ת"א 13532-07-13 שהינו ואח' נ' זקס ואח'

בפניי בקשה מאת הנתבע 3 לתיקון טעות ב"פסק-דין" שיצא תחת ידי בית-המשפט ביום 14.12.2014.

בבקשתו מבקש הנתבע 3 להורות על תיקון "פסק-הדין" באופן של מחיקת הקטע ב"פסק-הדין" בו נאמר כי "שתי עסקאות המכר האחרונות בדירה (העסקה בין המתחזה לתובע לבין הנתבעת 1 והעסקה בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 3) בטלות מעיקרן".

לטענתו של הנתבע 3, במהלך הדיון ביום 21.10.2014, שהוביל למתן פסק-הדין בהסכמה, לא הייתה הסכמה בין הצדדים כי העסקאות בטלות מעיקרן והייתה רק הסכמה עובדתית כי העסקה בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 3 בוטלה על-ידי הנתבע 3. לפיכך טוען הנתבע 3 כי חלק זה בפסק-הדין ניתן בחוסר סמכות ויש להורות על מחיקתו.

דין הבקשה להידחות.

ראשית, כאמור לעיל, ההחלטה אליה מכוון הנתבע 3 כלל אינה פסק-דין כי אם צו - מעין פסיקתא - שיצא תחת ידי בית-המשפט ביום 14.12.2014 (להלן: "הצו"). צו זה היווה חזרה לצרכי נוחות הביצוע בלבד על הדברים שנאמרו בפסק-הדין, אשר ניתן בתיק זה עוד ביום 6.11.2014 (להלן: "פסק-הדין").

ואמנם, בפסקה השנייה של פסק-הדין נכתב במפורש כי "בית-המשפט מצהיר בזאת כי שתי עסקאות המכר האחרונות בדירה (העסקה בין המתחזה לתובע לבין הנתבעת 1 והעסקה בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 3) בטלות מעיקרן", והצו אך חזר על דברים אלה, מילה במילה.

אשר-על-כן, בקשתו של הנתבע 3 צריכה הייתה להיות מופנית כלפי פסק-הדין ולא כלפי הצו שניתן מכוחו של פסק-הדין, ודי אפוא בעובדה זו לבדה כדי לדחות את הבקשה.