ת"א 25963-07-10 קורן נ' קליין

עניינו של פסק דין זה בתביעה כספית הנסמכת על הסכם מכר שנחתם בין הצדדים ביום 7.9.2007 למכירת ביתו של התובע בסמטת הסייפן 2 שבמושב מגשימים, הידוע כמגרש 308 חלק מגוש 7232 חלקה 63 (להלן: "ההסכם", "המושב" ו -"הנכס" בהתאמה). התובע טוען כי הנתבע הפר את הוראות ההסכם בכך שאיחר לשלם את התמורה בגין הנכס ולכן עותר לתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם, בסכום של 50,000 דולר ארה"ב, אותם המיר לסכום של 192,950 ₪.

הנתבע מכחיש את גרסת התובע וטוען כי היא מהווה ניסיון נפסד לזכות בפיצוי מוסכם, ללא בסיס עובדתי וחוזי. במוקד הדיון ניצבת השאלה, האם הפר הנתבע את הוראות ההסכם, באופן המצדיק חיובו בסכום הפיצוי המוסכם.

טענות הצדדים

1. התובע טוען לשלוש הפרות יסודיות של ההסכם - כי הנתבע איחר את המועד לשלם את התשלום השני, המנוי בסעיף 6.2.2 להסכם (להלן: "התשלום השני"); כי הנתבע איחר את המועד לשלם את התשלום השלישי, המנוי בסעיף 6.2.3 להסכם (להלן: "התשלום השלישי") וכי הנתבע איחר את המועד לשלם את התשלום האחרון, המנוי בסעיף 6.4.2 להסכם (להלן: "התשלום האחרון").

נוכח הפרות נטענות אלו, סבור התובע כי יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי מוסכם לפי הוראת סעיף 12 להסכם. לטענתו, האיחורים בתשלום התמורה שיבשו את תזרים המזומנים שלו וגרמו לו לחיסרון כיס, בין היתר, עקב הליכים משפטיים שננקטו נגדו מצד בנק לאומי למשכנתאות בע"מ - הבנק שהעניק לו הלוואת משכנתא על הנכס.

לצד אלו, עותר התובע בגין שתי הפרות נטענות נוספות של ההסכם - כי הנתבע איחר את המועד לתשלום מס הרכישה המוטל עליו וכי הוא נאלץ לשלם את היטל הביוב בשם הנתבע, כאשר בנוגע לאחרונה, ביקש להשיב לו סכום של 6,971 ₪. סכום זה לא נכלל בגדר ראשי הנזק של התביעה.

2. הנתבע טוען כי לא הפר את ההסכם ולכן אין לחייבו בתשלום הפיצוי המוסכם. מודגש כי אין בהוראות ההסכם מועדים מחייבים לתשלום התמורה וממילא, התשלום היה תלוי בהמצאת מסמכים מסוימים, חלקם באחריות התובע, שלנתבע לא הייתה שליטה על הנפקתם. בפרט, נטען כי התשלום השני שולם במועד, מיד לאחר שקיבל הנתבע את אישור המושב לחברותו במושב ולמכר הנכס; כי התשלום השלישי שולם במועד, בשני חלקים, לאחר שהתובע השלים את חובתו לחתום על המסמכים המחייבים בעניין הלוואת המשכנתא וכי התשלום האחרון, גם הוא, שולם על פי הוראות ההסכם, עם העברת החזקה המשפטית בנכס.

אשר לשתי ההפרות הנוספות טוען הנתבע כי לפי הוראת סעיף 8.3 להסכם, לא נקבע כל מועד לתשלום מס הרכישה ואין לתובע עניין בשאלה מתי הסדיר הנתבע את התשלום, כל עוד הסדירו. בנוסף ולגישת הנתבע, החובה לשלם היטל ביוב על פי ההסכם חלה על התובע ולכן אין להורות על השבה כעתירתו.

לחילופין וככל שתוכח הפרה כלשהי של ההסכם המזכה בתשלום הפיצוי המוסכם, עתר הנתבע להפחתתו בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"), לאחר שנוסח ללא יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

עוד מוסיף הנתבע ומעלה טענת קיזוז, לפיה התובע הפר את הוראות סעיף 2.2 להסכם, כאשר הצהיר כי לא קיימות חריגות בניה בנכס ולא בוצעו בו שינויים המחויבים בהיתר, בעוד שלאחר העברת החזקה בנכס, נתגלה כי הוסתרו מדרגות כניסה חיצוניות למרתף באמצעות חול וברזל. לעניין זה, הוגשו חוות דעת מומחים מטעם הצדדים ומונה מומחה מטעם בית המשפט.