטיפולים רפואיים; כמו כן, כתוצאה מהפגיעה בתאונה נעדרה התובעת זמן ממושך מעבודתה במפעל דלתא, ולאחר חזרתה, ועקב הירידה בתפוקת עבודתה בשל התאונה, פוטרה מעבודתה לאחר 14 שנות עבודה.

 

6.מנגד דוחה הנתבע את גרסת התובעת מכל וכל. נטען כי מעולם לא פנה לתובעת ולא ביקש ממנה דבר; הנתבע לא נפגש עם התובעת, לא היה לו עמה שום שיג ושיח, ו/או כל קשר מסחרי או עסקי כלשהו; אם נכנסה התובעת לבית הנתבע, הרי היא פולשת ומסיגת גבול; מוכחש כי התובעת נפלה בבית הנתבע ואם נפלה, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה; מוכחש הנזק ושיעורו והקשר הסיבתי בין התאונה (המוכחשת) לנזקים הנטענים.

 

7.הנתבע מוסיף וטוען לגופה של התביעה כי בסמוך לאחר שרכש את הדירה, ביקש לבצע שיפוצים לצורך הכנתה למגורים ולצורך כך שכר את שירותיו של מר מרדכי אוחיון (להלן: "מוטי" או "קבלן השיפוצים"); בין הנתבע למוטי הוסכם על ביצוע עבודות שכללו, בין היתר, גם בניית ו/או הקמת רצפה בחלל הבית בין קומה א' לב', ואכן מוטי הקים את הרצפה תוך שימוש בקורות עץ; בשלב כלשהו, לאחר הקמת הרצפה פנה מוטי לנתבע ואמר כי הוא יפתיע אותו ויצייר לו תמונה/ציור יפה על עמוד, אלא שהנתבע הורה למוטי להימנע מלעשות זאת, מאחר ורעייתו של הנתבע לא הייתה מעוניינת בכך; במהלך השיפוץ הגיע הנתבע לדירה ואכן ראה שקבלן השיפוצים צייר פרח על העמוד, ולדברי קבלן השיפוצים זו הייתה הפתעה שחברה שלו עשתה לפי בקשתו, והנתבע מחה על כך בפני מוטי; מס' ימים לאחר מכן, הגיע הנתבע לדירתו, ולהפתעתו הבחין שהרצפה קרסה, ולשאלת הנתבע לפשר העניין, השיב מוטי שהוא נפל, אך עקב היותו צנחן לשעבר ידע ליפול ולא ניזוק. באותו מעמד הבטיח מוטי לבנות שוב את הרצפה באופן תקין כדי שלא תקרוס שוב; במהלך כל תקופת השיפוץ, לא ראה הנתבע את התובעת אף לא פעם אחת, ונראה כי קבלן השיפוצים והתובעת העלילו עליו עלילה תוך ניסיון להוציא ממנו כספים שאינם מגיעים להם; קבלן השיפוצים ביצע את עבודות השיפוץ באופן רשלני ובלתי מקצועי וגרם נזקים רבים לדירת הנתבע, ונתגלע סכסוך בין הנתבע לקבלן השיפוצים, ונראה שקבלן השיפוצים בחר בדרך זו כדי לסחוט כספים מהנתבע שאינם מגיעים לו; עד היום חושש הנתבע לשהות על הרצפה ו/או לדרוך עליה וכי בכוונתו לפרקה ולבנותה מחדש ע"י בעל מקצוע מומחה לדבר.

 

8.יצוין כי הנתבע שלח הודעת צד ג' לקבלן השיפוצים וטען כי במידה ויחויב ע"י ביהמ"ש לשלם לתובעת סכום כלשהו, כי אז על קבלן השיפוצים לשפותו בגין כל סכום שיחויב בו. קבלן השיפוצים לא הגיש כתב הגנה להודעת צד ג', וביום 21.9.10 ניתן פס"ד נגד צד ג' ולפיו הוא ישפה את הנתבע בגין כל חיוב שיוטל עליו לזכות התובעת, אם יוטל.

 

9.חוות הדעת הרפואיות: התובעת הגישה חוות דעת רפואית מטעמה ערוכה ע"י האורטופד ד"ר שי פריימן, לפיה נגרמה לתובעת עקב התאונה 10% נכות צמיתה בשל הגבלת תנועות בצוואר, 10% נכות נכות צמיתה בשל תמונה מיאלופתית קלה, ו-10% נכות צמיתה בשל שינויים ניווניים לאחר שינוי צורה בעצם הסקפולה. נקבע כי סה"כ נותרה לתובעת נכות אורטופדית ונוירולוגית צמיתה משוקללת עקב התאונה בשיעור 27% (צ.ל 27.1%).

הנתבע הגיש חוות דעת רפואית נגדית מטעמו ערוכה ע"י האורטופד ד"ר אליהו סלטי, לפיה לא נותרה לתובעת כל נכות אורטופדית בעקבות חבלה מיום 26.12.07.

מונה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש (פרופ' גרשון וולפין) אשר קבע בחוות דעתו מיום 31.7.13 כי מצבה הרפואי של התובעת לאחר פציעתה בתאונה תואם כיום לדרגת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלות תנועות בעמ"ש צווארי בצורה קלה. 0% נכות בגין מצב שלאחר שבר בסקפולה של כתף שמאל, אשר התחבר היטב, ללא הגבלות בטווח תנועות הכתף השמאלית. עוד צוין כי בתאונה הנדונה נחבלה התובעת בראשה וסבלה מאיבוד הכרה, אך הערכת תלונותיה אינה בתחום פרופ' וולפין אלא בשטח של נוירולוג מומחה.

 

10.שלוש הן השאלות העומדות להכרעה

 

א.מה הן הנסיבות בהן נפגעה התובעת? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש.

ב.האם נסיבות התאונה כפי שהוכחו מקימות חבות נזיקית מצד הנתבע כלפי התובעת? שאלה זו הינה שאלה שבחוק.

ג.היה והתשובה לשאלה ב' חיובית, מהו גובה הפיצוי הכספי לו זכאית התובעת בעקבות התאונה?

 

11.נסיבות התאונה הנטענת:

נסיבות התאונה פורטו בסעיף 7 לכתב התביעה ובסעיפים 4- 13 לתצהיר עדות ראשית התובעת:

 

"4. ביצעתי עבודות אומנות בדירתו של הנתבע בתיק, כאשר בעת התאונה שתפורט להלן, הוא היה בעל זכויות בדירה והזמין ממני עבודה.

5. ...

6....

7. במהלך שיפוץ דירתו, פנה אליי הנתבע, בכדי שאעצב עמוד בדירתו, וזאת בעקבות המלצתו של מר מרדכי אוחיון, ידידי, אשר שימש כקבלן שיפוצים בביתו של הנתבע.

8. לאחר שהנתבע פנה אליי והזמין אותי לדירה על מנת שאוכל להתרשם מהעמוד אשר מיקומו בקומה השנייה של הדירה, הגעתי לדירה להתרשם מן העמוד ואף לשמוע את דרישותיו של הנתבע, שכן אינני אשת מקצוע בתחום זה, אלא העיצוב הינו בגדר תחביב בלבד.

9. סיכמנו ביננו את כל פרטי העבודה שנדרשתי לבצע, כאשר סוכם כי הנתבע ישלם לי בגמר העבודה, אולם לא סיכמנו את סכום התשלום.

10. ביום 26.12.07, לאחר שסיימתי את יום עבודתי בדלתא, הגעתי לדירה בסביבות שעות אחה"צ, על מנת לבצע את העבודות כפי שנדרש ממני על ידי הנתבע.

11. ..

12. עם סיום השלב הראשון של העבודה התרחקתי מהעמוד לאחור, על מנת שאוכל להתרשם מהעבודה שביצעתי. משהתרחקתי מהעמוד אחורה, נפער בור ברצפה ונפלתי לקומה הראשונה מגובה של 270 מטר.

13...".

 

12.במהלך חקירתה הנגדית בביהמ"ש, העידה התובעת כי מי שהזמין אותה לבצע את העבודה האומנותית על העמוד בבית הנתבע היה מוטי (פ' עמ' 7 ש'20-21), וזאת לבקשת הנתבע, פ' עמ' 7 ש' 24-25). כן העידה התובעת שהיו עוד מקרים בעבר שביצעה עבודות אומנותיות, חלקם בבתים ששופצו ע"י מוטי, ולבקשתו וחלקם לא (פ' עמ' 8 ש' 4-8). עוד העידה התובעת כי מוטי הכיר בינה לבין הנתבע לראשונה ולמחרת היום באה לבצע את העבודה בבית הנתבע (פ' עמ' 8 ש' 9-10).

 

13.לעניין השתלשלות העניינים, והנסיבות שקדמו לסיכום פרטי עבודת העיצוב בבית הנתבע בין התובעת לנתבע, העידה התובעת כי ראשית נפגשה עם הנתבע בביתו וסיכמה את הפרטים ורק למחרת שבה לבצע את העבודה בבית הנתבע (פ' עמ' 8 ש' 11-28):

 

"ש. בפעם הראשונה שלדעתך ולגרסתך הגעת לבית, האם פגשת חוץ מאת אוחיון עוד אנשים?

ת. כן. היה בחור שעשה שם אינסטלציה נראה לי.

ש. מלבדו לא היו עוד אנשים?

ת. נכון.

ש. אדון אוחיון הראה לך מה הוא רוצה לעשות ומה הוא מבקש ממך לעשות?

ת. לא. הנתבע אמר לי מה הוא רוצה ואיזה ציור. באותה פגישה שהייתי שם. ברור שזה הטעם של בעל הבית.

ש. כששאלתי אותך מי היום שם האנשים אמרת לי שאוחיון ועוד אינסלטור ושלא היו עוד אנשים נוספים.

ת. נכון.

ש. אז מתי פגשת את הנתבע?

ת. יום לפני הנפילה.

ש. באת ועבדת יום אחד?

ת. כן.

ש. יום לפני פגשת אותו שם?

ת. כן.

ש. איפה?

ת. בבית שלו, בכניסה לבית, אח"כ נכנסנו לבית והוא הסביר לי מה הוא רוצה לעשות.

 

14.גרסת התובעת לגבי נסיבות המפגש והיכרותה הראשונית עם הנתבע טרם הזמנת העבודה נתמכת בגרסת קבלן השיפוצים. כעולה מתצהיר עדותו הראשית, הוא זה שהפגיש בין התובעת לנתבע, לאחר שהאחרון פנה אליו במהלך השיפוץ וביקש לברר האם קבלן השיפוצים מכיר מעצב קירות. במהלך חקירתו הנגדית נשאל קבלן השיפוצים מי הביא את התובעת לדירת הנתבע (פ' עמ' 13 ש' 12-15):

 

"ש. מי הביא אותה לדירה הזו?

ת. היא לא באה לבד. הצעתי לבעל הדירה את המעצבת. היא באה לפני ונפגשה איתו וסיכמה איתו גם כספית וגם איך תבוצע העבודה ואני הייתי נוכח. הם עמדו על הדק החדש בחוץ. לא יודע כמה סיכמו. זה לא העניין שלי".

 

15.לעניין הנסיבות שקדמו לתאונה שבה התובעת על גרסתה (שלא נסתרה בביהמ"ש) לפיה במהלך ביצוע עבודת העיצוב על העמוד בבית הנתבע ועל מנת להתרשם מאופן ביצועה, התרחקה מהעמוד לאחור ואז לפתע נפלה (פ' עמ' 8 ש' 29-32):

 

"ש. העמוד הזה שעליו את מדברת היה בקומה השנייה?

ת. בכניסה לבית אוחיון עשה רצפה מעץ. נכנסנו, זה קרקע, עוד שני מטר זה כבר שלוש קומות. לא ידעתי ששם זה כזה גובה. נכנסתי מהאדמה. עשיתי את העמוד, הסתובבתי לראות איך עשיתי, הייתי צריכה לצייר ולעשות מגבס רימון לבקשת הנתבע. הסתובבתי ואז נפלתי".

 

אומנם כעולה מגרסת קבלן השיפוצים ועדותו בביהמ"ש, הוא אישר שלא ראה במו עיניו את הנפילה של התובעת בעת התרחשותה כיוון שעסק באותה עת מחוץ לבית הנתבע באיסוף כלי עבודתו, אבל גרסתו (שלא נסתרה בביהמ"ש) מחזקת את גרסת התובעת לגבי עצם קרות התאונה, מועד ומקום התרחשותה וכן נסיבותיה (פ' עמ' 14 ש' 1-12):

 

"ש. כשקרה המקרה אתה לא היית במקום, נכון?

ת. בקומה שהיא עשתה את העיצוב, כבר הייתי בחוץ אוסף את הכלים שלי. כשחזרתי לקחת את הדלי האחרון של הכלים, נכנסתי לבית ולא ראיתי אותה. שמעתי "אי אי אי" וראיתי שהיא למטה. נכנסתי ללחץ. רצתי לאוטו לקחת מפתח באתי ופתחתי. התחלתי קודם לבדוק מה יש לה. זאת אחריות כי הבאתי אותה למקום ובעל הבית לא נמצא ואני נמצא שם ולכן באותו רגע אני אחראי. לא יכולתי לברוח. היא הייתה קצת בהכרה. היא דיברה ברור. אני לקחתי אותה לבית החולים באוטו שלה.

ש. בעצם היא נפלה בכך שהיא דרכה על אותה הפרדה שאת עשית נכון?

ת. לא הייתי שם. לא יודע מה היא עשתה. היא נפלה בחור הזה.

ש. את החור הזה אתה עשית במסגרת ההפרדה בין היחידות?

ת. החור הזה לא היה. היה גבס סגור. היא כנראה הלכה קדימה אחורה ודרכה ונהיה חור. החור נוצר במחיצה שאני עשיתי. את כל הבית אני עשיתי.

 

16.יצוין כי מעדותו של קבלן השיפוצים בביהמ"ש עולה כי דאג לעדכן את הנתבע שלא נכח בעת התאונה בביתו על קריסת הרצפה בביתו ועל נפילת התובעת (פ' עמ' 13 ש' 27-30):

 

"ש. הנתבע טוען שכשהוא ראה את החור נפער ברצפה/תקרה הוא שאל אותך מה זה.

ת. הוא קיבל תשובה. הוא שאל אותי אם זה החור שממנו היא נפלה ואמרתי כן. ככה הוא שאל אותי. הייתי צריך לדווח לו. הוא בעל הדירה. דיווחתי לו במשרד תיווך שבו הוא עבד. הוא אפילו אמר שאין לו ביטוח ושהוא לא יודע מה לעשות".

 

17.מנגד מחקירתו הנגדית של הנתבע בביהמ"ש עולה כי רכש את הדירה נשוא התביעה בתאריך 20.11.07 (כחודש לפני התאונה הנטענת) אך אינו זוכר מתי החלו עבודות השיפוץ (פ' עמ' 14 ש' 32 ופ' עמ' 15 ש' 1-3). עוד נשאל הנתבע לגבי מיהות העבודה שביצעה התובעת בביתו (פ' עמ' 15 ש' 8-9):

 

"ש. מה ציירה התובעת?

ת. פרח שעשתה ואת התובעת הזאת אני לא מכיר בכלל".

 

יצוין בעניין זה כי מעדות התובעת בביהמ"ש עולה כאמור כי הציור שציירה בגבס על הקיר בבית הנתבע היה רימון ואילו לגרסת הנתבע מדובר בפרח. לא הוגשה כל תמונה ו/או ראיה אחרת מצד הנתבע לגבי מיהות עבודת העיצוב שבוצעה על הקיר בביתו, ללא שניתן לכך כל הסבר וכל שכן הסבר מניח את הדעת, אבל מעדותו של הנתבע עולה, כי עבודת העיצוב של הקיר בוצעה, דבר התומך בגרסת התובעת.

 

לעניין נסיבות קריסת הרצפה חזר הנתבע על גרסתו לפיה הגיע לביתו וגילה שנפער חור ברצפת הקומה השנייה וכששאל את מוטי כיצד זה קרה השיב לו מוטי כי דרך על הרצפה והיא קרסה, ומוטי נפל לקומה התחתונה אך לא קרה לו (למוטי) כלום (פ' עמ' 15 ש' 10-18):

 

"ש. הגעת לדירה וראית שהרצפה קרסה.

ת. כן.

ש. לא שאלת את מוטי מדוע זה קרה?

ת. שאלתי אותו מה זה החור הזה והוא אמר שהוא נפל מקומה ראשונה למטה ואמר שדרך על זה ונפל, שאלתי אותו אם לא קרה לו כלום והוא אמר שהוא היה בצנחנים ולא קרה לו כלום. אוחיון לא אמר לי שהגב' נפלה שם ואני בכלל לא מכיר את הגברת הזאת. לא דיברתי איתה. לא שתיתי איתה ולא סיכמתי איתה כלום. בכלל לא מכיר אותה. אני 7 שנים מחפש לראות מי זאת הגב' הזאת ואחרי כמה חודשים שאוחיון עשה לי עבודה זבל בבית שחזרתי על כל התיקונים, בא ותובע אותי על כמה גרושים שאני חייב לתת לו ולא הסכמתי"

 

וכשעומת הנתבע בין גרסתו לבין גרסאות התובעת וקבלן השיפוצים לפיהן יום לפני התאונה הנטענת הם נפגשו עם הנתבע וסיכמו את פרטי העבודה, שתבצע התובעת בביתו, השיב הנתבע (פ' עמ' 16 ש' 1-7):

 

"ש. התובעת וגם אוחיון טוענים שהגיעו אליך יום לפני וסיכמו איתך.

ת. שניהם שקרנים. הוא רוצה לסחוט אותי על כסף שלא מגיע לו. הביא את החברה שלו שתצייר לי על הקיר. אני בכלל לא רציתי. אני לא מכיר אותה בכלל. בחיים לא ראיתי אותה. רק אחרי 4 חודשים אוחיון אמר לי שהיא נפלה למטה כשקיבלתי מבית המשפט תצהיר שמישהי נפלה אצלי בבית וזאת התובעת.

ש. אחרי 4 חודשים מישהי טוענת שהיא נפלה אצלך בדירה. ביררת מי זו?

ת. לא היה לי טלפון שלה. אני לא מכיר אותה בכלל. מאיפה אני מכיר אותה?

 

18.לאחר בחנתי את מכלול הראיות בתיק ביהמ"ש וכן לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים וסיכומיהם, נחה דעתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע בכל הקשור לנסיבות קרות התאונה. ראשית, עדות התובעת וקבלן השיפוצים בביהמ"ש הייתה עדיפה ומהימנה עלי על פני עדות הנתבע. שוכנעתי באמיתות גרסת התובעת כי הנתבע סיכם עמה בע"פ לעצב את הקיר בביתו החדש במהלך תקופת שיפוצים של דירתו ע"י מוטי (כששכרה ישולם ע"י הנתבע לפי שיקול דעתו ומידת שביעות רצונו מהעבודה), כאשר בעת ביצוע העבודה, התרחקה התובעת לאחור מהקיר עליו עבדה בקומה השנייה כדי להתרשם מעבודתה, כשלפתע קרסה הרצפה תחתיה והיא נפלה לקומה הראשונה ונחבלה בגופה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, קיים יסוד להניח כי הנתבע בחר להתמודד עם גרסת התובעת, בדרך של הכחשת כל קשר או היכרות מוקדמת עם התובעת, מאחר ולא דאג כנדרש לרכוש כיסוי ביטוחי מתאים מבעוד מועד טרם הזמנת עבודות השיפוצים ממוטי ו/או טרם הזמנת עבודת העיצוב מהתובעת. שנית, גם לפי גרסת הנתבע, התובעת ביצעה ציור קיר בביתו. אלא שהצדדים חלוקים האם מי שהזמין את ציור הקיר מהתובעת היה הנתבע (כגרסת התובעת) או קבלן השיפוצים, וללא שהנתבע ו/או אשתו היו מעוניינים בכך (כגרסת הנתבע). מכל מקום, כך או אחרת, קיימת תמיכה לגרסת התובעת כי ביצעה עבודה אומנותית בבית הנתבע, בעת שהבית היה בתקופת השיפוץ. למעלה מן הדרוש, אציין כי לאור טענת הנתבע לפיה אשתו כלל לא הייתה מעוניינת בעיצוב הקיר על העמוד בביתו, ניתן היה לצפות כי הנתבע יזמן את אשתו לעדות אך הוא נמנע מכך, ויש לזקוף מחדל זה לחובתו. שלישית, גם לפי גרסת הנתבע, במהלך שיפוץ ביתו, ולאחר בניית הרצפה בחלל הבית בין קומה א' לב' ע"י קבלן השיפוצים, קרסה הרצפה בקומה השנייה. אומנם לגרסתו מי שנפל עקב הקריסה היה קבלן השיפוצים ולא התובעת, אך התובע אינו יכול להעיד על כך ממקור ראשון, מאחר וגם לפי גרסתו לא נכח בעת קריסת הרצפה בביתו. רביעית, אופי החבלות שנגרמו לתובעת (פגיעה בראש ובצוואר) ושבר של עצם סקפולה שמאל תומכים בגרסת התובעת כי נפלה בפתאומיות מגובה. חמישית, האמור במסמכים הרפואיים שצורפו ע"י התובעת מיום התאונה תומכים בגרסת התובעת לתאונה. כך לדוגמא צוין בטופס סיכום אשפוז (נספח ב' לכתב התביעה):

 

"בת 47 בריאה בד"כ, ג+3, התקבלה להשגחה לאחר נפילה מגובה של קומה שנייה לקומה ראשונה על רצפת קרמיקה, נחבלה בראש ובגב. לאחר האירוע איבדה הכרה לזמן קצר והקיאה לאחר מכן...".

 

כך גם בטופס "בדיקות מעבדות, צילומים וטיפולים אמבולטוריים" שם צוין:

 

"בת 47. לדבריה נפלה מגובה כשני מטר – הייתה באזור שיפוצים ולא הבחינה טוב ברצפת גבס ונפלה...".

 

הנתבע טוען כאמור כי התובעת וקבלן השיפוצים רקחו קנוניה נגדו כדי לסחוט ממנו כספים שלא כדין עקב סכסוך כספי בינו לבין מוטי, בנוגע לטיב העבודות שבוצעו, אולם טענת "הקנוניה" הינה טענה בעלמא שלא נתמכה על ידו בראיה כלשהי.

 

19.שאלת החבות הנזיקית: בהינתן המסקנה דלעיל לפיה עלה בידי התובעת להוכיח כנדרש במשפט אזרחי כי במהלך עבודה אומנותית שביצעה בבית הנתבע, ועפ"י הזמנתו, קרסה הרצפה עליה עמדה בפתאומיות, והיא נפלה מהמפלס העליון למפלס התחתון ונחבלה בגופה, עולה השאלה, האם בנסיבות העניין יש להטיל על הנתבע חבות נזיקית בשל כך.

 

20.אחריותו של בעל מקרקעין על נזקים שאירעו בשטח הנכס שלו מוכרת בחקיקה ובפסיקת בתי המשפט. ניתן להטיל אחריות על בעל מקרקעין, בין היתר, בשל עוולת הרשלנות מכוח סע' 35-36 לפקודת הנזיקין. אחריותו של בעל מקרקעין כלפי המבקרים או הנכנסים לשטח הנכס שבבעלותו יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים: ראשית, על בעל המקרקעין לדאוג לכך שהנכס שבבעלותו לא יהיה בעל מפגעים או סכנות שיש בהם כדי לסכן את גופם ו/או שלומם של המבקרים בשטח הנכס שלו. שנית, על בעל המקרקעין מוטלת החובה למנוע כניסה לשטח הנכס שלו כאשר קיים בו אזור היוצר סיכון בלתי סביר, אשר עלול לגרום לנזקים למבקרים שנקלעו לשטח הנכס בתום לב ו/או למבקרים שהוזמנו להיכנס לנכס ע"י בעל המקרקעין. שלישית, במידה וישנן סכנות או ישנם מפגעים בנכס, אשר עלולים מעצם טיבם ליצור סיכון בלתי סביר כלפי המבקרים בנכס ולגרום להם נזק, ולא עלה בידי בעל המקרקעין לתקנם, עליו להתריע עליהם בפני המבקרים ו/או לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע ו/או לצמצם את הסיכון שהמבקרים בנכס ייפגעו כתוצאה מאותם מפגעים.

 

21.כעולה מחומר הראיות הנתבע רכש בית בכרמיאל כאשר לצורך הכשרתו לצרכיו הוא שכר את שירותיו של קבלן השיפוצים. קבלן השיפוצים ביצע בין היתר את הקמת הרצפה בין המפלס העליון לתחתון עליה עבדה התובעת בעת התאונה. התובעת הגיעה לבית הנתבע במהלך השיפוצים, עפ"י הזמנת הנתבע, על מנת לבצע עבודת אומנות על קיר במפלס העליון של בית הנתבע. במהלך ביצוע עבודת האומנות התרחקה התובעת מהעמוד לאחור כדי להתרשם מהשלב הראשון של עבודתה, ואז לפתע קרסה הרצפה והתובעת נפלה למפלס התחתון ונחבלה בגופה. בנסיבות אלה, עולה השאלה: האם עשה הנתבע מעשה או נמנע מלעשות מעשה שבעל מקרקעין סביר, המזמין בעל מקצוע לבצע עבודה בשטח הנכס שלו במהלך תקופת שיפוצים, לא היה עושה בנסיבות העניין?

 

22.במהלך חקירתו הנגדית של קבלן השיפוצים תיאר הוא את הנסיבות שלטענתו הובילו לקריסת הרצפה במפלס העליון בבית הנתבע עליו עבדה התובעת (פ' עמ' 12 ש' 21-32 ופ' עמ' 13 ש' 3):

 

"ש. אתה כותב בסעיף 3 לתצהירך שחילקת את הבית לשתי יחידות. תסביר את הכוונה?

ת. הבית הזה יש לו מדרגות וזה קומה עליונה וקומה תחתונה. בעל הדירה רצה לחלק את הדירה לשתיים. שהקומה למטה תהיה נפרדת בכדי שהוא יקבל שתי דירות. הפרדנו את הקומה העליונה עם התחתונה שזה גובה 3 מטר.

ש. עשית את זה על רצפת דק?

ת. לא. זה בסיס מעץ שהוא צריך להיות חזק עם ג'מבו לקיר שמחזיק חצי טונה כל ג'מבו. בידוד בפנים.

ש. זה בעצם הרצפה או התקרה שנפלה?

ת. זה החלק התחתון שהיה מגבס. פלטות גבס שאני עשיתי.

ש. שמת שם שלט "זהירות"?

ת. כמובן. ביצעתי שם את העבודה וסגרתי. לאחר מכן, כשעשינו בדיקת רעשים היו עוד רעשים. פתחנו את השלושה ארבעה קורות לאורך בכדי להכניס עוד בידוד. לא הספקתי באותו יום את העבודה הזו ועשיתי מחסום. לבעל הדירה היה בדואי ששובר קירות ועושה עבודות שהוא היה מביא אותו. אם אותו בדואי הזיז זה לא באחריותי. כשעזבתי את הדירה בשעה שלי, הבדואי לאחר מכן ניהל אותו".

 

במהלך חקירתה הנגדית של התובעת היא העידה כי בעת שעבדה במפלס העליון לא ראתה בור בסמוך למקום שבו עבדה בבית הנתבע (פ' עמ' 9 ש' 3-4):

 

"ש. את דרכת על משהו ונפלת או ראית בור?

ת. אני לא ראיתי בור. ראיתי רצפה מקרמיקה וחלק כנראה היה רך. אולי לא מוכן ולא יציב".

 

עוד עולה מעדות התובעת בביהמ"ש כי נודע לה בדיעבד מקבלן השיפוצים כי במפלס העליון בבית הנתבע הוצב שלט "זהירות" שהוזז ע"י מישהו, אבל התובעת מודה כי "בזמן אמת" לא הבחינה בשלט זה (פ' עמ' 11 ש' 11-18):

 

ש. אוחיון הסביר לך על הבית? איפה הוא שיפץ?

ת. לא מעניין אותי.

ש. הוא לא אמר לך איפה יש מקום בטוח או לא בטוח? איפה צריך לעמוד או לא לעמוד?

ת. הוא אמר שהיה שם שלט שמישהו הזיז את השלט. כנראה הבחור שעושה שם אינסטלציה.

ש. מה היה כתוב בשלט, מה אוחיון אמר לך שהיה כתוב שם "זהירות"?

ת. כן.

ש. את ראית את השלט?

ת. לא".

 

עולה מגרסת קבלן השיפוצים כאמור, כי לאחר השלמת עבודות הקמת הרצפה בין המפלס התחתון לעליון על ידו, בוצעה בדיקת רעשים, שהצריכה הכנסת חומר בידוד נוסף לחלל הרצפה. לצורך כך, פורקו מספר קורות אורך על מנת לאפשר הכנסת חומר הבידוד, בין הקורות לפלטות הגבס אך מאחר וקבלן השיפוצים לא הספיק להשלים את העבודה ולהרכיב את קורות העץ חזרה למקומם באותו יום, הוא הציב לטענתו שלט שנשא את הכיתוב "זהירות", אך לטענתו, שלט זה כפי הנראה הוזז ע"י אחד מהפועלים האחרים שנשכרו ע"י הנתבע.

 

אין ספק כי אי השלמת עבודת הבידוד והתקנת קורות העץ חזרה למקומם ועיגונן, יצר סיכון בלתי סביר כלפי העובדים ו/או המבקרים במפלס העליון של בית הנתבע מאחר ואין די בחומר הבידוד ו/או בפלטות הגבס שמתחתיו, כדי לשאת משקל של אדם מבוגר, ובעיקר שהסתובבו בשטח פועלים נוספים באותה עת. איני סבור כי לצורך הכרעה בשאלת החבות של הנתבע יש צורך להכריע בשאלה האם הוצב שלט אזהרה ו/או הוצב מחסום ע"י קבלן השיפוצים, והאם אמצעים אלה הוסרו או הוזזו ע"י מאן דהוא, מאחר וניתן פסק דין מותנה נגד קבלן השיפוצים כאמור.

 

עם זאת, די בנסיבות דלעיל, כדי לקבוע כי היה על הנתבע כבעל מקרקעין שהזמין את התובעת לבצע עבודה בביתו, במהלך תקופת שיפוצים, לדאוג לכך שסביבת העבודה שלה תהיה בטוחה, ובעיקר לאור עבודות הבידוד ופירוק קורות העץ במפלס העליון שחייבו אותו ליידע את התובעת מראש כי חלק מהרצפה במפלס העליון הינה מסוכנת והעמידה או הדריכה עליה מסוכנת, וכן לנקוט ו/או לוודא כי ננקטו אמצעי זהירות סבירים כגון: גידור השטח ו/או הצבת שילוט מתאים, כדי למנוע את הסיכון בשטח המקרקעין שבבעלותו, סיכון שהתממש למרבה הצער. לא הוכח בפניי כי הנתבע עשה כן, ולפיכך אני קובע כי הנתבע התרשל כלפי התובעת כבעל מקרקעין סביר ועליו לפצותה בגין נזקיה.

 

23.באופן תמציתי אציין כי יש מקום לתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, אך אינני רואה צורך להיכנס לעובי הקורה ולבחון את תנאי תחולת הכלל הנ"ל מאחר וממילא הוכחה כנדרש עוולת הרשלנות על כל רכיביה.

 

אי לכך, אני קובע כי הנתבע אחראי לפצות את התובעת בגין נזקיה שנגרמו בתאונה נשוא הדיון.

 

הנזק והפיצויים

 

24.התובעת ילידת 28.4.60, סבלה בעקבות התאונה משבר בעצם הסקיפולה (שכמה) השמאלית, והיא אושפזה בבית החולים למשך יומיים. מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובעת איבדה את הכרתה לאחר האירוע לפרק זמן קצר וכן סבלה מהקאות. בהמשך, נזקקה התובעת לטיפולים רפואיים במרפאה המקצועית של קופ"ח ונעדרה מעבודתה עד אשר פוטרה מעבודתה בחב' דלתא.

 

25.לאחר שהוגשו חוות דעת סותרות מטעם בעלי הדין, מונה פרופסור גרשון וולפין כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי אשר קבע בחוות דעתו כי נותרה אצל התובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה של תנועות עמוד השדרה הצווארי. המומחה הוסיף וציין כי בגין השבר בכתף שמאל לא נותרה נכות כלשהי, שכן השבר התחבר היטב מבלי שהותיר הגבלה בטווח תנועות הכתף. פרופ' וולפין אישר לתובעת תקופת אי כושר של 3 חודשים לאחר אירוע התאונה באופן מלא וכן אישר תקופה של חודשיים בשיעור של 30%.

 

26.ב"כ הצדדים התייחסו בסיכומיהם לראשי הנזק השונים, ובאופן כללי אציין כי קיים פער מהותי בכל הקשור לזכאות התובעת לפיצויים וכימותם. אתייחס להלן לראשי הנזק באופן פרטני ואכריע במחלוקת.

 

27.בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל): התובעת ילידת 1960. בעקבות התאונה סבלה משבר בכתף וכן מחבלת גוף כללית, והיא אושפזה בבית החולים למשך יומיים ונזקקה למעקב רפואי ממושך. נותרה נכות צמיתה בשיעור 10%. בשים לב למכלול הנתונים, אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 30,000 ₪.

 

28.הפסד שכר לעבר: אין מחלוקת כי התובעת עבדה כשכירה במפעל דלתא והשתכרה סך 5,000 ₪ לחודש (קרן). סכום זה נכון להיום שווה 6,500 ₪ (עם עיגול מסוים). לתובעת מגיע פיצוי מלא בגין שלושה חודשים רצופים (לפי קביעת פרופ' וולפין), דהיינו סך 19,500 ₪. כמו כן, מגיע לתובעת פיצוי בגין שני חודשים נוספים לפי שיעור 30% (לפי קביעת פרופ' וולפין) 3,900 ₪. בגין התקופה מאז ועד היום, מגיע פיצוי נוסף גלובלי לתובעת אשר יקח בחשבון את הפגיעה, מהותה וכן הנכות הרפואית הצמיתה. אני מעמיד סכום זה על סך של 10,000 ש"ח.

 

29.הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעות, הוצאות עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: אין מחלוקת כי ההוצאות הנ"ל לא הוכחו באופן פרטני על ידי התובעת, אך מנגד, אין ספק כי נגרמו לה הוצאות בגין רכיבים אלה. לגבי עזרת צד ג' – התובעת טוענת לעזרה מוגברת מטעם קרובי משפחה ואילו לגבי הוצאות רפואיות ונסיעות המדובר בנסיעות נלוות לטיפולים הרפואיים להם נזקקה התובעת. בגין רכיבים אלה אני מחליט לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסך 4,000 ₪.

 

30.הפסד שכר לעתיד: התובעת טוענת כי מגיע לה פיצוי בגין שבע שנים ו – 8 חודשים לעתיד, כאשר מוצדק לחשב את הפיצוי באופן אריתמטי לפי השכר שהוכח וכן נכות תפקודית בשיעור 15%. הנתבע טוען כי לא מגיע לתובעת פיצוי כלשהו בגין הפסד שכר לעתיד, שכן לא הוכח כי יש פגיעה ביכולת השתכרותה. לטעמי, אין הצדקה במכלול הנסיבות לחשב את הפיצוי על פי חישוב אריתמטי מדויק ויש מקום לפסוק סכום על דרך האומדנה. אני מעמיד סכום זה על סך 35,000 ₪.

 

31.אני רואה לנכון להעיר בשלב זה כי למרות שמדובר באירוע שנחשב תאונת עבודה, לא הובאו בפני בית המשפט נתונים אודות תשלום דמי פגיעה ו/או גמלת נכות. ב"כ התובעת וגם ב"כ הנתבע נמנעו מהבאת הנתונים הרלוונטיים הנחוצים לשם חישוב סכום הניכויים שיש לנכות מהפיצויים שנפסקו לתובעת. על מנת שלא לפגוע בזכויותיו של הנתבע מצד אחד וכן על מנת שלא ייפסקו פיצויים כפולים לתובעת, אני מעריך את תקבולי המל"ל בשים לב לתקופת אי הכושר וכן לנכות רפואית בשיעור 10%, על סך של 35,000 ₪.

 

32.מכל האמור לעיל, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצויים בסך של 67,400 ₪.

 

33.אשר על כן, אני פוסק כדלקמן:

 

א.אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך 67,400 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ.

 

ב.הנתבע יישא ביתרת אגרה שתחול.

ג.בהתאם לפסק הדין שניתן נגד צד ג' ביום 21.9.10, אני מחייב אותו לשפות את הנתבע במלוא סכום החיוב שנפסק נגד הנתבע.

 

ד.צד ג' יישא ביתרת אגרה שתחול בגין הודעת צד ג'.

 

ה.הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

 

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

 

ניתן היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ