הכרעה בתביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בבית צמוד קרקע

כללי

1. לפניי תביעה בתיק תלה"מ 40815-10-20 לפסק דין הצהרתי בדבר הזכויות בבית צמוד קרקע המצוי ברחוב, הידוע גם כגוש חלקה מגרש (להלן: "הנכס"), אותו הגישה התובעת כנגד הנתבע, כאשר הסעד העיקרי המתבקש הוא הצהרה כי חרף אופן רישום הזכויות בחלוקה שווה של שני הצדדים, מלוא הזכויות בנכס שייכות לתובעת; ולחלופין מתבקשת חלוקה לא שוויונית בנכס זה. לחלופי חלופין עותרת התובעת לסעד המורה על פירוק השיתוף בנכס, כאשר מחלקו של הנתבע יקוזזו כספים ששילמה התובעת לבדה בגין הנכס. כן מונחת לפניי תביעה בתיק תלה"מ 684-01-21, אשר הוגשה ע"י הנתבע; ובו הוא עותר להורות על חלוקת כלל הנכסים והרכוש שצברו הצדדים במהלך שנות חייהם המשותפים, בין השנים 1998- 2020.

    

2. הצדדים הכירו זה את זו בשנת 1998 כאשר התובעת הייתה גרושה ולה ילד אחד (להלן: "א'") והנתבע היה רווק ללא ילדים, עת שניהם עבדו ב_____, כאשר התובעת עבדה כ____ והנתבע כ____.

    

3. בעת ניהול הליך זה, התובעת עובדת כ_______, והנתבע עובד בתחום _____ ובמקביל מנהל עסק פרטי.

    

4. כפי שיובהר בהמשך, אין חולק כי בין השנים xxxx ועד xxxx, ניהלו הצדדים מערכת יחסים זוגית, מבלי שנולדו להם ילדים משותפים. בשנת xxxx הרתה התובעת, אך למרבה הצער, ההיריון לא צלח (ראו סעיפים 2.7-2.9 לתצהיר הנתבע). אף אין חולק כי לאורך ניהול מערכת היחסים, בני הזוג לא ערכו ביניהם הסכם ממון או הסכם לחיים משותפים.

    

5. אין חולק כי לצדדים לא היה חשבון בנק משותף. כמו כן, אין חולק כי הזכויות בדירה רשומות על שם שני הצדדים, המשכנתא בגין הנכס נרשמה על שם שניהם ולצדדים היו ביטוחים משותפים על שם שניהם; לרבות ביטוח דירה, ביטוח חיים, ביטוח בריאות וביטוחי רכב.

    

6. חרף העובדה כי אין מחלוקת שבין השנים xxxx ועד xxxx התנהלה בין הצדדים מערכת יחסים זוגית; והם אף התגוררו יחדיו, תחת קורת גג אחת לאורך כל השנים בהם היו בקשר זוגי, הצדדים חלוקים בהתייחס למועד בו חדלו להיות בקשר זוגי של ידועים בציבור; כאשר לשיטת התובעת, הקשר ביניהם היה קשר של ידועים בציבור, בין השנים xxxx ו-xxxx והסתיים עת חשדה כי הנתבע ניהל קשר אינטימי אחר; ולשיטת הנתבע, הקשר ביניהם היה קשר של ידועים בציבור משנת xxxx עד לשנת xxxx, עת הוגשה התביעה ע"י התובעת. אין חולק כי בפועל, בין השניםxxxx-xxxx המשיכו לגור הצדדים יחדיו, בנכס, אם כי כל אחד מהם רואה את המגורים באור שונה.

    

7. כאמור, התובעת עותרת בתביעתה לקבלת סעד הצהרתי הקובע כי הזכויות בנכס הרשום על שם הצדדים שייכות לה בלבד, שכן היא זו אשר העבירה את רוב הכספים למימון הנכס והיא זו אשר משלמת בפועל את המשכנתא הרובצת על הנכס.

    

8. לחלופין, מבקשת התובעת בתביעתה כי בית המשפט יפעיל סמכותו בהתאם להוראות סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון ויורה על חלוקה לא שוויונית בנכס. לחילופי חילופין מבקשת היא כי בית המשפט יורה על פירוק שיתוף בנכס ומחלקו של הנתבע יקוזז תשלום ההון העצמי ששולם למוכרים בגין מכירת דירתה הקודמת של התובעת; ומלוא תשלומי המשכנתא בהם היא נשאה מחשבון הבנק שלה.

    

9. הנתבע עותר בתביעתו להורות על חלוקת כלל הנכסים והרכוש שצברו הצדדים: הנכס, רכבים, חשבונות בנק, זכויות סוציאליות וכדומה במהלך שנות חייהם המשותפים בין השנים xxxx-xxxx.

    

10. לצורך הכרעה, על בית המשפט לבחון ראשית, האם הצדדים היו ידועים בציבור במועדים הרלוונטיים לתביעה, או בחלקם. ככל והתשובה לשאלה זו נענית בחיוב, יש לבחון האם התקיים משטר שיתוף רכושי כללי או ספציפי, בין הצדדים.

     

    העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

     

11. הצדדים כאמור, ניהלו קשר זוגי , החל משנת xxxx ויחד עם א' בנה של התובעת, חיו תחת קורת גג אחת בדירה שהייתה רשומה על שם התובעת; והמצויה ברחוב xxxx בעיר xxxx, אשר נרכשה על ידה בשנת xxxx (להלן: "הדירה"). ביוםxx.xx.2011 מכרה התובעת את הדירה וכתוצאה מהמכירה נותר בידה סך של 880,000 ₪.

     

12. ביום xx.xx.2011 חתמו הצדדים יחדיו על הסכם לרכישת הנכס המצוי ברחוב... בסך של 1,330,000 ₪. כדי לממן את רכישת הנכס, נטלה התובעת סכום של 490,000 ₪ מהכספים אשר נותרו לה ממכירת הדירה הראשונה ובנוסף, ביום 21.6.12, נטלו הצדדים יחדיו משכנתא מבנק לאומי למשכנתאות על סך של 840,000 ₪. הצדדים ערכו שיפוץ בנכס אשר כלל בין היתר החלפת דלתות וכדומה. יצוין כי בהתאם להודעת ...... מיום ..... אשר צורפה לכתב התביעה, הזכויות בנכס רשומות על שם הצדדים בחלקים שווים.

     

13. לאחר רכישת הנכס, עברו הצדדים יחד עם א' מהדירה ברחוב ... לנכס וגרו בו יחדיו עד שנת 2020 לערך. נוסף לבית המגורים העיקרי, מכיל הנכס גם מעין יחידת דיור אשר שימשה את הנתבע לצורך עיסוקו כבעל עסק.

     

14. אין מחלוקת כי בין הצדדים הייתה מעין חלוקת תשלומים עבור ההוצאות השוטפות; כאשר התובעת שילמה מחשבון הבנק שלה עבור המשכנתא והנתבע שילם מחשבון הבנק שלו עבור מים, ארנונה, אינטרנט וכדומה. הצדדים התנהלו כך, באופן שכל אחד מהם התנהל עם חשבון הבנק הפרטי שלו, לאורך כל השנים בהם הצדדים היו יחד בקשר זוגי.

     

15. בדיוני ההוכחות, נוכחתי להבין כי הצדדים אינם חלוקים ביניהם כי בין השנים 2017-2019 נתן הנתבע לתובעת, מדי חודש סך של 3,000 ₪ במזומן.

     

16. הצדדים ניהלו קשר זוגי; לצדדים היו חברים משותפים, הם נהגו לבלות יחדיו, ללכת לאירועים, ללכת לבתי קפה, לרכב יחדיו על אופניים, לחגוג חגים יחדיו והם טסו יחדיו לחו"ל מספר פעמים.

     

17. אין חולק כי בין השניםxx-xx ניהלו הצדדים מערכת זוגית של ידועים בציבור. כאמור, לטענת התובעת, המערכת הזוגית הסתיימה בשנת xx, עת חשדה התובעת כי הנתבע מנהל קשר אינטימי אחר. מנגד, הנתבע מכחיש טענתה זו של התובעת; ולטענתו, הצדדים המשיכו לנהל מערכת יחסים זוגית של ידועים בציבור עד שנת xx, עת הוגשה תביעה זו. זה המקום להזכיר כי הצדדים המשיכו לגור יחד, תחת קורת גג אחת בנכס, עד שנת xx.

     

    טענות התובעת

     

18. לטענת התובעת, היא שילמה את רוב הסכום לרכישת הנכס. כיוון שהיא מכרה את הדירה שהייתה ברשותה, נותר בידה סכום בסך 880,000 ₪ ומתוך סכום זה סך של 490,000 ₪ שולם על ידה לצורך רכישת הנכס. לטענתה, באמצעות סכום של כ - 290,000 ₪ שהיה ברשותה, בוצע שיפוץ נרחב בנכס.

     

19. לטענתה, ביום xx, העבירה היא סכום של 100,000 ₪ מחשבונה הפרטי לטובת כיסוי המשכנתא וכן ביום xx העבירה סכום של 68,000 ₪ מקרן ההשתלמות שלה אף זאת לטובת כיסוי המשכנתא.

     

20. לטענתה, משלמת היא מחשבון הבנק אשר בבעלותה הבלעדית את מלוא תשלומי המשכנתא מדי חודש כ- 4,100 ₪. לעומתה, למעט סכום חד פעמי של 25,000 ₪, הנתבע לא שילם דבר לטובת המשכנתא וכפועל יוצא מכך, מעמדו המשפטי בדירה הוא כבר רשות בלבד. לטענתה, הנתבע לא היה שותף כלל במימון רכישת הבית והיא נשאה לבדה בסך של 1,058,000 ₪.

     

21. כאמור, התובעת טוענת כי מערכת היחסים הזוגית בין הצדדים הסתיימה בשנת xx, אך לדבריה, לאור העובדה כי הנתבע סירב לעזוב את הנכס, הם המשיכו להתגורר בו בפועל, אך בהפרדה מוחלטת והיו כשותפים לדירה בלבד.

     

22. עוד טוענת התובעת, כי בין הצדדים לא התקיימה הלכת השיתוף וזאת בין היתר כיוון שבחרו שלא למסד את הקשר שלהם ולהינשא. לטענתה, למעט הוצאות משק בית שחולקו בין הצדדים, הצדדים התנהלו בהפרדה מוחלטת- כשלכל אחד מהם היה רכב וחשבון בנק בבעלותו.

     

23. לטענתה, כאשר היא התפנתה להתעסק בדברים אחרים מלבד לימודיה וטיפול באחיה, היא דרשה מהנתבע דמי שימוש בגין מגוריו בבית. לכן, בין השנים 2017-2019 הנתבע העביר לה סכום של 3,000 ₪ מדי חודש. לטענתה, מעצם העובדה שהנתבע העביר לה סכום זה מדי חודש, ניתן להסיק כי הייתה הפרדה רכושית בין הצדדים. זאת ועוד, היות שלשיטתה הקשר הזוגי הסתיים בשנת xx, הצדדים אמנם חיו יחדיו תחת קורת גג אחת אך התנהלו כשותפים וכאנשים זרים זה לזה ולא כבני משפחה.

     

24. בהתייחס לזכויות בנכס, על אף שהנכס נרשם במרשם על שם הצדדים בחלקים שווים, לטענת התובעת, בנסיבות דנן, יש לסתור את האמור במרשם. לטענתה רישום הנכס על שם הצדדים נעשה לצורך הצגת כוח כלכלי בלבד לצורך נטילת משכנתא מבנק ____ . עוד טוענת היא כי הייתה לצדדים כוונה לרכוש את הבית במשותף ומשכך ניטלה משכנתא שנרשמה על ידי שני הצדדים. בפועל, לשיטתה, התובעת מימנה לבדה את מלוא עלות הנכס ולכן על הנתבע להשיב לה את הסכומים אשר שולמו על ידה.

     

25. עוד לטענתה, השיפוץ שנעשה בנכס שולם אף הוא מהכספים שהיו לה בגין מכירת דירתה ברחוב XXX בעיר XXX.

     

     

    טענות הנתבע

     

26. לשיטת הנתבע יש לדחות את תביעתה של התובעת ולחייבה בהוצאות. כאמור, ביום xx הגיש הוא כתב תביעה מטעמו (תלה"מ 684-01-21), כשלטענתו, הצדדים היו ידועים בציבור בין השנים xx-xx עת ניהלו מערכת יחסים זוגית ומשק בית משותף.

     

27. לטענתו, הוא והתובעת גרו יחדיו עם א' בדירה הראשונה בין השנים xx-xx ובשנת xx רכשו יחדיו את הנכס המשותף בא' אשר נרשם במרשם על שם שניהם בחלקים שווים וכמשפחה אחת, עברו להתגורר בו.

     

28. עוד לטענתו, במהלך השנים רכשו הצדדים רכבים, אשר נרשמו על שם כל אחד מהם אך בפועל הם השתמשו ברכבים יחד, תוך כוונת שיתוף מלאה. זאת ועוד, לטענתו, לצדדים היו ביטוחים משותפים בהם שניהם היו מוטבים כגון: ביטוח דירה, ביטוח חיים, ביטוחי בריאות ותאונות אישיות, ביטוחי רכב וכיוצ"ב.

     

29. לטענת הנתבע, חלה על הצדדים חזקת שיתוף ביחס לכלל הנכנסים והזכויות שנצברו על ידם ביחד ולחוד עת היו ידועים בציבור, משנת .. עד שנת ... לטענתו, לא קיימת הפרדה רכושית בין הצדדים ואף לא ניתן ללמוד על הפרדה רכושית מכך שלכל אחד מהצדדים היה חשבון בנק משלו, שכן ההתנהלות הכלכלית הייתה משותפת; וכל אחד מהצדדים שילם מחשבונו רכיבים שונים הקשורים במשק הבית. לדבריו, בין הצדדים התקיימה חלוקה ברורה של תשלומים של כל אחד מהצדדים, כגון כך שהתובעת שילמה בעבור המשכנתא מחשבון הבנק שהיה על שמה בלבד, אך מנגד הנתבע נשא בהוצאות אחרות כגון ארנונה, אינטרנט וכדומה. עוד לדברי הנתבע, הוא שילם מחשבון הבנק שלו את תשלום המקדמה לבעלים הקודמים של הנכס אותו רכשו יחדיו וכן שילם עבור הוצאות עורך הדין.

     

30. לטענת הנתבע, לצורך הקטנת המשכנתא אשר נרשמה על שם הצדדים, העביר בשנת xx סכומים אשר מקורם היה בפיצויי פיטורין שקיבל עקב פיטוריו מ.... לטענתו, הוא העביר סכום של 25,000 ₪ מקרן ההשתלמות שלו למען הקטנת המשכנתא. בנוסף, בין השנים 2017-2019 העביר לתובעת מדי חודש סכום של 3000 ₪ במזומן.

     

31. עוד טוען הוא כי במהלך כל שנות מגוריהם המשותפים השתמשו הצדדים באותם רהיטים, באותם כלי בית, באותם מכשירי חשמל וחלקו ביניהם בנטל עבודות הבית. לדבריו, הוא והתובעת חיו יחדיו כמשפחה, הוא אף סייע בגידולו של א' ומעולם לא הייתה ביניהם הפרדה רכושית כלשהי.

     

32. עוד טוען הנתבע, כי מחשבון הבנק הפרטי שלו הוא שילם עבור הוצאות הקשורות לאחזקת הנכס כגון: רכישת דלת רב בריח, החלפת דוד שמש, רכישת מזגן מפוצל לסלון, רכישת מכונת כביסה ורכישת שואב אבק.

     

33. הנתבע טוען כי כאשר התובעת למדה באוניברסיטה, הוא זה אשר הסיע אותה ברכבו ללימודים כאשר לא היה לה רישיון נהיגה ולאחר מכן, כאשר כבר היה לה רישיון נהיגה הוא נתן לה לנהוג ברכבו מעת לעת והכל לצורך כך שהתובעת תוכל ללמוד ולהתקדם.

     

34. עוד טוען הוא כי גם הוא נשא בהוצאות האחזקה והשיפוץ של הנכס מחשבון הבנק הפרטי שלו; וחרף טענת התובעת, הוצאות אלה לא שולמו רק מחשבון הבנק של התובעת. בנוסף לדבריו, הוא ביצע בעצמו עבודות שיפוץ, תיקונים ותחזוקה בנכס.

     

35. לטענתו, הוא והתובעת רכשו ומימנו יחדיו את הנכס בשנת xx , הנכס נרשם על שם שניהם בחלקים שווים במרשם המקרקעין, שניהם נטלו חלק בתשלומים עבור הוצאות אחזקת הנכס והכל היות שהייתה ביניהם כוונת שיתוף מלאה והם ניהלו מערכת יחסים זוגית כשל משפחה.

     

     

36. אשר לקשר הזוגי, הנתבע טוען כי הקשר ביניהם היה חם וביטא רצון משותף לקשור את חייהם זה בזו והדברים קיבלו ביטוי בין היתר בנסיעות משותפות לחו"ל, בילויים מרובים וכדומה.

     

37. משכך, לשיטתו של הנתבע, יש להכיר בצדדים כידועים בציבור ולהחיל עליהם את חזקת השיתוף, לרבות אך לא רק על הזכויות בנכס הרשום על שם שניהם; ולהורות על פירוק השיתוף בבית המגורים, הרכבים, פיקדונות וחסכונות ובזכויותיהם הסוציאליות שנצברו עת היו בקשר זוגי של ידועים בציבור.

     

    דיון והכרעה

     

38. כאמור בטרם יידרש בית המשפט לשאלת פירוק שיתוף, עלינו לבחון האם היה שיתוף ברכוש בין הצדדים, ואף בטרם הכרעה בסוגיה זו יש להקדים ולהידרש לשאלה שבמחלוקת, האם הצדדים היו ידועים בציבור- ואם כן- עד מתי?

     

    מוסד הידועים בציבור

     

39. יסודותיו של מוסד ידועים בציבור מושתתים בפסיקה נרחבת:

     

    "יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. בכך נבדל הקשר הזה מחיי פילגשות, למשל, שבהם הגבר מקיים מאהבת או ידידה ועושה זאת בעיקר להשגת סיפוק מיני בחיק האשה, ואולי גם כמקום מקלט למתן פורקן לנפשו מחיי נישואין בלתי מוצלחים ומדכאים; והאשה, הפילגש – אצלה תופש בדרך כלל מקום נכבד מצבו החמרי ומעמדו החברתי של האיש המשמש לה פטרון וגומל חסדים, ותמורת זאת היא מעניקה לו את חסדיה הגופניים.

    היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והאשה משמשת לו עקרת בית. משק בית משותף כזה נבדל מהנעשה, למשל, בהעסקת עוזרת או מטפלת, גם כשקורה והמעסיק מקיים עמה יחסי מין."

    (ראו: ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד (1) 617) (להלן: "עניין נסיס").

     

    בהתאם לפסיקה זו, לצורך הקביעה כי שני אנשים נכנסים תחת ההגדרה של בני זוג ידועים בציבור, יש לבחון אם מתקיימים שני יסודות במערכת היחסים הזוגית: קיום חיי משפחה וקיומו של משק בית משותף.

     

40. יסודות מפורשים אלה קיבלו פרשנות מרחיבה בפסיקה:

     

    "התנאי של "חיי משפחה" - פוּרש כחיים אינטימיים, כמו בעל ואישה, אשר מושתתים על יחס של אהבה, מסירוּת ונאמנות המראה שהם קשרו את גורלם זו בזה, אורח חיים קבוע, דאגה זה לזו, הבטחת שלומו ובריאותו של השני. ראוע"א 235/72 בירנבאום נ' עזבון לוין,  פ"ד כז(1) 645 וכןבג"צ 4178/04 פלוני נ' ביה"ד הגדול לערעורים, סב(1) 235.

    התנאי של "ניהול משק בית משותף" – פוּרש כניהול חיי משפחה משותפים, כמקובל בין בעל ואישה הדבקים זו בזה. שיתוף במקום המגורים (במרבית המקרים), שיתוף בפעולות יומיום, כאשר כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו כפי יכולתו. לא שיתוף מתוך צורך אישי או נוחות או כדאיוּת כספית או סידור ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה. ראוע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, כד(1) 617, 619 וכןע"א 79/83היועמ"ש נ' שוקרן  [פורסם בנבו] שאוזכר לעיל."

    (ראו: תלה"מ (חי') 69063-01-18‏ ז.ג נ' ד.ג [פורסם במאגרים אלקטרוניים] (11.10.2020); פסקה 13 לפסק הדין).

     

41. לא נקבע פרק זמן מינימלי לקיום חיי משפחה לצורך הכרת בני זוג כידועים בציבור, אלא העיקר הוא מהות הקשר בין הצדדים (ראו: עניין נסיס; עמ"ש (חי') 4294-03-20 א.ב נ' עו"ד מנהל עיזבון המנוח ג.ד ז"ל [פורסם במאגרים אלקטרוניים] (29.11.2020)), נפסק כי לצורך הוכחת חיי משפחה, על הצדדים להציג בפני בית המשפט קיומם של חיי משפחה שהתקיימו לפרק זמן משמעותי, אשר מהם יהיה ניתן להסיק על אומד דעת הצדדים כלפי הקשר (ראו בעניין זה: ע"מ (חי') 264/05 פלונית נ' אלמוני [פורסם במאגרים אלקטרוניים] (04.05.2006)).

     

42. יש להוסיף ולציין כי בחינת מערכת היחסים של בני זוג לצורך הגדרתם כידועים בציבור תיעשה על פי השקפתם הסובייקטיבית של הצדדים עצמם כלפי מערכת היחסים ולא לפי השקפתם של גורמים חיצוניים כלפי מערכת היחסים (ראו: רע"א 9755/04 סיגל ביטון נ' קצין תגמולים – משרד הביטחון [פורסם במאגרים אלקטרוניים] (31.08.2008) (להלן: "רע"א 9755/04")).

     

43. בתביעה דנן הצדדים אינם חלוקים בדעותיהם האם הקשר ביניהם בא לכלל הכרתם כידועים בציבור, המחלוקת בהקשר זה הינה רק על משך הזמן בהם הצדדים היו ידועים בציבור. כאמור, לטענת התובעת הצדדים היו ידועים בציבור עד לשנת xx ואילו לטענת הנתבע, הם היו הם ידועים בציבור עד לשנת xx, עת נפתחו ההליכים המשפטיים בין הצדדים.

     

    האם הצדדים היו ידועים בציבור עד שנת xxx?

     

44. כידוע, על התובע רובץ הנטל להוכיח כי הצדדים היו ידועים בציבור בשנים הרלוונטיות להליך זה (ראו: רע"א 9755/04). כאמור, אין חולק כי הצדדים היו בני זוג בין השנים xx-xx ומשנת xx ועד שנת xx המשיכו להתגורר יחדיו תחת קורת גג אחת בנכס שרכשו בשנת 2011.

     

45. אמנם הצדדים לא חלקו חשבון בנק משותף, אך מכתבי הטענות עולה כי הייתה בין הצדדים מעין חלוקה אשר לאופן התנהלותם הכלכלית והוצאותיהם המשותפות, כל אחד מחשבונו הפרטי. כך למשל, התובעת שילמה בעבור המשכנתא המשותפת שנטלו הצדדים מחשבון הבנק שלה והנתבע שילם עבור ארנונה, מים, אינטרנט ועבור הוצאות חד פעמיות הקשורות לבית ולאחזקות.

     

46. עולה כי למעט חלוקת הנטל בהוצאות הקשורות לנכס המשותף ואחזקתו, כל אחד מהצדדים עשה שימוש אישי בכספיו אשר היו לו בחשבון הפרטי; כך למשל התובעת מימנה את לימודיה מכספיה שלה (ראו עמוד 53 שורה 24 לפרוטוקול הדיון מיום ..).

     

47. עוד עולה מהדברים כי הצדדים בילו יחדיו לאורך השנים, הלכו לאירועים חברתיים לאורך השנים, נסעו לטיולים בחו"ל וכדומה. את התשלומים עבור אלה, הקפידו לחלק ביניהם באופן שווה (ראו עמוד 55 שורות 31-33 לפרוטוקול הדיון מיום ....).

     

48. לעניין זה, יש להוסיף, כי כאשר מי מהצדדים רכש רכב – הבעלות על הרכב נרשמה על שם הרוכש בלבד ולא על שם שני הצדדים בחלקים שווים. (ראו סעיף 29 לכתב הגנה בתביעת הנתבע).

     

49. מכריהם השונים של הצדדים (וביניהם מר ו' ו- א' העידו על טיב הקשר הזוגי בין הצדדים וכי הצדדים ניהלו משק בית משותף (ראו: שורות 27-30 עמוד 28 לפרוטוקול מיום ... וכן שורות 16-18 עמוד 34 לפרוטוקול מיום....).

     

50. התובעת טענה בסיכומיה ביחס למערכת היחסים של הצדדים כי הצדדים הכירו בשנת 1998, החלו לנהל מערכת זוגית רומנטית וחיו יחדיו תחת קורת גג אחת בדירה שהייתה בבעלותה (ראו סעיף 3 לסכומיה). לטענתה, מערכת היחסים הסתיימה בשנת 2013 עת גילתה כי הנתבע בוגד בה עם xxxx, אך נוכח סירובו לעזוב את הנכס, המשיכו להתגורר בו יחדיו תוך הפרדה רכושית מוחלטת (ראו סעיף 8 לסכומיה). עוד טענה התובעת כי משנת 2013 עד שנת 2020 היה נתק מוחלט בינה לבין הנתבע (ראו סעיף מספר 24 לכתב ההגנה בתביעת הנתבע).

     

51. הנתבע טען בחקירתו כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית ומשק בית משותף וזאת עד לשנת 2020:

     

    ת:אנחנו ניהלנו חיים משפחתיים משותפים,

    [...]

     

    העד, מר ק':אנחנו ניהלנו חיים משותפים, חיים כלכליים, רגיל כמו כל משפחה. וכמו שהתובעת שילמה על חלק מהדברים בדירה הזאת, כל מיני תשלומים, גם אני שילמתי כל מיני תשלומים. אנחנו שילמנו בעצם חלק מהתשלומים מהחשבון של התובעת, חלק מהחשבון שלי. כן? גם הביטוחים, גם ביטוחי משכנתא, ביטוחי חיים, ביטוחי דירה, זה גם קשור לעניין, ויש את זה פה. אם אתה רוצה אני אמצא לך את זה, אבל יש לך העתק. גם,

    (ראו עמוד 29 שורות 26-34 לפרוטוקול הדיון מיום 22.11.22).

     

    ראו גם:

     

    "ת: אז, כמו שאמרתי, אנחנו ניהלנו חיים, חיים משותפים לגמרי. ניהלנו את החשבון של המשפחה, שלמה. זה לא כל כך היה משנה לנו מה משולם מאיזה חשבון. אני שילמתי, המון דברים היו משולמים מהחשבון שלי. כן? גם רכישת רהיטים, גם רכישת מוצרי חשמל, ביטוחים, אחזקת רכב, הכול, כל מה שהיה אפשר לשלם, שולם באמצעות החשבון שלי. לא נכון להפריד בין תשלום משכנתא, לכל שאר התשלומים, כי כל התשלומים האלה תשלומים משותפים של המשפחה.

    (ראו עמוד 40 שורות 27-32 לפרוטוקול הדיון מיום ....).

     

    וגם:

     

    "ת: אתה עכשיו מפריד באופן מאוד מאוד גס בין ההוצאות של משכנתא עצמה, ובין כל שאר ההוצאות. הפלאפון, הטלפון, הביטוחים, המים, כל ההוצאות שוטפות, זה לא רק זה. זה גם אחזקת רכב, זה גם תשלומים, תשלומים יום יומיים שיש פה מלא, כן? וזה הלך למשפחה, בטוח, אין ספק. כן? כי אין לי משפחה אחרת. ואין לי משהו, אין נקודות תשלום אחרות. הכול הלך למשפחה."

     

    (ראו עמוד 49 שורות 12-17 לפרוטוקול הדיון מיום 22.11.22, ההדגשות שלי, א.א.).

    [...]

     

    ת: אז אני עונה לך, שהחיים שלנו באמת היו משותפים. וניהלנו את הכלכלה באופן משותף. אני רוצה להזכיר לך גם שבמהלך משהו כ10 שנים התובעת למדה ואני תמכתי בה גם באופן כלכלי, אני עבדתי בשתי עבודות, אני נתתי לה להשתמש ברכב משותף שלנו, רק למטרות נסיעה, ללימודים, אני באותה תקופה,... באותה תקופה אני גם הייתי מסיע אותה מידי פעם ללימודים או לעבודה, זה גם, בא לחשבון" 

     

    (ראו עמוד 52 שורות 13- 26 לפרוטוקול הדיון מיום ....).

     

52. מהאמור לעיל, עולה כי הנתבע העיד שלשיטתו הצדדים חיו יחדיו, תחת קורת גג משותפת, כבני זוג וניהלו משק בית משותף.

     

53. התובעת אישרה בחקירתה כי במהלך החיים המשותפים הצדדים בילו יחדיו עם חברים משותפים:

     

    ש. תאשרי לי שהייתם מתראים אם __ ק' ואשתו ועם ו' ואשתו?

    ת. נכון.

    ש. תאשרי לי שאת והנתבע הייתם מתארחים בבית ___ ק' וו'.

    ת. אצל __ ק' לא הייתי בבית הוא היה אצלנו.

    ש. תאשרי לי שאת והנתבע הייתם יוצאים לחוף הים עם __ ק'?

    ת. נכון.

    ת. תאשרי לי שאת והנתבע חגגתם חגים עם __ ק' וו'?

    ת. נכון.

    ש. תאשרי לי שהייתם נפגשים עם חברים והייתם מדברים אחד עם השנייה?

    ת. נכון.

    ש. תאשרי לי שאת והנתבע הלכתם ביחד כזוג לחתונה של ו'?

    ת. נכון.

    ש. כשמשפחתו של __ ק' התארחו אצלך הילדים התלהבו מהכלבים והבאתם להם כלבה במתנה.

    ת. נכון.

    ש. כשאת והנתבע נפגשתם עם __ ק' ומשפחתו גם א' היה?

    ת. נכון. הלכנו כמו חברים, יחד.

    ש. תאשרי לי שאת והנתבע הבאתם מתנה ביחד ל__ ק' ליום הולדת 50 שלו?

    ת. כן.

     

    (ראו עמוד 11 שורות 4-21 לפרוטוקול הדיון מיום....)

     

     

54. בנוסף, התובעת אישרה כי היחסים שלה עם הנתבע היו יחסים של בני משפחה:

     

    ש. את וא' והנתבע טסתם ב- 2011 לוינה כמשפחה.

    ת. נכון.

    (ראו עמוד 12 שורות 8-9 לפרוטוקול הדיון מיום ...)

     

55. בכתב ההגנה מטעמה של התובעת, נטען על ידה כי למעט תשלומי ארנונה ומים, הנתבע לא השתתף בהוצאות אחזקת הבית. מנגד בחקירתה, העידה התובעת כי במשך שנתיים (2017-2019) הנתבע העביר לה סך של 3,000 ₪ מדי חודש.

     

    ש. מפנה אותך לכתב הגנתך, סע' 53, עמ' 9, מצטט "כל טענותיו של התובע כי העביר...". מפנה אותך גם לעמ' 6 לכתב התביעה של הנתבע, מצטט, פתאום את אומרת שהוא כן העביר לך מזומן. איזה מהגרסאות האלה נכונות, מה שאמרת היום או מה שהצהרת בתצהירך?

    ת. הכול לא אמת. בגלל שאנחנו נפרדנו והוא לא שילם הוא תפס שני חדרים בתוך הבית, אמרתי לו שהוא חייב לשלם והוא שילם רק שנתיים, אחר כך אמרתי שאני לא מוכנה להיות יחד איתו ושרק יצא מהבית, זהו. זה היה שנתיים לא יותר.

    ש. שאלתי איזה מן הגרסאות שלך נכונה, מה שאמרת היום או מה שאמרת בתצהירך?

    ת. אני לא משקרת.

    ש. למרות שיש גרסאות סותרות?

    ת. זה לא אותו דבר.

    ש. מדוע? אמרת שהוא לא העביר לך ולו שקל אחד.

    ת. אני לא יודעת.

    ש. האם 3,000 ש"ח זה יותר משקל אחד?

    ת. כן.

     

    (ראו עמוד 14 שורות 18-31 לפרוטוקול מיום ....).

     

56. עוד עולה מחקירת התובעת עולה כי היא והנתבע פדו כספים שהגיעו להם מכוח הזכויות הסוציאליות והכל למען הקטנת גובה המשכנתא על הנכס שנרשמה על שם שניהם.

     

    לעניין זה ראו:

     

    ש. תאשרי לי שאם הבית הפרטי לא היה שייך גם לך לא היית משקיעה את כספי הפדיון למשכנתא.

    ת. בטח שלא.

    ש. בזכות אותו כסף הקטנת את ההתחייבות של המשכנתא שרשומה על שם שניכם.

    ת. כן.

    ש. בבגין סיום העסקה של הנתבע ב- 2011 הוא קיבל פיצויים.

    ת. כן.

    ש. כחלק מתנאי הנתבע הוא ומעסיקו הפרישו כספים לקרן ההשתלמות וב- 2014 הוא פדה את הכספים והשקיע כ- 25,000 ש"ח לצורך הקטנת המשכנתא.

    ת. נכון.

    ש. תאשרי לי שאת פדית פעם אחת זכויות סוציאליות שלך כדי להקטין את החוב למשכנתא על הבית הפרטי והוא פדה פעמיים את הזכויות הסוציאליות שלו ובאמצעות החשבון שלו שילמתי על הבית וגם על הקטנת חוב המשכנתא.

    ת. טוב בסדר פעמיים.

     

    (ראו עמוד 19 שורות 27 ואילך לפרוטוקול הדיון מיום ....).

     

57. מהעדויות המונחות לפניי עולה כי לאורך השנים בהם הצדדים ניהלו מערכת זוגית, הייתה ביניהם חלוקה לעניין ההוצאות השוטפות בגין הנכס. לכל אחד מהצדדים היה רכב על שמו שהוא רכש מהכספים שהיו בחשבון הבנק הפרטי שלו והצדדים עשו מדי פעם שימוש ברכב של האחר. הנתבע טוען בכתב הגנתו כי בשנת 2017 הצדדים קנו רכב משותף מסוג ס', אשר התשלומים בגין רכב זה בוצעו מחשבונה של התובעת. מנגד התובעת טוענת כי רכשה היא רכב בשנת 2016 אשר נרשם על שמה בלבד והיא היא הייתה הנהגת העיקרית ברכב זה אשר עשתה בו את מירב השימוש.

     

    לעניין זה ראו:

     

    ש. אם הרכב רשום על שם הנתבע, מדוע את מוטבת בביטוח לרבות מקיף כל השנים, כולל 2014-2020?

    ת. לא יודעת.

    (ראו עמוד 17 שורות 33-35 לפרוטוקול מיום \...)

     

    וגם:

     

    ש. עד 2017 לא היה רכב שהיה רשום על שמך.

    ת. לא נכון.

    ש. היה רכב שרשום על שמך?

    ת. ב- 2016 קניתי רכב.

    ש. ולפני כן לא נהגת ברכב על שמך.

    ת. היה רכב ראשון שקניתי כשהנתבע סירב לתת לי. זה היה ב- 2004.

    ש. מ- 2004 לא נהגת בשום רכב?

    ת. הוא נכנס למשפחתי עם רכב כשקיבלתי רישיון הוא לא נתן לי לנהוג ברכב. אני קניתי רכב שלי ב- 2004, הוא היה רשום על שמי, הוא נמכר אחרי שנתיים. הרכב שלו התחיל לעשות בעיות והוא ביקש למכור את הרכבים ולקנות חדש, אני לא רציתי כי אני צריכה לבקש ממנו את הרכב כל הזמן. היה תנאי שאני משתמשת ברכב כמו שהוא, חצי חצי.

    ש. נסעת כמוהו ברכב, נכון?

    ת. נכון.

    (ראו עמוד 18 שורות 17-28 לפרוטוקול הדיון מיום ....)

     

    ועוד:

    ש. למשל ב- 2014-2016 שולם באמצעות הבנק שלו מעל 20,000 ש"ח תשלומים עבור הרשויות, מים וארנונה.

    ת. מים הוא שילם, גם ארנונה.

    ש. למשל לעניין קניית הרכבים השתמשתם בחשבון שלו.

    ת. הוא שילם על הלוואה שלקח לקנייה ואני שילמתי כל הזמן על הדלק.

    ש. אז הוא שילם על ההלוואה מהחשבון שלו?

    ת. כן.

    ש. למשל הלוואה מ- 2006 – 60,000 ש"ח שולמו מהחשבון שלו?

    ת. כן. הוא שילם הלוואה ואני שילמתי על דלק. הוא שילם לשלם את ההלוואה ואני המשכתי לשלם על הדלק.

    ש. גם את ההלוואה של הסקודה הוא שילם מהחשבון שלו?

    ת. נכון, את הקבלות הבאתי לו. אני יכולה להביא אותן לפעם הבאה אם צריך.

     

    (ראו עמוד 20 שורות 17-28 לפרוטוקול מיום ....)

     

58. מהאמור לעיל עולה כי לעניין רכישת הרכבים ואחזקתם, הרי שלכל אחד מהצדדים היה רכב אשר הבעלות נרשמה על שמו, ואף התשלום עבור רכישת שני הרכבים ואחזקתם הייתה מחשבונותיהם של שני הצדדים. אמנם בשלב מסוים ועד שהיה לתובעת רישיון נהיגה ורכב, הרי שהנתבע היה מסיע אותה ללימודיה ולדברי התובעת הלוואה שניטלה עבור רכישת רכב בשנת 2006, נעשתה מחשבונו של הנתבע והיא עצמה שילמה עבור הדלק.

     

59. בנוסף, מחקירתה של התובעת עולה כי אף בין השנים 2016-2018 התקיים בין הצדדים קשר זוגי באופן כזה או אחר ולא קשר של 'שותפים בלבד' כמו שציינה בכתבי הטענות אשר הוגשו מטעמה.

     

    לעניין זה ראו:

     

    ש. ב- 27.2.16 רכבתם על אופניים בתל אביב ועצרתם בארומה גורדון?

    ת. נכון.

    ש. והוא שילם על שניכם 210 ש"ח?

    ת. כן.

    ש. גם בהמשך 2016 עד 2018, כל הזמן הייתם יוצאים לטיולים באופניים והוא היה משלם.

    ת. נכון, קנה קפה ומאפה. סליחה, הוא מביא את הקבלות?

    ש. מפנה אותך לעמ' 3 לכתב תביעתך, תקראי אותו.

    ת. (מעיינת).

    ש. מפנה אותך לעמ' 5, סע' 23 לכתב הגנתך, מצטט, האם נכון שאחרי שקראת את הראיות של התובע והבנת שהמסמכים סותרים את גרסתך המקורית, החלטת לשנות גרסתך. איזה גרסה היא לא אמת מה שכתוב בכתב הגנתך או מה שאמרת כעת.

    ת. הכול נכון. אם היינו בחול זה לא אומר... היינו טיילנו כל אחד קיבל מה שהוא רוצה. אני עושה קניות שלי והוא עושה קניות שלו.

    ש. אבל אני רואה שאתם נוסעים לחו"ל ביחד, רוכבים על אופניים יחד? אז אתם כן מבלים יחד?

    ת. אם אנחנו נמצאים אצל חברים שלנו, כי ב- 2000 הכרתי את החברים. היינו בבית אחד ביחד, לא דיברנו בכלל.

    ש. מצד אחד את לא מבלה איתו בכלל אבל יוצאת איתו למסעדות, אופניים, מבלה עם חברים ביחד?

    ת. זה מסתדר, ועוד איך זה מסתדר. אפשר לנסוע ולא לדבר. הוא קנה לי ליום הולדת אופניים, איך אפשר לא לנסוע, אני לא זוכרת מתי זה היה, אולי 2015. אנחנו יכולים לנסוע ולא לדבר ולא להגיד אף מילה. עברנו, טיילנו, אנחנו מקבלים.

     

    (עמוד 23 שורות 7-26 לפרוטוקול הדיון מיום ....)

     

60. בנוסף, הצדדים טסו לחו"ל יחד מספר פעמים במהלך הקשר הזוגי; כאשר לדבריו של הנתבע הצדדים טסו בשנת 2014, בשנת 2016 ובשנת 2018 ולנו יחדיו בחדר משותף. התובעת אינה מכחישה טענה זו של הנתבע. טיסות משותפות לחו"ל בשנים אלה, מחזקות את הטענה כי אף לאחר שנת 2013, הצדדים המשיכו לנהל קשר שהוא מעבר לקשר של שותפים בנכס גרידא.

     

61. מכל אלה עולה בבירור כי הצדדים ניהלו משק בית משותף וחיו למעשה כמשפחה אחת. נראה כי שניהם תרמו להוצאות משק הבית ואחזקת הנכס והכל מתוך ראייה הדדית את חייהם כמשותפים. לפיכך מכל אלה נראה כי הצדדים קשרו חייהם בין השנים 1998 עד שנת 2020. אין אפשרות לדעת באמת מה התרחש בחדרי חדרים ומה התחולל בליבה של התובעת לאחר המשבר הזוגי שארע לטענתה בשנת 2013. אך מהראיות המונחות בפני והעדויות שנשמעו, יכול אני לקבל את הטענה כי הצדדים המשיכו לנהל קשר עד שנת 2020.

     

62. על אף הכחשות כלליות, לא מצאתי כי עלה בידה של התובעת להדוף את טענותיו של הנתבע כי הצדדים היו ידועים בציבור גם לאחר שנת 2013; טסו יחדיו לחו"ל, רכבו על אופניים יחדיו, הלכו לאירועים משותפים וכדומה. יתרה מכך, הצדדים המשיכו לחיות יחדיו לאורך תקופה ארוכה (22 שנים) תחת קורת גג אחת.

     

63. אף אם אצא מנקודת הנחה כי הנתבעת סברה בשלב כלשהו, שהקשר המשפחתי בינה ובין הנתבע הסתיים בשנת 2013 ומאז התגוררו יחדיו כשותפים בלבד, דומני כי לא עלה בידה לסתור את טענת הנתבע ולהפריך את המבחנים שנקבעו בפסיקה, שעה שהצדדים התגוררו יחדיו, ניהלו את משק הבית יחד וניהלו יחד עם א', בנה של התובעת, חיי משפחה מלאים.

     

64. לאור האמור לעיל, אני סבור כי הקשר בין הצדדים היה קשר של ידועים בציבור וזאת עד למועד הגשת כתב תביעת של התובעת.

     

    האם היה בין הצדדים שיתוף רכושי?

     

65. בהתאם לדין, הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג אינן חלות על ידועים בציבור, אך לפי הפסיקה, על ידועים בציבור עשוי לחול משטר חזקת השיתוף, בסייגים מסוימים. לפי משטר זה מתחלק רכושם של בני הזוג, אותו צברו במהלך חייהם המשותפים, ביניהם (ראו בעניין זה: שחר ליפשיץ, "דיני המשפחה בעידן האזרחי: מדיני הנישואים של מי שנישאו מחוץ לגבולות המדינה אל היום שאחרי כינונם של נישואים אזרחיים בישראל", משפט ועסקים, י (תשס"ט) 458).

     

    אף ראו בעניין זה דברים אלו:

     

    "הוראות חוק יחסי ממון אינן חלות על בני זוג ידועים בציבור, יחד עם זאת חזקת השיתוף בנכסים עשויה לחול אף על 'ידועים בציבור' בהתקיים הנסיבות המתאימות לכך – היינו, בעבור זמן והתייצבות הקשר בין בני הזוג, כל זאת באם אינם שומרים על הפרדה רכושית (ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, [פורסם בנבו] (1984); ע"א 749/82 , מוסטון נ' וידרמן [פורסם בנבו] (1989); ע"א 625/83 ברקוביץ נ' בודניה [פורסם בנבו] (1987) ורבים אחרים)."

    (ראו: עמ"ש (מרכז) 56634-06-20‏ פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים אלקטרוניים] (15.02.2021); פסקה 46 לפסק הדין).

     

66. כלומר, לא די בכך שבני זוג הינם ידועים בציבור לצורך קביעה כי מתקיים הסדר של שיתוף רכושי ומשכך חלה עליהם חזקת השיתוף, אלא, יש להתחקות מבחינה עובדתית, אחר השאלה האם בין הצדדים הייתה קיימת כוונת כזו לשיתוף הרכוש (ראו בעניין זה: עמ"ש (חי') 22050-06-11 ר.ס נ' ע.ר [פורסם במאגרים אלקטרוניים] (13.05.2012)).

     

67. בהתאם לפסיקה, על בית המשפט להסיק מנסיבות חייהם המשותפים של בני הזוג האם קמה חזקת שיתוף; כאשר ניתן לסתור חזקה כזו (באם התהוותה) על ידי הצגת כוונת הפרדה רכושית, לפיה כל בן זוג מנהל את רכושו בגפו ובהפרדה מבן הזוג האחר, וכי על בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות בדבר אורחות חייהם של בני הזוג (ראו: ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח (1) 443; פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט (בתוארו אז) א. ברק).

     

68. בפסק דין ע"א 4385-91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 337 (להלן: "עניין סלם") נפסק כי בית המשפט עשוי להחיל את הלכת השיתוף בין בני זוג בהתקיים התנאים הבאים: קיום אורח חיים תקין; מאמץ משותף של בני הזוג ברכישת נכסים, או למצער ניהול משק בית משותף וגידול ילדים (ראו: עניין סלם; פסקה 14 לפסק הדין).

     

69. אדרש לפסק דין סלם לצורך בחינת שאלת השיתוף הרכושי במקרה דנן. כאמור הצדדים חלוקים בסוגיה זו כאשר לטענת התובעת הצדדים חיו בהפרדה כלכלית ואילו לטענת הנתבע, שרר בין הצדדים הסדר כלכלי שיתופי. ראשית וכפי שכבר נאמר לעיל, בשנת 2011, הצדדים רכשו נכס אשר נרשם במרשם על שם שניהם בחלקים שווים.

     

70. לצדדים לא היה חשבון בנק משותף אך כן היה לצדדים חשבון משכנתא משותף בגין הנכס אותו רכשו וביטוחים משותפים על שם שניהם.

     

71. אציין כבר עתה כי חרף מספר אינדיקציות העשויות אולי ללמד על כוונת שיתוף כללית (בעיקר בין השנים 1998-2013), הרי שדומני כי בין הצדדים התקיים דווקא משטר שיתוף ספציפי ביחס לנכס המשותף להם והוצאות הקשורות באחזקתו והכל כפי שינומק.

     

72. משאין בידי הצדדים הסכמה בענייני הרכוש או בדבר אורח חייהם הכלכלי, עלינו לבחון את התנהלותם הכלכלית הזוגית, בתקופות הרלוונטיות ועל פי טענותיהם ומכך לגזור את המסקנה בעניינם, קרי – האם מתקיים שיתוף רכושי כללי או שיתוף רכושי ספציפי.

     

    התנהלות כלכלית

     

73. אין מחלוקת כי לתובעת הייתה דירה בבעלותה ברחוב , טרם הצדדים החל הקשר הזוגי בין הצדדים.

     

74. אין מחלוקת אף כי מכספי מכירת הדירה שהייתה בבעלות התובעת, יכלו הצדדים לרכוש את הנכס אשר נרשם על שמם בחלקים שווים, כשמדובר בנכס צמוד קרקע בעיר .

     

75. כאמור, מן העדויות שלפניי, עולה כי אמנם לצדדים לא היה חשבון בנק משותף אך נראה היה כי לאורך השנים בהם הצדדים היו בקשר זוגי, הייתה ביניהם חלוקה לעניין התשלומים השוטפים אשר קשורים לנכס; כך למשל, החזרי המשכנתא לבנק למשכנתאות הועברו מדי חודש מחשבון הבנק של התובעת והתשלומים בעבור המים, הארנונה והאינטרנט שולמו מחשבון הבנק של הנתבע.

     

76. מנגד, כאמור, לכל אחד מן הצדדים היה חשבון בנק נפרד ולא הייתה התערבות של השני בחשבון של האחר, כל אחד מהצדדים השתמש בכספו לצרכיו האישיים.

     

    לעניין זה ראו:

    ש:תגיד לי אני בשביל אישתי מוכן לנסוע לאילת, אתה מדבר איתי על 50 ק"מ? תראה לי קבלה או השתתפות של שכר לימוד, שהשתתפת או סייעת ל ב3 המקומות שהיא למדה. תראה לנו. יש לך להראות? אם לא נתקדם לשאלה הבאה.

    ת:היא שילמה על הלימודים באמצעות החשבון שלה.

    ש:שלה או קיי.

     

    (ראו עמוד 53 שורה 21-25 לפרוטוקול הדיון מיום ....)

     

77. הוכח כי בין השנים בהם ניהלו קשר זוגי, התובעת למדה לימודים אקדמאיים ומדי פעם היא ביצעה שימוש ברכב אשר היה רשום על שמו של הנתבע, לאחר שהיה לה רישיון נהיגה בשנת 2004. על מנת שהתובעת תוכל לבצע שימוש ברכב, היה נדרש לעשות ביטוח לרכב. הנתבע לא הראה כי הביטוח היה על שם שני הצדדים במועדים בו החלה התובעת לנהוג ברכבו, אך ייתכן בהחלט שהנתבע הוסיף את התובעת כמבוטחת נוספת. ואולם, מהחומר הראייתי שלפניי עולה, כי רק בשנת 2014 היה ביטוח שנרשם על שם שני הצדדים על רכב מסוג ס' שהיה בבעלותו של הנתבע (ראו נספח 3 לכתב התביעה שכנגד), וכאשר התובעת נהגה ברכב זה, שילמה היא על הדלק.

     

    לעניין זה ראו:

     

    ת. הוא שילם על הלוואה שלקח לקנייה ואני שילמתי כל הזמן על הדלק.

    ש. אז הוא שילם על ההלוואה מהחשבון שלו?

    ת. כן.

    ש. למשל הלוואה מ- 2006 – 60,000 ש"ח שולמו מהחשבון שלו?

    ת. כן. הוא שילם הלוואה ואני שילמתי על דלק. הוא שילם לשלם את ההלוואה ואני המשכתי לשלם על הדלק.

    ש. גם את ההלוואה של הס' הוא שילם מהחשבון שלו?

    ת. נכון, את הקבלות הבאתי לו. אני יכולה להביא אותן לפעם הבאה אם צריך.

     

    (עמוד 20 שורות 21-28 לפרוטוקל הדיון מיום ....).

     

     

    לעניין זה ראו גם:

    ש. אם הרכב רשום על שם הנתבע, מדוע את מוטבת בביטוח לרבות מקיף כל השנים, כולל 2014-2020?

    ת. לא יודעת.

    ש. כשהרכב היה טוטלוס קיבלתם את הכסף?

    ת. הוא קיבל את הכסף, לא אני.

     

    (ראו: עמוד 17 שורות 33-36 לפרוטוקול מיום ....)

     

78. מדברים אלה עולה כי נראה שהייתה הפרדה בין הצדדים לעניין הרכבים, שכן הכסף שהתקבל מחברת הביטוח בגין הרכב, נכנס לחשבונו של הנתבע.

     

79. לאור העובדה שהרכב היה רשום על שם הנתבע בלבד וכאשר התובעת רכשה רכב הוא נרשם של שמה בלבד, לא מוצא אני כי קמה חזקת שיתוף בין הצדדים האחד על הרכב של השני.

     

80. כאמור, מעולם לא היה לצדדים חשבון בנק אחד משותף. בנוסף, המשכורת החודשית של מי הצדדים נכנסה לחשבון הבנק הפרטי אשר היה בבעלותו והצדדים העבירו כל אחד מחשבונו הפרטי כסף לטובת ההוצאות השוטפות על הנכס בו גרו הצדדים ותו לא.

     

81. אציין עוד כי לא התרשמתי ומכל מקום, לא הוכח שהנתבע נטל חלק כלשהו בהוצאות המחייה של א', בנה של התובעת, על אף העובדה שהנתבע טען בכתבי הטענות שלו שהוא 'אימץ' את א' (ראו סעיף 5 לכתב ההגנה וסעיף 5 לכתב התביעה שהוגשה על ידו). משכך, ככל הנראה, ההוצאות אשר נדרשו לשם גידלו של א', מומנו על ידי התובעת בלבד.

     

82. מכאן שלעניין ההתנהלות הכלכלית הכללית של הצדדים, מוצא אני כי הייתה הפרדה רכושית בין הצדדים ולא הייתה ביניהם כוונה של שיתוף מלא וזאת בשונה מהתנהלותם של הצדדים ביחס לנכס הספציפי המשותף לצדדים וכל הכרוך באחזקתו ועל כך אפרט בהמשך.

     

     

    הדירה ברחוב הע'

     

83. כאמור, כאשר נרקם הקשר הזוגי בין הצדדים, לתובעת הייתה דירה בבעלותה. הנתבע עבר להתגורר עמה עם בנה א' בדירה זו ולא נטען כי שילם לה דמי שכירות. מטענות הנתבע עולה כי גם כאשר הצדדים חיו יחדיו בדירה זו (משנת 1998 עד שנת 2011 לערך), הייתה בין הצדדים חלוקה לעניין ההתנהלות הכלכלית שלהם והכל היה בהסכמה.

     

84. כאמור, בשנת 2011 דירה זו נמכרה על ידי התובעת ולאחר מכן, באמצעות חלק מתמורת הדירה, רכשו הצדדים את הנכס נשוא התביעה. ייתכן כי ללא מכירת דירה זו, לא יכלו הצדדים לרכוש את הנכס.

     

    הנכס ברחוב מ' 

     

85. נכס זה רשום על שם שני הצדדים בחלקים שווים. לטענת התובעת, יש להורות כי הזכויות בנכס זה שייכות לה במלואן. לא ניתן לקבל טענתה זו של התובעת. נכס זה שייך לשני הצדדים הן מכוח רישום הזכויות המדבר בעד עצמו; ואף לו תתקבל טענת התובעת כי מלכתחילה היה צריך לרשום את הזכויות רק על שמה, הרי שגם במקרה זה היה מקום להורות כי התקיים בין הצדדים שיתוף ספציפי בנכס זה וזאת מהטעמים שלהלן:

     

86. שיתוף ספציפי הוגדר בפסיקה כלהלן:

     

    "הלכת השיתוף הספציפי לא יצרה מנגנון משפטי חדש להעברת זכויות בנכסים. הלכה זו מיישמת את הדין האזרחי הכללי, בדגש על דיני השיתוף ובהקשר הייחודי של התא הזוגי. בשים לב להקשר ייחודי זה, נפסק זה מכבר כי ניתן להכיר בשיתוף בנכס חיצוני ספציפי גם אם אין מתקיימות דרישות מהותיות מסוימות שהיו נחוצות להתגבשות זכויות בנכס בהקשרים אחרים, כגון דרישת הרישום (ראו, למשל, עניין בן גיאת), וכי הנטל להוכחת שיתוף בבית המגורים של בני הזוג הוא קל יותר בהשוואה לנכסים אחרים. אך זאת, רק כל עוד מתקיים אותו "דבר מה נוסף" המצביע על כוונת שיתוף באותו הנכס. הזכויות המתגבשות מכוח הלכת השיתוף הספציפי הן זכויות של קבע ולא "על תנאי", ואין שוללים בדיעבד זכות שהתגבשה במהלך חיי הנישואין בשל נסיבות עובדתיות שאירעו לאחר התגבשותה."

    (ראו: דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים [פורסם במאגרים אלקטרוניים] (24.6.2021) (להלן: " דנג"ץ 8537/18"); פסקה 37 לפסק דינה של כב' הנשיאה א. חיות).

     

87. בפסיקה נקבע כי נטל ההוכחה לזכויות בנכס ספציפי (חיצוני) מוטל על בן הזוג אשר אינו רשום כבעלים בנכס (ראו: בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני [פורסם במאגרים אלקטרוניים] (26.12.2012) (להלן: "בע"מ 1398/11")); עם זאת צוין כי יש להקל עם נטל ההוכחה כאשר בן זוג טוען לזכויות בדירה בה התגוררו הצדדים (ובכך הפנה פסק הדין לדבריה של כב' השופטת ט. שטרסברג כהן בפסק הדין רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175 (2002).

     

88. ומהו אותו נטל הוכחה? בפסיקה השתרשה הדרישה להוכיח דבר מה נוסף ממנו ניתן להסיק על כוונת שיתוף בנכס ספציפי (ראו בהרחבה את פסק דינו של כב' השופט י. דנצינגר ב-בע"מ 1398/11), ואף את הדברים הבאים:

     

    "בהתאם לכך, הוכר בפסיקה תנאי לתחולת הלכת השיתוף הספציפי, אשר זכה לכינוי "דבר מה נוסף". דרישה זו נותנת ביטוי להבנה כי בחירתם של בני הזוג לשזור את נתיבי חייהם בדרך של נישואין אין משמעה כי הם התכוונו בהכרח לשתף את כל נכסיהם זו עם זה. לשם ההכרה בשיתוף בין בני זוג בנכס חיצוני יש, אפוא, להראות כי מתקיימות נסיבות מסוימות ("דבר מה נוסף") מעבר לעצם קיומם של חיי הנישואין.

    31.באשר למהות הדרישה ל"דבר מה נוסף", בפסיקה הובהר כי מדובר במבחן עובדתי שתלוי בנסיבות המקרה (בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (7.1.2010); (בג"ץ 287/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 14 (‏27.3.2016) (להלן: בג"ץ 287/16)). לאורך השנים הועלו בפסיקה נסיבות עובדתיות שונות שנקבע כי יש לשקול בעת יציקת תוכן לדרישת ה"דבר מה הנוסף" [...]"

    (ראו: דנג"ץ 8537/18; פסקאות 31-30 לפסק דינה של כב' הנשיאה א. חיות).

     

89. כאמור, בעניינו, הנכס נרשם במרשם הזכויות על שני הצדדים בחלקים שווים. בנוסף, אין מחלוקת כי לא נערך הסכם כלשהו בין הצדדים אשר קובע חלוקה לא שוויונית בין הצדדים בנכס. משכך, כל תרומה יתרה למימון הנכס על ידי מי מבני הזוג, מהווה ויתור של אותו בן זוג על זכויותיו או בבחינת מתנה הניתנת לצד השני.

     

90. כזכור, הצדדים התגורר יחדיו בנכס בין השנים 2011 -2020. בנוסף ומעל הכל, רישום הנכס בחלקים שווים על שני בני הזוג, מעיד על הסכמת בני הזוג כי זהו יחס החלוקה בשווי הנכס. מכאן אין ספק בליבי כי הייתה לצדדים כוונת שיתוף מלאה בנכס. זה המקום לציין כי חוק המקרקעין אינו מחייב לרשום נכס על שם שני בני הזוג בחלקים שווים, ובמקרה דנן כאשר הנכס נרשם על שם הצדדים בחלקים שווים, בחלקים, הרי שלנוכח הוראות סעיף 125 לחוק המקרקעין תשכ"ט- 1969, רישום הנכס במקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו וככל שמדובר במקרקעין שאינם מוסדרים, מהווה ראיה לכאורה לתוכנו.

     

91. אף נראה כי הייתה כוונה ורצון של הצדדים לרכוש יחד את הנכס ולהתגורר בו. אציין עוד כי הנכס נקנה על ידי הצדדים בשנת 2011. סבורני כי ככל שלתובעת לא הייתה כוונה לרכוש את הנכס במשותף, באמצעות סכום הכסף שהיה לה, הייתה מעגנת את זכויותיה בהסכם מול הנתבע ו/או מעלה את טענותיה בסמוך לרכישת הנכס ולא לאחר כ- 9 שנים.

     

92. לדידי, בין הצדדים הייתה גמרות דעת והסכמה ביחס לרכישת נכס משותף, שיהיה בבעלות משותפת של שניהם באופן שווה, שכן, לאורך כל השנים בהם חיו יחדיו, חילקו ביניהם את ההוצאות ואת התשלומים השוטפים בגין נכס זה. משכך, התרשמתי כי בעת רכישת הנכס, לתובעת הייתה כוונה להשתמש בחלק מהתמורה שנתקבלה בעבור הדירה שנמכרה, לטובת הנכס המשותף, שהרי הייתה לה כוונה לחיות עם הנתבע כמשפחה בנכס המשותף.

     

93. כפי שכבר ציינתי לעיל, הנתבע צירף קבלות ודפי חשבון לעניין תשלומים שהועברו מחשבון הבנק שלו עבור ההתנהלות של הצדדים והכל ביחס לנכס המשותף. הנתבע אף ביצע עבודות שיפוץ בנכס לאורך השנים וכך התייתר הצורך של הצדדים לשלם לבעלי מקצוע. נראה כי כל אחד מהצדדים נטל חלק ברכישת הנכס, באחזקתו של הנכס, בהוצאות הקשורות לנכס ולא ניתן להתעלם מכך. הדבר מלמד על כך שכל אחד מהצדדים ראה עצמו כבעל הנכס.

     

94. כאמור, אין מחלוקת כי הצדדים העבירו כספים אשר קיבלו מכוח הזכויות הסוציאליות שלהם והכל לשם הקטנת סכום המשכנתא שרבצה על הנכס.

     

95. כפי שנאמר, נראה כי היה שיתוף בין הצדדים ביחס להוצאות הקשורות בנכס; הנתבע היה מעביר לתובעת סכומי כסף מזומן, בסך של 3,000 ₪ מדי חודש (לפחות בשנתיים האחרונות) מההכנסות שהיו לו מעסק שבבעלותו בין היתר בגין העובדה שהמשכנתא בגין הנכס שולמה מחשבון הבנק הפרטי של התובעת.

     

96. אף שלא ניתן לגלות את המתרחש בחדרי חדרים בין בני זוג, מעיון בנספחים אשר הוגשו של ידי הצדדים, מטענותיהם ועדויותיהם מתהווה מסקנה כי הם בחרו לרכוש נכס משותף וכל אחד מהצדדים נשא באופן כזה או אחר בעלויות אחזקת הבית והמחיה השוטפות.

     

97. מכלול האינדיקציות בתיק זה מביאות לכלל מסקנה שהזכויות בנכס שייכות, בהתאם לאופן רישומן, לשני הצדדים באופן שווה. לא רק שהנכס רשום במרשם על שם שניהם, אלא הוכח ממעשי הצדדים והתנהלותם הכלכלית כי ביחס לנכס הייתה לצדדים כוונת שיתוף.

     

98. משכך, בהסתמך על כלל המצוי בתיק, אורך חיי הזוגיות של הצדדים, רישום הזכויות של שם הצדדים ותרומתו של כל אחד ביחס לנכס, מצאתי כי הנכס שייך לצדדים באופן שווה, בהתאם לרישומו.

     

99. לסיכום, ביחס לסעדים המבוקשים בתביעות אלו, נקבע להלן:

     

    • ניתן סעד הצהרתי לפיו היו ידועים בציבור משנת 1998 עד שנת 2020.

       

    • הזכויות בנכס המצוי ברחוב מ' (להלן: "הנכס") לרבות המיטלטלין המצויים בנכס זה, שייכות לצדדים באופן שווה. ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בנכס, באופן שהנכס יימכר על ידי הצדדים ו/או מי מטעמם ואת התמורה יחלקו הצדדים בחלוקה שווה ביניהם. ככל ולא יעלה ביד הצדדים למכור את הנכס בעצמם בתוך 6 חודשים, ימונו באי כוחם ככונסי נכסים למכירתו. למען הסר ספק, לכל אחד מהצדדים נתונה זכות ראשונים לרכוש את חלקו של האחר בנכס.

       

    • הסעד ההצהרתי המבוקש לפיו בין הצדדים התקיים שיתוף כללי נדחה, וכך גם הסעד ההצהרתי המבוקש לפיו הזכויות הסוציאליות והכספיות (הכוללות חשבונות בנק, פיקדונות וחסכונות) של הצדדים משותפות לצדדים – נדחה. כמו כן, הסעד ההצהרתי המבוקש לפיו הרכבים משותפים – נדחה. משכך אף אינני נדרש לסעד לפיו יש להורות על פירוק השיתוף בזכויות הכספיות והסוציאליות של הנתבעת.

       

100. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני רואה לנכון לפסוק הוצאות לצדדים וכל צד יישא בהוצאותיו.

      

101. פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

      

102. תואיל המזכירות להמציא פסק הדין לצדדים ולסגור את התיקים.

      

      

     ניתן היום, כ"ו כסלו תשפ"ו, 16 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.