פלוני ואח' נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

צד ג': 

ל.ר

ע"י ב"כ עו"ד ברדה

רקע

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1998, תלמיד כבן 16 ביום הארוע, נפגע בתאונת דרכים ביום 8.1.15 בשעה 20:50 לערך, עת רכב על אופנוע מ.ר. 1992779 (להלן: "האופנוע") במסגרת עבודתו כשליח בפיצרייה ברחוב יצחק שדה 21 בבת ים (בשם "פיצה פיצה" או "פיצה ונטו" ולהלן גם: "הפיצרייה" או "העסק"). התובעים 3-2 הם הוריו ומטיבי נזקיו. רכב נהוג על ידי הנתבע 2, אשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת 3, פגע בו. לתובע נגרמה פגיעה רב מערכתית ופגיעת ראש קשה והוא נותר חסר הכרה למשך מספר שבועות לאחר התאונה. האופנוע היה באותה העת (ומיום 11.2.13) בבעלות הצד השלישי (להלן גם: "ל' "), מעסיקו של התובע ומתיר השימוש, כנטען בכתב התביעה. אין חולק כי בעת התאונה האופנוע היה חסר ביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970.

2. התובענה כנגד הנתבעת 1 (להלן: "קרנית") מבוססת על הוראות סעיף 7א לחוק. התובענה כנגד הנתבעים 3-2 מבוססת על פקודת הנזיקין ועל טענת אשמו של הנתבע 2 בתאונה, ככל שלא תוכר עילתו של התובע לפי החוק. קרנית, מצדה, טוענת לזכות חזרה כלפי הצד השלישי על פי סעיף 9 לחוק, אם תקבע חבותה בהתאם לסעיף 7א לחוק. הדיון בתיק פוצל ופסק דין חלקי זה עוסק בנושא החבות על פי החוק, לאחר שמיעת ראיות בנושא זה.

3. כתב התביעה הוגש ביום 7.9.15 וההודעה לצד שלישי הוגשה ביום 21.12.15. קרנית נתקלה בקושי רב להמציא לצד השלישי את ההודעה ואת הזימונים לדיונים. בסופו של דבר הומצאו המסמכים לצד השלישי וביום 5.12.17, לאחר שלא התייצב לדיון, הוצא כנגדו צו הבאה. כתב ההגנה מטעם הצד השלישי הוגש רק ביום  5.18, לאחר שכבר נשמעו ונחקרו כל  עדי התביעה. לבקשת הצד השלישי ובהתאם להחלטה מיום 9.7.18 ניתנה לצד השלישי אפשרות לחקור שוב את התובע ואת העדים מטעמו. 

4. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת זכאות התובע על פי סעיף 7א לחוק. סעיף זה קובע כי, על אף הוראות סעיף 7(5) לחוק, לפיהן מי שנהג ברכב ללא ביטוח אינו זכאי לפיצוי לפי החוק, "מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן". בעוד שהתובעים והנתבעים 3-2 טוענים להתקיימות כל תנאי הסעיף, קרנית והצד השלישי, בהתבסס על גרסתו של הצד השלישי, טוענים כי לא כך הדבר.

הראיות

5. התובע ציין בתצהירו כי הוא שימש כשליח בפיצרייה שהייתה בבעלות הצד השלישי, אשר שכר אותו לעבודה. השליחויות נעשו באמצעות שני אופנועים שהיו במקום. הוא שאל את הצד השלישי אם יש לאופנועים ביטוח והצד השלישי השיב בחיוב. "בפיצה עבדתי בערך חודש. הייתי נוסע כל יום על אחד מן האופנועים, להביא לל' , לבקשתו, בצק מ " פ' " בראשון לציון. בנוסף הייתי עושה משלוחים של פיצה, ובזמן הפנוי הייתי מכין את הבצק במטבח. על האופנוע שבו נהגתי במועד התאונה נסעתי מספר פעמים קודם לכן". אשר להעדר הביטוח לשימוש באופנוע ציין: "אם הייתי יודע שאין ביטוח לאופנוע, לא הייתי נוסע עליו. לא הייתה לי כל סיבה לעשות זאת, מה גם שהיה אופנוע נוסף בעסק. הנסיעה שבה נפגעתי הייתה עבור ל' , ובמסגרת העבודה, ולא הייתי מסכן את עצמי". לגבי עובדים אחרים שיוכלו לתמוך בגרסתו ציין: "אני זוכר שהיה איתי שליח נוסף בפיצה, אבל לצערי איני זוכר את שמו, ולכן לא הצלחתי לאתר אותו כדי להביאו לעדות".