ת"א 2605-07

1.התובעת [להלן: "הרשות"] הגישה תביעה ע"ס 3.9 מיליון ₪ כנגד הנתבע [להלן: "המושב"] בגין אי תשלום דמי חכירה לתקופה מ-27.11.02 עד 26.11.07 [ראו עמ' 17 לפרוטוקול שורות 14-15]. התשלום נדרש ביחס לתחנת דלק בשטח של כ-3,000 מ"ר, ולמגרש שייעודו מסחרי בשטח של כ-2,500 מ"ר.

התביעה הוגשה ב-8.11.07, נדונה בפני מותבים אחרים, והועברה לשמיעה בפני ב-22.10.14.

ב-12.10.15 ניתן תוקף פסק דין חלקי להסכם פשרה בין הצדדים, שהתבסס על חוות הדעת של המומחה שמינה ביהמ"ש. עפ"י הסכם הפשרה בגין שטח תחנת הדלק ישולמו לרשות 1,320,519 ₪ נכון ל-28.10.14 עבור התקופה מ-27.11.02 עד 26.11.07. עוד הוסכם שבגין השימוש בשטח המסחרי ישולמו לרשות 554,049 ₪ נכון ל-28.10.14 עבור התקופה מ-1.4.03 ועד ליום 1.4.08.

עתה, לאחר טיעוני הצדדים בעל פה, נותר לפסוק את הוצאות המשפט בגין ניהול התביעה.

2.התביעה הוגשה לאחר שהשמאי הממשלתי הגיש את שמאותו. בסעיף 10(ה) להסכם החכירה נקבע ששמאותו תחייב את הצדדים. על השמאות הוגשה השגה שנדחתה. המושב לא השלים עם התוצאה והמחלוקת הובאה להכרעת ביהמ"ש בתביעה שהוגשה.

בדיון שהתקיים ב-22.10.14 הביא ב"כ הנתבע לידיעת ביהמ"ש, שלאחר הגשת התביעה שולמו ב-15.1.09 על חשבון החוב 2,267,000 ₪ .

3.הנתבע בכתב ההגנה שהגיש טען : " הנתבע כופר בקיומם של חובות כאמור" [סעיף 2 לכתב התביעה] ; " העריכה השמאית מטעם התובע את מגרש תחנת התדלוק והמגרש המסחרי בשווי של 8,560,000 ₪ ו- 1,300,000 ₪ בהתאמה ... פז [ מטעם המושב – י.ג.] באמצעות שמאי המקרקעין אהרון פרידמן ... קבע בשומתו הנגדית את שווי מגרש תחנת התדלוק ל-2,250,540 ₪" [סעיף 7 לכתב ההגנה].

הנתבע הודיע בסעיף 10 לכתב ההגנה, שהמחלוקת מתמקדת בעניין שווי מגרש תחנת הדלק, ודמי החכירה השנתיים נגזרים באחוזים [6%] משווי המקרקעין המשמשים לתחנת הדלק, בעוד ששווי המגרש המסחרי לעניין חישוב דמי החכירה -מוסכם.

הפער בין עמדות הצדדים בעניין שווי מגרש תחנת הדלק עמד ע"ס 6,309,460 ₪ .