דהאמשה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

לפני תביעה לפיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה– 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 21/5/2012 (להלן: "התאונה"). 

עיקר המחלוקת ותמצית טענות הצדדים

1. הדיון בתיק פוצל בין שאלת החבות לשאלת הנזק ועיקר המחלוקת בין הצדדים במקרה דנא נסוב כיום סביב שתי שאלות: האחת, נסיבות התרחשות התאונה; והשנייה, האם התאונה הנטענת היא בגדר "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים.

    

2. התובע שהינו נהג אוטובוס, טוען כי התאונה התרחשה במהלך עלייה על מדרגות האוטובוס. לדבריו, זמן קצר לפני התרחשות התאונה הוא הבחין בתא המטען כשהוא פתוח. משכך, הוא ירד מהאוטובוס על מנת לסגור אותו ובבואו לעלות לאוטובוס חזרה, לצורך המשך נסיעה, הוא נפל ונחבל בברך ימין.

    

3. הנתבעת, שהינה המבטחת של האוטובוס שבו נפגע התובע, טוענת כי גרסת התביעה לוקה בסתירות באשר לנסיבות התרחשות התאונה, וכי לא ניתן לסמוך על גרסתו של התובע שהינה בגדר עדות יחידה של בעל דין כמשמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א– 1971 (להלן: "פקודת הראיות"). בנוסף, טוענת הנתבעת כי ככל ואכן התאונה התרחשה, הרי שזו התרחשה במהלכה של סריקה ביטחונית, שבמסגרתה התובע ירד מהאוטובוס לצורך השלמת הסריקה הביטחונית בתא המטען של האוטובוס. משכך, כך נטען, אין המדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

4. אקדים אחרית לראשית, ואומר כי לאחר עיון בכתובים, ושמיעת טענות הצדדים וראיותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל הרובץ לפתחו, ולא עלה בידו לשכנעני כי נסיבות התרחשות התאונה מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים.

   התובע והתאונה

5. התובע, יליד 10/3/1969, היום כבן 48, ובמועד התאונה כבן 43, עבד כנהג אוטובוס ברשותה של חב' נתיב אקספרס – תחבורה ציבורית בע"מ (להלן: "המעביד").