ת"א 22845-09-10 בוחבוט ואח' נ' מדינת ישראל

התובעים בנו ביישוב ניסנית בית מגורים אשר בנייתו טרם הושלמה טרם פינוי חבל עזה וקיבלו פיצויים מכוח חוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה – 2005 (להלן: החוק). האם באפשרותם לקבל פיצוי נוסף מכוח עילות תביעה בדין הכללי, ובעיקר עילת תביעה חוקתית בטענה כי לא קיבלו פיצוי הולם במסגרת החוק.

רקע וטענות הצדדים

1.התובעים, בני זוג תושבי שדרות, ביקשו לפי תפיסת עולמם לשפר את איכות חייהם בדרך של בניית בית צמוד קרקע ביישוב ניסנית שהיה ממוקם בצפון חבל עזה. ביום 3.6.1998 נערך חוזה פיתוח מהוון ביחס למגרש מספר 99 בשטח של כ- 516 מ"ר בניסנית (להלן: המגרש). בשנת 1998 שולמו דמי פיתוח למועצה אזורית חוף עזה, ביום 28.11.99 ניתן היתר בניה ולאחר מכן החלה הבניה. תכנית ההתנתקות התקבלה בהחלטת ממשלה מיום 6.6.2004 (להלן: היום הקובע) והפינוי יצא אל הפועל ביום 15.8.2005. עד ליום הקובע לא השלימו התובעים את בניית בית המגורים ובפועל, בחלוף שש שנים מהמועד בו ניתן היה להתחיל בבניה, לא עברו התובעים להתגורר ביישוב המפונה.

התובעים הגישו תביעה לועדת הזכאות לפי החוק על בסיס שומה פרטנית שערך עבורם ביום 29.3.06 השמאי עמית גרינברג אשר קבע כי שווי המבנה במצבו נכון ליום הקובע הינו 486,000 ש"ח. מנהלת סל"ע פנתה לשמאי אמיר חפשי אשר ערך חוות דעת ביום 29.5.06 ומצא כי שווי המבנה הינו 273,972 ₪. ועדת הזכאות בהחלטת ביניים מיום 20.11.06 קבעה כי התובעים זכאים למקדמה בסך של 266,000 ₪ וניתנה להם הזכות לטעון ביחס לשומת השמאי הממשלתי. מאחר והתובעים לא הגיבו לשומה נתנה ועדת הזכאות החלטה סופית ביום 12.2.09. בהחלטה אימצה את החלטת הביניים וקבעה כי מאחר והתובעים היו ביום הקובע בעלי זכות בבית מגורים שבנייתו לא הושלמה, אולם מרכז חייהם לא היה ביישוב המפונה, זכאים הם לפיצוי לפי סעיף 37(א)(2) לחוק בלבד. כפועל יוצא נדחו התביעות ביחס למענקים אחרים המעוגנים בסעיפים 44 – 48 לחוק. בעקבות ערעור על החלטת הועדה (ו"ע 115/09) הוחזר הדיון לועדת הזכאות כדי שהשומה תתוקן בהתאם להנחיות חדשות של השמאי הממשלתי לפיצוי בשיעור של 940$ למ"ר לבית מוכן. כפועל יוצא גדלה השומה ובהחלטת ועדת הזכאות מיום 13.7.10 גדל הפיצוי לסכום כולל של 461,000 ₪. לאחר ההחלטה שולם לתובעים סך כולל של 499,530 ₪ (שני הצדדים לא צירפו אסמכתא לסכום התשלום ומועדו אולם התובעים לא הכחישו קבלת הסכום שפורט בכתב ההגנה).

2.לטענת התובעים יש להם עילת תביעה חוקתית ללא אשם שכן החוק לא העניק להם פיצוי ראוי ומנגנוניו כשלו ביחס למצבם. נטען כי החוק פגע באופן לא מידתי בקניינם והפלה אותם ביחס למפונים אחרים. לשיטתם של התובעים, האבחנות שבחוק בין מי שמרכז חייו ביישוב המפונה אשר זכה לפיצויים סבירים, לבין מי שבנה בית וטרם עבר לגור בו וזכאי לפיצוי רק על הבניה, אינן סבירות ומקימות להם את הזכות לקבלת פיצוי מלא בגין נזקיהם. לחילופין נטען כי המדינה התרשלה והפרה חובה חקוקה ביחס לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, עת ניסחה את החוק בצורה רשלנית אשר לא העניקה פיצוי הוגן וראוי לקבוצה מצומצמת של אנשים במצב דומה לתובעים.

התובעים פירטו שמונה ראשי נזק שונים, העיקרי שביניהם בגין שווי הקרקע, לרבות נזקים עקיפים, בסכום כולל של 2,528,000 ₪. לאחר קיזוז הפיצוי שקיבלו העמידו התביעה, לצרכי אגרה, על סך של 1,500,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי לא קמה לתובעים עילה חוקתית ואין יסוד לעילה בנזיקין. מעבר לטענות העקרוניות להעדר זכאות מעבר לפיצוי שעוגן בחוק, נטען כי הפיצוי שניתן בפועל גבוה מהנזק שנגרם לתובעים בעיקר נוכח העדר שווי ממשי לבתים ביישוב המפונה. נטען כי הפיצוי בגין שלד הבניין מהווה מעבר לפיצוי ראוי ועולה על השווי השלד בשוק החופשי.

דיון והכרעה

3.השאלות העקרונית בנוגע לזכאות המפונים לפיצוי מעבר לקבוע בחוק הוכרעו לאחרונה בע"א 7703/10, 5212/11 ישועה נ' מדינת ישראל – מנהלת סל"ע, 18.6.14 (להלן: הלכת ישועה). שם נדון עניינם של בעלי עסקים שקיבלו פיצוי מכוח החוק. בניגוד לטענת התובעים, איני סבור כי הקביעות העקרוניות שם חלות רק על פיצוי לבעלי עסקים ואינן מחייבות גם בהליך הדן בפיצוי מתיישבים פרטיים. העובדה כי נדון שם פיצוי לעסקים אינה משנה באופן מהותי את האיזון בין הפגיעה לקניין להוראות החוק.

בקשר לעילות תביעה ברשלנות או הפרת חובה חקוקה אישרה הלכת ישועה את קביעות בתי המשפט המחוזיים בנוגע להעדר עילה כאמור. לא מצאתי יסוד לטענות התובעים כי ניתן לייחס למדינה רשלנות בניסוח החוק ולכן יש עילה מחמת אשמת המדינה. טענה זו לוקה בכשל פנימי שכן מקומה בבחינת העילה החוקתית עצמה. טענה כי החקיקה לוקה בחסר משמעותה כי לא נקבעו הסדרים סבירים בחוק ומהווה בסיס לדרישה לפיצוי מכח עוולה חוקתית. אולם עצם חקיקה מעין זו איה מקימה עילה ברשלנות בניסוח החוק. אף הטענה כי הפלייה בחוק מהווה אשם אין בה די כדי ליצור עילת תביעה.