ת"א 17189-01-13 זכאי פיינגולד נ' אטלן ואח'

מונחת לפניי תביעה לפצות את התובעת בגין נזקים שנגרמו לדירתה (להלן: "דירת התובעת") כתוצאה מדליפת סולר מדירת הנתבעים, אשר שוכנת מעל דירת התובעת, שבדרך חברון בירושלים (להלן: "דירת הנתבעים"). התובעת העמידה תביעתה על סך 52,030 ₪.

תמצית טענות התובעת

התובעת טוענת, בין השאר, כי ביום 28.11.2011, התרחשה דליפת סולר ממיכל סולר השייך לנתבעים ואשר משמש אותם להסקת ביתם (להלן: "המיכל") ונמצא מעל הגג. הסולר זרם לעבר חצר הבניין ולאורך הקירות הפנימיים והחלונות של דירת התובעת, כאשר אירוע זה נמשך למעלה מ-20 דקות (להלן: "האירוע" או "הדליפה"). בעקבות האמור, פנתה התובעת אל שוכרי דירת הנתבעים (להלן: "השוכרים") אשר טענו כי אין זו הפעם הראשונה שבה מתרחשת דליפת סולר, וכי בכל פעם שזה התרחש, הם הזמינו את אנשי המקצוע לתיקון הדליפה.

כתוצאה מהדליפה, נגרמו נזקים לדירת התובעת שכללו כתמים בתקרה וריח חזק של סולר בכל רחבי הדירה. כתוצאה מהריח, סבלה התובעת ובנה המתגורר עמה, מבחילות וכאבי ראש והם נאלצו לעזוב את הדירה למשך שלושה שבועות.

התובעת פנתה אל הנתבעים בדרישה לתקן את הנזקים, אולם הנתבעים טענו כי יש להמתין עד שהריח יתנדף. בהתחלה הזמינה התובעת בעל מקצוע לשם ביצוע תיקון כתם שנוצר, והיא נשאה בעלות התיקון.

לאחר פניות רבות והתכתבות באמצעות הדואר האלקטרוני, ביום 30.5.2012 הודיעו הנתבעים כי הם שולחים בעל מקצוע לתיקון התקרה. חרף זאת, שני אנשים מטעמם שהגיעו לדירה סירבו לבצע את העבודה בטענה שמדובר בבעיה אשר דורשת טיפול של מומחה בתחום. בשלב מאוחר יותר, הגיעו לדירה אביו של הנתבע עם קבלן מטעמו. ביום 1.7.2012 החל הקבלן לעבוד בדירת התובעת, אולם לא טיפל בבעיית הריח אשר הלכה והתגברה.