פס"ד בתביעת מזונות ומדור קטינים

להלן אכריע בתביעה למזונותיהם ומדורם של הקטינים שבכותרת.

במסגרת זו אתייחס לדרך הראויה שבה להבנתי יש לפסוק את מזונותיו של קטין המקבל קצבת נכות גובהה ולאופן שבו צריך לפסוק את מזונותיו של קטין המתנכר לאחד מהוריו.

פסק דין זה ניתן במקביל לפסק דין בשתי תובענות רכושיות הדדיות שהגישו הצדדים, לפירוק שיתוף ואיזון משאבים (תלה"מ 55839-01-22 ותלה"מ 50227-01-22) וכן בתובענה כספית לדמי שימוש ראויים בנכס (תלה"מ 76534-01-25).

אציין בהקשר זה, כי בהתאם להחלטתי מיום 27.4.2025, מתן פסקי הדין בהליכים הרכושיים ובתביעת זו הושהה על מנת שהללו יינתנו בד בבד עם מתן פסק הדין בתביעה לדמי שימוש ראיים, על מנת שפסקי הדין לא יסתרו אלה את אלה ולצורך יעילות משפטית ודיונית.

רקע כללי רלוונטי:

1. התובעת והנתבע נישאו זה לזה כדמו"י ביום 14.1.2008, כאשר התובעת הייתה גרושה ואם לילד בן 13 ואילו הנתבע היה רווק. מנישואי הצדדים נולדו להם שני ילדים משותפים, ש' (להלן: ש' או "הקטינה") ילידת 2008 ונ' (להלן: נ' או "הקטין") יליד 2010 (להלן: "הקטינים"), אשר אובחנו על הרצף האוטיסטי, כאשר לקטין נקבעו ע"י המוסד לביטוח לאומי 188% נכות והוא לומד בכיתת תקשורת והקטינה – בתפקוד גבוה יותר.

2. הצדדים מתגוררים בנפרד מאז 10.12.2021, והתובעת מתגוררת עד לעת הזאת, עם הקטינים, בבית המשותף. אחרי עזיבתו של הנתבע את הבית, הוא התגורר זמן מה בבית אימו, ולאחר מכן שכר דירה באופן עצמאי.

    

3. התובעת עתרה בתביעתה לחייב את הנתבע בתשלום מזונות אישה בסך כולל של 11,700 ₪ לחודש, ומזונות הקטינים בסך של 4,000 ₪ עבור כל אחד מהם, וזאת בתוספת לתשלום מלוא הוצאותיהם הרפואיות ומלוא הוצאות החינוך של הקטינים ובתוספת דמי טיפול על סך 1,000 ₪.

    

4. ביום 1.3.2022 נפסקו דמי מזונות זמניים בסך 3,200 ₪ לחודש לשני הקטינים (כשסכום זה כולל גם את רכיב אחזקת המדור ובתוספת מחצית הוצאות חינוך ומחצית הוצאות רפואה חריגות, ככל שיחרגו מגובה קצבת הנכות שמשולמת לידי התובעת) ודחיתי בקשת התובעת לפסוק לה מזונות אישה.

    

5. בהחלטתי בעניין מזונות הקטינים התחשבתי הן בקצבת הנכות שמשולמת כאמור לידי התובעת, הן בתיעוד הדל יחסית שהציגה התובעת ביחס לצרכי הקטינים, שלא לימד כי צרכיהם של הקטינים גבוהים מהשיעורים שנקבעו כחזקה בדבר צרכיו המינימליים של קטין ובעובדה כי על הבית לא רובצת משכנתא. בעניין העתירה לפסיקת מזונות אישה סברתי כי משעל פניו אין לתובעת כל מניעה לצאת ולהשתכר ואף לנוכח פירודם של הצדדים, כשטרם התברר מה חלקה של התובעת בו ומה השלכותיו על סוגיית דמי מזונות אישה, אין לפסוק מזונות אישה כסעד זמני, והוספתי שככל שיעלה הצורך, ידון הדבר במסגרת בירור התיק העיקרי.

    

6. על החלטה זו הוגשה בר"ע וביום 18.5.2022, קבע ביהמ"ש המחוזי (כב' השופטת גאולה לוין) כי מזונותיה הזמניים של התובעת (מזונות אישה) יעמדו על סך של 5,000 ₪ בחודש. כך קבע ביהמ"ש המחוזי כי יש להוסיף למזונות הקטינים רכיב של אחזקת מדור בסך של 700 ₪ (350 ₪ לכל קטין).

    

7. לבסוף, סבר ביהמ"ש המחוזי כי באשר להוצאות הרפואיות והחינוכיות חריגות, אין מקום לחייב הנתבע בגין הוצאותיו החריגות של הקטין, נוכח קצבת הנכות המשולמת עבורו לידי התובעת (כאשר "יש להניח כי כספי הקצבה משמשים להוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות, ומכל מקום לכך הם נועדו") ובאשר לקטינה סבר ביהמ"ש המחוזי כי יש לחייב את הנתבע במלוא ההוצאות החינוכיות והרפואיות חריגות שלה, בשים לב לפערים בהכנסות הפנויות של הצדדים.

    

8. ביום 21.9.2022 חתמו הצדדים על הסכם גירושין בבית הדין הרבני והתגרשו ומכאן שמתייתר הצורך לדון בתובענה למזונות אישה.

    

9. עם זאת ובמאמר מוסגר, אציין כי במסגרת הסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פס"ד בבית הדין הרבני, נקבע כך:

    

   הבעל ימשיך לשלם לאשה סך של 5,000 ₪ לחודש במשך 24 חודשים כאשר הסך הנ"ל יקוזז מאיזון המשאבים.

    

   הבעל מתחייב לא להגיש במשך 24 חודשים מהיום תביעה לדמי שימוש ראויים כנגד האשה ואין בהתחייבותו כדי למנוע מביהמ"ש מלהורות על פירוק שיתוף בבית המשותף.

    

   קרי, בהתאם להסכמות הצדדים, הכנסותיה של התובעת מתשלומים עיתיים שהועברו לה מידי חודש ע"י הנתבע (עד לחודש 10.2024) עמדו על סך של 5,000 ₪ וזאת בנוסף למגורים בבית המשותף, ללא תשלום דמי שימוש ראויים.

    

10. בתובענה שבפניי התקיימה ישיבת קדם משפט אחת, ביום 9.11.2022, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה ביחס לתשלום הוצאות החוגים של הקטינה, כך ש- 80% מהוצאות החוגים ישולמו ע"י הנתבע ו – 20% ישולמו ע"י התובעת. לבקשת הצדדים, ניתן תוקף של החלטה להסכמה זו.

     

11. בשים לב למחלוקות בענייני הרכוש, הן בהתייחס לפערי ההכנסות והן בהתייחס לאופן חלוקת הזכויות, אשר משליכות באופן ישיר על גובה מזונות הקטינים, הוריתי כי כלל ההליכים ייקבעו לשמיעת ראיות במאוחד, לאחר שתונח בפני בית המשפט חוות דעת האקטואר, הכוללת מידע בעניין הפרשי ההשתכרות הנטענים וכלל המידע המתייחס לתובענות הרכושיות.

     

12. ביום 25.4.2023 הוגשה חוות דעת האקטואר (בתלה"מ 55839-01-22) ובהחלטה מיום 18.5.2025 נקבע קדם משפט נוסף ביחס לכלל ההליכים ליום 21.9.2023 (אולם דיון זה התמקד בענייני הקטינים, ובמחלוקת העצימה בעניינם ומשכך ישיבת קדם המשפט בתיקים הרכושיים התקיימה למעשה ביום 17.1.2024 ובה ניתנו הוראות לצורך בירור ההליך ונקבע מועד לשמיעת הוכחות ליום 16.5.2024.

     

13. התובעת הגישה סיכומיה ביום 15.10.2024 והנתבע הגיש סיכומיו ביום 24.11.2024.

14. ביום 21.11.2024 הגיש הנתבע בקשה לצירוף מסמכים (בקשה מס' 13), במסגרתה ביקש לצרף מסמך שימוע לפיטורין שקיבל, וביום 4.12.2024 דחיתי בקשה זו.

     

15. בשעה שבשלה העת ליתן פסקי דין בהליכים הרכושיים (לרבות בתביעתו הנוספת של הנתבע, לדמי שימוש ראויים, שבה נשמעו ראיות וסיכומים בע"פ ביום 7.7.2025) בשלה העת ליתן פס"ד גם בתביעת המזונות.

     

    חלוקת זמני השהות:

     

16. ביום 2.8.2024 הוכרעה תביעת הנתבע לקביעת זמני שהות (תלה"מ 50232-01-22) ובמסגרתה הוריתי כדלהלן:

     

    בעניינו של הקטין, נקבעו זמני שהות במתכונת של שתי לינות בשבוע (בימים ב' וה' בשבוע) ובכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד יום ראשון, כאשר איסוף והשבת הקטין מתבצעת דרך המסגרת החינוכית (קרי בחלוקה של 6/8 מתוך 14).

     

    בעניינה של הקטינה, לנוכח גילה והתנגדותה הנחרצת לקיום מפגשים עם אביה, סברתי כי לא ניתן לקבוע כי עסקינן ב"ניכור הורי" של התובעת, כפי עתירת הנתבע, וכך גם ו"לנוכח גילה של הקטינה אף לא קיים כל היגיון, ולא תצמח כל תועלת, במתן הוראה לקיום זמני השהות בניגוד לרצונה ואני סבור כי יש לקיימם, ככל הניתן, בשיתוף פעולה עמה ותוך כדי שיח שוטף של שני הוריה וגורמי הטיפול עמה, זאת על מנת שלא לגרום לנסיגה נוספת בקשר שלה עם אביה".

     

    עם זאת, הוריתי לצדדים להמשיך ולקיים אחר כל ההוראות הטיפוליות, שנועדו גם לצורך שיקום וחידוש הקשר בין הקטינה לאביה.

     

17. במסגרת התביעה לזמני שהות דווח כי הלכה למעשה, בין האב לקטינה לא מתקיימים זמני שהות, עקב סירובה של הקטינה ואף ההליך הטיפולי עליו הוריתי במסגרת פסק הדין הופסק, על פי דרישתה של הקטינה.

     

18. לאחר שניתן פסק הדין בתביעת האב לזמני שהות, ביום 28.11.2024, הוגש דיווח על ידי הפסיכולוגית הקלינית שמונתה ע"י ביהמ"ש (ד"ר ליזה שמעי) שבו תיארה את מאמציו הכנים של האב לחידוש הקשר ולשיקום הקשר עם הקטינה ובסופו המליצה להטיל סנקציות על ההורה שלא יקיים אחר חובתו ההורית.

     

    מפאת חשיבות הדברים לענייננו, אביא עיקריהם כדלהלן:

     

    "ש' - בת 16, נערה נבונה, נאה, וורבלית, דעתנית ורהוטה - הציגה התנהגויות של דחיה וניכור חד כלפי אביה. היא לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, גם לא לפשוטות ו"סתמיות". היא חסרת סבלנות לכל דבר שאומר. באופן עקבי ומופגן ש' מנהלת את השיח במפגש באופן שמתעלם מנוכחותו של האב בחדר ומשוחחת רק עם המטפלת. נראה שש' לא ערה לתוקפנות ולדחייה הקשה שבהתנהגותה ולהשפעות שהן מייצרות...

     

    ... במפגשים שהתקיימו אצל המטפלת, האב הציג אורך רוח רב וניסיונות חוזרים ומגוונים לייצר תקשורת וחיבור באופן סבלני, אוהב, ותוך איפוק רב ועל אף הדחייה הקשה שתקיימה במפגש...

     

    ... ככלל, ניתן לומר שהתנהלותה של ש', כפי שבאה לידי ביטוי במפגשים הטיפוליים תואמת למאפייניו של ניכור הורי על רקע תהליך גירושין בעל עצימות סכסוך גבוהה... ש' מציגה מנגנונים אלו באופן רציף, עקבי ונוקשה, לאורך כלל הטיפולים ותהליך חידוש הקשר... כך או כך, יש כאן לטעמי אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת- להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים... כך נוצרו תבנית ומנגנון שכיום יש קושי אמיתי לשנות או לוותר עליו...

     

    מתוך המפגשים עולה שש' ניתקה כל קשר ותקשורת עם המשפחה המורחבת מצד האב. עם הסבתא אליה הייתה קרובה בילדותה, ולדמויות נוספות מהמשפחה, לדבריה, ללא סיבה הקשורה להתנהגותם - חוץ מהיותם בני משפחה של האב.

     

    התרשמותי מהאם... הזדהות האם עם ש', ועמדותיה שלה ביחס לא' (האב. א.מ.) עומדים בינה ובין פעולות המבוססות על כוונה אמיתית להוביל תנועה לשינוי וחיבור. ולראיה, גם הניסיון לקדם חיבור עם הסבתא, לא מתקדם... העשייה ההורית נראית כעשייה על מנת לצאת ידי חובה ולא על מנת להוביל שינוי ממשי ואמיתי.

     

    התרשמותי מהאב הינה שהינו מסור כולו לנושא, כאוב, חרד, מוצף, חווה דחייה ותסכול של שנים. מדובר באב פעיל (לאח נ'), מעורב, אכפתי, המעוניין ויכול לקיים קשר תקין ומיטיב עם ילדיו... א' כמה לחידוש הקשר עם ש', אשר התנהגותה כלפיו מנוכרת ומוכן היה לעשות כל שינחו אותו לאורך השנים, וגם במהלך המפגשים שלנו- על מנת לקדם את הנושא...

     

    ... לאור ההיסטוריה הארוכה, של ניסיונות לחידוש הקשר וליצירת קשר ותקשורת מיטיבים, שלא זכו להתקדמות משמעותית, לאור ההכחשה וההשלכה של האחריות ההורית והמשמעות של פעולות הדחייה והסרבנות, ולאור כך שלעיתים נראה ששיתוף הפעולה הינו לכאורה בלבד, אמליץ לשקול הפעלת סנקציות משמעותיות על מי מההורים שלא יפעל באופן מלא ושלם לטובת הנעת התהליך קדימה".

     

    הכנסות הצדדים, שכרם הפנוי בפועל ושכרם הפוטנציאלי:

     

19. התובעת צירפה לתצהירה 11 תלושי שכר, לתקופה שבין 4/2023 עד 2/2024, מהם עולה, כי שכרה הממוצע עמד על סך 5,980 ₪ נטו (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה). בנוסף, שולמו לתובעת בשנת 2024 דמי אבטלה בסך של 8,636 ₪ בעבור חודשים מאי-יוני 2024.

    לכך יש לצרף תשלום עיתי בסך 5,000 ₪ לחודש ששולם לתובעת מכוח הסכמות הצדדים שניתן להן תוקף של פס"ד בבית הדין הרבני וזאת עד לחודש 10.2024 (ראו לעיל).

     

20. כמו כן, התובעת מקבלת לידיה את קצבת הילדים בסך 269 ₪ לחודש וכאמור לעיל, גם קצבת הנכות בעבור הקטין נ', בסך של 6,542 ₪ לחודש מועברת, עד כה, במלואה לאם.

     

21. אציין בעניין זה עיון בתדפיס חשבון הבנק של התובעת (נספח 6 לתצהיר התובעת) מלמד, כי לתובעת סכומי כסף בלתי מבוטלים, כשהיא חוסכת כספים רבים ואף מצויה ביתרת זכות של למעלה מ- 20,000 ₪ בחשבון העו"ש.

     

22. כך גם לא נעלמה מעיני העובדה, כי חרף טענתה של התובעת לחוסר יכולת כלכלית, היא מיוצגת באופן פרטי, על ידי משרד עורכי דין מהמובילים בתחומו בדרום, באופן המלמד אף הוא על יכולת כלכלית שונה מכפי שמוצג על ידה [ראו בעניין זה קביעות רבות ומגוונות של בתי המשפט, לדוגמא: פש"ר (מחוזי חי') 53076-10-22 יוסף הוואש נ' עו"ד נפתלי נשר (מאגרים משפטיים, 5.3.2023), שם נקבע בהקשר של יכולת לשלם אגרת ביהמ"ש (תוך הפנייה להחלטת רשם בית המשפט העליון, כב' השופט רון גולדשטיין ב-בר"מ 7760/19 מטרונה גליצנקו נ' שר הפנים (5.12.19)) כי: "העובדה שהמבקש מיוצג ע"י עורך דין פרטי מבלי להסביר את מימון הייצוג, סותרת את הטענה בדבר היעדר יכולת כלכלית"].

23. לנוכח האמור והגם שהתובעת אינה עובדת, בהתחשב בתלושי השכר שצורפו על ידה (כאשר לא עלה בידיה להוכיח כי אינה מסוגלת לעבוד ולהשתכר כלל), בשים לב לכך כי במועד שמיעת הראיות קיבלה התובעת מהנתבע סך נוסף של 5,000 ₪ לחודש (גם בעת שלא עבדה), אני מעמיד את שכרה הפוטנציאלי, על דרך האומדנא, על סך של 8,000 ₪, בתוספת קצבת ילדים בסך 269 ₪ לחודש המשולמת לה.

     

    הנתבע צירף לתצהירו 12 תלושי שכר, לתקופה שבין 8/2023 עד 7/2024, מהם עולה, כי שכרו הממוצע עמד באותה עת על סך של 32,223 ₪ נטו לחודש. עם זאת [בעת שהנתבע פוטר מעבודתו ונאלץ למצוא מקום תעסוקה אחר, ובשים לב לגילו (50)], ובשעה שהתובע נחקר באשר לשכרו ואין מחלוקת כי הצהיר לאורך כל ההליך ששכרו הממוצע עומד, לכל הפחות, על סך של 25,000 ₪ נטו לחודש, מצאתי להעמיד את שכרו הפוטנציאלי של הנתבע על הסך שנקבע בחוות דעת האקטואר שהוגשה לתיק הקשור, קרי על סך של 25,241 ₪ לחודש (זאת גם בשעה שהתשלום בסך 5,000 ₪ לתובעת הסתיים בחודש 10.2024, בכך למעשה אני מאזן קמעא בין הצורך להיצמד לנתונים בזמן שמיעת העדויות לבין ההתרחשויות שלאחר מכן, שאינן מצויות במחלוקת).

     

    צורכי הקטינים:

     

24. לעניין הוצאות הקטין, עיון בדפי פירוט האשראי שצורפו (נספח 7 לתצהיר התובעת) מלמד, כי חרף טענותיה, התובעת לא שילמה הוצאות רפואיות כלשהן בעבור הקטין, למעט תשלום כללי לקופת חולים בסך 306 ₪, שהינו ככל הנראה בעבור דמי ביטוח חודשיים ו/או בעבור ביטוח משלים של קופת החולים.

     

25. התובעת צירפה לתצהירה אסמכתאות בעניין הוצאות אחזקת מדור, מהן עולה שהיא נושאת בתשלום סך 2,265 ₪ לחודש (בעבור ארנונה – 875 ₪; חשמל – 450 ₪; מים – 180 ₪; כבלים – 440 ₪; טלפונים ניידים – 120 ₪; ביטוח דירה – 200 ₪). בנוסף, התובעת נושאת בהוצאות רכב בסך של 4,043 ₪ בשנה (בעבור ביטוח חובה – 1,031 ₪; ביטוח מקיף -2,600 ₪; טסט- 28 ש"ח ואיתוראן בסך 384 ₪).

     

26. אציין כי לעת הזאת, התובעת מתגוררת בבית המשותף, אינה משלמת משכנתא או דמי שימוש (עם זאת, סביר להניח שיהיה עליה לשלם הוצאות מדור, בדומה לנתבע, כפי שיפורט להלן).

     

27. כך חשוב להגדיש כי בנה של התובעת מנישואיה הקודמים מתגורר ביחידת הדיור ללא כל תשלום ויש לקחת זאת בחשבון לעניין חלקם היחסי של הקטינים בדמי המדור ואחזקת המדור.

     

28. הנתבע צירף לתצהירו אסמכתאות, מהן עולה כי הוא נושא בתשלום הוצאות שכירות וועד בית בסך 5,150 ₪ וכן הוצאות אחזקת מדור בסך של 1,932 ₪ לחודש (חשמל – 650 ₪; מים – 68 ₪; ארנונה – 850 ₪; פרטנר תקשורת – 297 ₪; תמי 4 – 67 ₪) וזאת בנוסף לתשלום בסך 127 ₪ עבור קופת חולים; כמו כן, טען הנתבע, כי הוא נושא בהוצאות כלכלה והוצאות בילויים עם הקטין בסך 4,020 ₪; הוצאות ריהוט, אשר לצורך רכישתו נטל הלוואה בסך 60,000 ₪ שההחזר החודשי בגינה עומד על סך של 476 ₪ לחודש; והוצאות חינוכיות בעבור הקטינה בסך של 581 ₪ כך שהוצאותיו, לרבות מדור, הוצאות אחזקתו, כלכלה והוצאות נוספות מסתכמות לדבריו בסכום כולל של 12,286 ₪.

     

29. הנתבע הדגיש, כי כלל הסכומים האמורים, אינם כוללים הוצאות ששילם ועדיין משלם בעבור טיפולים, הוצאות אישיות, רופאים ובתי מרקחת.

     

    הנתבע הוסיף, כי שילם לתובעת במהלך ההליך סך של 274,601 ₪, מתוכם 90,300 ₪ בשנת 2024, כאשר סכום זה אינו כולל את הוצאות החינוך המשולמות בעבור הקטינה.

     

    עוד הוסיף הנתבע, כי הקטין מצוי במחיצתו 40% מהזמן (ביחס של 8/6 מתוך 14) כולל סופי שבוע ארוכים ובמחצית חגי ישראל. כמו כן, הוא מצוי במסגרת החינוכית במשך יום שלם, לרבות ימי שישי, הוא מקבל ארוחת צהריים ויש לו הסעות הלוך ושוב באופן קבוע.

     

    תמצית עדויות הצדדים:

     

30. בדיון ההוכחות מיום 16.5.2024 העידה התובעת כי בהכשרתה היא מנהלת חשבונות סוג 1 ו – 2 וכי ניסתה לעבוד תקופות מסוימות, אך לאחר שהקטינים נולדו ולנוכח בעיות שונות מהם סבלו הקטינים, היא נאלצה להפסיק לעבוד, לדבריה בין היתר, בגלל שהנתבע לא היה בבית (עמ' 16 ש' 18-36; עמ' 17 ש' 1-13). בהמשך חקירתה הוסיפה, כי תמיד טיפלה בקטינים באופן בלעדי וכי הנתבע מעולם לא הוציא את הילדים מהמסגרות (עמ' 17 ש' 6-9; עמ' 22 ש' 15-16).

     

31. התובעת אישרה כי היא אמורה לקבל כספים כחלק מאיזון המשאבים עבור תקופת החיים המשותפת של הצדדים, אך טענה, כי ביטלה את עצמה מאחר וטיפלה בילדים (עמ' 22 ש' 17-25).

32. לימים, לאחר מועד הקרע, שבה התובעת לעבוד למשך תקופה של כ- 13 חודשים, בהם עבדה דרך חברת כוח אדם ובהמשך לאחר 9 חודשי עבודה הועברה לחברת כוח אדם נוספת, אך לדבריה, סבלה מכאבים בשל בעיות בעמוד שדרה צווארי ומותני ובהמשך בשל החמרת מצב הפיברומיאלגיה והתקפי חרדה קשים, נוכח הסטרס בו היא מצויה, לדבריה, כתוצאה מההליך ומהמצוקה אליה נקלעה הקטינה ולכן נאלצה להפסיק לעבוד וכיום אינה עובדת (עמ' 17 ש' 28-36; עמ' 18 ש' 1-8).

     

33. התובעת הודתה כי לא הלכה לרופא תעסוקתי וכשנשאלה מדוע אינה ממצה את זכויותיה לקבלת קצבה בביטוח הלאומי, השיבה כי לא ידעה אלו זכויות מגיעות לה (עמ' 19 ש' 24-33).

     

34. הנתבע ציין בעדותו שצירף מסמכים שונים שיש בהם כדי להעיד על כך שהתובעת משקרת ומציגה בפני בית המשפט מצג שווא, כאילו לכאורה הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה מאוד, בעוד שבפועל הם חיו ברמת חיים סבירה (עמ' 27 ש' 28-30).

     

35. הנתבע הדגיש, כי הקטין מקבל קצבת נכות גבוהה, בעוד שבפועל הוא מתפקד, מתאמן בחדר כושר ומרים משקולות והתובעת נוטלת את קצבת הנכות המשולמת עבורו ומשלשלת אותה לכיסה (עמ' 28 ש' 1-6).

     

36. הנתבע הוסיף, כי בניגוד לטענות התובעת, הרי שהטיפול בקטין היה מוטל עליו בלבד וכי היה ועודנו אב מעורב, אשר לקח חלק פעיל בגידול הילדים, גם בתקופת החיים המשותפת (עמ' 29 ש' 16-24).

     

    תמצית טענות הצדדים בסיכומיהם:

     

37. טענות התובעת:

     

    1. הנתבע הינו עובד בכיר בחברת "X" ומשתכר למעלה מ – 57,000 ₪ ברוטו לחודש ועפ"י תלושי השכר שצירף לחודשים 8/2023 עד 7/2024, הרי ששכרו הממוצע נטו עומד ע"ס 29,000 ₪ נטו; משתלמים לו בונוסים שמנים (ולראיה, הנתבע צירף את תלוש שכרו לחודש 3/2024, המלמד שקיבל מענק בסך 50,000 ₪, כך שבאותו חודש שכרו ברוטו עמד ע"ס 102,070 ₪ ושכרו נטו ע"ס 53,080. בנוסף לכך, יש לנתבע רכב צמוד, אשר בגינו משולמות כלל הוצאותיו.

        

    2. לעומת הנתבע, לתובעת אין כיום הכנסה כלל (מלבד דמי אבטלה ובעתיד ייתכן שתקבל קצבת נכות כללית) ולנוכח מצבה הרפואי המורכב, הרי שאין בידה כל פוטנציאל השתכרות עתידי.

        

    3. התובעת לא עבדה מחוץ לבית מאז נולדו הילדים ובמהלך הנישואין היא השקיעה את כל מרצה ופועלה עבור הבית והילדים ובכך התאפשר לנתבע לעשות חיל בעבודתו ולהתקדם בתפקידיו ולהשיא את שכרו (אציין בהקשר זה כי במסגרת התובענה הרכושית, נפסקו לתובעת סכומי כסף משמעותיים בגין הפרשי כושר השתכרות).

        

    4. לנוכח העובדה, כי לתובעת אין הכנסות ו/או פוטנציאל הכנסה עתידי וכן בהתחשב בזמני השהות המצומצמים עם הקטינה, הרי שבע"מ 919/15 לא חל והנתבע מחויב לשאת במלוא צרכי הקטינים.

        

    5. לטענת התובעת, הקטינה סבלה עם לידתה מבעיות רפואיות שונות ורק בגיל 3 נכנסה למסגרת של גן ולמרות שאובחנה על הרצף האוטיסטי, התובעת דאגה שתקבל את הטיפולים הנדרשים והשקיעה שעות ארוכות בקידום ושיפור תפקודה ומשכך היא לומדת בכיתת רפואה.

        

    6. התובעת הוסיפה, כי גם הקטין סבל עם לידתו מבעיות רפואיות לא פשוטות וגם הוא אובחן על הרצף האוטיסטי בדרגת חומרה קשה ונקבעה בעניינו נכות ע"י המוסד לביטוח לאומי בשיעור 188%, בהיותו תלוי לחלוטין בזולת והוא לומד בכיתת תקשורת.

        

    7. בעניין צרכי הקטינים טענה התובעת, כי הללו עומדים על סך של 5,000 ₪, בעבור על אחד מהקטינים (כשהללו כוללים חלקו היחסי של כל אחד מהם בדמי שכירות או משכנתא בסך 1,000 ₪, סך 600 ₪ בעבור חלקו היחסי של כל אחד מהקטינים בגין הוצאות אחזקת מדור ויתרת הסכום בסך 3,400 ₪ הינו בגין כלכלה; ביגוד והנעלה; הוצאות רפואיות; תשלומים למוסדות חינוך וצרכי לימוד; אחזקת רכב; הוצאות תרבות, בילויים, נופש, ספרים, משחקים, מתנות לאירועים ולימי הולדת, מספרה, טלפונים סלולריים ודמי כיס וכן הוצאות בלתי צפויות, חידוש ריהוט וציוד).

        

    8. התובעת הפנתה לטענותיו של הנתבע ביחס לסכומים שעליו להוציא בעבור הוצאות הכלכלה של הקטינים וטענה, כי נוכח העובדה כי זמני השהות של הקטינים עימה רחבים יותר, הרי שניתן ללמוד שהוצאותיה ברכיב זה גבוהות יותר.

        

    9. התובעת הוסיפה, כי הקטין זקוק להשגחה מתמדת 24/7 והלכה למעשה היא מקדישה רבות מזמנה ומרצה לטיפול בו, לרבות בסיוע ותיווך הדרישות הלימודיות ומשכך היא זכאית לדמי טיפול (לרבות עלות בייביסיטר, שכן לא ניתן להשאירו לבד) בסך 1,000 ₪ לחודש.

        

    10. התובעת הדגישה, כי בידי הנתבע הכנסה פנויה, בסך העולה על 20,000 ₪ נטו לחודש, כך שהוא יכול ומסוגל לשאת במזונות הקטינים.

         

    11. עוד הוסיפה התובעת, כי בהתאם להלכה הפסוקה, גמלת הנכות המשולמת לקטין נועדה לצרכים ייעודיים מתוקף נכותו ולא לסיפוק צרכי הקיום של הקטין, כדוגמת מדור, אחזקת מדור, כלכלה, ביגוד והנעלה, חינוך וכיו"ב.

         

    12. ביחס להוצאות החינוכיות והרפואיות של הקטינים, עתרה התובעת לחייב את הנתבע בתשלום מלוא הוצאותיה החינוכיות והרפואיות של הקטינה, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.5.2022 (ראו הפנייה לעיל).

         

    13. בעניינו של הקטין, עתרה התובעת לקבוע, כי כספי גמלת נכותו ישמשו תחילה למימון טיפולים רפואיים להם יזדקק ולמימון הוצאותיו החינוכיות המיוחדות להן הוא נצרך וככל שלא יהא בקצבת הנכות בכדי לכסות את הוצאותיו הרפואיות והחינוכיות, הרי שיש לקבוע כי הנתבע יישא במלוא יתרת הוצאותיו.

         

38. טענות הנתבע:

     

    1. התובעת עתרה לחייב הנתבע בתשלום מזונות אישה בסך 11,700 ₪ ולתשלום דמי מזונות בסך 4,000 ₪ בעבור כל אחד מהקטינים, כך שסך תביעתה עומד על 19,700 ₪ לחודש, בעוד היא מתגוררת בדירה ללא משכנתא ובעניינו של הקטין משולמת לידיה קצבת נכות בסך 6,542 ₪.

        

    2. מאז שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (המובאת לעיל) חלו שינויים רבים ובהם מרדנותה של הקטינה, אשר למרות הטיפול לחידוש הקשר של הנתבע עמה, היא עומדת בסרבנותה ומתנגדת לחידוש הקשר וכל מטפלת אומרת כי קיים ניכור הורי קשה שגורם לקטינה להמשיך בהתנגדותה להיות בקשר עם אביה.

        

    3. הנתבע טען, כי לאור התדרדרות במצבו הנפשי, הוא לא תפקד בעבודה עד שלאחרונה החליטו לפטרו. הנתבע מצוי בטיפול פסיכולוגי, כדי לעזור לו לחזור לתפקד כפי שהיה בעבר, אך סביר להניח כי לא יוכל למצוא עבודה באותה רמת שכר שקיבל בעבר, הן בשל מצבו הנפשי והן בשל גילו - מעל 50.

        

    4. הנתבע הפנה לחוות דעת שהוגשו במסגרת ההליך הקשור וכן לחקירת המומחית שם, הגב' נעמה כהן שובל, שהעידה כי התנהגותה של הקטינה אינה מותאמת ומאפיינת התנהגות של ילד מנוכר. חרף האמור בעדות המומחית, הורה בית המשפט על הליך טיפולי, אשר החל אצל הפסיכולוגית ד"ר ליזה שמעי וביום 11.8.2024 שלחה הפסיכולוגית הודעה לבית המשפט, לפיה הקטינה לא פגשה את הנתבע מאז המפגש מיום 8.7.2024, במסגרתו חוותה הקטינה שוב קושי במפגש משותף והודיעה כי לא תשתף פעולה יותר עם המפגשים הללו.

        

    5. בנסיבות אלה ולנוכח מרדנותה של הקטינה בת ה - 16, עתר הנתבע בסיכומיו לשלול את מזונותיה, או לכל הפחות, להעמידם על סכום סמלי.

        

    6. הנתבע הוסיף וטען, כי גם על הקשר בינו לבין הקטין, היה עליו להילחם וכי בעת הזאת מתקיימים זמני השהות עם הקטין באופן סדיר ועקבי, כך שהקטין מצוי במחיצתו כמעט במחצית מהזמן, והוא נושא בהוצאותיו באופן ישיר וכי מעבר לזמני שהות מורחבים וכמעט שווים, הקטין מצוי על הרצף ומקבל קצבת נכות בסך 6,542 ₪ לחודש, שהתובעת משלשלת לכיסה.

        

    7. הנתבע הוסיף, כי התובעת טענה בסעיף 38 לסיכומיה, כי הקצבה נועדה על מנת להשגיח על הקטין נ' וכי מאחר והקטין מצוי אצלו כמעט מחצית מהזמן, הרי שהוא אמור לקבל מחצית מהקצבה.

        

    8. הנתבע הדגיש, כי אין לקטין מגבלה גופנית וכי הוא לומד בבית ספר, הולך לחדר כושר עם אביו ואף למד נגינה, אך בשל ביטול חיוב הנתבע בתשלום מחצית הוצאה זו, החליטה התובעת להפסיק את לימודי הפסנתר שלו.

        

    9. לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה כי היא מוציאה סך של 6,542 ₪ בעבור הוצאותיו הרפואיות של הקטין, שכן בפועל אין לו הוצאות רפואיות. הנתבע אף הפנה לפסיקה לפיה גמלת נכות היא גמלה אישית ייעודית הניתנת לזכאי בשל נכותו ומטרתה לסייע בידו לשאת בעלות הוצאות רפואיות להן נזקק וככל שמכלול צרכיו של הקטין מכוסים ע"י הקצבה, אזי הנתבע לא יחויב בתשלום סכומים נוספים וככל שהגמלה אינה מספקת לכיסוי צרכי הקטין, אזי הנתבע יחויב בחלק היחסי מהסכום העודף.

        

    10. הנתבע הוסיף, כי התובעת ציינה בסעיף 31 לסיכומיה, כי הוצאותיו הרפואיות של הקטין עומדות ע"ס 300 ₪ בלבד, כך שברור כי יתרת הקצבה (העודפת על סכום זה) אינה משלמת את צרכיו המיוחדים של הקטין (שאינם בנמצא, כאמור).

         

    11. התובעת טענה, כי חלקם של כל אחד מהקטינים בדמי המדור עומד ע"ס סך 1,000 ₪ וזאת בשעה שאינה משלמת משכנתא או דמי שכירות וברי כי אינה יכולה לעתור לקבלת סכומים שאינה משלמת בפועל. כמו כן, התובעת טוענת כי הוצאות המזון עבור כל אחד מהקטינים עומדות על 1,000 ₪, בעוד שבתצהיר המשלים שצירפה הגישה תדפיס אשראי ממנו עולה כי ההוצאות החודשיות עומדות על ממוצע של בין 1,500 ל – 1,700 ₪ בעבור כל בני המשפחה וברי כי הקטין אינו יכול להוציא סכום זהה לזה שמוציאה הקטינה, שכן הקטין שוהה עם אביו 40% מהזמן ואוכל בבית אביו.

         

    12. התובעת טענה שהיא משלמת הוצאות רפואיות עבור הקטין. אולם, גם בחשבון הבנק וגם בתדפיסי האשראי שצורפו אין אינדיקציה להוצאות רפואיות כלשהן. בנוסף, התובעת טענה להוצאות ביגוד והנעלה בסך 800 ₪, אך עיון במסמכים שהגישה מלמד, כי התובעת ביצעה מס' קניות באופן רנדומלי וסך הקניות הכולל בוודאי אינו מגיע לכדי סך של 800 ₪ בחודש.

         

    13. התובעת מציינת כי הקטין זקוק להשגחה 24/7 ועתרה בעיין זה לחייב הנתבע בדמי טיפול, זאת בשעה שהקטין נמצא אצל אביו 40% מהזמן ואינו צריך השגחה או טיפול מיוחד ובוודאי שאינו צריך בייביסיטר בהיותו בן 14 וחצי.

         

    14. לאור האמור ולנוכח העובדה כי התובעת לא הוכיחה כי היא משתמשת בקצבה המשולמת לקטין לצורך תשלום טיפולים רפואיים עבורו, עתר התובע לקבוע, כי בשעה שהקטין מצוי אצלו בזמני שהות כמעט שווים, הרי שיש להעביר לידיו 40% מהקצבה, כדי שיחסוך אותה בעבור הקטין ו – 60% ייוותרו בידי התובעת וישמשו את הקטין עבור מזונותיו, לרבות הוצאותיו הרפואיות. יתרה מזאת, בעבור הקטין משולם לתובעת בכל תחילת שנה מענק בסך 1,100 ₪ וכן קצבת ילדים, כך שאין לחייב את הנתבע בתשלום מחציות.

         

    15. בעניין פערי ההשתכרות טען הנתבע, כי התובעת הפסיקה את עבודתה כאשר הילדים נולדו ולמרות שהם נכנסו למסגרות חינוכיות היא העדיפה להישאר בבית. לאחר גירושי הצדדים שבה התובעת לעבוד למשך מס' חודשים, אך מס' חודשים לפני הדיון בתביעה הרכושית התפטרה והציגה אישור רופא משפחה, לפיו היא סובלת מפיברומיאלגיה, אך לא צורף אישור רופא תעסוקתי או כל אישור בגין אובדן כושר עבודה. יתרה מזאת, התובעת לא ניסתה למצות את זכויותיה בביטוח הלאומי ולא דרשה קצבת נכות לעצמה.

         

    16. אמנם, משכורתו של הנתבע עמדה על סך של 25,000 ₪ נטו בממוצע, אך לצערו ובשל המצב הנפשי בו הוא שרוי, הוא לא הצליח למוד ביעדים שנקבעו לו בעבודה והוחלט לפטרו. אי לכך, לנוכח מצבו, התובעת אינה יכולה לטעון כעת לפערי שכר משמעותיים ונראה כי בשים לב לגילו, גם אם ימצא עבודה, לא תהיה זו עבודה בהכנסה דומה לזו שהייתה קודם לכן.

         

    17. התובעת לא הוכיחה שאינה מסוגלת לעבוד ונוכח תפקידה כחשבת שכר הרי שאין המדובר בעבודה פיזית ומתלושי שכר שהציגה, פוטנציאל השתכרותה עמד ע"ס 8,000 ₪ (למרות שהיא יכולה להשתכר אף יותר מכך).

         

    18. כמו כן ולנוכח גיל הקטינים, הרי שבהתאם להלכה הרווחת, על שני ההורים לזון אותם באופן שווה ומדין צדקה, כאשר חלוקת החיוב בין ההורים תקבע תוך בחינת פרמטרים שונים, לרבות יכולותיהם הכלכליות, יחס חלוקת זמני השהות ביניהם ונסיבות נוספות.

         

    19. יתרה מזאת, ברשות התובעת סכומי כסף רבים שחסכה והיא עתידה לקבל מחצית מהזכויות בבית הצדדים (כ- 1,600,000 ₪ על פי חוות דעת שמאי עדכנית מיום 4.6.2025) וכן זכויות נוספות (לעניין זה ראו פסק דין שיינתן במקביל בהליך הרכושי, שבו הוריתי על חיוב הנתבע ב- 200,000 ₪ בגין הפרשי כושר השתכרות ונכסי קריירה ובנוסף נדרש הנתבע להעביר לתובעת סך של 381,536 ₪ בגין כספים נזילים) וזאת בנוסף לסכומים שנדרש הנתבע להעביר לתובעת על פי חוות דעת האקטואר (במועד היגמלן של זכויותיו הסוציאליות והפנסיוניות).

         

    20. עוד הוסיף הנתבע, כי מאז שנאלץ לעזוב את הבית המשותף, הוא שוכר דירה בתמורה לתשלום דמי שכירות בסך 4,550 ₪, ועד בית בסך 600 ₪, וכן הוצאות נוספות בגין חשמל, מים ארנונה והוצאות נוספות בסך 2,523 ₪ בחודש, בעוד התובעת מתגוררת בבית הצדדים אף מבלי לשלם דמי שימוש ובשל נכותו של הקטין היא מקבלת הטבות והנחות שונות, כך שהיא מצליחה גם לחסוך כספים. בנוסף, הנתבע שילם ועדיין משלם בעבור טיפולים שונים, בין היתר, בגין הליך חידוש הקשר עם בתו הקטינה. כמו כן, בגין מצבו הנפשי הנתבע עובר טיפול פסיכולוגי ומקבל גם טיפול תרופתי פסיכיאטרי, אינו עובד ונוכח פיטוריו לא יוכל לעמוד בתשלום הסכומים אותם דורשת התובעת.

         

    21. לאור כל האמור, עתר הנתבע לדחות את תביעת התובעת למזונות ולהורות בעניין הקטינה, כי כל עוד היא מתנגדת לקשר עם אביה, הוא לא יחויב במזונותיה, או לחילופין לחייבו במזונות בסך 500 ₪ לחודש, עד שהקטינה תסכים לשוחח עימו. כמו כן, ככל שהקטינה תקיים עימו קשר רציף וסדיר, מסכים הנתבע לשלם מחצית מהוצאותיה החינוכיות והרפואיות, בניכוי מענק המשולם לה בכל תחילת שנה.

         

    22. בעניינו של הקטין ולנוכח חלוקת זמני השהות בין הצדדים, עתר הנתבע לקבוע כי אין לחייבו בתשלום מזונות לקטין וזאת גם בשים לב לקצבה המשולמת לו. כמו כן, עתר הנתבע להעביר אליו 40% מהקצבה המשולמת לקטין, על מנת שיחסוך אותה עבורו.

         

        דיון והכרעה:

         

        הדין החל ביחס למזונות קטינים

         

39. על פי סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו. הואיל והצדדים שניהם יהודים, חל בעניינם הדין העברי.

     

40. בהתייחס לילדים מעל גיל שש שנים (כבענייננו)– נפסק בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (מאגרים משפטיים, 19.7.2017), כי חיובם של ששני ההורים במזונות ילדיהם הינו מדין צדקה, בהתחשב בהשתכרותם וזמני השהות שלהם בפועל עם הקטינים, ובכפוף לנסיבותיו הספציפיות של המקרה [(השוו: בע"מ 817/18 פלוני נ' פלונית (מאגרים משפטיים, 31.1.2018].

     

41. בענייננו אין מחלוקת כי מתקיימים בין הנתבע לקטין זמני שהות שווים כמעט, אך יצוין כי נפסק שאין להחיל הלכה זו רק במקרים בהם מתקיימים זמני שהות שוויוניים (ראו: עמ"ש (ת"א) 33549-04-16 פלוני נ' פלונית (מאגרים משפטיים, 2.11.2017) וכי הלכה זו כפופה לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ומאז נפסקה ההלכה אף נקבע, לא פעם, כי "תרגומה" לנוסחאות חשבוניות - שהן בבחינת כלי עזר - איננו העיקר ואיננו מחויב המציאות [השוו: בע"מ 817/18 פלוני נ' פלונית (מאגרים משפטיים, 31.1.2018); עמ"ש 14612-10-16 (ת"א) פ' ב' נ' ע' פ' (מאגרים משפטיים, 20.12.2017) ועוד].

42. בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי אין עוד מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לצרכים שאינם הכרחיים, ויש לאמוד את הצרכים בכללותם.

     

43. במסגרת רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. (מאגרים משפטיים, 25.10.2018) נקבע שצרכיו של קטין המתגורר בשני בתים עולים על צרכיו של קטין המתגורר בבית אחד, נוכח הכפילויות הנדרשות לגבי חלק מן ההוצאות ועל כן הועמדו צרכיו של כל קטין על סך של 2,250 ₪ לחודש לכל הפחות. בעמ"ש (מרכז) 5121-05-20 י. ג נ' נ. ג (מאגים משפטיים, 26.10.2020) הובהר, כי סכומים אלו כוללים את חלקו של הקטין באחזקת מדור, להבדיל מחלקו בעלות מדור. פסיקה זו סויגה בעמ"ש (חיפה) 59345-11-22 א' נ' ב' (מאגרים משפטיים, 13.2.2023), שם נקבע כי הסכום - 2,250 ₪, שנקבע בבית המשפט המחוזי מרכז אינו מתאים למחוז חיפה והצפון נוכח ההבדלים המשמעותיים שקיימים בעלויות המחייה באזור המרכז.

     

44. בשעה ששני הקטינים מושאי הליך זה הינם מעל לגיל שש שנים, חיוב מזונותיהם חל על שני הוריהם מדין צדקה. בחיוב זה יש להביא בחשבון את צרכיו של כל קטין, היחס בין הכנסותיהם של הוריו והיקף זמני השהות שלהם עם כל אחד מההורים.

     

45. בנסיבות שלפני, אין מחלוקת, כי החל מהמועד בו ניתן פסק הדין בהליך הקשור (תלה"מ 50232-01-22), בעניינם של הקטינים- ביום 2.8.2024, שוהה הקטין עם הנתבע במשך כ – 40% מזמני השהות, לרבות בסופי שבוע ארוכים.

     

    כמו כן, אין מחלוקת, כי בעניינה של הקטינה התקיימו זמני שהות חלקיים ומינימאליים ובמקביל החל הליך טיפולי, אך כיום, הקטינה מסרבת ומתנגדת לכל קשר עם אביה ולנוכח גילה, הנתבע "הרים ידיים" והוא ממתין שתתרצה.

     

46. אי לכך ובהתאם לאמור, הרי שיחס זמני השהות של הקטין עם הוריו הינו 40% לנתבע ו- 60% לתובעת ויחס זמני השהות של הקטינה עם הוריה הינו 0% לנתבע ו – 100% לתובעת.

     

47. בנסיבות אלה, על פי דין, יש להפחית ממזונותיו של הקטין את החלק היחסי בו נושא הנתבע באופן ישיר בעת שהוא מצוי במחיצתו (כפי שיפורט להלן, בהתייחס לכל אחד מהקטינים בנפרד).

     

48. בשעה שהתובעת לא הוכיחה כי צרכי הקטינים חורגים מהמקובל, מצאתי להעמיד צרכיהם של הקטינים כפי הקבוע בפסיקה, בהתייחס לקטין בהיותו חולק שני בתים על סך כולל של 2,250 ₪ וביחס לקטינה, בשים לב לכך כי לא מתקיימים בינה לבין אביה זמני שהות כלל, מצאתי להעמיד את צרכיה על סך של 1,600 ₪, על פי חזקת מזונות הכרחיים שאינם דורשים הוכחה וכפי שיפורט להלן.

     

    דמי המדור

     

49. באשר להוצאות המדור, בעת הזאת לא משלמת התובעת דמי מדור (בשעה שהיא מתגוררת בבית המשותף, שעליו לא רובצת משכנתא) ואילו הנתבע משלם שכירות בסך 4,550 ₪ לחודש.

     

50. עם זאת, במסגרת פסק הדין שניתן בהליך הקשור (תלה"מ 76534-01-25) הוריתי על חיובה של התובעת בדמי שימוש ראויים, בסך 3,950 ₪ לחודש, החל מחודש 10.2024 ועד לעזיבתה של התובעת את הבית המשותף.

     

51. בהתאם לצו לפירוק שיתוף שניתן, עתידים הצדדים למכור את הבית בתקופה הקרובה ועל כן יפסיק לחול החיוב בדמי שימוש ראויים מחד, אך מנגד, יצטרכו הצדדים לשאת בדמי מדור, בין אם באופן רעיוני (ככל שיעשו שימוש בכספים שיתקבלו ממכירת הבית וייתר הכספים הנזילים ולא יידרשו לתשלומי משכנתא) ובין אם באופן מעשי בשכירות, או בדרך של תשלום משכנתא בגין נכס שירכוש כל אחד מהם בנפרד.

     

52. על פי הפסיקה, חלקם של 2 קטינים בהוצאות המדור הוא בשיעור של 40% [ראו: ע"א 52/87 הראל נ' הראל (מאגרים משפטיים, 12.10.1989, פסקה 9 לפסק הדין); ע"מ (תל-אביב) 1162/03 ד.ע. נ' ר.ע. (מאגרים משפטיים, 25.2.2016)]. כן נקבע, כי הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות מדור סבירה בענייננו וחלוקת אותה עלות בין הצדדים, על פי יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם [ראו לעניין זה: עמ"ש (מרכז) 31135-07-20 ד.ש. נ' מ.מ.ש. (מאגרים משפטיים, 2021); עמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ס. נ' ס. (מאגרים משפטיים, 2020)].

     

53. בשים לב לאמור, מצאתי להעמיד ולהעריך גובה שכר דירה סביר וראוי בסך של 4,000 ₪ לחודש (לכל אחד מהצדדים וזאת הגם שהנתבע בחר לשכור דירה במחיר גבוה יותר), זאת בסכום השווה כמעט לתשלומי דמי השימוש הראויים שנפסקו בפסק הדין האמור ובסכום אשר מהווה, להבנתי, דמי שכירות של דירה סבירה.

     

54. בבית האם מתגוררים 2 הקטינים ובנה הבגיר של התובעת. בבית האב מתגורר הקטין.

     

55. בהתאם לאמור, חלקם של הקטינים במדור בית האם הוא 1,600 ₪ (40%*4,000). בהינתן יחס ההכנסות בין הצדדים (24% לאם ו- 76% לאב), חלקו של האב במדורם של הקטינים בבית האם עומד על סך של 1,216 ₪ (1,600*0.76) עבור מדורם של שני הקטינים.

     

56. חלקו של הקטין במדור בבית האב עומד על סך של 1,200 ₪ (4,000*0.3).

     

57. בהפחתת דמי המדור בהם נושא הנתבע ישירות בעת שהקטין מצוי במחיצתו (ב-43% מהזמן) שהם 516 ₪ (1,200*0.43) הרי שעליו להשלים סך של 700 ₪ (1,216-516) עבור השתתפותו במדורם של שני הקטינים. אי לכך, מצאתי להעמיד, על דרך האומדנא את חיובו של האב בחלקם של הקטינים בדמי המדור בבית האם על סך של 400 ₪ לכל קטין.

     

    ומכאן ביתר פירוט, ביחס לכל אחד מהקטינים בנפרד:

     

    מזונותיו של הקטין

     

58. בשעה שהעמדתי צרכיו של הקטין על סך כולל של 2,250 ₪, בשים לב ליחס זמני השהות (57% בבית האם ו- 43% בבית האב) ולנוכח יחס ההכנסות שנקבע לעיל (76% לנתבע ו- 24% לתובעת) הרי שחלקו של האב במזונותיו של הקטין הם 743 ₪ וזאת לפי החישוב הבא.

     

59. בשים לב ליחס ההכנסות, על האב לשאת ב 76% ממזונות הקטין (2,250 * 0.76) שהם 1,710 ₪.

     

60. מסכום זה יש להפחית את החלק היחסי בו נושא האב באופן ישיר בעת שהקטין מצוי במחיצתו (2,250 * 0.43) = 967 ₪.

     

61. אי לכך, כאמור לעיל, חלקו של האב במזונות הקטין בבית האם עומד על סך של 743 ₪ (1,710-967).

     

62. לסכום זה יש להוסיף את דמי המדור, העומדים כאמור, על סך של 400 ₪ ומשכך, על האב להעביר לידי האם למזונותיו ומדורו של הקטין, סך של 1,143 ₪.

     

63. ביחס לקצבת הנכות שמקבל הקטין, הרי שעל פי הפסיקה, הקצבה "מהווה סכום יעודי ואישי שנועד לסייע בידי מי שהוכרה נכותו ולשקף את ההוצאות הרפואיות להן הוא נזקק ועלות השירותים הנלווים הנובעים מנכותו ושל אלה המטפלים בו" [כהגדרתה של עמיתתי, כב' השו' יפעת שקדי שץ בתלה"מ (חדרה) 27379-07-22 ר' נ' ב' (מאגרים משפטיים, 3.9.2024)].

     

64. על פי הפסיקה, קצבת הנכות נועדה בראש ובראשונה לסייע במימון הוצאות מיוחדות הנובעות מצרכיו המיוחדים של הקטין [עמ"ש (חיפה) 11101-12-17 ב. נ' ב. (מאגרים משפטיים, 18.11.2018), אך קיימים מקרים בהם יש להתחשב בקצבה זו בעת פסיקת דמי מזונותיו של אותו קטין:

     

    "... אין לצאת מנקודת מוצא לפיה הקצבה מכסה גם את הצרכים הבסיסיים של הקטינים או כי היא נועדה לשמש כמעין פיצוי להורים שכושר השתכרותם נפגע כתוצאה מהעומס הטיפולי הכרוך בגידול בנם/בתם וכמעין "השלמת הכנסה".

    הנחת המוצא היחידה האפשרית תהא, כי הקצבה נועדה לכסות את הוצאות הקטין בגין צרכים מיוחדים, וזוהי מטרתה העיקרית.

    רק אם יוכח כי לאחר תשלום כל הצרכים המיוחדים לשם כיסויים נועדה הגמלה, נותרה יתרה, כי אז יש מקום להתחשב בכך במסגרת פסיקת המזונות הבסיסיים בגין צרכים רגילים ודמי המדור.

    ... המטרה מהקצבה היא הקלה על גידולו של הילד, לאור העומס הטיפולי הכרוך בכך, והחורג מהעומס המוטל על הורים לילדים שאינם בעלי צרכים מיוחדים. אף שלא ניתן להתייחס לאותה מעמסה ככלכלית בלבד, אולם הדעת נותנת כי בהיבט מצומצם זה (ההיבט הכלכלי), ההקלה מכוונת לאותה מעמסה כספית נוספת המוטלת על ההורים בעטיין של אותן הוצאות משמעותיות בגין הצרכים המיוחדים, ולא הצרכים הרגילים השווים לכל קטין" (ההדגשה אינה במקור א.מ.) [בקשת רשות ערעור על פסק דין זה נדחתה (בע"מ 8994/18 פלוני נ' פלונית (מאגרים משפטיים, 4.3.2019)].

     

65. כך נקבע גם ברמ"ש (חיפה) 73968-05-23 י.ב. נ' א.ב. (מאגרים משפטיים, 2.7.2023):

     

    "שאלת פסיקת המזונות עבור קטין המקבל קצבה מהמל"ל עבור צרכים מיוחדים נדונה בפסיקה לא פעם. הגישה הרווחת בשנים האחרונות היא, כי מטרתה העיקרית של הקצבה היא למימון הוצאותיו המיוחדות של הקטין, ולא נועדה לכסות גם את הצרכים הבסיסיים של הקטין; אף אין היא נועדה לשמש כמעין פיצוי להורים שכושר השתכרותם נפגע כתוצאה מהעומס הטיפולי הכרוך בגידול בנם וכמעין "השלמת הכנסה" אולם, אם יוכח כי לאחר תשלום כל הצרכים המיוחדים לשם כיסויים נועדה הקצבה, כי נותרה יתרה, או אז יש מקום להתחשב בכך, במסגרת פסיקת המזונות הבסיסיים בגין צרכיו השוטפים של הקטין" (ההדגשה אינה במקור. א.מ.).

     

66. בבע"מ 2083/19 פלונית נ' פלוני (מאגרים משפטיים, 28.4.2021) קבע בית המשפט העליון כי הקצבה "נועדה לסייע במימון סידורים מיוחדים הנדרשים עקב המוגבלות שעמה חי הילד ולא בהוצאות הקיום השגרתיות" ומטרתה "לסייע בהתמודדות עם ההוצאות העודפות הנובעות מהמגבלות עמה חי הילד - להבדיל ממכלול עלויות המחיה שלו" וכי אין חפיפה בין קצבה או גמלה לה זכאי ילד בשל מצבו המיוחד וחובת המזונות המוטלת על ההורים "בליבתה נצבים צרכי קיום הכרחיים ואוניברסליים של הילדים" וייעודה שונה שכן היא מתמקדת בצרכים הנובעים מן המוגבלות.

     

67. על כן, ביחס להוצאותיו הנוספות של הקטין (חינוכיות ורפואיות) הללו צריכות להיות משולמות מתוך קצבתו ורק אם תיוותר ייתרה לתשלום, יהיה על הצדדים לשאת בה על פי יחס הכנסותיהם.

     

68. אעיר, כי בשולחן ערוך (אבן העזר סימן עא סעיף א') מבואר ש "חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש, אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם; ומשם ואילך, זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו" (ההדגשה אינה במקור. א.מ.).

     

    מכאן עולה, כי על פי הדין האישי החל על הצדדים, כאשר יש לקטין שחלה לגביו החובה לפרנסו מתקנת חכמים (לאחר הגיעו לגיל 6) נכסים (ובכלל זה קצבאות) הרי שהדבר מהווה טעם לפטור את הוריו ממזונותיו.

     

69. כך פסק בית הדין הרבני [בד"ר 1281259/9 פלוני נ' פלונית (אתר דעת, 21/05/2024)] ביחס לקטין מעל גיל 6 המקבל קצבת נכות (תוך התייחסות למטרות הקצבה, על פי אתר הביטוח הלאומי): "סיכומו של דבר - בנידון דידן מכיוון שהבן כבר עבר את גיל 6, אם יש לו מקור אחר ממנו הוא ניזון, אין לחייב את האב".

     

70. אי לכך, בעת שהפסיקה אינה אחידה בעניין זה, מצאתי בעניינו של הקטין שלפני, כי הדרך הראויה שיש להלך בה היא שקצבת הנכות תופקד בחשבון ייעודי נפרד ומחשבון זה ישולמו מלוא הוצאותיו הרפואיות והחינוכיות של הקטין. ככל שלאחר השימוש בכספי הקצבה, יהיה צורך בתשלומים נוספים עבור הוצאות רפואיות או חינוכיות של הקטין, הצדדים יישאו בהם בהתאם ליחס ההכנסות ביניהם- 76% הנתבע ו -24% התובעת.

     

71. האם תהיה ההורה המרכז לצורך תשלום ההוצאות הרפואיות והחינוכיות של הקטין, אך לאב תהיה הרשאה לעיין בנתוני החשבון הייעודי ובפעולות המבוצעות בו, כאשר מובהר כי החלטות בעניין הוצאות שאינן שגרתיות, יתקבלו בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

72. פעם בשנה יערכו הצדדים התחשבנות ביחס ליתרת הכספים שנותרה בחשבון הייעודי שאליו הופקדו קצבאות הנכות של הקטין וככל שתיוותר ייתרה שלא שימשה לצורכי הקטין, זו תופקד בחיסכון עד הגיעו של הילד לגיל 21 שנה ותשמש לצרכיו בבגרותו.

     

    מזונותיה של הקטינה

     

73. עבור ילד המתגורר בעיקר בבית אחד, הסכום העדכני המוערך בפסיקה עבור מזונות הכרחיים שאינם טעונים הוכחה, וללא רכיב המדור והוצאות חינוך ורפואה חריגות, נע בדרך בין 1,600 ש"ח ל-2,000 ₪ לחודש.

     

74. בשעה שהקטינה מתגוררת במלוא הזמן בבית האם, הרי שלנוכח יחס ההכנסות בין הצדדים היה על הנתבע לשאת ב- 76% מהוצאותיה הכרחיות של הקטינה.

     

75. אלא שבענייננו, מצאתי לקבל (באופן חלקי) עתירת הנתבע ולקבוע כי מהבחינה המהותית, על הקטינה חל דין "בן מרדן" הקבוע בדין העברי, וכל עוד הקטינה מתמידה בסירובה לנהל קשר תקין וראוי עם אביה (גם אם זה מותאם לגילה, לשגרת יומה ויורחב באופן הדרגתי בהתאם להתקדמות הטיפול) ולקחת חלק בטיפול עליו הורה ביהמ"ש, הרי שעל פי עיקר הדין, האב צריך להיות פטור ממזונותיה.

     

76. קביעה זו יסודה בהוראות סעיף 9 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, שכן סבורני כי התנהגות הקטינה כלפי אביה, כפי שזו באה לידי ביטוי בעמדתה של הפסיכולוגית הקלינית שמונתה על ידי ביהמ"ש, עולה כדי "התנהגות מחפירה" של הקטינה כלפי אביה (ראו סעיף 18 לעיל וכן עדותה של עו"ס נעמה כהן שובל במסגרת תביעת הנתבע לחלוקת זמני שהות).

     

77. על פי הדין האישי, קטין שאינו מוכן לפגוש באביו, חל עליו דין "בן מרדן" (כך הובא במאמרו של כב' השופט צבי וייצמן, מזונות לילד מרדן, פרשת כי תצא, תשס"ז, גיליון מס' 297, אתר דעת, https://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/297-2.htm):

     

    "הרב עובדיה יוסף אומר שחובת המזונות של האב כלפי בנו נובעת בין השאר מעצם מגוריו אצלו או למצער מכוח הסדרי הראיה שנקבעו לאב עם בנו, ומשעה שהפר הקטין את החובה הבסיסית הזאת, נשמט המקור לחיוב אביו לזונו (פד"ר, כרך יג, עמ' 20).

     

    הרב ש' דיכובסקי סובר שהסיבה לאי חיוב האב לזון את בנו המרדן היא משום שחיובו של האב הוא מדין "תקנת אושא", שניתנו לה גדרי צדקה. ומכיוון שלא ניתקנה התקנה לטובת בן מרדן, אין חלים בה דיני הצדקה במתכונתם החמורה והאב אינו חייב לפרנס בנו המרדן יותר מגדרי הצדקה הרגילים (ש' דיכובסקי, "מזונות הבנים תקנת חכמים מיוחדת בדיני צדקה", תחומין טז (תשנ"ו), עמ' 87).

     

    סברה אחרת לגישתם של האוחזים בדעה שחובת המזונות כלפי ילדים בני שש שנים ומעלה היא מכוח דיני צדקה, היא כי אין דיני הצדקה חלים כשנתינת הצדקה היא מעשה לא חינוכי למקבל ועלולה לגרוע מהתנהגותו הרוחנית של הבן (פסק דינו של הרב ברוך רקובר, פד"ר, כרך יג, עמ' 6)."

     

78. בפסק דינו של כב' השו' זגורי [תלה"מ (נצרת) 44950-12-18 ד.פ. נ' מ.ב (מאגרים משפטיים, 2.3.2020) הובאה באריכות עמדת הדין העברי בעניין זה ובסופה גם פסיקתו של הרב שאול ישראלי, שסבר כי מקום שקיים סירוב לקשר ולשהות של הילד אצל האב הנובע מהאם, עובר החיוב במזונות לפתחה של האם וזאת לא כעונש כלפי הילד, המתבטא בפטור ממזונות. בדעה זו של הרב שאול ישראלי נקט הרב אוריאל לביא בפסק דינו מיום כ"א באייר תשס"ה בבית הדין הרבני האזורי בטבריה (הובא בספרו עטרת דבורה-פסקי דין שהתבררו בבית הדין בתוספת בירורי הלכה, חלק 11 א' סימן ל' בעמ' 195).

     

79. לאחר סקירה מקיפה של פסיקות ביהמ"ש העליון בסוגיה, סיכם כב' השו' זגורי את פסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין [רע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית (מאגרים משפטיים, 15/7/2010)] כדלהלן:

     

    • שימוש בכלי של שלילת/הפחתת מזונות לא יכול להיות "הקו הראשון" של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם.

       

    • תמיד יש לזכור את חשיבות עיקרון טובת הילד ולבחון האם הפסקת החיוב במזונות או הפחתתו היא לטובת הילד ולטובת הקשר הם ההורים וכיצד עשויה להשפיע על חידוש קשר בעתיד או העמקת הקרע עוד יותר.

       

    • כפועל יוצא ובמקרים "הקשים" והקיצוניים בהם מדובר בהתנהגות מחפירה של הילד, בקשר שלא נראית תקוה לשיקומו עד כדי כך שלא יהיה זה הוגן לחייב את האב לפרנס את הילד בבחינת היותו "כספומט" תוך התעלמות מהיחס המוענק לו, מחייב עיקרון טובת הילד לוודא, לכל הפחות שאין פגיעה בצרכים הבסיסיים של הילד.

       

    • יש לבחון את שיקולי ומניעי האב ואת התנהלותו וחלקו באבדן הקשר עם הילד.

       

    • במקרים בהם אין נמצא מקור הכנסה חלופי ואפילו בדוחק, זכאי גם ילד המתנהג בצורה מחפירה כלפי הורהו לקבל מזונות מדין צדקה.

       

    • מידתיות – אין להסיר כליל אחריות מאב שהביא ילדים לעולם ויש לבחון את האמצעי שפגיעתו פחותה כמו צמצום היקף המזונות תחת ביטולם לחלוטין ובכך להשיג איזון ראוי בין שמירה על צרכיו הבסיסיים של הילד לבין הביטוי שיש ליתן להתנהלותו.

       

80. לבסוף, ביקש כב' השו' זגורי להתאים את השיח ההלכתי של "בן מרדן" למציאות העכשווית ולשינויים הרלוונטיים שחלו בדין (לרבות החלת הפטור ממזונות על אם שילדיה מתנכרים לה, כאשר הדין העברי המקורי לא התייחס לכך, ועוד):

     

    ""סרבנות קשר בשל ניכור הורי" היא הכותרת הרלבנטית לביטול או הפחתה של חיוב במזונות. במקרה של סרבנות קשר בשל ניכור הורי פתולוגי עם היעדר היתכנות לחידוש קשר בתוך תקופת היות הילד קטין ולאחר מיצוי כל דרכי ההתערבות האחרות לחידושו, התוצאה עלולה להיות ביטול החיוב במזונות (כאשר אף כאן יהיה צורך לשקול שיקולי הפסיקה בדבר מידתיות, השפעה על מצב כלכלי של הילד, אך גם בעמדות של ההורים לאורך הדרך ולא רק בתחילתה או סופה). במקרה של סרבנות קשר היברידית המורכבת גם מריחוק של הילד מההורה וגם מאשם תורם של ההורה המנוכר, התוצאה צריכה להיות לכל היותר הפחתה במזונות אך בוודאי לא ביטולם (וכאן יש ליתן משקל מוגבר לאמצעים אחרים שיכול ההורה המנוכר לנקוט ולמידת משקלו והשפעתו על היעדר הקשר ומניעיו בהגשת התביעה)....

    ... שינוי השיח אינו שינוי של ההלכה הפסוקה אלה התאמתה לתבניות דיון והכרעה חדשות בהתאם לחידושי הפסיקה בתחום הניכור ההורי...

    ... על כן, הדיבור "בן מרדן" שוב אינו מתאים מקום שמדובר בניכור הורי פתולוגי. לא הבן (או הבת) הוא המרדן, ההורה שגרם לניתוק הקשר הוא "הורה מרדן" שלא מאפשר להורה האחר לממש חובתו ההורית כלפי הילד ולא מאפשר לילד ליהנות מקשר חיוני וקריטי להתפתחותו עם ההורה האחר".

     

81. בנסיבות שלפני, כשאר האב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה, ואף נוקטת נגדו ביחס עוין, שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב (בוודאי שלא בעת האחרונה), ובשעה שגם על האם החובה והיכולת לשאת במזונותיה של הקטינה, שעה שיש להתחשב בכל נכסיה כמקורות הכנסה, ובשעה שלא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה "לכספומט" גרידא, הגם יחס ההכנסות, מצאתי להעמיד את צרכיה של הקטינה על המינמום הקבוע בדין כדמי מזונות הכרחיים שאינם צריכים ראיה, קרי על סך של 1,600 ₪ ומצאתי לחייב את האם במחצית סכום זה- קרי חובתו של האב במזונות הקטינה (ללא מדור) יופחת ויעמוד על סך של 800 ₪.

     

82. לסכום זה יש להוסיף את דמי המדור, העומדים כאמור (ראו פירוט בעניינו של הקטין) על סך של 400 ₪ ומשכך, על האב להעביר לידי האם למזונותיה ומדורה של הקטינה, סך של 1,200 ₪. זאת, כאמור, הגם יחס ההכנסות והגם יחס זמני השהות העומד על 100% בבית האם.

     

83. נוסף על כך, ובהתאם ליחס ההכנסות, יישא האב ב76% מהוצאותיה הרפואיות והחינוכיות החריגות של הקטינה והאם ב- 24% מהוצאות אלה.

     

84. אני סבור שפסיקה זו מקיימת אחר מספר תכליות. ראשית: סבורני כי מדובר בסעד מידתי, אשר מתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של "הורה משמורן" לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני (זאת בראי הרציונלים שנקבעו בפסק דינו של כב' השו' זגורי והובאו לעיל). שנית: סבורני כי מדובר בעיקרון חינוכי ומשפטי לפיו "לא יצא חוטא נשכר" (בין אם נייחס זאת, כדברי הדין העברי- לקטינה, המפרה את חובת כיבוד אביה, ובין אם נייחס זאת להפרת חובתה החוקית וההורית של האם כי יתקיים בין הקטינה לבין אביה קשר ובוודאי שלא לנקוט בדרך שבה היא נוקטת בהליך זה, כפי שכתבה הפסיכולוגית הקלינית, באופן שנתמך גם בעדותה של העו"ס בהליך הקשור: "יש כאן לטעמי אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת- להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים... כך נוצרו תבנית ומנגנון שכיום יש קושי אמיתי לשנות או לוותר עליו...

    לאור ההכחשה וההשלכה של האחריות ההורית והמשמעות של פעולות הדחייה והסרבנות, ולאור כך שלעיתים נראה ששיתוף הפעולה הינו לכאורה בלבד").

     

    עם זאת, סבורני כי יש לחייב את האב באופן חלקי בדמי מזונות הקטינה, גם לנוכח קביעתי בהליך בעניין זמני השהות, שם לא סברתי כי ניתן לייחס בהכרח את סרבנות הקשר "לניכור הורי" מצד האם וגם על מנת להבטיח את טובת הקטינה, כמתחייב מהוראות הדין.

     

85. הכרעה זו מידתית בעיני, בשעה שאיני סבור כי יש לפטור את האב כליל מחובותיו ובשים לב לטובת הקטינה, הגם ניתוק הקשר, על האב להמשיך ולשאת בהוצאות מינימליות של הקטינה, לרבות בחלק היחסי של מדורה, הוצאותיה החינוכיות החריגות (לאחר ניכוי מענק הביטוח הלאומי) והוצאותיה הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי המשלים.

     

86. ככל שהקטינה תשוב לנהל קשר תקין ומכבד עם אביה, תחזור לחול על האב חובה לשאת במזונותיה, בהתאם ליחס חלוקת זמני השהות ובאותה מתכונת שנקבעה ביחס לאחיה (בהתחשב בשינויים הרלוונטיים המחויבים).

     

87. לאור ההלכה הפסוקה לפיה מזונות שנאכלו לא יושבו, ולנוכח החלטות זמניות שחלו עד עתה, אני מורה כי חיוב המזונות שייקבע להלן יחול ממועד מתן פסק הדין.

     

    סיכום:

     

88. לנוכח כל האמור והמובא לעיל ולאחר שבחנתי את כל אשר בפניי לרבות כתבי הטענות, עדויות הצדדים, סיכומי ב"כ הצדדים הגעתי למסקנות המפורטות להלן:

     

    1. הנתבע ישלם למזונותיה ומדורה של הקטינה סך של 1,200 ₪ וזאת החל ממזונות חודש 9.2025 ואילך ועד הגיעה לגיל 18 שנה או סיום לימודיה התיכוניים, לפי המאוחר מבין השניים (להלן: "דמי המזונות").

        

    2. בתקופת שירות צבאי חובה או שירות לאומי, יעביר האב ישירות לחשבונה של הבת שליש מדמי המזונות ששולמו עד לאותו מועד, וזאת בכפוף וככל שתהיה בקשר תקין עם אביה.

        

    3. הצדדים יישאו ביחס של 76% לאב ו- 24% לאם בגין צרכים רפואיים מיוחדים ו/או הוצאות חריגות בגין בריאות פיסית ונפשית, שאינם כלולים ומכוסים ע"י הביטוח הרפואי וסל הבריאות והמתייחסים לבריאותה הפיסית ו/או הנפשית של הקטינה, כגון: תרופות, משקפיים, עדשות מגע, טיפולי שיניים, טיפולי אורתודנט, טיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי, אבחונים וטיפולים בהפרעות קשב וריכוז, ואם יהיו כאלה, עד הגיעה של הקטינה לגיל 18 או עד גיוסה לצה"ל/שירות לאומי, במידה ותתגייס, לפי המאוחר מבניהם.

        

    4. הצדדים יישאו ביחס של 76% לאב ו- 24% לאם, בהוצאות החינוך של הקטינה בתחילת כל שנת לימודים, לרבות אגרות, תשלומי בית ספר, דמי שכלול, השתתפות בטיולים או פעילויות מטעם בית הספר, לאחר ניכוי מענק החינוך שתקבל האם מהמוסד לביטול לאומי, במידה ותקבל. האם תמצה זכויותיה לקבלת הטבות/הנחות, ככל שישנן.

        

    5. בעניינו של הקטין, ישלם הנתבע לידי התובעת סך של 1,026 ₪ לחודש למזונותיו (להלן: "דמי המזונות").

        

    6. בתקופת שירות צבאי חובה או שירות לאומי, ישלם האב לידי האם שליש מדמי המזונות ששולמו עד לאותו מועד בעניינו של הבן.

        

    7. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כאשר מדד הבסיס לצורך חישובו הינו המדד הידוע ביום מתן פסק הדין, והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים, ללא תשלום הפרשים בין עדכון למשנהו והסכום לא יהיה קטן מזה שנקבע, גם אם המדד יהיה שלילי.

        

    8. המזונות ישולמו לידי האם בנוסף לקצבת הילדים וכל הטבה אחרת אותה מקבלת האם ותקבל ממוסד לביטוח לאומי ו/או גוף אחר (למעט קצבת הנכות, שביחס אליה יינתנו הוראות להלן).

        

    9. דמי המזונות ישולמו החל מחודש ספטמבר 2025.

        

    10. המזונות ישולמו עד לכל 10 בכל חודש עבור מזונות החודש השוטף.

         

    11. קצבת הנכות של הקטין תופקד בחשבון ייעודי נפרד ותשמש לתשלום מלוא הוצאותיו הרפואיות והחינוכיות.

         

    12. ככל שלאחר השימוש בכספי הקצבה, יהיה צורך בתשלומים נוספים עבור הוצאות רפואיות של הקטין, הצדדים יישאו בהם בהתאם ליחס ההכנסות ביניהם- 76% לנתבע ו -24% לתובעת. בכלל הוצאות אלה נכללות ההוצאות בגין תרופות, משקפיים, עדשות מגע, טיפולי שיניים, טיפולי אורתודנט, טיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי, אבחונים וטיפולים בהפרעות קשב וריכוז, עד הגיעו של הקטין לגיל 18 או עד גיוסו לצה"ל/שירות לאומי, במידה ויתגייס, לפי המאוחר מבניהם.

         

    13. ככל שלאחר השימוש בכספי הקצבה, יהיה צורך בתשלומים נוספים עבור הוצאות חינוכיות של הקטין, הצדדים יישאו בהם בהתאם ליחס ההכנסות ביניהם- 76% לנתבע ו -24% לתובעת. בכלל הוצאות אלה נכללות הוצאות החינוך של הקטין בתחילת כל שנת לימודים, לרבות אגרות, תשלומי בית ספר, דמי שכלול, השתתפות בטיולים או פעילויות מטעם בית הספר, לאחר ניכוי מענק החינוך שתקבל האם מהמוסד לביטול לאומי, במידה ותקבל. האם תמצה זכויותיה לקבלת הטבות/הנחות, ככל שישנן.

         

    14. האם תהיה ההורה המרכז לצורך תשלום ההוצאות הרפואיות והחינוכיות של הקטין (מחשבון הבנק הייעודי, כאמור), אך לאב תהיה הרשאה לעיין בנתוני החשבון ובפעולות המבוצעות בו, כאשר מובהר כי החלטות בעניין הוצאות שאינן שגרתיות, יתקבלו בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

         

    15. ככל שתיוותר ייתרה (בהתאם להתחשבנות שתבוצע פעם בשנה) שלא שימשה לצורכי הקטין, זו תופקד בחיסכון עד הגיעו של הילד לגיל 21 שנה ותשמש לצרכיו בבגרותו.

         

    16. הצדדים יידעו האחד את השני 14 יום מראש לפחות על כל הוצאה רפואית צפויה שעלותה גבוהה מ- 100 ₪, על מנת לאפשר לצד השני לבחון נחיצותה ולהציע חלופות זולות יותר, למעט במצב חירום שאינו בר דיחוי.

         

    17. בכל מחלוקת בקשר להוצאה רפואית חריגה, נחיצותה והיקפה, יפעלו הצדדים בהתאם להמלצות רופא המשפחה או הרופא המטפל, לפי העניין.

         

    18. למען הסר ספק מובהר, כי פיגור של עד שלושה ימים בתשלום המזונות לא יהווה הפרה של האמור לעיל ולא יינקטו הליכי הוצאה לפועל בגין פיגור כזה.

         

    19. למען הסר ספק, לנוכח גילם של הקטינים ובשעה שהתובעת לא הוכיחה כי יש לקטין צרכים המצריכים טיפול מיוחד, שלא ניתן לו על ידי אביו- מצאתי לדחות עתירת התובעת לפסיקת דמי טיפול.

         

89. לנוכח מסקנותיי לעיל, בשים לב לתוצאות הליך זה מחד ולחיוב בהוצאות במסגרת ההליכים הקשורים, מאידך, אין צו להוצאות וכל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו.

     

90. בכך מסתיים בירור התובענה.

     

    מתיר העברה למאגרים משפטיים, בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים.

     

    המזכירות תשגר את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

     

    ניתן היום, א' אלול תשפ"ה, 25 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.