אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תמ"ש 2063-12-12 א.ש. ואח' נ' ר.ל. ואח'

תמ"ש 2063-12-12 א.ש. ואח' נ' ר.ל. ואח'

תאריך פרסום : 08/10/2015 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה חיפה
2063-12-12
16/08/2015
בפני השופטת:
הילה גורביץ שינפלד

- נגד -
התובעים:
1. א.ש 2. ג.ש
עו"ד אמיר בירמן
הנתבעים:
1. ר.ל 2. נ.ל
עו"ד אור גלאון
פסק דין
 

 

תביעה להחזר יתרת הלוואה, הצמדה וריבית.

 

הצדדים וטענותיהם:-

 

  1. תובעת 2 ונתבע 1 הם אחים ותובע 1 ונתבעת 2 הם בני זוגם – בהתאמה.

 

  1. התובעים הגישו לבית משפט השלום, כתב תביעה במסגרת של סדר דין מקוצר, בהתאם להחלטה שניתנה, התביעה הועברה לבית משפט זה.

 

  1. בכתב התביעה נטען כי במהלך שנת 2002 הלוו התובעים לנתבעים סך של 250,000 $ ארה"ב לאחר שהנתבעים נזקקו לסכום ההלוואה בשל "הסתבכות" רשויות המיסים בארה"ב, שם הם מתגוררים. פורט כי סכום ההלוואה הועבר בשלושה תשלומים, הראשון ביום 29.5.2002, בסך של 470,000 ₪ שהם 100,000 $ ארה"ב ביום ההמרה, השני ביום 7.6.2002, בסך של 100,000 $ ארה"ב והשלישי ביום 3.7.2002 בסך של 50,000 $ ארה"ב. נטען כי הוסכם שהלוואה תוחזר "לכשיתאפשר" ועד מועד הגשת התביעה, השיבו הנתבעים סך כולל של 200,000 $ ארה"ב בארבע תשלומים, הראשון ביום 14.3.2007 בסך של 60,000 $ ארה"ב, סכום זהה ביום 25.4.2007, סך של 30,000 $ ארה"ב ביום 28.6.2007 וסך של 49,970 $ ארה"ב ביום 20.7.2009.. נטען כי התביעה הוגשה כעת, מאחר ואם תובעת 2 ונתבע 1 נפטרה. מספרי מים לאחר מכן נפטרה גם אימה של נתבעת 2, באפשרות הנתבעים להשיב את ההלוואה מחלקם בעיזבונות, אך הם סירבו ומסרבים לעשות כן. הסכום הנתבע הועמד על סך של 235,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום 29.5.2002. לכתב התביעה צורף אישור נתבע 1 על קבלת הלוואה בסך של 250,000 $ ארה"ב מבלי שפורטו במסמך מועד פירעון או תנאי ההלוואה.

 

  1. לאחר קבלת כתב התביעה, ביום 2.1.2013 פנה נתבע 1 לתובעת 2 וביקש לשלם לתובעים את סכום קרן התביעה נכון ליום 29.5.2002, בסך של 235,000 ₪ כנגד סילוק כל הטענות. הצדדים לא הגיעו להבנות ובאופן חד צדדי העבירו הנתבעים, ביום 10.1.2013, סך של 50,000 $ ארה"ב לחשבון התובעים הידוע להם. התשלום הוחזר, והתובעים סירבו למסור פרטי חשבונם העדכני. בשל כך רק ביום 19.3.2013 – שולם תשלום בסך של 50,000 $ ארה"ב לחשבון התובעים.

 

  1. בין לבין, ביום 3.2.2013, ביקשו התובעים לתקן את הסכום הנתבע ולהעמידו על סך 440,770 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.5.2002. נטען כי התיקון נדרש "מאחר וחלק מסכום ההלוואה נשוא התביעה, שולם לשיעורין, וחלק לא שולם כלל, היה דרוש לערוך חישוב הצמדה וריבית על חלק מהסכומים ששולמו על חשבון ההלוואה ולא על כלל הסכומים". כן נטען כי התיקון נדרש בשל "תחשיב הצמדה וריבית בהתאם להפחתות שלאורך הדרך" התיקון הותר כמבוקש, בכפוף להגשת כתב תביעה מתוקן ותשלום אגרה – על פי התקנות.

 

סכום כתב התביעה המתוקן שהוגש, הועמד על סך של 1,417,612 ₪ נכון למועד הגשתו. הגדלת סכום התביעה מסך של 235,000 ₪ לסך של 1,417,612 ₪ נבעה מכך שבכתב התביעה המתוקן, להבדיל מכתב התביעה המקורי, נטען כי ההלוואה היא הלוואה שקלית וחישוב הסכומים נערך המרת הדולר לערכו השקלי במועד מתן כל תשלום הלוואה ובהתאמה, במועד השבת כל תשלום. כן נטען כי לשם העברת כספי ההלוואה התובעים נאלצו למכור דירה ובשל כך נשאו בהוצאות תיווך שיש להשית על הנתבעים.

 

  1. בכתב ההגנה המתוקן הכחישו הנתבעים טענות התביעה. הנתבעים על הצביעו השוני המהותי בין הטענות שבכתב התביעה המקורי – הלוואה דולרית בסך של 250,000 ₪ לבין כתב התביעה המתוקן – הלוואה שיקלית. נטען כי ההלוואה ניתנה לנתבע 1 בלבד לצרכי עסקו והוסכם כי תוחזר בסכום נומינאלי, ללא ריביות או תוספות אחרות, ללא מגבלת זמן או לחץ זמנים. לאור זאת נטען כי התחשיב אשר העמיד את סכום התביעה על סך של 1,417,612 ₪, בגין הלוואה ששולמה במלואה הוא "מופרך, מוכחש, שגוי, אינו מוסבר או מנומק ודינו לדחייה". הנתבעים הפנו להחלטות ביניים שניתנו בהליך כאן ועל ידי ערכאת הערעור בהן צוין ההפרש הגבוה בין סכום התביעה המקורית ולבין סכום התביעה המתוקנת - כאשר קרן ההלוואה הדולרית שולמה במלואה. לגוף העניין נטען כי במועד הרלוונטי נתבע 1 עסק בפיתוח מוצרים טכנולוגים עבור חרשים ובשל מחלוקת בינו לבין משרד התקשורת הפדראלי באשר לפרשנות החוק היה זקוק להלוואה לשם תשלום שכ"ט עו"ד וכי סכום ההלוואה במלואו העובר בדולרים ישירות לחשבון משרד עורכי הדין בארה"ב. כן נטען כי טרם הגיע מועד פירעון ההלוואה – מאחר ולא הוסכם על מועד פירעונה ולמעשה התביעה נועדה להפעיל עליהם לחץ ולהשתלט על חלקו של נתבע 1 בעיזבון אימם המנוחה של תובעת 2 ונתבע 1.
  2. בנסיבות אלו ועל מנת שיונחו בפני הצדדים ובית המשפט תחשיבים רלוונטיים ויכומתו טענות הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט. על פי חוות דעת המומחה (מוצג נ/1) יתרת קרן ההלוואה שקלית צמודה למדד היא בסך של 395,478 ₪ ליום 31.12.2013, יתרת החוב בצירוף ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה הוא בסך של 906,687 ₪. באשר לתחשיב ההלוואה כדולרית, יתרת קרן ההלוואה היא 0 ויתרת החוב בגין ריבית לפי שער BID היא בסך של 39,297 $ שהם 136,400 ₪ לאותו מועד. בתשובה לשאלות הבהרה שנתן המומחה (מוצג נ/2) ככול שמועד התשלום האחרון (בסך של 50,000 $) יהא יום 10.1.2013 - המועד בו ביקשו לשלמו, יפחתו היתרות לסך של – 389,794 ₪, 900,370 ש"ח וסך של 136,072 ש"ח בהתאמה.

 

העובדות:

 

  1. הערה מקדימה - ככלל, נתתי אמון מלא בגרסת התובעים שעדותה הייתה מהימנה עלי, הגיונית וישירה. גם במקומות בהם העובדות "לא היו נוחות" להם, כגון ההודאה כי לא נקבעו תנאי הלוואה וכי לא הוסכמה ריבית, השיבו התובעים בישירות (ראו למשל דברי תובע 1 בעמוד 2 שורה 33 ואילך). מנגד, הנתבעים עשו עלי רושם לא מהיימן, עדותם הייתה מתפלפלת ומתחמקת והם ניסו להותיר את הערפל גם בעובדות ובנקודות בהן יכלו להציג ראיות להוכחת טענותיהם ונמנעו מהבאת ראיות גם שהיו שבשליטתם, כגון הטענתה כי נטלו הלוואה לשלם את התשלום האחרון, או כי סכום ההלוואה לא שימש כערובה לשחרור ממעצר, ועוד. יחד עם זאת, בפירוש המשפטי ובתוצאה המשפטית הנובעת מהעובדות שהוכחו, קיבלתי את עמדת התובעים חלקית בלבד.

 

  1. מהעדויות שהוגשו עלה, כי הצדדים אינם חלוקים על העובדות שבכתב התביעה - התובעים העניקו לנתבעים הלוואה בסכום קרן של 250,000 $ ארה"ב לפי שער המרת ששקלים לדולרים שחושב במועד העברת תשלומי ההלוואה:

ביום 29.5.2002 הועבר סך של 100,000 $ ארה"ב לאחר שהומר סך של 470,000 ₪ לדולרים;

ביום 7.6.2002 הועבר סך של 100,000 $ ארה"ב;

ביום 3.7.2002 הועבר סך של 50,000 $ ארה"ב.

 

עד מועד הגשת התביעה הנתבעים השיבו לתובעים סכומים כדלקמן:

ביום 15.3.2007 שולם סך של 60,000 $ ארה"ב;

ביום 25.4.2007 שולם סך של 60,000 $ ארה"ב;

ביום 28.6.2007 שולם סך של 30,000 $ ארה"ב;

ביום 20.7.2009 שולם סך של 49,970 $ ארה"ב;

לאחר מועד הגשת התביעה, ביום 24.3.2013, שולם סך של 50,000 $ ארה"ב אשר הנתבעים ביקשו לשלמו עוד ביום 22.1.2013.

  1. במועד מתן ההלוואה הצדדים לא הבהירו האם ההלוואה שקלית או דולרית, האם צוברת ריבית ואם כן, מה גובהה. באשר למועד הפירעון הוסכם כי "הנתבעים ישיבו את סכום ההלוואה כשיתאפשר להם לעשות כן" (סעיף 14 לתצהיר התובע).

 

  1. ביום 28.8.2012 נפטרה אימם של תובעת 2 ונתבע 1, לאחר כ-4 ימים נפטרה גם אם נתבעת 2, התובעים סברו שהנתבעים ישיבו להם את יתרת ההלוואה מחלקם שבעיזבון והנתבעים סירבו. בסירוב זה, ראו בתובעים הפרה של ההסכמה לפרוע את ההלוואה "כישתאפשר", והגישו תביעתם.

 

המחלוקות בין הצדדים:

 

  1. בדיון שהתקיים ביום 26.11.2013 ניסה נתבע 1 להסביר את הפער בסכומים ואמר לפרוטוקול "אני יכול להסביר שהתביעה היום משקפת אם וכאשר לא נגיע לפשרה את חוק פסיקת ריבית על פי הבנתי. לא הוסכם בין הצדדים, לא הוסכמו תנאי ההלוואה בכלל. אם היו מסוכמים הייתי עומד בהם. לא דובר דבר וחצי דבר על תנאי ההלוואה, זה חודד עקב סירבו של מר ל' להליך המשפטי ומה שאנו ואשתי רצינו הוא לא להרוויח ולא להפסיד". עמוד 2 שורה 33 ואילך.

 

  1. על פי חוות הדעת, ההפרש בין סכומי קרן בשקלים שהעבירו התובעים אל הנתבעים לבין סכומי קרן בשקלים שהשיבו הנתבעים הוא בסך של 233,680 ₪. הפרש זה סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבת והצמדה, ממועד מתן ההלוואה והשבה של כל תשלום ותשלום, על פי שער ההמרה לשקלים, הוא הסכום הנתבע.

 

  1. יוצא כי, המחלוקות העיקריות בין הצדדים הן שתיים – הראשונה, האם יש לחשב את החזרי ההלוואה כהלוואה שקלית, לאחר המרת הסכומים הדולרים לערכם השקלי במועד מתן ההלוואה ובמועד השבת התשלומים אם לאו והשניה, האם יש להוסיף ריבית על קרן הלוואה אם לאו.

 

דיון והכרעה:

 

  1. אציין כבר כעת, כי במחלוקת העיקרית שנפלה בין הצדדים, אני מקבלת את עמדת הנתבעים ויש לראות את ההלוואה כהלוואה דולרית ולא שיקלית. באשר לשאלת ריבית, אני מקבלת חלקית את עמדת התובעים וקובעת כי יש לזקוף ריבית על יתרת ההלוואה החל משנת 2008.

 

  1. מטבע ההלוואה: מחד, על פי נספחים 1-2,6 לתצהיר תובע 1 ותובעת 2 (מוצגים ת/1 ו-ת/2 בהתאמה), שני התשלומים הראשונים שולמו לאחר המרה משקלים לדולרים. באשר לתשלום השלישי לא הוצגה כל אסמכתא אך יש להניח כי כך נעשה גם עובר לתשלומו. התובעים חיים בישראל, הם השתכרו בשקלים והם הציגו הסכם מכר דירה אשר תמורתה שולמה להם בשקלים, בתשלומים שסכומם ומועדם תואמים וסמוכים למועד בו הועברו תשלומים 2+3 של ההלוואה ונתתי אמון בעדות תובע 1 שחזר מספר פעמים בעדותו על הטענה כי סכום ההלוואה שולם מכספי תמורת הדירה - ראו לדוגמא: עמוד 11 שורות 4-5, עמוד 13 שורות 21-30, וכן בעדות התובעת 2 בעמוד 21 שורות 4-7 שתמכה בטענה זו. מנגד, הנתבעים, למעט טענתם כי לא ידוע להם על מכירת הדירה, לא הביאו כל ראיה לסתור טענה זו ולא הגישו בקשות לעיון במסמכים בעניין זה למרות שהדבר היה באפשרותם. לכן יש להניח כי גם התשלום השלישי הומר משקלים.

 

מאידך, המסמכים שנערכו בין הצדדים בקשר עם ההלוואה, נקבו במטבע דולר ארה"ב - ראו מוצג נ/6 טיוטת הסכם שנערכה על ידי התובעים. בטיוטה מפורטים תשלומי הלוואה והתשלומים שהושבו עד אותה עת (3 התשלומים הראשונים) כשהם מצויינים מדולר ארה"ב בלבד, כן נכתב כי "והואיל ונותרה ללווים יתרת חוב, כלפי המלווים, בסך של 100,000 $ (מאה אלף דולר ארה"ב)", הטיוטה אינה מאזכרת הצמדה לשקל או הצמדה בכלל . אמנם מסמך זה לא נחתם ונותר בגדר טיוטת הסכם בלבד, אך יש במסמך זה להעיד על אומד דעת התובעים והוא הוגש בהסכמת התובעים (ראו עמוד 15 שורות 8-9 שם ניתנה הסכמת ב"כ התובעים להגשת הטיוטה). גם נספח 8 לתצהיר ת/1 שהוא אישור קבלת ההלוואה נוקב במטבע דולר ארה"ב. אמנם המסמך נערך על ידי נתבע 1 ולצרכיו בארה"ב אלא שהתובעים צירפו אותו לכתב תביעתם והסתמכו עליו ללא שהסתייגו מניסוחו.  יש להוסיף כי גם סכומי ההלוואה הועברו בדולרים  מחשבון התובעים בארץ לחשבון נאמנות של נתבע 1 אצל עורכי דינו בארה"ב.

 

  1. לאור זאת, אני סבורה כי אין בעבודה שקודם להעברת תשלומי ההלוואה, הסכומים הומרו משקלים לדולרים להפוך את ההלוואה לשקלית ואומד דעת הצדדים היה כי ההלוואה היא הלוואה דולרית ולא שקלית.

 

 

  1. באשר לריבית, חיוב הנתבעים בריבית הוא תוצאה משפטית צודקת ומתחייבת דווקא בנסיבות כאן – ובשל היחסים המיוחדים. היחסים המיוחדים בין הצדדים בשלם ניתנה הלוואה לאלתר, ללא מסמך וללא בטוחות הם יחסים דו-סיטרים, כפי שהנתבעים ציפו כי התובעים יחלצו לעזרתם ויעניקו להם הלוואה בדחיפות אשר תושב "כישתאפשר" ואולי לא תושב כלל, לתובעים הייתה ציפייה סבירה כי יעשה מאמץ סביר להשיב ההלוואה ומבלי שייגרם להם חסרון כיס באם עומדת לנתבעים האפשרות הכלכלית לכך.

לשון אחר, אותם יחסים מיוחדים שמשמשים בסיס לטענת הנתבעים כי ייתכן וההלוואה לא הייתה מושבת כלל הם גם הבסיס לחוסר הסבירות כי התובעים יינזקו בחסרון כיס כאשר בידי הנתבעים הייתה האפשרות הכלכלית למנוע את חסרון הכיס או לצמצמו והם נמנעו מכך. קשה להלום כי הצדדים התכוונו או הסכימו כי הלוואת החסד והסיוע שניתנה ללא בטוחה, בשל יחסים מיוחדים וקרבה משפחתית תסב חסרון כיס לתובעים-המלווים ומנגד, הפרת התחייבותם של הנתבעים-הלווים להשיב ההלוואה "כשיתאפשר", ועמידתם בחוסר תום לב על זכות לכאורית להשיב הלוואה במועד לפי נוחיותם, תעמידם במצב טוב יותר עד כדי עשיית עושר ולא במשפט.

 

  1. אין משמעות הדבר כי יש לאפשר לתובעים רווח מסחרי והם גם לא ציפוי לכך. ציפייתם הייתה כי הם לא יינזקו ולא יגרם להם חסרון כיס ככול שיד הנתבעים תהא משגת השבת ההלוואה.  ציפייה זו מתקיימת גם אם היה בעת מתן ההלוואה ולאחריה, היה חשש כי לא יראו את כספים. זה גם המצג שהציגו להם הנתבעים. וכך העיד בעניין זה נתבע 1 בעמוד 26 שורה 24 ואילך:-

 

"ש.      אתה יכול להסכים איתי שהסיוע שקיבלת מאחותך ובעלה, אין סיבה שייגרם להם הפסד בגין מתן ההלוואה?

ת.         מה שאתה שואל עכשיו זו שאלה שתיתן צידוק לטענת התובעים לקבל הפרשים סכומים מעל ומעבר להלוואה שלהם כיצד אוכל לאשר זאת כאשר אני טוען ההיפך בתצהיריי.

ש.        אתה מסכים עם עדותם של התובעים, שבשל המהירות של מתן ההלוואה זה לא היה כרוך בתנאים?

ת.         זה היה בתוך המשפחה, זו לא הלוואה מסחרית. אילו אחותי הייתה באה אליי, ואם הייתה לי אפשרות לעזור, לא היה עולה בדעתי לבקש ריבית על זה. לשאלת ביהמ"ש, אבל עולה בדעתך להחזיר את ההלוואה כמו שאתה טוען כי זה בתוך המשפחה, אבקש לחזור על השאלה.  אמרתי לאחותי שאני אעשה עסקה בארה"ב, התכוונתי לתת להם כספים כאות תודה. ואם היא תחזור לדוכן העדים, היא תאשר את זה. אמרתי לה שאתן מעל ומעבר למשפחה. כמתנה למשפחה. "

 

            וגם בעמוד 29 שורות 19-21 (ההדגשה אינה במקור):

 

ש.        אתה רוצה שאחותך תפסיד כסף, כולנו יודעים שאל הוסכמו התנאים להלוואה וזה לא משנה דולרים או שיקלים?

ת.         אמרתי שהתכוונתי לתת לה ולמשפחתה סכום אדיר ברגע שהעסקה תצליח כהכרת תודה.

  1. גם מעדות נתבעת 2 שעיסוקה בכספים והשקעות, התברר כי המחלוקת הייתה בדבר גובה התוספת לקרן ההלוואה להבדיל מחובת תשלומה - כשהרקע הוא ירידת שער הדולר ואי פירעון ההלוואה על פני שנים רבות. וכך העידה נתבעת 2 בעמוד 32 שורה 26 ואילך:-

 

ש.        ולא איכפת לך שמשפחת ש.יפסידו כסף?

ת.         אני כ"כ עסוקה בצרות שלי, אתה יודע נתנו לאחי לבדוק את החשבון הוא אישר אותו אריטתית. ביקשנו מאחות לעזור לאח, ביקשנו הלוואה, הריביות וכל התוספות לא עלו על הדעת.

ש.        את יודעת מה זה מדד?

ת.         כן.

ש.        כשביקשו מכם ב 2008 לפחות לשלם את הערך שקיבלתם, למה לא הסכמתם לשיעבוד?

ת.         לאיזה סכום? אני לא רוצה להיות שבויה שלהם.

ש.        את יכולה לאשר לי שכל מה שהם ביקשו בטבלאות זה הצמדה למדד, למה לא הסכמת?

ת.         לפני 2008 לא שמענו על הדירה.

 

ובהמשך:

ש.        א(ו)למה לא מכרת את הדירה בירושלים?

ת.         זה כמו חכם לאחר מעשה. אין גבול, כל פעם הם העלו את הסכום.  אתה שואל מדוע לא הסכמנו להצמדה, אני משיבה שנבהלתי מהתביעות שנראו לי לא ריאליות.

ש.        את אומרת שהדרישה של משפחת ש' לקבל את הכסף צמוד לשקל ולמדד זה לא ריאלי. אני מציג לך את נ/5, מייל שקיבלתם ?

ת.         זה היה אחרי התביעה.

ש.        נכון אבל אפשר להציע הצעות גם אחרי הגשת התביעה. הם שלחו לכם טבלה עם הצמדה למדד , למה לא הסכמתם ?

ת.         לא היה לי את הסכום הזה.

 

  1. אמירות אלו, בוודאי, מחזקות ומקימות ציפייה סבירה של התובעים כי לא ייגרם להם חיסרון כיס וציפייה זו ראויה להגנה. על אחת כמה וכמה, יש להגן על ציפייה זו כאשר מדובר בהלוואה שאינה הלוואה מסחרית, אלא הלוואה בין בני משפחה, הלוואה שמקורה חסד, מוסר פנימי ורצון לסייע בעת צרה. לטעמי, הלוואת חסד שכזו, מקימה אחריות וחובה להימנע מלגרום חיסרון כיס לצד שנָטָָה חֶסֶד – באופן מחייב עוד יותר מזו  - מבמקרה של הלוואה "מסחרית".
  2. שאלת חיסרון הכיס שנגרם וייגרם לתובעים בשל השינויים בשער הדולר עלתה, בשנת 2008 בפגישה בין הצדדים ב"-----". הפגישה התקיימה בעקבות פניית שהתובעים לנתבעים בה נאמר כי הם זקוקים להחזר כספי ההלוואה ומבקשים כי יושבו ולחילופין, כי תינתן להם בטוחה לתשלום ריבית. באותה עת הנתבעים כבר לא היו זקוקים לסיוע, בידם היה גם להשיב את יתרת ההלוואה (בבעלותם היו למצער דירה בירושלים נקיה ממשכנתא ובית בארה"ב) והם סירבו. וכך תאר נתבע 1 את הפגישה, בעמוד 26 שורות 1-11:-

 

ש.        אז מה שאתה בעצם אומר שאשתך לא רוצה להחזיר את הכסף, הרי אמרת שהבית הוא של אשתך?

ת.         זה עלה בשנת 2008, כאשר אחותי ובעלה נפגשו אתנו, מדובר על אזהרה ושעבוד של הבית. אמרתי להם שהבית הוא לא שלי אלא של אשתי. מאחר ומחצית הסכום שאנו היינו צריכים, אני מתקן שאני הייתי צריך,   עבור עורכי הדין, ניתן ע"י משפחתה של אשתי, זה נראה לא נכון למכור את ביתה, להחזיר כסף לאחותי ולבעלה, בעת ובעונה שלא החזירה למשפחתה. ועל כך אמר גיסי שזה לא עניינו.

ש.        באיזה סכום קיבלת ממשפחת אשתך?

ת.         250,000 דולר.

ש.        אז למה לא מכרתם את הדירה והחזרתם לשני הצדדים?

ת.         אני לא יודע.

 

  1. לטעמי, סירובם זה של הנתבעים, להשיב את יתרת ההלוואה ולדחות פירעונה משך עוד מספר שנים, חרף השינויים בשער הדולר וכשהם כבר לא היו זקוקים לסיוע, פגע בציפייה הסבירה של התובעים כי לא ייגרם להם חסרון כיס. סירובם זה הוא גם הפרת התחייבותם כלפי התובעים להשיב את הלוואה "כשיתאפשר". תשובת נתבע 1 הנ"ל - "אני לא יודע" אינה שקולה "ללא מתאפשר". תשובה זו היא הפרה של התחייבות הנתבעים כלפי התובעים. הפרה זו מחיר בצידה.

 

  1. מקום בו החוזה לא קבע מנגנון שיערוך מטבע או שקיימת לאקונה, הבחינה ההלכה הפסוקה בין התקפה החוזית לתקופת ההפרה. הנטייה היא לשערך את החיובים על מנת להגיע לתוצאה צודקת כלפי הנפגע לאחר שהחוזה הופר. בוודאי שאין לקבל מצב בו דווקא ההפרה העמידה את המפר במצב טוב יותר אילולא ההפרה. הסיס המשפטי לשערוך חיוב בתקופת החוזה -הוא מהוראות החוזה ופרשנותם ואף מעקרון תום הלב ובתקופת ההפרה – מן הדין . ראו ע"א 479/89 ד"ר אנבא בזילאוס המוטראן הקופטי נ' חלמיש, מו (3) 837, 844 ואילך.

 

חוזה שאינו כולל הוראה בדבר שיערוך עלול להתפרש בין על פי אומד דעת הצדדים ובין מכוח השלמה מן הדין, כמחייב שיערוך. נאמר כי על בית המשפט לבחון, בין היתר, את מהות העיסקה, מידת הציפיות בעת כריתת החוזה, השינויים האינפלציוניים ושינויי שער - ראו עמוד 846 לפסה"ד בעניין המוטראן הקופטי שאוזכר לעיל.

 

  1. ניתן לומר שלמעשה, במועד הפגישה "ב-----", "כומתה" ציפייתם הסבירה של התובעים – לאחד משניים, פירעון יתרת ההלוואה או תשלום ריבית כתשלום עבור הארכת מועד פירעונה. באותה עת עמדה לנתבעים זכות הברירה בין פירעון יתרת ההלוואה או תשלום ריבית שהוא מחיר הציפייה הסבירה והם בחרו שלא לפרוע את יתרת ההלוואה. על רקע זאת ועל רקע היחסים המיוחדים, ועל יסוד העובדות שהוכחו, אני סבורה כי יש לייחס לצדדים כוונה לשערוך הסכומים בתקופה חלקית - החל ממועד הפגישה "ב-----". בהקשר של שערוך חלקי וחלוקת סיכונים ראו : 6136/00 שועית בע"מ נ' אשד, נו (4) 241, 248. גם אם לא זו הייתה כוונת הצדדים, הרי שגם מכוח העיקרון הכללי, שיקולי צדק ומדיניות שיפוטית יש לחייב את הנתבעים בריבית החל ממועד הפגישה ב"------".

 

בבסיס חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961, מונח עיקרון השמירה על ערכו הריאלי של הכסף ואבטחת אכיפה צודקת של חוזה כאשר המציאות הכלכלית משתנה. עיקרון זה יונק חיותו מדיני עשיית עושר ולא במשפט – בנסיבות המקרה כאן, הציפייה, נכסי הנתבעים, משך הזמן שחלף ממועד מתן ההלוואה ועד פירעונה והשינויים בשער הדולר, הוא מסוג המקרים בהם יש לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לבית המשפט לשערך סכומים הן בתקופה החוזית ועל אחת כמה וכמה בתקופת ההפרה. משכך ובשכלול הנסיבות, מכוח שיקול הדעת המוענק לבית המשפט ושיקולי צדק, יש לשערך בדרך של חיוב בריבית, החל ממועד הפגישה ב"------". ראו בעניין זה, בין היתר, 6450/12 קול הכרמל נ' אדלשטין פסקה ז' לפסה"ד מיום 17.10.12.

 

  1. מועד הפגישה –על פי גרסת הנתבעים ובהעדר עמדה אחרת מצד התובעים הוא לקראת סוף שנת 2008 ולכן אני קובעת אותו לאמצע המחצית השניה של 2008 - ליום 1.10.2008.

 

  1. חבות הנתבעים היא יחד ולחוד. בין הצדדים מחלוקת משנית בדבר מטרת ההלוואה, האם כטענת התובעים לשם תשלום לרשויות המיסים בארה"ב ומניעת הגשת כתב אישום או שמא, כטענת הנתבעים, לתשלום שכר טרחת עורכי דינו בארה"ב במהלך עסקים רגיל. הכרעה במחלוקת זו אינה רלוונטית להכרעתי אך אציין כי במחלוקת משנית זו נתתי אמון בגרסת התובעים כי במועד הרלוונטי, הוצג להם, שההלוואה נדרשת בדחיפות על מנת למנוע הגשת כתב אישום כנגד נתבע 1 ונתבעת 2 בעדותה אף חיזקה זאת (ראו עדותה בעמוד 31 שורות 1-4). כך גם במחלוקת האם שני הנתבעים הם לווים או שמא רק נתבע 1, קיבלתי את עמדת התובעים כי שני הנתבעים הם לווים החבים יחדו לחוד בהחזר ההלוואה. נתבעת 2 היא אשר פנתה וביקשה לקבל את ההלוואה (ראו עדותה בעמוד 30 שורות 26-28) ובמהלך השנים, בעת פגישות הצדדים ושיחותיהם בנוגע להחזר ההלוואה היו בנוכחות או בהשתתפות נתבעת 2 (עדות נתבע 1 בעמוד 25 שורות 12-17, בעמוד 26 שורה 3 וכן עדות התובעים) ובוודאי אמירתה "אני אחראית לגמרי" בעמוד 32 שורות 18-21. לטעמי העלאת הטענה כי נתבעת 2 אינה לווה למרות שהיא זו אשר פנתה בבקשה לקבל ההלוואה, ו"באותה נשימה" מעלים טענה למתן הלוואה ללא ריבית, בתוך המשפחה בשל "יחסי קירבה מיוחדים", מהווה חוסר תום לב. יש להוסיף כי נתבע 1 אישר כי אין מנגנון של הפרדה רכושית בינו לבין נתבעת 2 בעמוד 25 שורות 31-32.

 

  1. נפסק, ההלוואה היא הלוואה דולרית הנושאת ריבית דולרית בשיעור הקבוע בסעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מיום 1.10.2008 ועד ליום פסק הדין וממועד זה יש להמיר ההלוואה לשקל ויצורפו אליה הפרשי הצמדה וריבית לפי דין (ראו: ע"א 4360/90 בר חן נ' אברהם כוכבי, פד"י מז (2) 311, 322). הנתבעים חבים בהשבת יתרתה יחד ולחוד .

 

התשלומים ששולמו לאחר יום 1.10.2008, יזקפו בהתאם להוראות סעיף 49 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קודם על חשבון ההוצאות, אח"כ על חשבון הריבית ולבסוף על חשבון יתרת הקרן. המומחה יערוך חוות דעת עדכנית באשר ליתרת ההלוואה נכון למועד פסק הדין בהתאם לאמור בסעיפים 28-29 לעיל וימציאה לצדדים, עד ליום 1.9.15.

 

הנתבעים ישלמו לתובעים מחצית מהאגרות ששולמו, את התשלום שהתובעים שילמו למומחה וכן שכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסך של 10,000 ₪.

 

מותר לפירסום בהשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא לצדדים ולמומחה, ותסגור התיק.

ניתן היום,  א' אלול תשע"ה, 16 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ