ת"א 2766-07

התובע 2 (להלן גם: "המל"ל") מבקש כי אורה על תיקון טעות סופר בפסק הדין מיום 26.5.2015, בכל הנוגע לסכום גמלאות המל"ל ששולמו לתובעת בגין התאונה נשוא התביעה. לדידי המל"ל, על אף קביעת בית המשפט כי "משנקבעה אחריותם של הנתבעים 3-4, זכאי המוסד לביטוח לאומי לשיפוי בגין התשלומים ששילם לתובעת", נפלה טעות סופר בפירוט הסכומים ששולמו על ידו. לאור קביעת בית המשפט הנ"ל נטען, כי יש לתקן הסכומים ולהורות כי ישולמו למל"ל 57,112 ₪ תחת 36,676 ₪ שנפסקו בפועל.

הנתבעות 3-4 טוענות כי אין מדובר בבקשה לתיקון טעות סופר, כי אם בהשגה על פסק הדין. כך ובעוד שקבע בית המשפט כי אין לנכות דמי פגיעה (סעיף 119 לפסק הדין) מבקש התובע 2 לנכות גם את דמי הפגיעה. ניכוי דמי הפגיעה בתביעת המל"ל מניב את התוצאה אליה הגיע בית המשפט כשההפרשים נעוצים ככל הנראה בשיטת שערוך שונה.

המל"ל בתשובה טוען, כי בית המשפט לא קבע העדר זכות למל"ל בגין דמי הפגיעה ששולמו על ידו, כי אם הפחתת דמי הפגיעה מהפיצויים המגיעים לתובעת. זכותו של המל"ל כפי שנפסקה בסעיף 121 לפסק דינו של בית המשפט הנה ללא כל הפחתה או החרגה ולכן מדובר בטעות סופר, של תרגום ההחלטה למספרים.

עיינתי בבקשה ונחה דעתי כי דינה להתקבל תוך דיוק ביחס לסכום המתוקן. נחה דעתי כי בתחשיב שנערך על ידי נשמטו בטעות דמי פגיעה ששולמו לתובעת מיום 22.7.2004 בסך 4,153 ₪ ומיום 31.8.2004 בסך 4,361 ₪. מדובר בסכומים לגביהם הוצגה תעודת ציבור מיום 2.10.2011. באשר לקביעתי בדבר ניכוי דמי המל"ל לתובעת למעט דמי פגיעה, מדובר בקביעה שיוחסה בבירור לתחשיב הסכומים המגיעים לתובעת 1 לאחר ניכויים (פסקה 119 לפסק הדין) אך לא בקשר לתביעת הביטוח הלאומי. ביחס לכך בפירוש נקבע בפרק הרלוונטי, "תביעת המוסד לביטוח לאומי", כי "משנקבעה אחריותם של הנתבעים 3-4, זכאי המוסד לביטוח לאומי לשיפוי בגין התשלומים ששילם לתובעת" (פסקה 121 לפסק הדין), ללא סייגים ו/או הפחתות.

בשערוך הסכומים דלעיל עד ליום מתן פסק הדין (ולא עד ליום 3.6.2015 כתחשיב התובע 2), ובהתאם לקביעות פסק הדין נמצא כי יש להוסיף סך של 13,448.04 לסכומים שנפסקו לטובת התובע 2.

לאור האמור, מתוקף סמכותי על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 הנני מורה על תיקון רישום הסכום בפסקאות 121, 123 לפסק דיני, כך שתחת הסכום 36,676 ₪ שנפסק ירשם הסכום 50,124 ₪.