סבן נ' בירן

1.התביעה שלפני היא תביעה כספית בסך 100,000 ₪ שהוגשה על ידי לקוח כנגד עורך דינו, ועניינה עשיית עושר ולא במשפט, הפרת הסכם, הפרת חובת נאמנות ועוגמת נפש.

2.העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

הנתבע, עורך הדין נתנאל בירן, שימש כעורך דינו של התובע בשתי תביעות: ת"א 67176/06 סבן נ' משטרת ישראל ואח'; וכן בע"ל 22840-06-11 סבן נ' ניזרי. ביום 29.11.06 נחתם בין התובע לנתבע הסכם שכר טרחה לפיו בגין טיפול הנתבע בת"א 67176/06 יהיה זכאי הנתבע לשכר טרחה בסך של 25% + מע"מ מכל סכום שיפסק לזכות התובע בפסק דין או בפשרה.

במסגרת התביעות הנ"ל הפקיד הנתבע בעבור התובע:

ערבון בסך של 10,000 ₪ בגין ערעור לבית משפט המחוזי (רע"א 38553-05-10); בנוסף, הפקיד הנתבע ערבון בסך 20,000 ₪ בגין ערעור לבית משפט עליון (ע"ל 22840-06-11).

ביום 17.8.11 זיכתה גזברות בית משפט עליון הנתבע בסך 20,000 ₪ בגין החזר העירבון.

ביום 16.2.12 הודיעה משטרת ישראל לנתבע שביום 15.2.18 זיכתה את חשבון הבנק שלו בסך של 123,000 ₪ בהתאם להסכם פשרה שניתן ביחס לתובע וקיבל תוקף של פסק דין.

ביום 22.2.12 מסר הנתבע לתובע המחאה בסך של 51,000 ₪ שהיוותה לטענת הנתבע את סך כל הכספים להם זכאי התובע. בניכוי שכ"ט, הוצאות משרד וכספי הערבונות. בעת הפגישה טען התובע בפני הנתבע שהחישוב שגוי ואמור הוא לקבל סכום גבוה יותר.

ביום 4.4.12 ב"כ התובע דאז, עו"ד שמש, פנה לכאורה במכתב לנתבע בו ביקש לברר פשר החיובים ולבדוק האם נפלה טעות באופן חישוב. הנתבע טען שמסמך זה לא הומצא לידיו.

ביום 29.6.12 נשלח לכאורה מכתב נוסף ע"י עו"ד שמש לנתבע שם נטען שבשים לב לאסמכתאות שנמסרו לתובע במועד קבלת ההמחאה, נראה שנפלה שגגה בחישוב הסכום ונתבקשה בדיקת הנתבע. ב"כ התובע ציין במכתבו שנמסרו לתובע האסמכתאות הבאות בלבד: שלוש קבלות בגין תשלומי אגרה בסך כולל של 4,264 ₪; הודעה על הפקדת ערבון בסך 20,000 ₪ (רע"א 38553-05-10) והודעת זיכוי על הפקדת פיקדון בסך של 10,000 ₪. מנגד, הנתבע טען שגם מכתב זה לא הומצא לידיו ואין אסמכתא המעידה על המצאתו.