ת"א 21996-02-10 ב' נ' ב'

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.התובע והנתבע הם בני-דודים מדרגה שנייה. התובע טוען כי בתחילת שנת 2008 הקימו הצדדים עסק בתחום עבודות חשמל ותשתיות, במסגרת שותפות בלתי רשומה, בשם "ר' תשתיות ופיתוח" (להלן: "העסק").

2.הנתבע, חשמלאי מוסמך שניהל עסקים בתחום עבודות החשמל מאז שנת 1995, נקלע לקשיים כלכליים בשנת 2001 כתוצאה מקריסת חברה שסיפק לה עבודות בהיקפים גדולים. הנתבע הגיע כדי פשיטת רגל ועל רקע זה פנה אל התובע והציע לו להקים את העסק שייקרא על שמו, תוך שהנתבע יספק לעסק גיבוי מקצועי ומוניטין.

העסק הוקם ונשא את שמו של התובע, שעמד בחזית העסק אל מול רשויות המס, מוסדות בנקאיים ולקוחות, בעוד הנתבע שימש כ"איש השטח".

3.התובע גורס כי במהלך חודש אוגוסט 2009, גילה כי הנתבע יצר קשרים עם מזמיני עבודות שונים בעסק שהחלו להעביר כספים לידי הנתבע חלף לחשבון העסק.

התובע הפנה בהקשר זה לשני לקוחות של העסק - חברת איי.פי.איי בע"מ וחברת ארדן מערכות גילוי וכיבוי אש U.L (2002) בע"מ. אשר לראשונה, תיאר כי בתחילת חודש אוגוסט 2009, גילה ששילמה לנתבע סכום של 200,000 ₪ שהיה מיועד לעסק. אשר לשנייה, תיאר כי גילה שהנתבע ערך הסכם חדש עמה תוך זיוף חתימת העסק ושם הוסכם כי הכספים שישולמו לעסק ימסרו לידי הנתבע (ר' נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה). התנהלות זו של הנתבע חזרה על עצמה, כנטען, בפרויקטים נוספים בהם היה מעורב בעסק.

4.התובע טוען כי הנתבע הבין שמעשיו התגלו ועל מנת ליישר את ההדורים בין הצדדים, נערכה פגישה ביום 5.10.09, שהסתיימה בהסכם פשרה בחתימת הנתבע בלבד , בין היתר, בהקשרים של ביטול תלונות במשטרה, רשויות המס, מל"ל, תשלום לספקים ואחריות הנתבע לכל תביעה שתוגש כנגד העסק (ר' נספחים ג1 וג2 לכתב התביעה).

5.לגישת התובע, הנתבע חדל מלקיים את הוראות אותו הסכם פשרה וביום 5.11.09, נערכה פגישה נוספת בין הצדדים, בבית אמו של הנתבע - הגב' ס' ב', בנוכחות אחותה ז"ל ואמו של התובע - הגב' א' ב'. בפגישה זו, הגיעו הצדדים להסכמות שנכתבו על גבי שני פתקים מושא התביעה, עליהן נכתב בכתב ידה של אם התובע, בזו הלשון:

"שמי (הנתבע- א"י) מתחייב שמכניס לבנק של ר' (התובע – א"י) כל חודש 100,000 ₪ כל תביעה שתגיע לר' ב' יעברו לש' ב'; כל תביעה לר' ב' ש' ב' אחראי כספית ותשתייך לר' תשתיות" (ר' נספחים ד1-ד2 לכתב התביעה – להלן ביחד: "הפתקים").

חתימת הנתבע מתנוססת במרכז כל אחת מהפתקים.

6.משלא שולם לתובע סכום חודשי של 100,000 ₪ ובחלוף שלושה חודשים, הוגשה התביעה דנא. התובע טוען כי יש לחייב את הנתבע בתשלום סכום של 300,000 ₪ בחישוב סכום של 100,000 ₪ לחודש מיום חתימת הפתקים ועד ליום הגשת התביעה. בנוסף, התבקשתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 100,000 ₪ בגין כל חודש מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין ולחילופין, עד לסיום ההתחשבנות בין הצדדים.

7.אציין כי במקביל לכתב תביעה זה, הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו, שם טען לזכאות לפיצוי בסכום של 2,700,000 ₪ בגין מעשיו ובעיקר בהקשרים של הלוואות שנטל התובע לכיסוי מחויבויות העסק כלפי מזמינים. התובע הקטין את סכום תביעתו, שהועברה לבית משפט שלום ומחמת קשיי תשלום אגרה, היא נמחקה תוך חיובו בהוצאות (ר' החלטה מיום 26.8.13 בתיק 15267-11-10).

8.מנגד, עותר הנתבע לדחיית התביעה על שני מרכיביה. לטענתו, גרסת התובע שקרית וכלל לא התקיימה הפגישה בה נכתבו הפתקים ביום 5.11.09. לעמדתו, פתקים בחתימתו היו בבית אמו ויועדו למשיכתה דברי דאר בעבורו שהגיעו לכתובתה. נטען כי התובע גנב את הפתקים ורשם עליהם נוסח על דעת עצמו וכדי זיוף הסכם נחזה בין הצדדים.

עוד טען הנתבע כי עזב את העסק בחודש יוני 2009 מחמת ויכוחים עם אשת התובע ופתח עסק עצמאי בתחום עבודות החשמל. הנתבע הוסיף כי בהמשך, התובע ביקשו לטפל בפרויקטים של חברות איי.פי.איי בע"מ וארדן מערכות גילוי וכיבוי אש U.L (2002) בע"מ.