פלוני נ' מסעדת אס. אר. אפ.

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב לעיסת שברי זכוכית שנמצאו בתוך מנת "סלט ברזל" שהוכנה בעבורו במסעדת "סרפינה".

המחלוקת בין הצדדים נסבה על סוגיית החבות והנזק.

טענות הצדדים בתמצית

1. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 10.5.2022 הגיע התובע עם בתו למסעדה "סרפינה", אשר בבעלות הנתבעת, והזמין מנת "סלט ברזל". באחת הלעיסות הראשונות, חש כי הוא נושך גוף זר קשיח, והשן התפרקה בפיו (להלן: "התאונה"). התובע עצר את הלעיסה והוציא מפיו שברי זכוכית. התובע קרא באופן מידי למנהלת המסעדה והציג לה את הממצאים. המנהלת לקחה את המנה לבדיקה, התנצלה, דאגה שהתובע לא יחויב עבור המנה, וסייעה לתובע לאתר מוקד חירום לרפואת שיניים.

2. התובע פנה מיד לבדיקה וטיפול רפואי ונמצא כי נגרם שבר בשן 25. התובע פירט בתביעתו את מהלך הטיפול ואת העלויות בהן נשא ואת העלויות הצפויות, וטוען כי הוא ממשיך לסבול כאבים ורגישות, חרף הטיפול שקיבל.

3. לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה בתחום רפואת השיניים (ד"ר דורון אבניאלי), שסקר את תולדות המקרה והטיפול הרפואי שבוצע, קבע כי יש להשיב לתובע את עלות הטיפול שבוצע בשן 25 לפי קבלות; אמד את עלויות הטיפול העתידיות, כולל ביקורת דו שנתית בסך 17,600 ₪; וכן אמד עלויות נוספות בסך 15,000 ₪ ככל שיהא צורך עתידי בעקירת שן 25 והתקנת שתל, שאז גם תיוותר נכות בשיעור 0.25% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי.

4. התובע עותר לפיצוי בגין נזקיו וטוען כי הנתבעת התרשלה, נהגה בחוסר זהירות והפרה חובות חקוקות, כאשר הנהיגה שיטת עבודה מסוכנת של אי-בדיקת המנות המוגשות לסועדים ובכך חשפה את התובע לנזקים, לא פיקחה כראוי על העובדים, לא ווידאה כראוי שהמנות המוגשות אכילות ושאין בהן דבר מסוכן העלול לפגוע בסועדים כפי שאירע בפועל וכיוצ"ב. התובע מוסיף וטוען כי יש מקום בנסיבות להיפוך נטל הראיה בהתאם להוראות סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

5. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את קרות התאונה ונסיבותיה, וטענה כי גרסת התובע שלפיה נמצאו חתיכות זכוכית במנה אותה סעד מופרכת ומשוללת כל יסוד. לטענתה, טענות התובע נבדקו בזמן אמת בידי נציגת הנתבעת, אשר בחנה בדקדקנות את המנה בסמוך למקרה, ומצאה שלא נמצאה כל עדות לעצם זר במנה. בנוסף, טענה הנתבעת כי הכנת המנה נעשתה בתנאים סטריליים, ולכן לא ייתכן שהוגשה לתובע כאשר היא הכילה בתוכה שברי זכוכית, ואם אכן אלו נמצאו במנה, הרי שהתובע, בדרך לא דרך ואולי בשוגג, גרם להימצאותם במנה.

6. נוסף על כך, כך לטענת הנתבעת, לאחר המקרה התובע עזב את המסעדה מחויך ושבע רצון, ללא כל עדות לכך שנפגע. בנוסף, נטען כי יש מקום בנסיבות להשית על התובע רשלנות תורמת (טענה זו נזנחה בסיכומי ההגנה) ודין תביעתו להידחות.

7. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית של מומחה בתחום כירורגיית הפה והלסת (ד"ר שלומי בנימין) שקבע כי יש מקום לפצות את התובע בעלות הטיפול השיקומי שבהן נשא; ציין כי הכתר שבוצע על שן 25 עשוי לשרוד 15 שנים, כך שנדרשת החלפה עתידית אחת בלבד של כתר זירקוניה בעלות של 5,000 ₪ וכן דרושות ביקורות עתידיות (בדיקה וצילום בכל שנתיים-שלוש) בעלות כוללת של 6,300 ₪.

    

   מהלך הדיון

8. נוכח הפערים בין חוות הדעת של המומחים שהוגשו מטעם הצדדים, מינה בית המשפט את ד"ר וסים עבוד כמומחה רפואי מטעמו בתחום כירורגיית פה פנים ולסתות (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו קבע המומחה שקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין השבר שהתפתח בשן 25; שהתובע זכאי להחזר עבור עלויות הטיפול שבוצעו בשן זו; וכן יזדקק בעתיד לטיפול חוזר אחד בשן ולביצוע מעקבים שוטפים במרפאת שיניים.

9. לאחר הגשת תחשיבי נזק, ניתנה הצעה לסיום ההליכים בתיק בפשרה ואולם, הצדדים לא הגיעו להסכמות והתובע הודיע שהוא עומד על חקירת המומחה.

10. לאחר שהוגשו ראיות הצדדים, התקיים קדם משפט מסכם במהלכו ביקשה הנתבעת לזמן, כעדה שאינה בשליטה, את מי ששימשה כמנהלת המסעדה במועד התאונה לצורך מתן עדות על נסיבות המקרה.

11. ביום 28.1.2026 התקיימה ישיבת הוכחות. בפתח הישיבה הודיע ב"כ הנתבעת שמנהלת המסעדה אשר התבקש זימונה כעדה שאינה בשליטה לא תגיע למסור לעדות. בתום שמיעת העדויות נעשה ניסיון נוסף להביא את הצדדים להסכמות ואולם, הדבר לא צלח.

12. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בכתב, באה העת ליתן פסק דין בתובענה.

     

    דיון והכרעה

13. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בראיות שהוגשו לתיק, והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות שנשמעו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה שהתובע הוכיח ברמה הדרושה במשפט האזרחי את נסיבות קרות התאונה, דהיינו- שהימצאותם של שברי זכוכית במנת "סלט ברזל" גרמה לשבר בשן 25 שבפיו.

14. בחקירתו הנגדית נשאל התובע על נסיבות קרות התאונה והעיד שכאשר נגס את הנגיסה הראשונה בסלט, חש בעצם מאוד קשה וכאב מאוד חד, ואז שלף מתוך פיו שתי חתיכות זכוכית, שאותן שמר והביא עמו לאולם בית המשפט (עמ' 11 לפרוטוקול).

15. עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין בהתאם להוראת סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. ככלל, לא ניתן לקבוע ממצאים בהליך אזרחי בהתבסס על עדות יחידה של בעל דין, אם אין לה סיוע ממקור אחר, וניתן לעשות כן רק אם קיימים נימוקים משכנעים לאמינות העדות, שיש לפרטם בפסק הדין.

    ראו: רע"א 26714-11-24 מנורה מבטחים לביטוח בע"מ נ' נעים (4.9.2025).

16. במקרה שלפניי, עדות התובע אשר לנסיבות התרחשות התאונה הותירה רושם מהימן וקיבלה סיוע ממספר רב של מקורות נוספים.

17. ראשית, התובע צירף כנספח 1 לתיק המוצגים התכתבות עם מנהלת המסעדה, אשר אישרה למעשה את עצם קרות התאונה, ועדכנה את התובע שלא נמצאו שברי זכוכית נוספים במנת "סלט ברזל" שהוכנה עבורו או במסה של הסלט שהוכנה במטבח, שנזרקה בכל מקרה, ליתר ביטחון.

    בהתנהלותו המידית של התובע מול מנהלת המסעדה יש משום חיזוק ותמיכה לגרסתו.

18. זו לשון ההתכתבות (הנקודות במקור- ח.ב.א.):

    התובע: "היי ביקו, ביקשת שאעדכן אותך לעניין הזכוכית בסלט שלכם שלעסתי וגם נתקעה לי בשיניים... אז אני כבר במוקד החירום בת"א, ממתין לרופא שצריך להגיע. כואב אבל נסבל.. תודה על הסימפטיה, ניר".

    מנהלת המסעדה: "מקווה שהכל בסדר מחכה לעדכון"

    התובע: (צילום של שברי זכוכית על גבי מפית של המסעדה); "יש חשש שגם בלעתי זכוכיות.. מבקשים לדעת האם נמצאו עוד זכוכיות בבדיקה שעשית לסלט במטבח ומאיזה סוג?

    מנהלת המסעדה: "לא נמצא שום שבר בסלט שלקחתי וכל מסה של הסלט שהוכן נבדק ולא נמצא ונזרק למקרה שלא יקרה. בכללי אין במטבח סוג של זכוכית כזה בשום כלי או ציוד"

    התובע: "תודה, אני עדיין במוקד, אבל הזכוכיות היו צריכות להישבר ממשהו לתוך הסלט.. ירקתי אותם מהפה שלי..

    מעדכן שמצאו שגם השן נשברה"

    מנהלת המסעדה: "אני מעבירה את הטלפון שלך לבעלים"

    התובע: "אוקי, פחות חשוב בשלב הזה.."

19. הבעלים של הנתבעת, שהגיע למסור עדות כעד יחיד מטעם ההגנה, אישר בעדותו כי שוחח לאחר התאונה עם מנהלת המסעדה, וכי מנהלת המסעדה עדכנה אותו שהתובע מסר לה שנשברה לו שן, הציג לה את הזכוכיות, וכי היא הציעה לתובע פיצוי מסוים והפנתה אותו למוקדי חירום (עמ' 30 לפרוטוקול).

20. שנית, התובע צירף כנספח 1 לתיק המוצגים צילום של שברי הזכוכית המונחים על גבי מפית של המסעדה. צילום זה נשלח למנהלת המסעדה בסמוך לאחר התאונה כחלק מההתכתבות ביניהם. גם בתיעוד מידי זה יש משום חיזוק ותמיכה לגרסת התובע.

21. שלישית, התובע צירף כנספח 1 לתיק המוצגים צילום של שבר השן בתוך מתקן שקוף עם מכסה, ואף הביא עמו את שבר השן לישיבת ההוכחות (עמ' 7 לפרוטוקול). גם בשמירת הממצא יש משום חיזוק ותמיכה לגרסת התובע.

22. רביעית, התובע צירף כנספח 1 לתיק המוצגים צילום של רישום בכתב יד של מוקדי החירום שמנהלת המסעדה מסרה לו ונכתבו על גבי עטיפת קיסם של המסעדה. בעצם משלוח הצילום על ידי התובע למנהלת המסעדה בסמוך לאחר התאונה יש משום חיזוק ותמיכה לגרסתו.

23. חמישית, התובע צירף כנספח 2 לתיק המוצגים תיעוד רפואי מיום התאונה, הכולל תיעוד של נסיבות התאונה, כמפורט להלן:

    "תלונות על כאבים באזור שיניים 25-26. לפני שעתיים המטופל אכל סלט במסעדה ולעס זכוכית בסלט. קלינית: שן תקינה. צד B של שן זז. שבר שן 25. בצילום נשך השן תקינה. עקב שחלק B של השן שבורה, מומלץ לעקור חלק שבור. סתימה זמנית. .. מופנה לרופא המטפל. רוצה ללכת לרופא פרטי".

    גם התיעוד הרפואי הסמוך לתאונה מאזכר את נסיבות התאונה ויש בו משום חיזוק ותמיכה לגרסת התובע.

24. שישית, במהלך חקירתו הנגדית של התובע ביקש ב"כ הנתבעת לבחון את האפשרות שהשן נשברה במהלך ארוחה קודמת שאכל התובע באותו היום, אלא שאז התברר שהארוחה במסעדה הייתה הארוחה הראשונה של התובע באותו יום, היות שהתובע נוהג לפי שיטת צום לסירוגין (16:8) כבר מעל 20 שנים, דהיינו- אוכל בחלון זמן של 8 שעות וצם במשך 16 שעות ביממה (עמ' 7-6 לפרוטוקול).

25. שביעית, הנתבעת לא הביאה לעדות אף אחד מעובדי המסעדה שעבדו ביום התאונה ויכלו להעיד מידיעה אישית על מהלך הדברים באותו היום; על אופן הכנת מנת "סלט ברזל" במטבח המסעדה; על כל מה שאירע באותו יום במטבח ובמסעדה, ובכלל זאת על האפשרות שנשברו כוס זכוכית או כלי זכוכית אחר; על הבדיקות שנעשו בזמן אמת לפני הוצאת מנת "סלט ברזל"; ועל ההתנהלות שאירעה לפני ולאחר קרות התאונה. הנתבעת גם לא הציגה את התיעוד מזמן אמת מתוך המצלמות המותקנות במסעדה.

26. אין מחלוקת כי מר כביר, הבעלים של הנתבעת, שהגיע למסור עדות כעד יחיד מטעם הנתבעת, לא נכח במסעדה במועד התאונה, ולמעשה לא יכול היה להעיד על הנסיבות שקדמו לתאונה מידיעה אישית (עמ' 21 לפרוטוקול). עובדי המסעדה שהיו מופקדים על אופן ההכנה של מנת "סלט ברזל" במטבח המסעדה וביצוע הבדיקות למנה שהוגשה לתובע טרם הוצאתה מהמטבח, כפי שהסביר מר כביר בתצהירו, באופן תיאורטי, לא הגיעו למסור עדות, הגם שהם, ורק הם, היו יכולים למסור עדות מידיעה אישית על מה שאירע בפועל במסעדה ביום התאונה (עמ' 27-26 לפרוטוקול).

27. יתרה מכך, מר כביר מסר בעדותו כי לא צפה בתיעוד מזמן אמת מהמצלמות המותקנות במסעדה, היות שהוא סבור שלא מדובר ב"אירוע כזה חזק" כדי לבחון את התיעוד מהמצלמות ולהסתכן בפגיעה בפרטיות, כך לדבריו. הוא הוסיף והעיד שממילא לא ניתן היה לשמוע את התיעוד מהמצלמות ובכל מקרה קיבל ממנהלת המסעדה דוח מלא על האירוע (עמ' 21 לפרוטוקול).

28. כאשר התבקש מר כביר להציג את הדוח, השיב כי שוחח עם מנהלת המסעדה בטלפון וחקר את האירוע. כאשר נשאל מדוע מנהלת המסעדה לא הגיעה למסור עדות, השיב שניסה כמה פעמים, אך "היא לא רוצה לבוא כי היא כבר לא עובדת במסעדה כמה שנים וזה לא מעניין אותה לבוא" (עמ' 22-21 לפרוטוקול).

    בהמשך, התברר כי מר כביר לא בדק אם עובדים נוספים ראו את התאונה; לא שוחח עם השף או עובדים נוספים במטבח, שאמורים לבדוק את המנה לפני הוצאתה מהמטבח; לא ניסה לבדוק ולהבין מה אירע באותו יום במטבח המסעדה; ואף לא בדק אם נשברו כוס זכוכית או כלי זכוכית אחר בשטח המסעדה במועדים הרלוונטיים (עמ' 24-22 לפרוטוקול).

    בהתאם להלכה הנוהגת הימנעותה של הנתבעת מהבאת העדים והראיות הרלוונטיים יוצרת חזקה שאין בעדויות וראיות אלה כדי לתמוך בגרסתה.

29. ושמינית, התובע העיד שמצב שן 25 לפני התאונה היה תקין לחלוטין (עמ' 10 לפרוטוקול). עדותו קיבלה חיזוק בחוות דעת המומחה אשר קבע שלא נמצאו ממצאים קודמים בשן 25 וכן כי שבר מסוג זה שאירע בשן 25 הוא תוצאה של אירוע אקוטי.

30. לאור המקובץ, אני קובעת כממצא עובדתי שהימצאותם של שברי זכוכית במנת "סלט ברזל" כפי שהוכנה במטבח המסעדה והוגשה לתובע גרמו לשבר בשן 25.

    על כן, קם הצורך להידרש לשאלת החבות, המבוססת על עוולת הרשלנות.

31. אקדים את המאוחר ואומר שבמקרה שלפניי התקיימו כל רכיבי עוולת הרשלנות, החל בקיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, דרך הפרתה של חובת הזהירות וכלה בקיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק.

32. דומה שאין מקום להכביר מילים בשאלת עצם קיומה של חובת זהירות מושגית בין מסעדה לבין לקוחותיה-הסועדים, ביות שקיימת בידי המסעדה היכולת הפיסית והנורמטיבית לצפות את התרחשותו של נזק בשל הימצאותם של שברי זכוכית במנה המוגשת על ידה לסועדים לאחר הכנתה.

33. חובת הזהירות הקונקרטית עניינה בשאלה אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות בגין הנזק שהתרחש בפועל. כפי שיובא להלן, לאחר שנתתי דעתי לראיות שהונחו בפניי, כמו גם לטיעוני הצדדים, באתי לכלל דעה שבנסיבות המקרה קיימת ציפיות פיסית ונורמטיבית. הסיכון הכרוך בלעיסת שברי זכוכית אינו נכלל בגדר אותם סיכונים שמהווים חלק משגרת החיים ומהווית האכילה, וניתן לומר שמדובר בסוג של סיכון שניתן לצפות מן הבחינה הפיסית ואף ראוי ונכון לצפות מן הבחינה הנורמטיבית, זאת אף במשנה תוקף היות שמדובר במנת סלט שהסועד אינו יכול לבדוק בעין, עד תום, את תכולתה. בהכנה ובהגשה של מנות לסועדים, יוצרת המסעדה מצג שאכילת המנות בטוחה, ומצג זה מחייב את המסעדה בנקיטת אמצעי זהירות.

34. אשר להפרת חובת הזהירות, הרי שחובתו של מזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת התרחשות אירוע הנזק, ואחריותו מתגבשת רק אם לא נקט באמצעים אלה, כאשר סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות – דרך התנהלותו של האדם הסביר בנסיבות העניין.

35. במקרה שלפניי, היות שאף אחד מעובדי המסעדה לא הובא למסור עדות, לא ניתן היה להתרשם מאמצעי הזהירות שננקטו במעדה בפועל, ככל שננקטו, במועדים הרלוונטיים, כדי למנוע הימצאותם של שברי זכוכית במנה שהוכנה עבור התובע והוגשה לו.

36. במצב דברים זה, אני קובעת שהנתבעת הפרה את חובתה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע הימצאותם של שברי זכוכית במנה שהוגשה לתובע לאחר שהוכנה במטבח המסעדה.

37. התובע הוכיח אפוא ברמה הדרושה במשפט האזרחי שהפגיעה בשן 25 נגרמה עקב הימצאותם של שברי זכוכית שנמצאו בתוך מנת "סלט ברזל" שהוכנה עבורו והוגשה לו במסעדה.

38. נוסף על כך, הוכח אף קיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק. בהקשר זה, קבע המומחה בחוות הדעת שקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין השבר שהתפתח בשן 25, היות שמצבו הדנטלי של התובע היה תקין ולא נמצאו ממצאים קודמים בשן 25; היות ששבר מסוג זה שנגרם הוא תוצאה של אירוע אקוטי; וכן מאחר שקיימת סמיכות זמנים בין התאונה לבין פניית התובע לבדיקה במרפאת שיניים.

39. מעבר לדרוש, הרי שקיים מקום בנסיבות להיפוך נטל הראיה בהתאם להוראות סעיפים 38 -41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], היות שלתובע אין ידיעה או יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו להימצאות שברי זכוכית במנת "סלט ברזל" שהוכנה עבורו במטבח המסעדה והוגשה לו, והימצאותם של שברי זכוכית במנה שהוכנה עבור התובע והוגשה לו (שברי זכוכית בתוף מנת סלט מהווים דבר מסוכן) מתיישבת עם המסקנה שהנתבעת התרשלה יותר מאשר עם המסקנה שלא התרשלה. במקרה שלפניי, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שלא התרשלה וממילא, התובע הוכיח ברמה הדרושה כי הנתבעת התרשלה כמפורט לעיל.

40. לאחר דיון והכרעה בשאלת החבות, אפנה לדון בסוגיית הנזקים.

     

    הוצאות רפואיות בגין טיפול בשן 25

41. התובע טוען שהוצאותיו הרפואיות לעבר ולעתיד בהתאם לחוות דעת המומחה מסתכמות בסך 16,504 ₪, ולכך יש להוסיף 135 ₪ עבור ביקורת וצילום חד שנתית, ובסה"כ 2,430 ₪ נוספים לעבר ועתיד.

42. המומחה קבע בחוות הדעת (כפי שקבעו גם מומחי הצדדים) שהתובע זכאי להחזר עבור עלויות הטיפול שבוצעו בשן 25 בהתאם לחשבוניות שיוצגו.

43. התובע פירט בתצהירו את מהלך הטיפול בשן 25, ותמך את טענותיו בתיעוד רפואי שצירף כנספח 2 לתיק המוצגים:

    • ביום 10.5.2022 (יום התאונה) פנה התובע למוקד חירום "כללית סמייל", התלונן על כאבים באזור שיניים 26-25 לאחר לעיסה של זכוכית סלט. בבדיקה וצילום נשך נמצא שבר בשן 25 ובוצעה סתימה זמנית, כמפורט בטופס טיפולים ובקבלה של "כללית סמייל" מיום 10.5.2022 ע"ס 114 ₪.

    • ביום 15.5.2022 נבדק התובע ב"מרכז לטיפולי שורש" בידי ד"ר לובה בר-סף. בוצע טיפול שורש וסתימה זמנית, כמפורט במכתבה של ד"ר לובה בר-סף מיום 15.5.2022 המופנה לרופאה המטפלת של התובע (ד"ר שרי צור) ובקבלה מיום 15.5.2022 של ד"ר לובה בר-סף ע"ס 2,700 ₪.

    • ביום 21.6.2022 ערכה הרופאה המטפלת (ד"ר שרי צור) "סיכום טיפול" שבו פירטה שהתובע הגיע לעזרה ראשונה כתוצאה מלעיסת זכוכית במסעדה; בוצע טיפול שורש, מבנה אסתטי וכתר זירקוניה, כמפורט בסיכום הטיפול ובקבלה של ד"ר שרי צור מיום 15.6.2022 ע"ס 3,850 ₪.

    • בתאריכים 8.1.2023, 10.7.2023, 25.2.2024 ו-13.10.2024 ביקר התובע אצל הרופאה המטפלת (ד"ר שרי צור) במסגרת מעקב חצי שנתי לצורך ביקורת וצילומים לשן 25, כמפורט בקבלות של ד"ר שרי צור מתאריכים אלה ע"ס 350 ₪ כל אחת, ובסה"כ- 1,400 ₪.

      לאור קביעות המומחה, כפי שיובאו להלן, אני קובעת שמסכום זה יש לנכות 50% היות שבכל מקרה, וללא קשר לתאונה, נדרש התובע לביקורת שנתית במרפאת שיניים. על כן, בגין מעקבים לצורך ביקורת בשן 25 ביקורת שבוצעו בעבר זכאי התובע לפיצוי בסך 700 ₪ בגין הביקורים מתאריכים 8.1.2023 ו- 25.2.2024.

      התובע צירף לסיכומים (מבלי שניתן היתר) קבלה נוספת עבור ביקורת לשן 25 של ד"ר שרי צור מתאריך 16.3.2026 ע"ס 400 ₪.

44. נוסף על כך, קבע המומחה בחוות הדעת שלפי השרידות הממוצעת ותוחלת החיים הממוצעת של גבר במדינת ישראל, התובע יזדקק בעתיד לטיפול אחד חוזר בשן 25 שעלותו הכוללת 4,200 ₪ (מבנה בעלות 700 ₪; כתר זמני בעלות 500 ₪; וכתר חרסינה בעלות 3,000 ₪).

45. כמו כן, קבע המומחה שהתובע יצטרך לבצע בעתיד מעקב חצי-שנתי במרפאת שיניים בעלות של 250 ₪ לביקור ואולם, מסכום זה יש לנכות 50%, היות שבכל מקרה, וללא קשר לתאונה, נדרש התובע לביקורת שנתית במרפאת שיניים.

46. בחקירתו הנגדית אישר המומחה שעלות מעקב במרפאת שיניים פרטית יכולה להגיע גם לסך 350 ₪, כפי ששילם התובע בפועל, למרות שייתכן שניתן לבצע מעקב ללא עלות במסגרת הרפואה הציבורית, וכן שמדובר במעקב קליני שבמהלכו ניתן לבצע צילום פריאפיקלי, ללא תשלום נפרד, או בתשלום נמוך (עמ' 38-37 לפרוטוקול), וכפי שנעשה בפועל בהתאם לקבלות שהוצגו.

    לאור האמור, אני סבורה שקיים מקום לשפות את התובע בסך 350 ₪ עבור כל מעקב ביקורת עתידי, בהתאם לעקרונות החישוב שהתווה המומחה, כמפורט להלן:

    350 ₪ * 2 פעמים בשנה * 50% * מ.ה. 13.7535 (עד גיל 84) = 4,814 ₪.

47. המומחה נשאל בחקירתו הנגדית על האפשרות שבעתיד יהיה צורך בעקירה של שן 25, בשל קיומו של סדק מיקרוסקופי שלא יכלו לראותו בצילום רנטגן, על כל העלויות הכרוכות בכך. המומחה השיב שהסבירות לכך נמוכה, היות שהשן עברה טיפול שורש שנראה תקין קלינית ורדיוגרפית, ללא עיכוב, ובשל הזמן הרב שחלף מאז, ניתן לסכם שהטיפול הצליח, וכך גם סברו יתר הרופאים שבדקו את התובע (עמ' 34-33 לפרוטוקול).

48. לאור המקובץ, בגין הוצאות רפואיות בעבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 114 ₪ בצירוף ריבית שקלית כדין החל מיום 10.5.2022 ועד היום (בדיקה וטיפול ב"כללית סמייל"); סך 2,700 ₪ בצירוף ריבית שקלית כדין החל מיום 15.5.2022 ועד היום (בדיקה וטיפול ב"מרכז לטיפולי שורש"); סך 3,850 ₪ בצירוף ריבית שקלית כדין החל מיום 15.6.2022 ועד היום (בדיקה וטיפול אצל ד"ר שרי צור); סך 350 ₪ בצירוף ריבית שקלית כדין החל מיום 8.1.2023 ועד היום; וסך 350 ₪ בצירוף ריבית שקלית כדין החל מיום 25.2.2024 ועד היום (שני מעקבי ביקורת חד שנתיים אצל ד"ר שרי צור).

49. בגין הוצאות רפואיות לעתיד, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 4,200 ₪ עבור טיפול אחד חוזר עתידי בשן 25; וכן סך 4,814 ₪ עבור מעקבי ביקורת עתידיים.

     

    עזרת הזולת

50. התובע טוען שבעקבות התאונה ולאור הטיפולים שנאלץ וייאלץ לקבל לאורך השנים, על כל הכאב, הסבל והקושי בתפקוד בימים שלאחר כל טיפול, נזקק ויזקק לעזרת הזולת ודורש לפצותו בסכום גלובלי בסך 15,000 ₪. התובע טוען שעקב מצבו הוא זקוק להקשבה רגשית ונוכחות פיזית של אדם נוסף כשיש לו כאב, היות שעצם נוכחותו של אדם נוסף מסיחה את דעתו מהכאב. התובע מוסיף וטוען שהכאב מגביל אותו גם בהכנת אוכל ואז הוא צריך לרכוש אוכל מוכן, ובאותו אופן הוא זקוק גם לסיוע בכביסה, בניקיון הבית ולמעשה בכל סידור הדורש מאמץ שקיים קושי לבצעו בזמן כאב.

51. בחקירתו הנגדית אישר התובע שלא הוציא בעבר כסף עבור עזרת הזולת בגין התאונה (עמ' 16-14 לפרוטוקול), למרות שהוא טוען בסיכומים שנעזר בזמנו בבת זוגו (לשעבר).

52. הנתבעת טוענת שאין מקום לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת.

53. הפיצוי בגין עזרת הזולת נועד לשפות את הנפגע עבור עזרה הנחוצה לו לטיפול בעצמו, בשל מומו ולשם ביצוע פעולותיו השגרתיות והיומיומיות. במקרה שלפניי, התובע לא הגיש ראיות לתמיכה בטענותיו. נוסף על כך, אני מתרשמת שהתובע הגזים בתיאוריו, בהתחשב בעובדה שמדובר בכאב ורגישות בשן בשעת לעיסה, ולמרות שאין מחלוקת שלא נותרה לתובע נכות בגין התאונה. בכל הכבוד הראוי, קשה להתייחס ברצינות לדרישה לפיצוי בגין עזרת הזולת בנסיבות שבהן התובע לא טען וממילא לא הוכיח שהוא משתמש בתרופות לשיכוך כאב, ואם לא די בכל אלה, הרי שראש נזק זה כלל אינו מאוזכר בכתב התביעה, והוא ממילא הרחבת חזית אסורה.

54. לאור המקובץ, אני קובעת שאין מקום לפיצוי התובע בגין עזרת הזולת.

    הוצאות נסיעה

55. התובע טוען שבעקבות התאונה ולאור הטיפולים הרבים שקיבל וייאלץ לקבל בעתיד, יהיו לו הוצאות נסיעה רבות. לטענתו, עלות כל נסיעה הלוך חזור ברכבו הפרטי מביתו ברחובות לרופאת השיניים המטפלת בכוכב יאיר היא 381.7 ₪ (לפי חישוב של 110 ק"מ לכל נסיעה וערכי טבלת עלות אחזקת רכב פרטי טיפוסי (ששייך לקבוצה 3) שלפיה כל ק"מ שווה ערך ל- 3.47 ₪), ועל כן, הפיצוי לעבר מסתכם לסך 4,199 ₪ בעבור 11 נסיעות (5 ביקורות שביצע ו-6 טיפולים), והפיצוי לעתיד עבור 18 נסיעות הלוך חזור לצורך מעקבי ביקורת מסתכם לסך 6,871 ₪.

56. הנתבעת טוענת שאין מקום לפיצוי התובע בנסיבות.

57. את הפיצוי בגין הוצאות נסיעה יש לפסוק בהתאם לעקרון העל העומד בבסיס תורת הפיצויים בנזיקין בדבר השבת המצב לקדמותו, שלפיו על המזיק ליתן לנפגע אותו סכום, שבאמצעותו יועמד הנפגע, ככל הניתן, באותו מצב בו הוא היה נתון, אילו לא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין. בהינתן עקרון זה, נפסק שנפגע זכאי לפיצוי בגין הוצאות נסיעה שהוציא לאחר הפגיעה, שנחוצות באופן סביר לשם השבת המצב לקדמותו.

58. הוצאות העבר הן בבחינת "נזק מיוחד" הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתן והן בדבר עלותן. עם זאת, אם נמצא שהנפגע זקוק לטיפול ומעקב רפואי, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך האומדנה ו"על הצד הנמוך והבטוח" לשם שמירה על האיזון הראוי.

    ראו: ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762 (1982); ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (22.3.1994); ע"א 307/77 מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ, פ"ד לב(1) 654 (1978).

59. במקרה שלפניי, בהתחשב בטיפול הרפואי המוגבל שבוצע לאחר התאונה ומעקבי הביקורת שבוצעו, ואלה שיידרש לבצעם בעתיד, בשים לב לכך שהתובע מעדיף לנסוע 110 ק"מ למעקבי ביקורת אצל רופאת השיניים הקבועה בכוכב יאיר, תחת האפשרות לפנות לביצוע מעקבי בקורת במסגרת הרפואה הציבורית (ייתכן שללא עלות) או אצל רופא שיניים הסמוך למקום מגוריו ברחובות (עמ' 13-12 לפרוטוקול), ובכך להקטין את נזקיו, אני סבורה שקיים מקום לפסוק פיצוי גלובלי סביר על דרך האומדנה, שישיב את המצב לקדמותו, ומעמידה את סכום הפיצוי בגין רכיב הוצאות נסיעה על סך 3,000 ₪ נכון להיום, לעבר ולעתיד.

    נזק לא ממוני

60. התובע עותר לקבלת פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. טיעון התובע מבוסס על מספר אדנים.

61. האדן הראשון נוגע להחמרה בניכור ההורי. בהקשר זה, טוען התובע שביום התאונה רצה לחגוג יום הולדת לבתו בת ה-17 ולכן בחר ללכת עמה למסעדה. התובע מפרט שסבל מניכור הורי במשך שנים, ולכן כל מפגש עם בתו היה מועד מאוד חשוב עבורו, ודווקא ביום הולדתה קרתה התאונה, ולכן לא יכול היה להתרכז במפגש הנדיר והחשוב. התובע מוסיף וטוען שמפח הנפש שנגרם לו הוא אדיר, היות שמאז התאונה לא הייתה לו הזדמנות לחגוג לבתו יום הולדת. התובע מנסה אפוא לקשור בין התאונה לבין החמרה בניכור ההורי, אלא שבמהלך חקירתו הנגדית התברר שגם לאחר התאונה, נפגש התובע עם בתו שלוש פעמים בשבוע בהתאם לצווי בית המשפט עד שהגיעה לגיל 18, אז ניתקה עמו קשר, ללא קשר לתאונה (עמ' 10-8 לפרוטוקול) וזו הסיבה שבגינה לא חגג לבתו ימי הולדת מאז התאונה.

62. האדן השני נוגע לסבל מתמשך עקב כאבים ורגישות באזור שן 25, בכל ארוחה, למרות הטיפול שבוצע. התובע מפרט שמאז התאונה הוא חושש לאכול מזון שלא הכין בעצמו; סובל מכאב תמידי ורגישות שמתגברים ככל שהמאכל קשה וחם או קר יותר. התובע מוסיף וטוען שהסבל מכתיב את סדר יומו, גורם לו להימנע מללעוס בצד שמאל, ולהתחשב בכל דבר שנכנס לפיו ביתר חשדנות וזהירות.

63. בחקירתו הנגדית אישר התובע שמאז הטיפול שבוצע בשן 25 בחודש 6/2022 לא נדרש ולא בוצע טיפול משלים כלשהו בשן (עמ' 12-11 לפרוטוקול). בהינתן שחלפו מאז הטיפול מספר רב של שנים, התרשמתי שהתובע מפריז בתיאורי הסבל והכאב, היות שיש להניח שאילו היה מדובר בסבל יומיומי, כפי שמתאר התובע, אזי היה פונה לכל הפחות לקבלת טיפול תרופתי לשיכוך הכאב.

64. יתרה מכך, בניגוד לגרסת התובע שלפיה הוא חושש לאכול מזון שלא הכין בעצמו, הרי שבמסגרת ראש הנזק של עזרת הזולת, דורש התובע פיצוי בגין הזמנת אוכל מוכן שאינו יכול להכין בעצמו עקב מכאוביו.

65. ואם לא די באלה, הרי שהמומחה העיד שהתובע לא התלונן בפניו שהוא נמנע מאכילת מאכלים, ואף לא התלונן על רגישות לקור וחום, וממילא- לשן 25 אשר עברה טיפול שורש אין ולא יכולה להיות רגישות לקור וחום, ומדובר בתלונה נפוצה באוכלוסייה הכללית, ללא קשר לתביעה זו (עמ' 37-36).

66. האדן השלישי, בגינו עותר התובע לפסיקת הוצאות (ללא פירוט סכום), נוגע לעינוי הדין בשל התנהלות הנתבעת שלא פעלה להשלמת הוראות כתב המינוי במועד ועיכבה את הוצאת חוות דעת המומחה במספר חודשים. לאחר שבחנתי את התיעוד שהוגש לתיק, לא התרשמתי שמדובר בעיכוב שגרם לעינוי דין, היות שעל פי התיעוד הקיים בתיק הנתבעת העבירה תיעוד רפואי למומחה בחודש אפריל 2024 והעבירה אסמכתה הנוגעת להסדרת חלקה בשכרו של המומחה בחודש מאי 2024.

67. הנתבעת טוענת שהסכום הנתבע בגין נזק לא ממוני מופרז ומנותק לחלוטין מנתוני התיק, היות שמדובר בתיק ללא נכות. הנתבעת מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה ע"ס 5,000 ₪ לכל היותר.

68. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בהתחשב בטיפול הרפואי לו נזקק התובע בעטיה של הפגיעה בשן 25, כמו גם לעובדה שהתובע סובל מכאב ורגישות בשן 25 במשך מספר שנים, והמומחה אף אישר בעדותו שאפשרות זו קיימת לאחר טיפול שורש, למרות שלא נותרה לתובע נכות רפואית או תפקודית, והיות שלפי הכלל שבפסיקה, שמחייב את קיומו של יחס סביר בין נזק לא ממוני לבין זה הממוני, כשהאחרון מצוי במוקד הדברים, אני מוצאת להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך 10,000 ₪ נכון להיום.

     

    סוף דבר

69. לפני סיום, ועל מנת שהנייר לא יימצא חסר, אתייחס בקצרה לטענות נוספות שהעלתה הנתבעת.

70. אשר לטענה שמנהלת המסעדה אינה עדה "מטעם" הנתבעת שצריך לצפות שתזומן לעדות באמצעותה; הרי שהנתבעת ציינה במסגרתה הודעתה על הגשת ראיות שהיא מבקשת לזמן כעדה שאינה בשליטה את מנהלת המסעדה שביחס אליה נרשם "לנתבעת עדה נוספת". בנסיבות אלה, רשאי היה התובע לצפות שמנהלת המסעדה תזומן לעדות בידי הנתבעת.

71. אשר לטענה שלפיה לאחר שהתברר שהנתבעת לא הצליחה להביא למתן עדות את מנהלת המסעדה, התובע לא עשה דבר מצדו כדי לזמנה, ודבר זה פועל לחובת התובע; לא ברור מה ציפתה הנתבעת שהתובע יעשה כאשר רק בפתח ישיבת ההוכחות הודיע בא כוח הנתבעת שמנהלת המסעדה לא תגיע למסור עדות.

72. אשר לטענה שתמוהה טענת התובע לפיה הנתבעת נמנעה מהבאת תיעוד מצלמות האבטחה; הרי שגם אם אי אפשר לראות בתיעוד מהמצלמות את מרכיבי המנה שקיבל התובע, הרי שלא מן הנמנע שאפשר לראות בתיעוד מהמצלמות שבירה של כוס זכוכית או כלי זכוכית אחר, התנהלות כללית במסעדה ואף את התנהלות הנוכחים במסעדה בזמן אמת, בין לפני קרות התאונה ובין לאחריה, ותמוה מדוע בחר מנהל הנתבעת שלא לצפות בתיעוד מהמצלמות, למרות שידע על התאונה בסמוך לאחר שקרתה.

73. אשר לטענה שהעד מטעם הנתבעת העיד שלא נמצאו זכוכיות כלשהן במנה של התובע ועדותו לא נסתרה; הרי שהבעלים של הנתבעת לא יכול היה להעיד דבר מידיעה אישית, היות שלא נכח במסעדה בזמן אמת, ועדותו - כאמור לעיל - נסתרה.

74. לאור המקובץ, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הוצאות רפואיות בגין טיפול בשן 25 כמפורט בסעיפים 48 ו-49 לעיל; הוצאות נסיעה כמפורט בסעיף 59 לעיל; ונזק לא ממוני כמפורט בסעיף 68 לעיל.

75. אשר להוצאות המשפט, היות שהתביעה התקבלה, זכאי התובע לשיפוי בגין הוצאותיו:

    • התובע נשא בעלות בדיקה ושכר טרחת המומחה מטעמו בסך 9,610 ₪ (חשבונית, קבלות ומכתב המומחה מטעם התובע צורפו כנספח 3 לתיק המוצגים).

    • התובע נשא בחלק יחסי בשכר טרחתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט בסך 3,510 ₪ (חשבונית צורפה כנספח 4 לתיק המוצגים).

    • ביום 23.5.2024 ביצע התובע צילום נשך של שן 25 לפי הפניית המומחה מטעם בית המשפט, ונשא בתשלום בסך 90 ₪ (הפניית המומחה מיום 21.5.2024 וקבלה של "אור השן" עבור צילום נשך צורפו כנספח 2 לתיק המוצגים).

76. בהתאם לפירוט לעיל, אני מורה שהנתבעת תשפה את התובע בגין הוצאות המשפט כמפורט בסעיף 75 לעיל, כאשר לכל תשלום תתווסף ריבית שקלית כדין החל ממועד כל תשלום ועד היום.

77. נוסף על כך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכר עדותו של המומחה מטעם בית המשפט בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן אגרות בית המשפט כפי ששולמו בידי התובע בתוספת ריבית שקלית כדין החל ממועד כל תשלום ועד היום.

78. בהתחשב בכך שבתיק התקיימו שתי ישיבות קדם משפט, הוגשו ראיות, נשמעו עדויות במהלך ישיבת הוכחות והוגשו סיכומים בכתב, ונוכח סכום הפיצוי שנפסק, אני קובעת שהנתבעת תשלם לתובע הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6% מהסכומים שנפסקו בסעיף 74 לעיל.

79. כל הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יתווספו להם דמי פיגורים כדין.

     

    זכות ערעור כדין.

    המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

     

    ניתן היום, י"ג אב תשפ"ו, 27 יולי 2026, בהעדר הצדדים.