מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פ.(קטין) ואח'

עסקינן במקרה טראגי וקשה של אישה צעירה שאיבדה את חייה בגיל מאוד צעיר, לאחר שילדה את בנה הקטין, שנולד פג בשבוע ה- 26 להריונה. 6 ימים בלבד לאחר הלידה נפטרה האישה, ככל הנראה בשל כשלים רפואיים. בהליך שבפני יש להכריע למי מגיעים תגמולי הביטוח בפוליסת ביטוח חיים שערכה האישה בחייה.

התביעה המונחת בפני הינה תביעה שהוגשה מטעם חברת הביטוח מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") במסגרתה ביקשה לקבוע למי שייכים תגמולי הביטוח של גב' ר. ש. פ. ז"ל (להלן: "ר." ו/או "המנוחה") אמו של הנתבע 1 הקטין נ. ב. פ. (להלן: "הנתבע 1").

המנוחה ר. רכשה ביום 1/8/18 מאת מגדל פוליסת ביטוח חיים שמספרה *** למקרה של פטירה (להלן: "הפוליסה"). בעת רכשה ר. את הפוליסה היא הייתה רווקה ללא ילדים. בסעיף המוטבים של הפוליסה רשמה המנוחה את הוריה פ. פ., באמצעות מנהל העיזבון עו"ד שמואל לביא (להלן: הנתבעת 2") ו-צ. פ. ז"ל, באמצעות בנו מר ש. ב. צ. (להלן: "הנתבע 3"), וזאת בחלקים שווים, לכל אחד 50%.

אמה של ר. נפטרה, אביה נפטר במהלך ניהול ההליך ובטרם פטירתו מונה לו בנו מר ש. ב. צ. הבן (להלן: "הבן") כאפוטרופוס. עד להגשת הסיכומים לא הוגשה כל הודעה לעניין יורשיו של אביה של ר..

עפ"י הוראות הפוליסה במקרה של מוות של המבוטח, סכום הביטוח הוא בסך של 1,000,000 ₪ על כל פירותיו, ולפי הפוליסה סכום זה ישולם למוטבים אשר נרשמו בפוליסה על פי הוראת המבוטח, קרי ר.. מאחר והוריה של ר. הם המוטבים בפוליסה סכום הביטוח אמור להיות מועבר ל-פ. פ. ז"ל ו- צ. פ. ז"ל, הנתבעים 2 ו – 3.

ביום 7/1/19 נחתם בין ר. לבין אביו של הקטין מר ד. ב. ( להלן: "האב") הסכם הורות משותפת. ביום 14/4/20 נולד הקטין בשבוע ה- 26 של הריונה של ר.. הקטין נולד כשהוא סובל ממומים שונים ורבים ובשל הבעיות מהן סבל הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כילד נכה בשיעור של 100%. ביום 20/4/20, כשהקטין היה פג בן 6 ימים בלבד, נפטרה אמו ר., ככל הנראה עקב כשלים רפואיים.

מגדל הגישה תביעתה זו למתן סעד הצהרתי אשר יכריע בשאלה מי אמור לקבל את תשלומי הביטוח, האם הנתבע 1 באמצעות אביו או הוריה של ר., הנתבעים 2 ו – 3 באמצעות יורשיהם. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המוטבים בפוליסה הם הוריה של ר., הנתבעים 2 ו- 3. התובעת אף מציינת, כי בעקבות פניית אביו של הקטין היא מסרה לו כי תגמולי הביטוח בפוליסה ישולמו על פי קביעת המוטבים בפוליסה, קרי הוריה של ר..

הנתבע 1 טען, כי רצונה של ר. היה שבנה הקטין יקבל את כספי הביטוח ומאחר והיא נפטרה סמוך ללידת הקטין, היא לא הספיקה לממש את כוונתה ולהסדיר את ענייניה המשפטיים הנובעים מהפיכתה לאם, ובכלל זה אישורו של הסכם ההורות בבית המשפט לענייני משפחה ושינוי המוטבים בפוליסת החיים לטובת בנה הקטין. הנתבע 1 טען, כי אמו ר. ז"ל התכוונה להבטיח את עתידו אולם לא הספיקה לעשות כן בשל פטירתה בטרם עת ובאופן מפתיע. הנתבע 1 טען, כי אומד דעתה של ר. היה להעניק את כספי הביטוח לטובת הקטין.

הנתבעת 2, באמצעות מנהל העיזבון, טענה כי יש להעביר את כספי הביטוח למוטבים, שהם הוריה של ר., פ. ו- צ. פ. ז"ל. הנתבע 2 דחתה מכל וכל טענות הנתבע 1, כי ר. התכוונה להעביר את כספי הביטוח לקטין והיא לא הספיקה לעשות כן בשל המוות הפתאומי.

גם הנתבע 3 טען, כי יש להורות על העברת כספי הביטוח למוטבים עפ"י הפוליסה ואין לקבל את טענת הנתבע 1, כי יש להתחקות אחר אומד דעתה של ר. שהתכוונה כי כספי הביטוח יועברו לבנה הקטין.

ב"כ הנתבע 1 ביקש לשמוע ראיות בתיק על מנת שיוכל להזמין עדים שיעידו על אומד דעתה וכוונתה של ר. והוסיף, כי מכוח הפסיקה צריך להתחקות אחר אומד דעתם של אנשים כאשר יש שינוי נסיבות. ב"כ הנתבע 1 טען, כי יש לו עדים שיכולים להעיד בדבר רצונה של ר.. ביהמ"ש, ובהתאם לבקשתו של ב"כ הנתבע 1, קבע מועד דיון לשמיעת ראיות.

בשלב זה של התיק, הוחלף הייצוג וב"כ החדש של הנתבע 1 הודיע, כי הוא מוותר על הגשת ראיות והבאת עדים, וכי הוא מבקש כי פסה"ד יינתן על סמך החומר שבתיק ועל סמך סיכומים בכתב שיוגשו מטעם בעלי הדין. לבקשה זו הסכימו שאר הנתבעים 2, ו- 3 וביהמ"ש הורה על הגשת סיכומים בכתב מטעם הנתבעים.

יש לציין, כי במסגרת ההודעה שהוגשה מטעם הנתבע 1 נמסר, כי יש בכוונתו לטעון לטענה של חזרה ממתנה כאשר הוא העלה טענה חדשה, לפיה פוליסת הביטוח מהווה התחייבות לתת מתנה וכי המנוחה ר. באמצעות בנה הקטין, יכולה לחזור מהמתנה שניתנה להורים בהתאם להוראות הפוליסה. מנהל העיזבון והאב התנגדו לבקשה זו.

לאחר שהנתבעים טענו בעניין זה, ניתנה החלטה ע"י ביהמ"ש ביום 3/3/25 לפיה קבע ביהמ"ש, כי הוא אוסר על מי מהצדדים להעלות טענות שלא עלו בכתבי הטענות ואשר הם בבחינת הרחבת/שינוי חזית.

במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעם הנתבע 1, נזנחה לחלוטין טענתו הראשונה שאומד דעתה של ר. היה להעביר את כספי הביטוח לטובת בנה הקטין, וכי בשל מותה הפתאומי היא לא הספיקה לעשות כן. עיקר הטענות שהועלו ע"י הנתבע 1 במסגרת סיכומיו מתמקדות בטענתו החדשה לפיה פוליסת החיים מהווה חוזה מתנה לצד שלישי כהגדרתו בחוק החוזים אשר קובע גם דינים לעניין אופן הקנייתה ודרך ביטולה. הנתבע 1 מוסיף, כי במקרה המיוחד בו הוקנתה למוטב זכות שלא בתמורה, חוק המתנה הוא הדין המיוחד החולש על חוזה זה.

הנתבע 1 טען, כי מאחר וחוק המתנה חל גם על חוזה זה, אזי הוראות סעיף 5 לחוק המתנה חלות בעניין וטען, כי הוראות סעיפים 5(ב) ו- 5( ג) לגבי חזרה ממתנה חלות על מקרה זה. הנתבע 1 טען, כי הוריה של ר. לא שינו את מצבם בהסתמך על המתנה וכן התנהגות הדודים של הקטין הייתה מחפירה כלפי הקטין, שכן הם לא נתנו כל תמורה לתגמולי הביטוח והם רוצים לשים את ידם על כל הכסף. לטענת הנתבע 1, תאוות הבצע של הדודים חסרת הרחמים כלפי הקטין בעל נכות של 100% עולה כשלעצמה לכדי התנהגות מחפירה של מקבלי המתנה כלפי בן משפחתו של נותן המתנה.

הנתבע 1 טען, כי עם מותה של ר., זכות החזרה מההתחייבות לתת מתנה עוברת לקטין בהיותו היורש היחיד שלה. לטענתו, מאחר וחוק המתנה מאפשר חזרה מהתחייבות לתת מתנה, הלכה פסוקה היא, כי זכות החזרה מהתחייבות לתת מתנה, אינה זכות אישית ועם מותה של ר. זכות זו עברה לקטין, והוא מבקש לבטל את ההתחייבות לתת את המתנה להוריה של ר..

הנתבע 2 עותר לדחות על הסף את טענת הנתבע 1 החדשה, מאחר ולטענתו עסקינן בהרחבת חזית אסורה. לטענתו, הטענה החדשה הועלתה בניגוד מוחלט להחלטתו המפורשת של ביהמ"ש אשר אסר על העלאת טענות חדשות אשר מהוות הרחבת/שינוי חזית. גם לגופה של הטענה, הנתבעים 2 ו- 3 מבקשים לדחות טענה זו וטוענים, כי אין כל בסיס לקונסטרוקציה המשפטית שהנתבע 1 מנסה להעלות וטענה חדשה זו מערבת מין שאינו במינו.

הנתבעים 2 ו- 3 העלו אותם טענות, והם מבקשים לדחות את טענות הנתבע 1, ועותרים מביהמ"ש להורות על העברת כספי הפוליסה לטובת המוטבים בהתאם להוראות חוק חוזה ביטוח.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, ולאחר בחינה ושקילה, נחה דעתי כי יש להורות על דחיית טענות הנתבע 1. במקרה המונח בפני אני קובע כי כספי הביטוח של הפוליסה עליה חתמה המנוחה יועברו לידי ההורים, הנתבעים 2 ו- 3, וזאת בהיותם המוטבים עפ"י הפוליסה, ואבאר.

תחילה טען הנתבע 1, כי המנוחה ר. התכוונה לשנות את הוראות הפוליסה ולהחליף את המוטבים, אולם לא עשתה כן מאחר ולא הספיקה בשל פטירתה הפתאומית וסמוך ללידת הקטין. טענה זו כאמור נזנחה בסיכומי הנתבע 1 ומטעם זה בלבד ניתן היה לדחותה.

גם לגוף הטענה עצמה מצאתי לדחותה. בהתאם להוראות הפוליסה עליה חתמה ר. אשר מעוגנת ומבוססת על הוראות חוק חוזה ביטוח התשמ"א – 1982, במקרה של פטירה, יש לשלם את תגמולי הביטוח המגיעים לידי המוטבים שמונו ע"י המנוחה ובמקרה זה לידי הוריה, הנתבעים 2 ו- 3.

בהתאם להלכה הפסוקה נקבע, כי כספים שבקופת תגמולים אינם בכלל חלק מעיזבון כפי שקבוע בהוראות סעיף 147 לחוק הירושה. ההסכם עליו חתמה ר. הוא הסכם שמחייב ובמסגרתו היא קבעה כי המוטבים יקבלו את כספי הביטוח במקרה של פטירה.

סעיף 147 לחוק הירושה קובע כדלקמן:

"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם, על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון"

לפי סעיף 147 לחוק הירושה חוזה כזה איננו נכלל בנכסי העיזבון זולת אם הותנה כי הזכויות מגיעות לעיזבון. מאחר ולא הייתה כל התניה וחוזה הביטוח בין ר. לבין מגדל ברור, אזי יש לפרש את החוזה בהתאם להוראות חוק חוזה ביטוח, שהינם גם הוראות ברורות, ובכפוף להוראות סעיף 147 לחוק הירושה.

הכלל הוא, כי סכומים המשתלמים עקב מוות על פי חוזה ביטוח, חברות בקופת קיצבה, או בקופת תגמולים או על- פי עילה דומה, אינם בכלל כלולים בעיזבון, זולת אם הותנה במפורש, שהם מגיעים לעזבון (סעיף 147 לחוק הירושה). כספים אלה ישולמו למוטבים, שנקבעו על ידי המבוטח.

משנקבע בחוזה שחתמה עליו ר. עם מגדל מוטבים ספציפיים לקבלת תגמולי הביטוח, והיא בעצמה בכתב ידה ובחתימתה נקבה בשמותיהם של הוריה, יש לכבד רצון זה, רצון שלא הובאה שום ראייה מטעם הנתבע 1 כי שונה. לא הוצג מטעם הנתבע 1 כל מסמך/ראייה/הוכחה/צוואה הסותרים רצון זה של המנוחה או התניה כי סכומים אלו הינם חלק מעיזבונה של ר..

עוד מצאתי לציין, כי ככל ואכן ר. כן התכוונה לשנות את המוטבים בפוליסה כפי שהנתבע 1 טען, הרי היא יכלה לעשות זאת במספר הזדמנויות, בטרם פטירתה. ר. ידעה כי היא עתידה להביא ילד לעולם מיד עם חתימה על הסכם ההורות שהיה ביום 7/1/18 הסכם שנחתם 6 חודשים לאחר חתימת ר. על פוליסת הביטוח. ר. גם יכלה לשנות את המוטבים בפוליסה מיד עם כניסתה להריון או לקראת הלידה, אולם שוב בחרה לא לעשות כן. ר. נפטרה ביום 20/4/20 וזאת כשנה ותשעה חודשים לאחר שחתמה על פוליסת הביטוח ובכל התקופה הזו לא ביקשה לשנות את המוטבים.

מאחר ו-ר. לא שינתה את דעתה בחייה, כאשר היה לה מספר הזדמנויות לעשות כן, הדבר מעיד כי לא הייתה לה כל כוונה לעשות כן, ועל כן דינה של טענת הנתבע 1 כי היא לא הספיקה לעשות כן להידחות.

הוראות פוליסות הביטוח ברורות ואינן ניתנות לפרשנות. נוכח העובדה כי מדובר בפוליסה המבטחת את חייה של ר., ובהתאם לאמור בהוראות חוק חוזה ביטוח ובכפוף להוראות סעיף 147 לחוק הירושה, תגמולי הביטוח בגין הפוליסה אינן מהוות חלק מהעיזבון כלל וכלל, ועל כן המסקנה המתבקשת היא שכספים אלו יש להעבירם לידי המוטבים שהינם הוריה של ר., הנתבעים 2 ו- 3.

גם טענת הנתבע 1 החדשה שעלתה רק בשלב הסיכומים לפיה, הגדיר את הפוליסה שחתמה עליה ר. כהתחייבות לתת מתנה וניתן לחזור מהתחייבות זאת באמצעות היורש שלה, מצאתי לדחות. טענה זו ניתן היה לדחות מהטעם הפשוט כי עסקינן בטענה חדשה שהינה בגדר הרחבת חזית אסורה ודינה להידחות.

עוד יש לציין ולהדגיש, כי ביהמ"ש קבע בהחלטתו מיום 3/3/25, החלטה שהפכה לחלוטה, בצורה ברורה ונהירה כי הוא אוסר על מי מהצדדים להעלות טענות שלא עלו בכתבי הטענות אשר הם בבחינת הרחבת/שינוי חזית.

בניגוד מוחלט להחלטת ביהמ"ש הנתבע 1 משליך את יהבו על טענה חדשה זו וכל סיכומיו מתמקדים אך ורק בטענה זו. סיכומי הנתבע 1 עוסקים אך ורק בטענה החדשה, לפיה חוזה הביטוח הינו בגדר התחייבות לתת מתנה שניתן לחזור בה, באמצעות היורש בנה הקטין של ר., וזאת כאשר טענה זו הינה בגדר הרחבת חזית אסורה, וכן בניגוד להחלטת ביהמ"ש שאסרה העלאת טענות חדשות. דינה של טענה חדשה זו להידחות בהיותה הרחבת חזית אסורה.

לא נעלמה מעיני טענת הנתבע 1, כי הטענה החדשה הינה טענה משפטית ואינה בגדר הרחבת חזית, אולם, גם טיעון זה מצאתי לדחות שכן אין עסקינן בטענה משפטית טהורה, אלא בטענה שעולה ונובעת מעובדות המקרה. מה עוד, וגם בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל של איסור הרחבת/שינוי חזית חל גם על טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון וכך במקרה שבפני ביהמ"ש, כאשר יש לציין ולהדגיש, כי גם טענתו העיקרית והיחידה של הנתבע 1 כי ר. התכוונה לשנות את דעתה ולשנות את המוטבים בפוליסה אולם לא הספיקה לעשות כן, טענה שביהמ"ש גם דחה על הסף. טענתו החדשה של הנתבע 1 הינה טענה חדשה לחלוטין שאינה דומה ואינה נגזרת כלל וכלל מהטענה הראשונה שהעלה בכתב הגנתו.

ולמעלה מן הצורך, גם טענה חדשה זו, של היותה של הפוליסה התחייבות לתת מתנה, מצאתי לדחות לגופה. לטענתו החדשה של הנתבע 1 אין כל בסיס משפטי והיא לא נתמכה בשום אסמכתא משפטית מתאימה. בניגוד לנטען ע"י הנתבע 1 אין עסקינן כלל וכלל בהתחייבות לתת מתנה, אלא, בפוליסת ביטוח חיים שבמסגרתה קבעה ר. מי יהיו המוטבים. ר. יכלה לשנות את המוטבים באמצעות שינוי הפוליסה בחייה, ולכן ברור כי אין עסקינן בהתחייבות לתת מתנה, אלא בהענקה גמורה שאינה ניתנת לשינוי באמצעות הוראה מפורשת בחייה של ר., דבר שלא נעשה על ידה. ר. אינה נחשבת עפ"י הפוליסה כנותנת מתנה והמוטבים אינם נחשבים כמקבלי מתנה.

יש עוד לציין ולהדגיש, כי שינוי המוטבים בפוליסה כפוף להוראות הספציפיות של חוק חוזה ביטוח אשר מסדיר עניין זה. הוראות סעיף 11(ג) לחוק חוזה הביטוח קובע, כי כל עוד לא קרה מקרה הביטוח רשאי המבוטח, ובמקרה זה המנוחה ר., בהודעה בכתב למבטח שהיא חברת מגדל לקבוע מוטב זולתו. מאחר ו- ר. לא שינתה את המוטב בחייה ולאחר שקרה מקרה הביטוח, קרי פטירתה של ר., אין עוד כל אפשרות לשנות את המוטבים בפוליסה. עסקינן בהוראת חוק ברורה וספציפית שאינה קשורה כלל וכלל לדיני המתנה.

פוליסת הביטוח, ובניגוד מוחלט לנטען ע"י הנתבע 1, אינה בגדר מתנה או התחייבות לתת מתנה והוראות חוק המתנה אינן חלות עליה. עסקינן בהוראות חוק ספציפי, חוק חוזה ביטוח, שהוראותיו אף גוברות על הוראות חוק החוזים. אין כל בסיס לקונסטרוקציה המשפטית שמנסה הנתבע 1 לבנות. החלת הוראות חוק המתנה, ובפרט התנאים שנקבעו לחזרה ממתנה, אינן רלוונטיות למקרה המונח בפני ביהמ"ש.

אכן התוצאה אליה מגיע ביהמ"ש אינה קלה, ובפרט כאשר בנה היחיד של ר. שהוכר כנכה וסובל מבעיות רפואיות אינו נמנה על המוטבים, אולם, יש לזכור כי הקטין יורש את הסבים, המנוחה פ. פ. ז"ל ו- צ. פ. ז"ל, הן מכוח צוואתה של המנוחה פ. פ. ז"ל, צוואה שקוימה, והן מכוח היותו יורש עפ"י דין של סבו המנוח צ. פ. ז"ל. התוצאה היא שהקטין בכל מקרה לא יוצא בידיים ריקות והוא אמור לקבל סכומים ניכרים מתוך אותן תקבולי ביטוח אשר מגיעים לסבים שלו.

אשר על-כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על העברת כספי פוליסת הביטוח לידי המוטבים בהתאם לפוליסת הביטוח עליה חתמה ר. לטובת הוריה. כספי הביטוח של פוליסת החיים עליה חתמה ר. ישולמו למוטבים בלבד, קרי להוריה, ולאור פטירתם הכספים יועברו לעיזבון הנתבעים 2 ו- 3.

בנסיבות, ולאור התעקשותו של הנתבע 1 לנהל את ההליך, ולאור התוצאה אליה הגעתי, מצאתי לחייבו בהוצאות משפט לטובת הנתבעים 2 ו -3. יחד עם זאת, ולאור הנסיבות המיוחדות והטרגיות של המקרה, מצאתי לחייבו בסכום הוצאות על הרף הנמוך בלבד. אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לידי הנתבעים 2 ו- 3 הוצאות משפט בסכום כולל של 12,000 ₪, 6,000 ₪ לכל אחד מהם. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, ולא, יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פס"ד זה ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר פס"ד זה לצדדים ותסגור את התיק.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.   

ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ו, 30 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.