ת"א 1323-08 חוסיין נ' מועצה מקומית עוספיה ואח'

התובע עותר לקבלת סעד הצהרתי אשר יקבע כי הינו זכאי לקבל מהנתבעות (כחליפותיה של עירית עיר כרמל (להלן: "העיריה")) מכסת צריכה של מים עד ל- 2,000 קוב בשנה בתעריף של צריכה חקלאית בהתאם להסכם שנערך ביום 5.7.00. כמו כן מבקש התובע לחייב את הנתבעות להשיב לו את הסך של 8,200 ₪, בגין חיוב מים אשר גבתה ממנו העיריה ביתר ובניגוד למוסכם ביניהם, לטענתו, וכן פיצוי בגין הפרת ההסכם בין הצדדים וגרימת הוצאות בסך של 10,000 ₪.

אומר כבר עתה כי טענותיו החלופיות של התובע בסיכומיו, לפיהן, באם לא יעתר בית המשפט לסעד ההצהרתי המבוקש, יש לחייב את הנתבעות, באופן חלופי בפיצוי בגין שווי הזכות להקצאת מים בתעריף חקלאי בסך של כ-300,000 ₪ דינה להידחות מהטעם הפשוט שהיא אינה כלולה בכתב התביעה ובשל כך לא היתה חלק מהמחלוקת שבוררה בפני.

העובדות הרלקנטיות והשתלשלות ההליך

1. התובע הינו הבעלים של 47785/161124 חלקים ממקרקעין המצויים בעוספיה והידועים כגוש 17156 חלקה 21 (להלן : "החלקה").

    

   הנתבעת המקורית היתה עירייה שנתאגדה לאחר איחוד הרשויות בין מועצה מקומית דלית אל כרמל ומועצה מקומית עוספיה.

   במהלך קיום ההליכים בתיק זה, בחודש 10/2009 התפרקה הרשות המאוחדת, והוקמו מחדש שתי מועצות מקומיות נפרדות, כפי שהיו במועד עריכת ההסכם נושא הליך זה - מועצה מקומית עוספיה ומועצה מקומית דלית אל כרמל (להלן: "המועצות המקומיות" ו/או "הנתבעות").

    

   בהתאם להצהרת ב"כ הנתבעת 1 בישיבה מיום 30.3.14, כל חיוב שיוטל בפסק הדין, הנתבעות יישאו בו בהתאם להסדר הקיים ביניהן.

    

2. ביום 5.7.00 נחתם הסכם בין משפחת טרביה לבין המועצות המקומיות שעיקרו מתן הסכמה של משפחת טרביה להעביר את קו המים הראשי של המועצות המקומיות בחלקה, בתמורה לתשלום חד פעמי של 100,000 ₪. בנוסף, בסעיף 8 להסכם נרשם:

   "בתמורה למתן ההיתר להעברת קו המים בשטחה של המשפחת טרביה תקבל משפחת טרביה 2000 קוב מים זכות חקלאית מהמועצה המקומית עוספיה". (להלן: "ההסכם").