ת"א 16444-04-13 דודי נ' מנהל מקרקעי ישראל ירושלים ואח'

התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבע בעילת הוצאת לשון הרע, בגין פרסום באתר האינטרנט של הנתבע.

בהודעתם המשותפת של ב"כ הצדדים נאמר כי הסכימו להסמיך את בית המשפט לפסוק עפ"י ס' 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984 , בהתייחס לרכיב אחד בפרסום בלבד.

עוד הוסכם כי גבולות הפיצוי, ככל שיפסק, הינם על פי הסכומים המותרים בדין.

לנוכח הסכמה והסמכה זו, להלן פסיקתי:

התובע הינו ראש וועד מושב מרגליות, בצפון הארץ וממלא תפקידים נוספים, ומוכר מאוד באיזורו.

חלק הפרסום המהווה את עילת התביעה הינו תיאור ארוע, בו הגיעו פקחי המנהל בלווית שוטרים, לפינוי פלישה במקרקעין. שם נכתב כי :"במהלך הפינוי ניסה דוידי לתקוף פיזית את פקח הסיירת הירוקה, אך נבלם ע"י השוטרים שליוו את הפינוי." לכתבה נלוותה תמונת אחיו של התובע.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא נכח כלל באותו אירוע, וכי "דוידי" המתואר בפרסום איננו אלא אחיו, לירן.

במסגרת ניסיונות הפשרה בין הצדדים וצמצום המחלוקת, נתן הנתבע הצהרה מפורשת כי בדק ומצא שלא התובע הוא שתקף את הפקחים, אלא אחיו, וכי הינו מצר על עגמת הנפש שנגרמה לתובע בעקבות כך, ככל שניתן היה להבין את הכתוב באופן שונה.

משהסמיכוני הצדדים לפסוק בדרך הפשרה, אין לי אלא להלל, שוב, את יתרונותיה, ולצטט את הידוע : " לדין- פנים זועפות, לפשרה- פנים שוחקות. הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה את אש המחלוקת שביניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש." (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, כב' השופט טירקל).

אכן, ניתן היה להבין מהכתבה כי התובע הוא שתקף את הכתב, ומשנמצא כי לא היה מעורב באותה תקיפה, מן הראוי לקבל תביעתו ברכיב זה.

בהתחשב בנסיבות ובקונטקסט הכללי של הדברים, הנני פוסקת לתובע פיצוי כספי בסכום כולל של 35,000 ₪.

הסכום ישולם תוך 45 יום.

מעבר לאמור, אין צו להוצאות נוספות.