חיוב אב נוצרי במזונות בתו הקטינה שנולדה מחוץ למסגרת נישואין

לפניי תביעה מטעם התובעת 1 (להלן – האישה),  לחייב את הנתבע (ולהלן – האיש) במזונות עבור בתם המשותפת, תובעת 2 (ולהלן – הקטינה).

כמתואר בכתב התביעה, האישה והאיש, שניהם נוצרים, ניהלו לפני מספר שנים מערכת יחסים ללא נישואין, בזמן שהאיש היה, ועודנו, נשוי לאישה אחרת ולו אף שלושה ילדים אחרים מאשתו. כתוצאה ממערכת היחסים בין האיש והאישה, נולדה הקטינה, ילידת שנת 2013 (כיום בת 2.5 שנים).

אבהותו של האיש על הקטינה נקבעה בפסק דין שניתן בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים, תביעת אבהות, לאחר שנערכה בדיקה גנטית לצדדים.

על פי כתב התביעה, האישה אזרחית XXX, מתגוררת עם הקטינה בדירת חדר בירושלים, ומשתכרת (באותה עת) כ- 6,000 ₪ לחודש מעבודות ניקיון בבתים, ללא תלושי משכורת. הקטינה מצוייה במשמורת שלה באופן מלא. היא איננה מקבלת קצבאות כלשהן, לרבות לא קצבת ילדים מן המוסד לביטוח לאומי. 

לטענתה, האיש עובד למחייתו כספר, ומשתכר לפחות 6,000 ₪ בחודש מעבודתו זו.

במסגרת כתב התביעה ביקשה האישה לחייב את האיש במזונות הקטינה כדלקמן: 750 ₪ לחודש עבור השתתפות בדמי שכירות; 400 ₪ לחודש עבור השתתפות בעלות החזקת המדור; תשלום הוצאות הקטינה בסך 3,175 ₪ לחודש, כשסכום זה כולל גם תשלום למטפלת ולשמרטף; בנוסף, תשלום "יותר ממחצית" הוצאות הבריאות והחינוך החריגות שיהיו לקטינה.

האיש טען כי הכנסתו אינה עולה על 4,000 ₪ בחודש, וכל הכנסתו משמשת לפרנסת משפחתו היות ואשתו אינה עובדת ושלושת ילדיו – קטינים, וכולם תלויים בו. לפיכך לא נותר לו כסף למימון הוצאותיה של הקטינה נושא הליך זה. בנוסף, טען, כי לפי דינו האישי – נוצרי קתולי – לא קיימת חובת מזונות כלפי ילדה שנולדה מחוץ למסגרת נישואין בהיותה מוגדרת "לא-חוקית" או לא מוכרת לפי הדת; על כן, יש להחיל את חובת מזונות מכוח החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן – חוק המזונות), אשר לפיו יש להשית את המזונות על שני ההורים, אב ואם, יחדיו, לפי הכנסותיהם.

נפסקו לקטינה מזונות זמניים על בסיס חוק המזונות, בסך 950 ₪ לחודש, ובנוסף מחצית מהוצאות בריאות חריגות (החלטות מימים 19.4.2015 ו- 22.4.2015), החל מיום 1.5.2015.

בתצהיר עדותה הראשית מיום 31.12.2015, עדכנה האישה כי בינתיים עברה להתגורר בדירה אחרת יחד עם בן זוגה, והתינוק המשותף להם. דמי השכירות החודשיים בעד הדירה הוא 3,000 ₪, והוצאות החזקת המדור הן 1,000 ₪ לחודש (לא צורפו ראיות, או חוזה שכירות). האישה דרשה לחייב את האיש בשליש מסכומים אלו, 1,300 ₪ לחודש, בגין חלקה של הקטינה בהוצאות המדור והחזקתו. בנוסף למזונות שוטפים בסך 3175 ₪ לחודש, על פי תביעתה המקורית.

בתצהיר עדותו הראשית מיום 14.1.2016, חזר האיש והצהיר כי הוא עובד רק לעיתים רחוקות כספר, אך לא פירט את היקף הכנסותיו, ואף לא צירף כל ראיה לתצהירו, על מנת להוכיח את הוצאותיו והכנסותיו. הוא טען כי אין ביכולתו כל אפשרות לשאת במזונות הקטינה, כי ילדיו האחרים (שלא צויינו גילאיהם) יגיעו לרעב, וגם אשתו איננה עובדת.  בדומה לכתבי טענותיו הקודמים, גם בתצהירו חזר וטען כי האישה אמרה לו שהיא משתמשת באמצעי מניעה ולפיכך הוא לא אחראי ללידת הקטינה.