ת"א 23389-08-13 פייננס קרייר בע"מ נ' לוי

לפני תביעה לפירעון שטר חוב שנערך ביום 30.04.2013 על סך 1,090,400 ₪ (להלן: "שטר החוב"). מושך השטר נחזה להיות מר סמי לוי (להלן: "הנתבע") והנפרעת היא חברת פייננס קרייר בע"מ (להלן: "התובעת"). לטענת התובעת, הנתבע ערב לשיקים שמסרה לתובעת לניכיון חברת בלאנס יזמות ובניה בע"מ (להלן: "חב' בלאנס"), ושחלקם, בסכום כולל של שטר החוב, חוללו באי-פירעון מחמת העדר כיסוי מספיק.

טענתו העיקרית של הנתבע הינה טענת זיוף, דהיינו כי החתימה הרשומה על גבי שטר החוב איננה חתימתו של הנתבע ומשכך אין לחייבו בפירעון השטר.

כתימוכין לטענות בעד וכנגד לטענת הזיוף, צירפו שני הצדדים להליך חוות דעת מומחים. התובעת הגישה חוות דעתו של ד"ר מרדכי ורדי (להלן: "ד"ר ורדי") והנתבע חוות דעתו של מר יצחק חגג (להלן: "מר חגג"). באשר לחוות דעתו של מר חגג, אני סבור כי משקלה מועט ביותר, וזאת בשל ליקוי משמעותי בהיקף החומר שעמד לנגד עיניו של מר חגג בעת ביצוע הבדיקה, ואבאר: לצורך עריכת חוות הדעת, בחן מר חגג חתימותיו של הנתבע שנחתמו בפני מר חגג וכמו כן חתימות של הנתבע על גבי חוזה שכירות שערך הנתבע בשנת 2005. על הבעייתיות שבבחינה כזו העיד מר חגג בעצמו בפרוטוקול מיום 21.03.2015 (להלן: "הפרוטוקול") בעמוד 6 שורות 21-29:

אף בא כוחו של הנתבע אישר בסעיפים 57 ו-60 לסיכומיו, כי "נפלו פגמים" ו"כשלים" בחוות דעתו של מר חגג.

מנגד, חוות דעתו של ד"ר ורדי משכנעת ואיתנה, וזאת אף לאחר חקירתו על ידי בא כוח הנתבע, חקירה שנסובה בעיקרה סביב נסיבות עריכת חוות הדעת, כגון העובדה כי היא נערכה על סמך צילומים של חתימותיו של הנתבע ולא על סמך מסמכים מקוריים או על חתימות בהכתבה, ישירות מהנתבע. אין חולק כי בדיקת מסמכים מצולמים אינה כבדיקת מסמכים מקוריים, אולם על כך הסביר ד"ר ורדי כי אכן המשמעות הינה קריטית כשבוחנים סוג דיו או לחץ כתיבה, אך לא כך הוא במקרה בו ישנם ממצאים צורניים כה בולטים כבמקרה זה, בו המשמעות להיותם של המסמכים הנבדקים מצולמים, היא זניחה. עמדה זו של ד"ר ורדי היא סבירה ומשכנעת, ולא ראיתי כל פסול בעובדה שחוות הדעת נערכה על יסוד צילומים בנסיבות אלה. דומה כי לא בכדי נמנע בא כוח הנתבע מלחקור לגופה של חוות הדעת ולממצאיה, המראים באופן ברור את ההתאמה בין חתימותיו של הנתבע, מאירועים שונים, לחתימתו על גבי שטר החוב.

על כן, בין חוות הדעת שהוגשו, אני מעדיף את חוות דעתו של ד"ר ורדי, מטעם התובעת.

חיזוק נוסף לגרסת התובעת, שלפיה הנתבע הוא שחתם על שטר החוב, ניתן למצוא בעדותו של הנתבע עצמו, שאישר בחקירתו כי חתם בגב השיקים שנמסרו לניכיון (וראו עמ' 22 ש' 21, 25, 27), ואף אישר כי מעת לעת נהג לחתום על ערבויות לטובת חברת בלאנס (וראו עמ' 23 לפרוטוקול ש' 15-16). מגרסתו של הנתבע עצמו עולה, אפוא, כי הפרקטיקה של מתן ערבות אישית מטעמו לחובותיה של חברת בלאנס הייתה קיימת, כי חתם באופן אישי על גב השיקים שנמסרו לניכיון – ובכך קיבל על עצמו אחריות כמסב השיקים – ולכך יש להוסיף שני היבטים הלקוחים מחוות דעת המומחים: הן את חוות דעתו של ד"ר ורדי, שלפיה החתימות – חתימותיו של הנתבע הן, ולא פחות מכך – את העובדה שהנתבע נמנע מלמסור למומחה מטעמו את מלוא החומר הדרוש לשם עריכת חוות דעת מלאה. בכל אלה גם יחד קמה המסה הקריטית הדרושה כדי לקבוע, כממצא עובדתי, כי הנתבע הוא החתום על שטר החוב נושא התביעה.

אני קובע אפוא כי הנתבע חתום על שטר החוב והוא ערב לשיקים של חב' בלאנס המצורפים כנספח 10 לתצהיר התובע ובסכום כולל כסכום שטר החוב, דהיינו 1,090,400 ₪.

מלבד טענת הזיוף, העלה הנתבע טענות נוספות. אלא שמשעה שנדחתה טענת הזיוף, מוטל הנטל להוכיח את יתר הטענות השטריות על כתפי הנתבע, והוא אף לא התקרב לעמוד בנטל זה.

כך, למשל, טען הנתבע שהתובעת לא הוכיחה כי לחברת בלאנס היה חוב כלפיה. אלא שמול טענה זו הציגה התובעת שיקים שמשכה חברת בלאנס לטובת התובעת, שיקים שחוללו בהיעדר כיסוי מספיק. הנתבע לא הוכיח כי השיקים נפרעו בדרך אחרת, ודין הטענה – להידחות.

טענה נוספת שהעלה הנתבע הינה כי התובעת לא עמדה בתנאי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשכ"ג-1993, שחל לטענת הנתבע במקרה דנן. אלא שגם אם אקבל את הטענה כי במקרה דנן עסקאות הניכיון הן בבחינת הלוואה (ולעניין זה ראו פסק הדין בתא"מ (שלום-ת"א) 14823-03-13 א.ס. אילון יעוץ ושירותים פיננסיים בע"מ נ' כהן (פסד דין מיום 12.1.2015), גם אז – אין תחולה לחוק הסדרת הלוואות, שכן עסקת היסוד – קרי עסקת הניכיון או עסקת ההלוואה נערכה בין התובעת ובין חברת בלאנס, שהיא תאגיד – ועל כן אינה מוגדרת כ"לווה" בחוק בנוסחו דהיום.