לפניי תביעה לסעד הצהרתי.
-
התובע הוא בנו של המנוח אלמוני ז"ל (להלן: "המנוח").
-
הנתבעות 1-3 הנן חברות ביטוח (להלן בהתאמה: "מגדל", "כלל", "הפניקס". וכולן יחד להלן: "חברות הביטוח").
-
הנתבעים 4-22 הנם נושיו של המנוח אשר חלקם או כולם הטילו עיקולים על זכויות המנוח בפוליסות בחברות הביטוח.
-
התובע ביקש להצהיר כדלקמן:
-
התובע הוא הזכאי היחיד למלוא תגמולי ו/או כספי ו/או סכומי הביטוח (פיצוי בגין מות המבוטח ופיצויים בגין אובדן כושר עבודה) לפי פוליסת ביטוח חיים מספר 1332357/6 בה בוטח המנוח אצל מגדל.
-
התובע הוא הזכאי היחיד למלוא תגמולי הביטוח ו/או כספי ו/או סכומי הביטוח (תגמולים ופיצויי פיטורין) לפי פוליסת ביטוח חיים מספר 8996534 בה בוטח המנוח אצל כלל.
-
התובע הוא הזכאי היחיד למלוא תגמולי הביטוח ו/או כספי ו/או סכומי הביטוח (תגמולים) במסגרת חשבונות מספר 122-228-189717, 030-228-89717 (קופות גמל) בהן המנוח היה עמית אצל הפניקס.
-
זכויות התובע מכוח הפוליסות הנ"ל גוברות על זכויות כלל נושי המנוח, לרבות הנתבעים 4-22, אשר לטובתם ו/או טובת חלק מהם הוטלו עיקולים על הפוליסות במסגרת הליכים משפטיים אשר ננקטו נגד המנוח.
-
ככל ומי מהנתבעים פעל למימוש העיקולים אשר הוטלו אצלם, מבוקש לקבוע כי המימוש אינו כדין.
וכן צווי עשה לפיהן:
-
הנתבעים 1-3 יעבירו לידי התובע, באמצעות בא כוחו, את מלוא סכומי הפוליסות הנ"ל לפי ערכם ביום פטירתו של המנוח, ככל שערכם אז עולה על שערכם ביום העברת הכספים כמבוקש בתביעה זו.
-
ככל שבית המשפט יקבע כי מימוש של כל סכום שהוא על ידי מי מהנתבעים 1-3 בוצע שלא כדין, מבוקש להורות לאותו נתבע לשלם בחוזר לתובע את מלוא סכום הכסף אשר שילם לנושים ו/או מי מהם בהתאם לצווי המימוש.
רקע
-
בחודש מאי 2020 אובחן המנוח במחלת סרטן הערמונית וביום 29.5.22 הלך לעולמו.
-
עד ליום פטירת המנוח, המנוח לא פעל למימוש זכויותיו מכוח הפוליסות.
-
עד ליום 31.3.21 המנוח הועסק בחברת XXX בע"מ שהנה בעלת הפוליסה אצל כלל.
-
התובע הינו המוטב בכל הפוליסות.
-
לאור הסכמת הצדדים מיום 9.3.23 נתבעת 22 נמחקה מכתב התביעה.
-
ביום 5.6.23 ניתן פסק דין נגד הנתבעים 6,9,10,11,17,18,20,21 בהעדר הגשת כתב הגנה.
-
הנתבעים 1,2,3,5,8,14,15,16 הגישו הודעה לפיה משאירים את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.
-
הנתבעים 7, 12,13 הגישו כתב הגנה והתנגדו לסעדים המבוקשים.
טענות הצדדים
-
התובע טען כי ככל שהפוליסות היו בבעלות המעסיקה של המנוח, לא היה מקום לעקל את זכויות המנוח שכן הפוליסות בבעלות המעסיקה ולכן אין עסקינן בזכות עתידית הניתנת לעיקול בהתאם לסעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל ויש לקבוע כי העיקולים בטלים.
נטען עוד, כי בכל הקשור לפיצויי פיטורין, במסגרת הפוליסה שהתנהלה אצל כלל, סכום זה מוגן מעיקולים בהתאם לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורין ויש לקבוע כי העיקולים בטלים.
לחלופין, נטען כי גם אם צמחה לנתבעים 4-22 זכות מכוח צווי העיקול, הנתבעים 4-22 לא פעלו למימוש העיקולים בדרך המקובלת בחייו של המנוח, ככל שהפוליסות היו ניתנות לפדיון. נטען כי לאחר מות המנוח, הזכות המהותית לתגמולי הביטו בכל הפוליסות הנן של המוטב וללא תלות בעיקולים אשר הוטלו על ידי הנתבעים 4-22 או מי מהם.
התובע טען כי לא ברור מי מהנתבעים הטיל עיקול בחיי המנוח על הפוליסות ונושה שלא הוכיח כי הטיל עיקול או פעל למימוש בעיקולים לא יכול לטעון לזכויות נשוא כתב התביעה.
התובע טען כי אכן אין מניעה לעקל זכות עתידה של החייב אולם לנושים אין מעמד לצורך מימוש אותו עיקול שכן על פי הפוליסות נדרשים הליכים מקדמיים שאינם בשליטת הנושים בטרם ניתן יהיה לממש את זכויות העמית ובמסגרת כתב ההגנה, הנושים לא הוכחו כי השלימו את אותם הליכים.
נטען כי המנוח היה מוטב ראשי בשלוש פוליסות ביטוח מנהלים וביטוח חיים, שתי פוליסות כללו כספים בגין תגמולים וכספים בגין פיצויי פיטורין ופוליסה נוספת כללה פיצוי בגין אובדן כושר עבודה ופיצויים בגין מקרה מוות. בכל הפוליסות מונו מוטב משנה – התובע. המנוח לא הגיע לגיל פרישה במועד הטלת העיקולים או במועד פטירתו ועד פטירתו לא השלים המנוח את ההליכים הנדרשים לצורך גיבוש זכויותיו מכוח הפוליסות ולא ביקש לפדותן. נטען כי לאורך כל הדרך לא פעלו הנושים למימוש זכויותיהם מכוח העיקולים, ככל שעמדה לרשותם זכות זו ועם מותו של המנוח, כל הכספים הכלולים בפוליסות אינם נכללות בעיזבון והנשייה אינה עוקבת אחרי כספים אלה והזכויות החוזיות על פי הפוליסות שייכות לתובע, בהיותו המוטב הרשום בפוליסות לאחר מותו של המבוטח.
התובע ביקש לקבל את התביעה על כל ראשיה, למעט התביעה בקשר לאובדן כושר עבודה ולחייב את הנתבעים שהתעקשו על ניהול התביעה בהוצאות של ממש.
-
הנתבעת 1 השאירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית משפט וביקשה לקבוע, בהתאם לסיכומי התובע, כי המחלוקת בין הנתבעת 1 לתובע הנה אך ורק בגדר לכספי הריסק וערכי הפדיון ולא בנוגע לכספים בגין אובדן כושר העבודה.
-
הנתבעת 2 השאירה ההכרעה לשיקול דעת בית משפט והוסיפה, כי אין מקום לפסוק הוצאות נגדה שכן מתחילת ההליך ביקשה להשאיר ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט והוסיפה אסמכתא כי התובע מסכים לכך שלא יפסקו הוצאות בעניינה של הנתבעת 2.
-
הנתבעת 4 השאירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. הנתבע 4 הפנתה לכך שניהלה נגד המנוח תיק הוצל"פ 513739-11-19 וביקשה שלא להטיל הוצאות על הנתבעים כאשר כולן כבר ניזוקו כספית בעקבות פעולותיו של המנוח.
-
הנתבעת 5 הודיעה כי במסגרת תיק הוצאה לפועל 532918-12-90 הוטל עיקול ביום 29.8.22 אצל הפניקס וככל שהתובע הוגדר כמוטב אצל הפניקס, הנתבעת 5 משאירה לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה בדבר ביטול העיקול.
-
הנתבע 7 והנתבע 12 מסכימים למתן פסק דין כמבוקש בכתב התביעה למעט בקשר לזכויות עזבון המנוח עקב אובדן כושר עבודה, וזאת ללא הוצאות נגד נתבעים אלה.
דיון
-
זכותו של מי גוברת- האם זכותו של הנתבעים 4-22 שהטילו עיקול על זכותו של המבוטח בפוליסות שנערכו עם הנתבעים 1-3 או שמא זכותו של התובע שנקבעה על-ידי המנוח כמוטב בפוליסה?
קופת הגמל אצל הפניקס
-
לעניין זה אפנה לע"א רע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נגד רחלה שחר ואח' (7.9.16):
"המסגרת הנורמטיבית אשר סקרנו רחבה היא, ומערבת הן שאלות מדיני הירושה והן שאלות מדיני העיקול. תחילה, מצאנו כי כספי קופת גמל לתגמולים אינם באים בגדר עיזבון המנוח, וזאת על פיסעיף 147לחוק הירושה. לשון החוק הנוקטת במונח "עקב מותו של אדם", מוציאה כספי קופת תגמולים ששולמו למוטב בעקבות מותו של העמית. אין בלשון החוק בכדי להצביע על הוצאת כספים מגדר העיזבון רק אם העילה היחידה לתשלומם היא מותו של העמית. גם כספים אשר היה ביכולתו של העמית למשוך עוד בחייו, אולם משלא עשה כן שולמו הם למוטב עת פטירת העמית, מוצאים מגדר העיזבון, ובכך גם מידם של נושי העיזבון. מסקנה זו מתבקשת כאמור גם מתכליתו של הסעיף, היא התכלית הסוציאלית. תכלית זו משתקפת גם מדיני קופות הגמל, אשר מצביעים על היות קופת הגמל, לרבות קופת הגמל לתגמולים, כלי סוציאלי מובהק שזוכה להגנות המחוקק. בענייננו, משמוצָאים כספי קופת הגמל של המנוח מגדר עיזבונו, משויכים הם למוטבת שקבע בעת ההתקשרות עם קופת הגמל – היא המשיבה.
לאחר שנקבע שהמוטבת גוברת על העיזבון ונושים כלליים שלו, המשכנו לבחון האם זכותה גוברת גם על זכותו של נושה מעקל שהטיל עיקול זמני על הכספים, עוד בחיי המנוח. תשובתי לשאלה זו היא בחיוב. כאמור, עת עסקינן בקופת גמל לתגמולים, אין הדין הנוכחי אוסר על הטלת עיקול על הכספים שבה. במקרה שלפנינו, הוטל כדין עיקול זמני על כספי העמית, עוד בחייו, וזאת במסגרת התדיינות משפטית בינו לבין המבקש. העיקול, ככלי דיוני שלילי גרידא, ייחד את כספי קופת הגמל של המנוח ו"שמר" עליהם, למקרה בו ייקבע כי עליו לשלם את חובו למבקש. הוא לא הקנה זכות קניינית בנכס. מעבר לכך, העיקול "תפס" את זכותו העתידה של המנוח לכספים – זכות עתידה שאינה בת מימוש, ותו לא. משנפטר העמית המנוח, בעוד עיקול זמני מוטל על כספי קופת הגמל שלו, הרי שזכותו למשיכת הכספים פקעה והתפוגגה, ועמה, הזכות מושא העיקול שהטיל המבקש. עם פקיעת זכות העמית לכספים נוצרה זכותה של המוטבת לכספים, מכוח החוזה שיצר העמית עם הקופה. מאחר שמדובר בזכות עצמאית ושאינה מומחית מזכות העמית, אין בכוחו של העיקול "לעבור" אל זכות המוטבת. מסיבה זו, אין גם משמעות לעובדה שהעיקול הוטל עוד קודם ליצירת זכות המוטבת – מועד פטירת העמית. ללוח הזמנים עליו ניסה להצביע המבקש כמחזק את טענותיו, אין נפקות, שכן אין מדובר כלל ב"תחרות" בין זכויות שוות."
והדברים נכונים גם בענייננו, המוטב של קופת הגמל הוא התובע ועל כן, זכותו גוברת על פני העיקולים שהוטלו על כספי קופת הגמל עוד בחיי המנוח.
פוליסת ביטוח חיים אצל מגדל ואצל כלל
-
אצל מגדל קיימת פוליסת ביטוח חיים שכללה כיסוי אובדן כושר עבודה וביטוח במקרה מוות. בהתאם לסיכומי התובע, המחלוקת בין הנתבעת 1 לתובע הנה אך ורק בגדר לכספי הריסק וערכי הפדיון ולא בנוגע לכספים בגין אובדן כושר העבודה.
אצל כלל קיימת פוליסת ביטוח חיים שכללה תגמולים ופיצויי פיטורין.
-
הזכות המרכזית על פי פוליסת ביטוח בכלל, ופוליסת ביטוח חיים בפרט, הינה הזכות לקבלת תגמולי הביטוח בקרות אחד ממקרי הביטוח. הזכות לקבלת תגמולי הביטוח נתונה למוטב על פי הפוליסה, וכל עוד לא נקבע אחרת המוטב הוא המבוטח, כאמורבסעיף 11(א)לחוק חוזה הביטוח. ואולם, משנקבע בפוליסה מוטב שאינו המבוטח, הזכות לתגמולי הביטוח מוקנית למוטב לפיסעיף 12(א)לחוק חוזה הביטוח.
-
בעניין זה אפנה לרעא 2083/12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ניצה פדן :(1.9.2013)
"נראה כי כאשר נקבע מוטב שאינו המבוטח לתקופה שלאחר מותו של המבוטח, עם פטירתו של המבוטח, הזכות לתגמולי הביטוח היא למוטב כמצוותסעיף 12(א)לחוק חוזה הביטוח, וזאת, גם אם הוטלו עיקולים על זכויותיו של המבוטח לפי הפוליסה שכן הזכות לתגמולי הביטוח איננה זכותו של המבוטח עוד...... ככל שהן נוגעות לפוליסות ביטוח חיים ללא מרכיב חיסכון.
במקרה דנן רכש המנוח פוליסת ביטוח חיים בה נקבעה המשיבה כמוטב. על אף שנושיו של המנוח הטילו בחייו עיקולים על זכויותיו על פי פוליסת הביטוח, לא נטען על ידי המבקשת כי מי מהנושים פעל למימוש עיקולים אלו. אחד ממקרי הביטוח על פי הפוליסה, כמקובל בפוליסת ביטוח חיים, היה מותו של המנוח. משנפטר המנוח, ולאור האמור לעיל, הזכות לתגמולים על פי הפוליסה שייכת למשיבה בהיותה המוטב הרשום בפוליסה לאחר מותו של המנוח.
........
עתה נשאלת השאלה מה דינם של כספי רכיב החיסכון בפוליסת ביטוח חיים שהיו זמינים לפדיונו של המבוטח עוד בחייו לאחר שהוטלו עיקולים על זכויותיו על פי הפוליסה? שהרי, על פניו, משעה שהפכו כספי רכיב החיסכון בפוליסת ביטוח חיים זמינים לפדיון, יכול המבוטח לפדות אותם ולעשות בהם שימוש כרצונו. אם כך, יטען הטוען, אין כל סיבה שכספים אלו לא יתפסו ברשת העיקולים שהטילו נושי המבוטח על זכויותיו על פי הפוליסה.
.......
יוצא מכל זאת, כי כאשר מדובר בפוליסת ביטוח חיים בה נקבע מוטב שאינו המבוטח לתקופה שלאחר מות המבוטח, ואירע מקרה הביטוח של מות המבוטח בטרם מומשו העיקולים שהוטלו עלזכויות המבוטחעל פי הפוליסה, הרי שלפי הניתוח לעיל הזכות המהותית לתגמולי הביטוח הינה של המוטב. במצב זה נכנס לפעולה הכלל לפיו העיקול שהוטל על זכויות המבוטח על פי הפוליסה אינו תופס עוד את אותם כספים שאין למבוטח כל זכות בהם. ודוק: אין מדובר בדיספוזיציה רצונית שביצע המבוטח בנכס, שהינה כאמור אסורה כאשר מוטל עיקול, שכן זכות הקניין בנכס, שהוא במקרה זה הזכות לתגמולי הביטוח, עוברת למוטב מכוח הוראות חוזה הביטוח שמגבש את הזכויות בהתקיים תנאים מסוימים וכן מכוחחוק חוזה הביטוח.
.........
יש לציין כי תוצאה זו מתאימה גם לתכליות העומדות בבסיס סעיפי חוק המוציאים ממסת הנכסים של אדם שנפטר נכסים מסוימים, כמו הזכות לפיצויי פיטורים וזכויות בקופת גמל, כך שנושיו לא יוכלו לשים ידם עליהם, וזאת כאשר מדובר בנכסים שתכליתם להבטיח את ביטחונם הסוציאלי של התלויים באותו אדם. כך,סעיף 26(א)לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, קובע כי לא ניתן להטיל עיקול על סכומים שעתידים לשמש כפיצויי פיטורים של עובד [ראו:בר"ע (מחוזי ב"ש) 736/04לוסקי נ' דקר[פורסם בנבו](5.6.2005). והשוו:בר"ע (מחוזי ת"א) 2662/04גל קור בע"מ נ' קרן מקפת[פורסם בנבו](23.12.2008). ראו גם:לרנר, עמ' 469-462]. באופן דומה, קובעסעיף 25(ב)לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, כי זכויות של עמית בקופת גמל אינן ניתנות לעיקול אלא לפי הוראות שייקבע השר הממונה, אלא שעד כה לא התקין השר תקנות לפי סעיף זה (ראו גם:לרנר, עמ' 478-477)".
מהאמור לעיל עולה, כי הזכות לתגמולי הביטוח אינה נתפסת ברשת העיקולים שהטילו נושי המנוח, שכן עיקולים אלו לא הוטלו על זכויות התובע והזכות לתגמולי הביטוח איננה עוד של המנוח. כל עוד לא מומש העיקול בדרך המקובלת בחייו של המבוטח, כאשר הפוליסה הייתה ניתנת לפדיון, עם קרות מקרה הביטוח של מות המבוטח הזכות המהותית לתגמולי הביטוח הינה של המוטב על פי הפוליסה.
בנוגע לרכיב פיצויי פיטורין בפוליסה כלל, הרי שסעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע,
כי לא ניתן להטיל עיקול על סכומים שעתידים לשמש כפיצויי פיטורים של עובד, ואם הוטל עיקול על כסף זה, הרי שהוא בטל.
סיכום
-
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומצהירה בהתאם לאמור בסעיף 4 לפסק הדין למעט בנוגע זכויות התובע בכספים מכוח אובדן כושר עבודה במסגרת פוליסת הביטוח אצל הנתבעת 1.
-
התובע הסכים לוותר על הוצאות לחלק מנתבעים, כך עולה מהודעת הנתבעת 2, אשר השאירה לשיקול בית המשפט את ההכרעה ובהודעת הנתבע 7 והנתבע 12, אשר הסכימו למתן פסק דין לטובת התובע והתובע ויתר על הוצאות.
-
אני סבורה כי לכל אותם נתבעים אשר השאירו ההכרעה לשיקול בית משפט דין זהה ועבור נתבעים אלה, כל צד יישא בהוצאותיו.
-
אני מחייבת את הנתבעת 13, שהגישה כתב הגנה בו דחתה את זכאותו של התובע למתן הסעדים המבוקשים ולא הגישה סיכומים, בהוצאות בסך כולל של 3,000 ₪, שישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ה, 26 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
