ת"א 23701-10-12 דכור ואח' נ' הנדייה

זוהי תביעה לסילוק יד מן מקרקעין פרטיים.

אקדמות מלין

1.התובעים ורשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י" – מינהל מקרקעי ישראל לשעבר) התקשרו בחוזה חכירה בתאריך 23.11.2000, לפיו חכרו התובעים מרמ"י מקרקעין לבניה עצמית בשטח 381 מ"ר והידועים כמגרש 85/1, חלקה 13 בגוש 18386 בקרקעות העיר מעלות תרשיחא, לתקופה של 49 שנים, עם אופציה לתקופת חכירה נוספת למשך 49 שנים נוספות מתום תקופת החכירה (להלן: "המקרקעין"). התובעים בנו על המקרקעין את בית מגוריהם.

גם הנתבע ובת-זוגו חכרו, בזמנו ולפי חוזה חכירה לדורות, מרמ"י את המגרש הגובל את המקרקעין, קרי מגרש 86/1, ועליו הם בנו את בית מגוריהם. (להלן: "המגרש").

2.בתאריך 17.10.2004, התקשרו התובע 1 והנתבע בחוזה, לפיו הרשה התובע 1 לנתבע "ליצוק משטח בטון לצורכי חניה בצמוד לצד המזרחי של דירת חביב, כאשר לצורך כך יגלוש חלק ממשטח החניה אל תוך חלקתו של לוטפי" (פסקה שנייה של ההסכם) (להלן: "ההסכם").

למען הנוחות, להלן ההסכם:

"

"

3.ליתן מאן דיפליג, כי חלק מהחניה שנבנתה על המגרש והמשמשת את הנתבע (להלן: "החניה") פולש לתוך המקרקעין.

טענות התובעים