ת"א 23322-01-13

תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו לנתבע מס' 1, מר פ' ג' (להלן: "הנתבע") זכות בעלות מלאה, ולחילופין חלקית, בדירה הרשומה על שם הנתבעת מס' 2, הגב' ד' ג' (להלן: "הנתבעת"), גרושתו של הנתבע. התביעה הוגשה על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), לאור חוב של הנתבע כלפי הבנק.

העובדות המוסכמות בסדר כרונולוגי -

1. הדירה בה עסקינן מצויה ברח' ז' ** ק' (להלן: "הדירה"), ובה מתגוררים כיום הנתבע והנתבעת. הדירה נמצאת בבעלות המדינה ומוחכרת לנתבעת על ידי מינהל מקרקעי ישראל (כשמו בזמנים הרלבנטיים, להלן: "המינהל"), בהתאם לחוזה חכירה מהוון.

2. בשנת 1974 נישאו הנתבעת (ילידת 1955) והנתבע (יליד 1952). לאחר נישואיהם – התגוררו בני הזוג בדירה ברח' ש' ע' (להלן: "הדירה ברח' ע'").

3. בדירה נשוא המחלוקת, התגוררו במשך השנים הוריו של הנתבע, המנוחים זוליאנה ואליהו ג' (להלן: "ההורים המנוחים").

4. בשנת 1981 הנתבעת והנתבע התגרשו, כאשר בהסכם הגירושין שהוגש לבית הדין הרבני ואשר קיבל תוקף, נקבע שהנתבע ימשיך להתגורר בדירה ברח' ע' עם הילדים. בשלב מסוים לאחר הגירושין (ככל הנראה בשנת 1985), הנתבעת עברה להתגורר בדירה ברח' ע' עם הילדים והנתבע עזב את הדירה. קיימת מחלוקת לגבי מקום מגוריו של הנתבע לאחר מועד זה - ואליה נדרש בהמשך.

5. בתקופה מאוחרת יותר, מכרה הנתבעת את הדירה ברח' ע' וקנתה דירה ברח' ה.מ *** בק.א (להלן: "הדירה בה.מ"), לשם עברה עם הילדים.

6. בשנת 1993 הגיש הבנק תביעה כנגד הנתבע בשל חוב שהצטבר.

7. באוקטובר 1994 ניתן כנגד הנתבע פסק דין לטובת הבנק, בהעדר הגנה, לגבי חוב בסך של כ-8,800 ₪. בנובמבר 1994 פתח הבנק בהליכי הוצל"פ כנגד הנתבע ונכון לשנת 2013, עת הוגשה התביעה הנוכחית, יתרת החוב בתיק ההוצל"פ עמדה על סך של כ-800,000 ₪.

8. בשנת 1996 נפטרה האם המנוחה (כאשר האב המנוח נפטר עוד בשנת 1993).