ת"א 13254-04-11 מ' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

1.התובעת מ' ילידת 1957, נפגעה בתאונת דרכים ביום 1.9.05.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפלת"ד הוגשה ביום 10.4.11.

התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ונקבעה נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 5% ובתחום הפסיכיאטרי בשיעור 10% - 14.5% נכות רפואית בצרוף תקנה 15 סה"כ 19% (ראה ועדה רפואית מיום 22.1.10).

בתאריך 13.12.11 הוגשה על ידי הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

הבקשה מתמקדת בטענה לפיה התובעת היתה מטופלת על ידי פסיכולוגית לפני התאונה, אך הסתירה את מצבה הנפשי כאשר הופיעה בפני הועדות הרפואיות במל"ל, כמו גם את הקשר בין התאונה לבין סיבת סיום העבודה בחברת סונול.

2.בתגובה ציין ב"כ התובעת כי הוגשה בקשה להחמרת מצב, נקבעה נכות זמנית בהתאם להחלטה מיום 21.11.11, ובנסיבות ניתנה החלטה לפיה תידון הבקשה לאחר קביעת הנכות הצמיתה (ראה החלטה מיום 13.2.12).

3.בהתאם להודעה של ב"כ התובעת נקבעו נכויות זמניות וביום 16.10.12, קבעה ועדה רפואית נכות צמיתה של 50% בתחום הנפשי + 10% בתחום האורטופדי/נוירולוגי.

קביעה סופית ביום 19.2.13 – 55% נכות רפואית + תקנה 15 סה"כ 83% נכות.

בנסיבות, הוגשו טיעונים משלימים.

4.ב"כ הנתבעת (לאחר החלפת ייצוג) התמקד בהשלמת הטיעונים, בעובדה כי התובעת הסתירה את הטיפול הפסיכולוגי לפני התאונה, מפנה לתיעוד לפיו היתה מטופלת מחודש פברואר 2005 אצל פסיכולוגית קלינית, הנזק בתאונה היה מינורי ויציאתה לפנסיה מוקדמת אינה קשורה לתאונה.

ב"כ התובעת חזר והדגיש כי הכרטיס הרפואי המלא מקופת חולים היה בפני הועדות הרפואיות של המל"ל ואין משמעות לדיון הקשור בהפסקת עבודה ובהפעלת תקנה 15.