ת"א 1597-06-12 בלפור מימון והשקעות בע"מ ואח' נ' סהר ואח'

לפני בקשת המינהל להטיל חסיון על מסמכים שהתובעים מבקשים את גילויים במסגרת ההליכים המקדמיים שבין הצדדים.

רקע

1. התובעת, בלפור מימון והשקעות בע"מ (להלן: "בלפור"), היא חברה אשר עוסקת במימון והשקעות. במסגרת עיסוקה, בלפור הלוותה כספים לנתבע 3, ציון פורטל (להלן: "פורטל"). פורטל לא השיב את כספי ההלוואה, וכפועל יוצא מכך בלפור נקטה נגדו וכנגד אשתו באותה עת (שנת 1995) אסתר פורטל (להלן: "אסתר") בהליכים משפטיים. ביום 2.3.97 בלפור ואסתר חתמו על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, לפי התביעה כנגד אסתר תידחה, ימונו כונסי נכסים על חלקו של פורטל במשק 44 במושב רינתיה, אשר יפעלו במשותף למכירת חלקו של פורטל במשק. 7/8 מהכספים שיתקבלו ממכירת חלקו של פורטל יועברו לבלפור, ו-1/8 יועברו לאסתר (נספח ה' לכתב התביעה). ביום 1.6.10 אסתר המחתה את זכותה לקבלת כספים ממכירת המשק לבלפור (נספח א' לכתב התביעה).

2. עלפי האמור בתביעה, זכויותיהם של פורטל ואסתר במשק 44 במושב רינתיה (להלן: "המשק") כללו גם זכויות נגזרות במגרש 112 שהיה חלק מהמשק (להלן: "המגרש"). הנתבעים ביחד ולחוד גרמו במעשיהם ובמחדליהם למכירת הזכויות במגרש לנתבע 1, טל סהר (להלן: "סהר") והעברת התמורה לפורטל – על אף שאסתר לא נתנה את הסכמתה לעסקת המכר, ועל אף שעל זכויות פורטל במגרש הוטלו עיקולים, משכון וצווים אשר היה בהם כדי למנוע את מכירתו. באופן התנהלותם גרמו הנתבעים לתובעים נזקים כספיים קשים. יצויין כי על פי הסכמת הצדדים נמחק סהר בשלב מאוחר יותר מהתביעה.

3. באופן ספציפי נטען כלפי המינהל שהתרשל היות וביום 19.10.95 נרשמה הערת כונס הנכסים על מלוא זכויות פורטל במשק, ועל אף שנרשם בספרי המינהל שהמגרש שייך למשק, המינהל הכשיר את מכירתו למרות שידע על ההליכים שננקטים כנגד פורטל ביחס לזכויותיו במגרש.

4. המינהל התגונן וטען שיש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנותה ולחילופין בשל השיהוי הניכר בהגשתה. לגופו של עניין הודגש כי זכויות פורטל ואסתר במשק 44 לא כללו זכויות כלשהן במגרש, וכי יש לעשות הבחנה ברורה בין השניים. הטענה כי כינוס הנכסים שהוטל על המשק כלל בחובו את זכויותיהם של פורטל ואסתר במגרש משוללת יסוד, שכן המגרש בעת הרלוונטית טרם הוקצה למאן דהו. המגרש הוקצה כדין לסהר בשנת 1997, לאור המלצת המושב והחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 737 (נספח א' לכתב ההגנה), ולא רבצו עליו עיקולים או צווים כלשהם. המינהל הדגיש כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.10.96 בהליך אחר (תא 1641/90) שדן במחלוקת שנסובה בין פורטל לנתבעת 2 (להלן: "האגודה") בשאלה למי מהם נתונות הזכויות במגרש, נקבע כי אין לפורטל זכויות במגרש כלשהו במושב (נספח ו' לכתב ההגנה). לטענת המינהל שלא היה צד להליך, נפלה בהחלטת ביהמ"ש טעות מהותית ביחס לזכאותה של האגודה ע"מ לכסות חובות של מי מחבריה למכור מגרשים שהיו בבעלות המינהל, כל עוד המגרשים לא אושרו להקצאה לפי הוראות החלטה 737.

עוד נטען כי לאגודה מונה משקם, עו"ד כוכבי, ונוהל הליך שגם בו לא היה המינהל צד, לצורך הסדרת החובות שבין חברי האגודה, בכללם פורטל, לאגודה. החלטת המשקם ביום 23.1.97 כי מגרש 112 הוקצה לפורטל והתרת מכירתו לסהר לצורך כיסוי חובו של פורטל לאגודה היתה שגויה אף היא, שכן כאמור במועד זה טרם בוצעה כאמור הקצאת המגרשים. המינהל התריע בזמן אמת על כשלים אלה, ובין היתר הדבר גם הודע בזמן אמת בחודש פברואר 07' לב"כ פורטל, עו"ד חנינוביץ (נתבע 4). המינהל הדגיש כי פעל כדין בעת העברת הזכויות על שם סהר במועד שבו בוצעה, כפוף להוראות החלטה 737, וכי לא התרשל ולא הפר כל חובה חקוקה כלפי התובעים.

5. התובעים הגישו בקשה לחייב את המינהל לאפשר להם לעיין במסמכים ולהורות על גילויים הספציפי וזאת לאחר שבקשתם סורבה על ידי המינהל בטענה שהמסמכים שלא גולו אינם רלוונטיים או חסויים. בקשת הגילוי התייחסה למסמכים הנוגעים לתיק הכינוס, לרבות בקשות שהוגשו למינהל או לרשויות המדינה בקשר עם כינוס הנכסים שנעשה על המגרש והמשק, לרבות ההתכתבויות בין המינהל לכונס הנכסים, אסמכתאות ביחס לפעולות הכספיות שנעשו בקשר למכירת המגרש, העברת המקרקעין על שם סהר, וכל ההתכתבויות הקשורות להטלת העיקולים וצווי הכינוס שהוטלו על המגרש.

6. הצדדים הסכימו שאסופת המסמכים לרבות טיעונים ביחס אליהם תוגש לבית המשפט, אשר יכריע בבקשה. לאחר שהמינהל צמצם את כמות המסמכים (בהתאם להחלטתי מיום 3.2.16) חזר המינהל על עמדתו הכללית כי המסמכים חסויים היות ומדובר בתכתובות פנימיות בין עובדי הרשות שחלקן כלל אינו רלוונטי לבירור המחלוקת, ותכתובות בין המינהל לפרקליטות המדינה לגביהם חל חיסיון עורך דין לקוח. המינהל הדגיש כי יש לקיים איזון בין אינטרס הגילוי במסגרת ההליכים המקדמיים, לאינטרס הציבורי להגנה על סדרי העבודה של הגופים הציבוריים ויכולתם להתבטא בחופשיות במסגרת דיונים פנימיים. המסמכים לגביהם מועלית דרישת הגילוי הם בבחינת "חומר הגלם" , בעוד ש"המוצרים המוגמרים", קרי ההחלטות הסופיות של המינהל גולו בפועל לתובעים וניתן גם לעיין בהם.

7. מנגד, התובעים טענו שיש לדחות את בקשת המינהל אשר התייחס באופן כוללני לשורת המסמכים מבלי שפירט ספציפית לגבי כל מסמך מדוע הוא חוסה תחת טענת החיסיון. בכל מקרה, הכלל הוא שחיסיון יוטל במקרים מיוחדים וחריגים ואין גם להחיל במקרה דנן את החיסיון מכח סעיף 9ב(4) לחוק חופש המידע, היות ומדובר ברשות ציבורית, שהיא בעלת דין בתביעה, וכי בכל מקרה השיקול המכריע הינו רלוונטיות המסמך להליך. לגוף העניין, בשל הטענות המופנות כלפי המינהל ישנה חשיבות בבדיקת הליך קבלת ההחלטות במינהל לגופו, ואין להסתפק בבחינת ההחלטות הסופיות שהתקבלו על ידי הרשות.