פלוני נ' אלוקל בע"מ

1.התובע, יליד 3.1.1965, הגיש תביעתו כנגד הנתבעת עקב נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה שאירעה ביום 7.5.2015.

2.לטענתו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, הרי שביום 7.5.2015 בשעות הבוקר, במסגרת עבודתו בשירות הנתבעת, הוא הועסק כעוזר לעובד ותיק בעבודה על מכונת מסור דיסק שולחני. השניים עסקו בחיתוך לוח פלסטיק שאורכו כ - 3 מטרים ורוחבו כ - 60 ס"מ. בעת חיתוך הלוח, לאחר שהגיע לגודל של 60 X 70 ס"מ, שעה ששני העובדים אחזו בלוח הפלסטיק, הוסט הלוח לכיוון המסור, ידו הימנית של התובע נדחפה לעבר המסור שהיה בפעולה ונפגעה ממנו. כתוצאה מכך נפצע התובע באופן חמור.

התובע הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם נבדק ונמצא כי הוא סובל מחתך מרוטש רדיאלי בגובה גליל פרוקסמאלי, ללא חשיפת עצם. החתך נפתר, ידו של התובע הונחה בסד והוא שוחרר לביתו עם המלצה לנטילת תרופות לשיכוך כאבים והמשך מעקב רפואי. התובע טופל במרפאת כירורגית כף יד ובהמשך, הופנה למרפאת ריפוי בעיסוק וטיפולי פיזיותרפיה. נטען, כי ביום 22.7.2015, בעת ביקורת שנערכה לו, נמצא כי התובע סובל מדלדול בשרירי האמה בכף היד, רגישות מקומית, הגבלה ניכרת בתנועות האגודל והוא אובחן כסובל מ - CRPS. לטענתו, מאז התאונה הוא מוגבל בתפקודו, הוא סובל מכאבים עזים בכל היד, המקרינים לכתף, וכן מרגישות והגבלה חמורה בתנועות ידו ואצבעות כף ידו הימנית. התובע טען, כי הוא מוגבל בביצוע פעולות יומיומיות, הוא נזקק למנוחה וטיפולים אינטנסיביים ולעת הגשת התביעה טרם חזר לעבודתו ולא נראה כי יהיה כשיר לעבודה המתאימה לכישוריו ולהשכלתו בעתיד הנראה לעין.

התובע טען, כי התאונה אירעה בשל חוסר זהירות ו/או רשלנות של הנתבעת, אשר החזיקה במסור חשמלי מסוכן ו/או בלתי מוגן ו/או שאינו תקין, היא הנהיגה שיטת עבודה בלתי בטוחה, לא סיפקה לו אמצעי בטיחות נאותים, לא הזהירה ו/או לא הדריכה אותו כראוי באשר לאופן ביצוע העבודה ולא פיקחה על עבודתו. עוד נטען, כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל - 1970. לפיכך, עתר התובע להורות לנתבעת לפצותו בגין נזקיו.

3.הנתבעת כפרה בכתב הגנתה בעצם האירוע ובנסיבותיו הנטענות, היא הכחישה את טענותיו של התובע בדבר רשלנות שלה ומנגד, טענה כי נזקיו של התובע נגרמו עקב רשלנותו הבלעדית. בנוסף, כפרה הנתבעת בנזקיו של התובע.

4.א.התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר באי כושר עבודה מלא של התובע למשך 90 ימים ולאחר מכן, נקבעה לו נכות רפואית זמנית בשיעור של 40%, עד ליום 30.4.2016. וועדה רפואית קבעה כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 30% בגין CRPS לפי סעיף 31 (4)(א)ׁIII וכן, נכות בשיעור של 5% בגין מצב נפשי, לפי סעיף 34 (ב)(1 - 2). בנוסף, נקבע כי יש להפעיל את תקנה 15 במחצית ולפיכך, הועמד שיעור נכותו של התובע על 51%.

ב.ד"ר מרדכי קליגמן, המומחה מטעם התובע בתחום האורתופדיה, קבע כי כתוצאה מהתאונה התובע סובל מ - CRPS בכף יד ימין הדומיננטית וכי נותרה לו נכות בשיעור של 20% באצבע I (אגודל) לפי סעיף 43(1)ב ונכות בשיעור של 12% באצבע II (אצבע המורה), לפי סעיף 43(2)ב. נכותו הרפואית האורתופדית המשוקללת, על פי חוות דעתו של ד"ר קליגמן, הינה בשיעור של 30%.

ג.ד"ר ראסם כנאענה, המומחה מטעם התובע בתחום הנפשי, קבע כי כתוצאה מהתאונה סובל התובע מהפרעת הסתגלות עם תגובה דכאונית, סימנים חרדתיים ו - PTSD. הוא העריך כי שיעור נכותו הזמנית של התובע במשך שנתיים לאחר התאונה עמד על 20% וכי נכותו הצמיתה הינה בשיעור של 15% בהתאם לסעיף 34ב(2 - 3), מותאם.

ד.ד"ר שי פריימן, המומחה מטעם הנתבעת בתחום האורתופדיה, קבע כי התובע סובל מנכות בשיעור של 20%, בגין מצב של קישיון לא נוח באגודל, לפי סעיף 43(1)ב.