עזבון המנוח פלוני ז"ל נ׳ רכבת ישראל ואח׳

א.המחלוקת וההכרעה בה

1. התביעה הנדונה מוגשת מטעם עזבונו של פלוני ז"ל (להלן: "המנוח"), יליד 1991, אשר הלך לבית עולמו במחצית שנת 2013, בהיותו כבן 22 בלבד.

2. המחלוקת בתביעה זו מתרכזת בשאלה: האם המוות של המנוח בפגיעה מרכבת נוסעת היה בהתאבדות? האם הוא שלח יד בנפשו? והנטל להוכיח שאכן כך הוא על הנתבעות - רכבת ישראל בע"מ (להלן: "רכבת ישראל") והפניקס חברה לביטוח בע"מ שהיא המבטחת של השימוש התחבורתי ברכבת.

3. אין מחלוקת בין הצדדים שהמנוח נפגע בשעות החשיכה על ידי רכבת המופעלת מטעם רכבת ישראל. אין גם מחלוקת כי מיד לאחר שנהג רכבת (שלגרסתו - נהג ברכבת שפגעה במנוח) פעל לעצירת חירום לא מתוכננת של הרכבת בה נהג (על המסילה בין שתי תחנות), נמצא המנוח על ידי עובדי הרכבת כשהוא מוטל פגוע לצד המסילה, וכי בסמוך לאחר מכן הוכרז מותו על ידי פרמדיק מד"א שהגיע למקום (להלן: "אירוע הפגיעה").

4. התובע טוען בכתב התביעה כי בין השעות 21:00 ל-21:30 באחד הימים בתחילת יוני 2013 נפגע המנוח מרכבת נוסעת, וכי הפגיעה גרמה למותו; אירוע שלטענתו הוא "תאונת דרכים" כמשמעו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק").

5. הנתבעות אינן מכחישות שהמנוח נפגע על ידי רכבת נוסעת ומת, אך טוענות כי אירוע הפגיעה נגרם במעשה מכוון, התאבדות המנוח. הן נסמכות בהגנתן, בראש ובראשונה - על עדות נהג הרכבת. הגרסה הראשונית שמסר נהג הרכבת לגבי נסיבות אירוע הפגיעה (בהודעה למשטרה שנגבתה ממנו כשעה לאחר עצירת הרכבת) היא: "היום במהלך נסיעה מ[שם העיר ממנה יצא] ל[שם התחנה הסופית], אני אשר עובד כנהג רכבת ברכבת ישראל, הבחנתי בשלב שהגעתי לסמנור כניסה, בערך כ-20 מטר אחרי הגעה לסמנור הבחנתי באדם שכוב על פסי הרכבת כך שרק ראשו היה מונח על פס המסילה וגופו היה מחוץ למסילה. ברגע שהבחנתי בו עצרתי את הנסיעה. ביקשתי מהמאבטח שייגש לסוף הרכבת ויראה מה קורה ואז הוא דיווח שאכן יש דריסה, יש מתאבד. התחלתי את כל הנוהל של דיווח שעצרתי עקב דריסה לפיקוד הרכבת ולמשטרה". עוד הוסיף, "לציין שראיתי את האדם מצד שמאל שלי, כשהוא שכוב על גבו עם הפנים כלפי מעלה", ולשאלה: "האם הבחנת בתנועה של אותו אדם?", השיב: "לא. הוא שכב בלי תזוזה".

6. הנתבעות מבקשות להסתמך בהגנתן גם על תוצאות ומסקנות חקירת המשטרה באשר ל"מקרה המוות" של המנוח ועל חקירה שנוהלה מטעם רכבת ישראל. לכתב התשובה שהוגש מטעם התובע בנדון, המכחיש את הגנת הנתבעות, כאמור, צורף מסמך, שכותרתו "תחקיר אירוע" (שהמועד המצוין בפתיח שלו הוא – יולי 2013), שלפי תוכנו – לכאורה מסכם תחקיר, שביצעה חטיבת איכות וסביבה של רכבת ישראל - בענין נסיבות אירוע הפגיעה הנדונה ופרטיו [סומן כנספח ט' לכתב התביעה; הוגש גם מטעם הנתבעות, שאף העידו מטעמן את אחד מעורכי המסמך, שהוא מאז 2007 חוקר תאונות ראשי ברכבת ישראל; להלן: "תחקיר האירוע" או "דו"ח החקירה" ו-"חוקר התאונות" - בהתאמה]. מסקנות תחקיר האירוע הן, בין היתר: "מנסיבות האירוע והממצאים שנאספו ניכר כי מדובר במקרה התאבדות".

7. חקירת המשטרה בעקבות מקרה מוות זה נסגרה, כשבדו"ח תחקיר האירוע של רכבת ישראל, נרשם: "לדברי משרד החקירות בתחנה (תחנת המשטרה – הערת הח"מ), האירוע סווג כמקרה התאבדות"; לפי העדות של חוקר התאונות לפניי, תשובת המשטרה ניתנה לו בעקבות פנייתו במכתב שאילתה למשטרה (בסמיכות זמנים לתאונה), השואל את המשטרה לגבי ממצאיה וסיווג התאונה על ידה [עמ' 193 לפרו'; מכתב הפניה של חוקר התאונות - עמ' 26 למוצגי התובע; לא הוצג מסמך תשובה של המשטרה]. מכל מקום, בעקבות פניית ב"כ התובע למשטרה במכתב - כשנה לאחר אירוע הפגיעה, בבקשה לקבל פרטים לגבי מצב תיק החקירה, הודיעה המשטרה לב"כ התובע כי "התיק נסגר ע"י הפרקליטות בדצמבר 2013 כמקרה מוות" [מכתב המשטרה מיום 20.5.14 – עמ' 7 למוצגי התובע].

8. מעיון בכתב התשובה, ובהפניה בו למה שנפסק בענין ת"א 8735-07-10 (השלום בחדרה) סבטלנה ברנט נ. רכבת ישראל (פורסם; 15.11.12) (להלן: "ענין ברנט"), עולה כי התובע טוען שלנוכח האופן בו נוהלו החקירות בענייננו (על ידי המשטרה ועל ידי רכבת ישראל) והממצאים שנמצאו בהן, אין לקבל כראיה לענייננו את ממצאיהן ומסקנותיהם. התובע טוען כי גם אם המשטרה או הפרקליטות חקרה את נהג הרכבת והפקח שהיה בה בעת אירוע הפגיעה – מהבחינה הפורנזית חקירתה שטחית ביותר, והיא מצאה שלא להוסיף לחקור עדים רלוונטיים נוספים, כשהסתפקה בסיווג האירוע ב"מקרה מוות" (או הפנתה את הגופה לחוות דעת פתולוגית בהפניה שהתפרשה על ידי הפתולוג - "ככל הנראה מדובר בהתאבדות"); וגם אם צוות מטעם רכבת ישראל מצא בתחקיר האירוע בענייננו כי "מנסיבות האירוע והממצאים שנאספו ניכר כי מדובר במקרה התאבדות" – מפרטי החקירה עולה כי אין מדובר במסקנה מבוססת, ומכל מקום - אין לייחס למסקנה זו כל משקל.