ת"א 18206-08-11 ארמלי נ' עיריית נהריה

בפניי תביעה כספית.

התביעה היא על סכום של 111,441 ₪ (קרן) נכון ליום הגשת התביעה – 10.8.2011.

התביעה הוגשה נגד הרשות המקומית – עיריית נהריה (להלן: "הנתבעת").

לאחר הגשת תצהירים בתיק קיבלו הצדדים המלצת ביהמ"ש לסיים התיק על דרך של סיכומים בכתב ובע"פ, ללא צורך בשמיעת ראיות וסיכומיהם הוגשו יחד עם תיק מוצגים לישיבת ביהמ"ש שנקבעה ליום 6.1.15.

בנסיבות אלה, ניתן פטור מלא ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש.

להלן תמצית טענות הצדדים:

ביום 6.9.07 נהג התובע במשאית, כאשר הוביל סחורה למבנה הנמצא ברח' ויצמן בנהריה.

בהגיעו למקום, עצר התובע בצד הרחוב על מנת להוביל את הסחורה במנוף למבנה והוריד את "הרגליים" של המנוף כדי לתמוך את המנוף בעת ביצוע עבודות ההובלה והעמסה.

לטענת התובע בתצהירו, לפני תחילת העבודה בחר את אותו מקום לאחר בדיקה שלא היו בו כל סכנות ו/או אזהרות המונעות ממנו לבצע את חנייה המשאית והמנוף במקום.

התובע החל בביצוע הרמת הסחורה באמצעות המנוף ובמהלך פעולה זו נפער בור.

לטענת התובע, דבר המוכחש לחלוטין ע"י הנתבעת, בור זה נפער מעל בריכת ניקוז שהתברר לתובע אך ורק בדיעבד, כי אחת מרגלי המנוף הונחו עליו וזאת לאחר שלטענתו המקום לא סומן ע"י הנתבעת כבור ניקוז והדבר צריך אפוא, לטענת התובע, להטיל על הנתבעת אחריות.

התובע טוען, כי אחריותה של הנתבעת באה לידי ביטוי בכך שלא סימנה את המקום כמקום שאסור לבצע בו פעולה של הרמה באמצעות מנוף וזאת לאחר שהתברר, כי מיקום אחד מרגלי המנוף היתה מעל אותה בריכת ניקוז כאמור.

הנתבעת בסיכומיה טוענת, כי התובע כשל בהוכחת טענותיו לעניין אחריות הנתבעת. ראשית, התובע לא תיאם כלל עם הנתבעת את מועד הגעתו של המנוף לצורך ביצוע העבודה אשר מיוחסת לו.

שנית, התובע לא הוכיח כלל כי מדובר בשטח הנמצא באחריותה של הנתבעת, דהיינו שטח ציבורי, וזאת בשים לב שלפחות על פי תמונה שצירף התובע עצמו ניתן לטעון, כי מדובר בשטח שהינו שטח פרטי שגם הוזמן ע"י אדם פרטי (בית משותף).

הנתבעת טוענת, כי לא הוכח כלל כי מדובר בבור ניקוז, וכי האחריות לאירוע הינה אחריותו של התובע בלבד, אשר הניח את הרגליים ללא מפזר עומס וללא בדיקות מתאימות האם הרגליים של המנוף כלל יעמדו בעומס הנדרש ובנסיבות אלה נגרם למעשה האירוע באשמתו המלאה.