עאטף סעיד שעלאן נ' מדינת ישראל-מנהל מקרקעי ישראל

1.התובע הגיש תביעה כספית בגין נזקים, הפסדים ועוגמת נפש שהסבה לו הנתבעת לטענתו, כתוצאה מעקירת עצים שנטע והריסת גדר שבנה במקרקעין בלתי מוסדרים, אשר לגביהם הוא טוען לבעלות, חזקה ושימוש מזה עשרות שנים.

המדובר במקרקעין הממוקמים מערבית לעין קיניא שברמת הגולן, בשטח הצמוד לישוב נווה אטי"ב, אשר שטחם 17.4 דונם ושמם "אלטיונה" (להלן: "המקרקעין" ו/או "החלקה").

2.אין מחלוקת, כי מקרקעין אלו טרם עברו הליכי הסדר מקרקעין, וכי אין הם רשומים בלשכת רישום המקרקעין בישראל. השטחים שממערב, צפון ודרום למקרקעין הוסדרו לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט-1969.

3.במהלך 09/2002 ביצע התובע עבודות הכשרה במקרקעין לקראת נטיעתם. בחודש 03/2003 או בסמוך לכך נטע התובע את החלקה בעצי אפרסק ושזיפים. כמו כן הקים גדר רשת בחלקה.

4.ביום 20.3.2003 נקטה הנתבעת בהליך פינוי החלקה, במהלכה נעקרו כ-1000 שתילים ופורקה הגדר באורך של כ-400 מ' באמצעות מחלקת הפיקוח מטעם הנתבעת. הליך פינוי זה הנו בשורש התביעה דכאן.

טענות הצדדים

5.לטענת התובע, פעלה הנתבעת ללא כל סמכות שבדין, אגב הסגת גבולו, ותוך גרימת נזקים לחלקתו. המדובר במקרקעין אשר היו רשומים בספרי המקרקעין ובלשכת הרישום התורכית על שם סבו המנוח פרחאן שעלאן ז"ל ואחיו של הסב חסן שעלאן ז"ל על פי נסח רישום (קושאן) תורכי. על פי הסכם חלוקה שנערך בין סבו פרחאן, לאחיו חסן, עברו המקרקעין לבעלות סבו פרחאן. אביו ירש את הזכויות במקרקעין מסבו, והוא, התובע, ירש את הזכויות במקרקעין מאביו, יחד עם אחיו מג'יד שעלאן. לטענתו, על פי הסכם חלוקה שביניהם קיבל התובע את המקרקעין לבעלותו.

6.לטענת התובע, נהגו אביו המנוח והוא לאחר מכן, מנהג בעלים בחלקה. החלקה שמשה בעבר כקרקע חקלאית ועובדה על ידי התובע, אביו וכן על ידי תושבי עין קיניא מטעמם בעיבודים חקלאיים עונתיים. מכל מקום טוען התובע, כי לעניין התביעה הכספית אין הוא נדרש להוכיח בעלות במקרקעין, כי אם חזקה ושימוש במשך עשרות שנים בלא כל התנגדות מטעם הנתבעת.

7.לשיטת הנתבעת, הנתבעת נקטה בהליך פינוי בגין פלישה טרייה בהתאם לסמכות המוקנית לה על פי סעיף 18ב לחוק המקרקעין. מנגד, לא הוכחה זכותו של התובע במקרקעין. אין הלימה בין הגבולות המופיעים בקושאן לגבולות המופיעים בתשריט שצירף התובע, וכן בין הגבולות אשר מופיעים בהסכם החלוקה בין חסן ופרחאן. אף לא הוכחו חזקה ועיבוד רצופים במשך 15 שנים בהיקף של לפחות 50% מהחלקה. לעניין זה נטל הראיה על הטוען לזכותו כנגד המדינה. מנגד, על פי חוות דעת לפענוח תצ"א, הראיה המהימנה ביותר לשיטת הנתבעת, עולה כי המקרקעין לא עובדו. התובע לא צירף הסכם חלוקה בינו לבין אחיו. כמו כן, לא צורף צו הירושה של סביו ועל כן לא הוכח, כי אביו הנו יורשו היחיד. צו ירושת אביו אינו משנה את מצב הזכויות לפי פקודת הירושה. לשיטת הנתבעת, היא הזהירה את התובע בטרם פינוי הפלישה ועל כן אין לו להלין על כל נזק שנגרם לו, אלא על עצמו. מכל מקום, וככל שימצא בית המשפט לחייב את הנתבעת מבקשת לאמץ את חוות דעתו של השמאי אסף שיפמן מטעם הנתבעת ולא את חוות דעת השמאי מטעם התובע.

מסכת הראיות