אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תיק 516240-04-16

תיק 516240-04-16

תאריך פרסום : 16/02/2017 | גרסת הדפסה
תיק הוצל"פ
לשכת ההוצאה לפועל לשכת חדרה
516240-04-16
18/01/2017
בפני הרשם:
איתי כרמי

- נגד -
המבקשת:
פלונית
עו"ד שחר רוטקופף
המשיב(הזוכה):
אלמוני
עו"ד תומר אברהמי
החלטה

 

 

  1. זהו תיק לביצוע שטר שנפתח ביום 19.04.2016, גובה החוב בתיק כ- 29,000 ש"ח.
  2. ביום 15.12.2016 הגישה אשת החייב (להלן - המבקשת), בקשה להשבת שעון יד ומכשיר טלפון נייד שנתפסו בעת ביצוע הליך הוצאת מיטלטלין בכתובתו של החייב. תמצית טענתה של המבקשת הייתה, כי ביום 1.12.2016 הגיעו לביתה קבלני הוצאה לפועל בליווי שוטר ודרשו ממנה למסור להם את הטלפון הנייד שברשותה ואת שעון היד שלה. המבקשת מסרה את חפציה בסברה כי לפניה שוטר ואיש חוק הפועלים מכוח צו כדין. המבקשת תהתה בבקשתה כיצד נלקחו החפצים כאשר ברור על פניו שהם חפציה האישיים, והכל במסגרת הליך המבוצע לגביית חוב שאינו שייך לה. בהחלטה מאותו יום הורה כב' הרשם י' הלר על עיכוב הליכי מכירת המעוקלים ועל הגשת תגובה מטעם הזוכה.
  3. ביום 28.12.2016 הגיש הזוכה תגובתו ובצדה תצהיר מאת בעל התפקיד אשר ביצע את ההליך. בתצהירו ציין בעל התפקיד, כי רצה להוציא טלוויזיה וציור יוקרתי, אולם המבקשת ביקשה לא לעשות כן וביוזמתה הוציאה מתוך מגירה שעון יד יוקרתי מאוד עם תעודה להוכחת מקוריותו, והציעה את השעון במקום הטלוויזיה. בהמשך ציין בעל התפקיד, כי לא הסתפק בשעון והבחין גם במכשיר טלפון נייד מסוג אייפון 6, שהיה בסלון והחליט להוציא אף אותו, לא לפני שניסה לבדוק בעלות, אולם הטלפון היה חסום בסיסמה.  לאחר שפירט את הגרסה מטעמו לאירוע, ביקש הזוכה שאדחה את הבקשה, משום שהמבקשת היא אשר הציעה מיוזמתה לעקל ולהוציא את השעון, ובעשותה כך נתנה הסכמתה להליך. הזוכה אף הפנה בהקשר זה  להלכת השיתוף בזכויות ובחובות, החלה לטענתו על המבקשת והחייב.
  4. למקרא הבקשה והתגובה לה, הוריתי על דיון במעמד הצדדים שנועד להיערך ביום 04.01.2017, אך לבקשת ב"כ הזוכה מיום 02.01.2017, התקיים ביום 16.1.2017.
  5. לאחר ששמעתי את הצדדים ושבתי ועיינתי בתיק, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על השבת המיטלטלין שעוקלו ונתפסו לידי המבקשת על אתר. אנמק.
  6. נהוג לומר כי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – החוק) משקף איזון בין שתי תכליות עיקריות: האחת, גבייה יעילה ומהירה המקדמת הן את עניינו הפרטי של הזוכה בגביית החוב כלפיו והן את עניינו של הציבור בכיבוד החוק וביצור האמון בשלטון החוק. השנייה, הגנה על חייבים אשר אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק כדי שלא יהפכו חסרי יכולת ונטל על החברה, כמו גם ההגנה החוקתית על כבוד האדם של החייב.
  7. החוק רצוף הוראות מאזנות ברוח תכליות אלו, וברבות השנים נדרשה הפסיקה לצקת תוכן ולהעניק פרשנות לחקיקה באופן שביסס עקרונות גבייה. כך למשל עיקרון תום הלב; עיקרון המידתיות בנקיטת הליכים (הלימה בין ההליך למטרתו); עיקרון מדרג נקיטת הליכים מהקל אל הכבד; ולצד כל אלה ההבנה וההפנמה שהליכי הוצאה לפועל לא נועדו – בשום מקרה – להוות עונש או גמול בעד חובו של החייב.
  8. לעתים, ומדובר בהכרח בל יגונה, מוצאים עצמם צדדים שלישיים נגררים לתוך הליכי הוצאה לפועל בין אם יש להם קשר לחייב ובין אם לאו. חרף הקושי הטמון בכך, אי אפשר למנוע זאת. פעמים מחזיקים צדדים שלישיים בנכסים השייכים לחייב, פעמים הם נמצאים בחצריו, ופעמים מסייעים צדדים שלישיים לחייב להשתמט מתשלום החוב. במקרים אלו אין ברירה אלא לגרור צדדים שלישיים לתוך ההליך, ואולם חשוב לזכור – אם כל שאמרנו בפסקה 7 לעיל נכון ביחס לחייב, הוא נכון מקל וחומר ביחס לצדדים שלישיים, אשר הטיפול בעניינם דורש רגישות ודיוק, מפאת המרחק שלהם מהחוב.

בכל מקרה, זאת צריך לדעת כל זוכה, בא כוח ובעל תפקיד, אין להלום התנהלות המפעילה לחץ על החייב באמצעות פעולות נגד צד שלישי. לא לכך נועדו הליכי ההוצאה לפועל.

  1. המחוקק הקדיש סעיפים רבים, המקפלים בתוכם את כל אותם עקרונות ואת כל אותן מצוות עשה ואל תעשה, במהלך עיקול מיטלטלין. לא בכדי. מעמד של עיקול והוצאת מיטלטלין בבית החייב, מהווה חדירה אל המקום הבטוח והשקט. מקום המפלט מפני תלאות היום, מקום שבו עשויים להימצא בני משפחתו של החייב אשר אפשר ואינם חבים בחובותיו, לעיתים קטינים, הנדרשים לשלם מחיר רגשי רק מעצם נוכחותם בבית החייב, ביתם.

מעמד כזה דורש ומחייב רגישות גבוהה, ויותר מכך עמידה דווקנית ואדוקה בהוראות החוק, התקנות והנוהל. הן אינן אות מתה.

  1. במקרה שלפניי מצאתי, בתום דיון, כי נפלו פגמים בהליך עיקול והוצאת המיטלטלין, עד כי אין מנוס מלהשיב את המצב לקדמותו. מעבר לכך אף הוכח, להנחת דעתי, לצורך ההליך שלפניי, שהחפצים שעוקלו אינם של החייב. אפרט.
  2. אם נפנה לראשיתו של הליך נראה כי הזוכה הגיש בקשה לנקוט בהליך של עיקול מיטלטלין, וזו נעתרה. ביום 9.11.2016, שעה 10:00 הגיע בעל תפקיד לביתו של החייב, ומשלא נמצא איש בבית, הדביק הודעת העיקול, מבלי לפרט היכן (ראו הליך ביצוע הסרוק לתיק מיום 9.11.2016). בהמשך, ביום 1.12.2016 בוצע הליך של הוצאת מיטלטלין בשעה 17:30, הוא ההליך נושא הבקשה שלפניי.
  3. ככלל קיימת הפרדה בין הליך העיקול לבין הליך ההוצאה. הפרדה זו היא שלב נוסף בהליך המדורג של עיקול והוצאה, אשר נועד לאפשר לחייב לסלק את חובו או לפעול בכל דרך שהחוק מעמיד לרשותו כדי להימנע מהליך הוצאת מעוקלים. ההפרדה בין הליך העיקול להליך ההוצאה היא ביטוי מובהק לעיקרון של מדרג בנקיטת ההליכים שהזכרתי לעיל. ייאמר מיד, כי אין הכרח לבצע הפרדה ולעיתים, בנסיבות חריגות, יתיר רשם ההוצאה לפועל לנקוט הליך עיקול והוצאה במשולב. ייאמר עוד, כי אף אין פסול חוקי בעיקול באמצעות הדבקת הודעת עיקול, באין איש בבית (כפי שקרה במקרה זה), ואולם, לדידי במצב כזה חייב בעל התפקיד לזכור כי לא בוצעה הפרדה מלאה בין שלב העיקול לשלב ההוצאה, ולמעשה הוא נכנס לחצרי החייב כאשר הוא רשאי אמנם מהפן החוקי לבצע הליך של הוצאה, אלא שבפועל לא בוצע עיקול מקדים ברישום ממש. במקרה כזה, כך אני סבור, חב בעל התפקיד במשנה זהירות ובדיוק מרבי בביצוע פעולותיו.
  4. בעל התפקיד הגיע לביתו של החייב, כאשר הכל מסכימים שבאותה עת נכחו בבית רק המבקשת ובנה הקטין, נער צעיר כבן 14, כך על פי טענת המבקשת שלא נסתרה (עמ' 2 לפרוטוקול). משהבחין בטלוויזיה גדולה החל בפירוקה. כאן למעשה מתפצלות הגרסאות.
  5. כדי להמחיש כיצד ראה כל צד את האירוע אביא מתוך עדותם של המבקשת ובעל התפקיד. המבקשת נשאלה והשיבה:

 

"ש: הם רצו לקחת את הטלוויזיה

ת: הם ביקשו מהבן הצעיר שלי להוריד את הכבלים מהטלוויזיה ואז עשו סיבוב בבית לראות מה עוד אפשר לקחת... והבן שלי נלחץ הוא בן 14. הגדול לא היה בבית. הוא התחיל להוציא את השעון שלו והכסף שיש לו בקופה. גם אני נלחצתי... הוא לקח את הטלפון שלי והוציא את הסים, אמרתי לו תיקח כבר את הטלוויזיה, כבר הוצאנו את הכבלים הוא אמר לי אני פה מחליט מה אני לוקח. להגיד לי בפנים אני פה מחליט... אני קיבלתי שעון בגיל 40 מתנה מהמשפחה. השעון עמד בתוך הקופסא באריזה שלו, יש דלפק, שולחן כזה עם מדפים... הילד הביא את השעון שלו ואמר תקחו את זה והוא נלחץ. ראיתי שהוא מאבד עשתונות, אמרתי תקחו את שלי...

;

ש:את מתארת שברגע שראית שעומדים לקחת דברים, אמרת רגע במקום לקחת דברים של הילד וטלוויזיה קחו את השעון והטלפון ותניחו לי

ת: לא. הם שאלו מה עוד יש לכם יקר כאן.

ש: לפחות זה לא יגרום לנזק עם הילדים העיקר שיקחו את השעון

ת: לא, אני רציתי העיקר שיצאו מהבית." (עמ' 1-2 לפרוטוקול).

 

בהמשך נשאל בעל התפקיד והשיב:

"ש: אתה לא מכיר את התקנות שאתה חייב לתת אופציה לחייב, כשאתה מעקל את הטלפון שלו, לתת לו אפשרות לעקל דבר אחר, האם עשית את זה

ת: לקחתי דברים אחרים והיא הוציאה את השעון ולקחתי את הטלפון כי פחדתי שהשעון מזוייף. קודם את השעון ואחר כך את הטלפון. זה התחיל מזה שהורדתי את הטלוויזיה לרצפה. הם התחננו אלי שאקח דברים אחרים. הם לקחו אותי לחדר שאקח ציור יקר, אמרתי שאני לא יודע מה זה הציור ואני לא יכול להעריך אותו.

ש: מי הביא את השעון

ת: לא יודע מי הביא אותו. השעון הגיע מהחדר לסלון...

;

ש: בעצם לא לתת לה אופציה

ת: בבית אני בוחר מה לקחת

ש: האם אמרת לה יש לך אפשרות שאני אעקל משהו אחר

ת: אמרתי לה יש לך אפשרות לשלם כסף במקום

ש: הבן נבהל ממך וניסה להציע לך שעון אפל

ת: זה שווה 800 ₪, 1,000 ₪. הטלוויזיה יותר. קודם כל אני לא מתעסק עם הילד. אני לא אמרתי את זה, אמרתי תודה, סליחה אנחנו לא מדברים איתך." (עמ' 3-4 לפרוטוקול).

 

בחקירה חוזרת נשאל בעל התפקיד והשיב:

"ש: תרחיב לגבי הסיטואציה שהיתה עם הילד

ת: נכנסתי לבית היה שם עמוס ציוד. יכולתי לקחת מה שאני רואה לנכון כדי שיכסה את החוב. היתה כורסה, היתה טלוויזיה, הורדנו אותה לרצפה שני אנשים. הם התחננו אלי, התקשר אלי החייב ואמר לי לך לחדר יש ציור של צייר מפורסם, אמרתי שאני לא מכיר, הוא אמר לי שזה ציור מקורי. אמר לי אני אתן לך 10,000 ₪. חיכינו וחיכינו." (עמ' 4 לפרוטוקול).

 

  1. למקרא הדברים עולה כי אין מרחק גדול בין גרסאות הצדדים מן הפן העובדתי, אלא שהדברים נחוו אחרת אצל כל צד. בעוד שהמבקשת חשה חוסר שליטה, ומידה רבה של חוסר ביטחון בביתה, חששה לשלום בנה הצעיר ופעלה להוציא את המעקלים מביתה, בעל התפקיד שלט באופן ברור בהליך, וחש נוח ובטוח לברור מה מבין הנכסים להוציא ומה להותיר.
  2. חוסר איזון זה, המתבטא אולי טוב מכל בשימוש שעשה בעל התפקיד במילה "התחננו" בשתי הזדמנויות שונות בעדותו, ואשר מלמד על הלך הרוח של כל צד במעמד ההוצאה, שימש בידי בעל התפקיד באופן שלמצער פוגם בהליך.
  3. מקובלת עלי במלואה גרסת המבקשת ולפיה בנה הצעיר איבד עשתונות, נלחץ והציע את חפציו למעקלים. הדבר לא נסתר ואף נתמך בעדות בעל התפקיד. מקובלת עלי אף גרסתה כי בעל התפקיד הבהיר כי הוא המחליט מה להוציא מהבית. בעל התפקיד חזר על הדברים בעדותו לפניי. אציין כי גרסתה של המבקשת לא שונתה בשום פרט מהותי מגרסתה בתצהיר.
  4. שונים הדברים ביחס לבעל התפקיד. בעוד שטען בתצהירו כי רצה לקחת את הציור אלא שהמבקשת הציעה תחתיו את השעון; טען בעדותו לפניי, שהוצע לו לקחת את הציור, אך מהחשש פן מדובר בציור שאינו מקורי פסל זאת. חוסר עקביות זה דוחק לקבלת גרסתה של המבקשת כפי שהיא. ואבהיר, לא התרשמתי כי בעל התפקיד מסר שקר בעדותו, אולם אני סבור שבחינת המכלול, והעדות מול התצהיר, מובילה למסקנה כי ההליך לא היה תקין; ומה שהחל כניסיון ליטול מכשיר טלוויזיה התפתח לנטילת מיטלטלין אישיים וכך "הופיעו" בהדרגה ציור, שעון וטלפון חכם. כל זאת, כאשר בתצהיר המקורי גם לא הייתה התייחסות למלוא המשמעות של הסיטואציה הקשה שהתרחשה בבית. לכך אתייחס עוד להלן.
  5. סעיף 23 לחוק קובע "עוקלו מיטלטלין, רשאי מנהל לשכת ההוצאה לפועל להוציאם ממקום הימצאם ולהעבירם למקום אחר או להשאירם במקום הימצאם, בתנאים שקבע; היה למנהל לשכת ההוצאה לפועל ספק סביר בדבר הבעלות במיטלטלין, לא יוציא את המיטלטלין כל עוד לא הורה רשם ההוצאה לפועל אחרת".
  6. אשר למכשיר הטלפון הנייד, כאמור החייב לא היה בבית. המכשיר שירת את המבקשת בשיחה שערכה עם החייב ולטענתה, שלא נסתרה, בעל התפקיד שוחח במכשיר זה עם החייב. בנתונים אלו מתגבש ספק סביר ויותר, בדבר הבעלות במכשיר הטלפון הנייד באופן שהיה על בעל התפקיד להימנע מהוצאתו כמצוות סעיף 23 לחוק.

אשר לשעון היד, העידה המבקשת כי כאשר הבחינה שבנה נלחץ ומציע את חפציו למעקלים אמרה "תקחו את שלי". יוצא אם כן כי בעצם הצהרתה באוזני בעל התפקיד שמדובר בשעון שלה, מתעורר אותו ספק סביר המוזכר בסעיף 23, המונע מבעל התפקיד להוציאו מהבית.

  1. אכן, מתעורר קושי בעצם העובדה שהמבקשת היא אשר הציעה את השעון, ואולם זוהי בדיוק הנקודה. במצב שנוצר בבית, כאשר המבקשת חששה לבנה ורצתה לקצר את משך השהות של בעלי התפקיד בבית; כאשר היא עצמה נלחצה, ובמיוחד בתחושת חוסר האונים נוכח העמדה שבעל התפקיד עצמו חזר עליה לפניי, כי הם – בעלי התפקיד – מחליטים מה לקחת, ניתן לומר כי המבקשת פעלה תחת אילוץ ובהחלט עמדתה ראויה להישמע. טבעית ומתבקשת היא פעולה של הורה בניגוד לאינטרסים שלו, מכורח רצונו להגן על ילדיו. רק טבעי הוא כי באותו מעמד תעשה האם הכל כדי להוציא את המעקלים מביתה. בנסיבות אלו אין למנוע ממנה להתדיין סביב הסוגיה ולהעלות הטענה כי פעלה בכורח ותחת אילוץ. משהוצא השעון מחזקתה, למעשה ביסס לעצמו הזוכה יתרון דיוני בהליך שנפל בו פגם, את היתרון הדיוני שהשיג הזוכה יש לאזן בנסיבות המקרה על ידי השבת השעון למבקשת.
  2. כאן המקום להוסיף מספר מילים ביחס לפגמים שנפלו לטעמי, בהוצאת הטלפון הנייד ואשר אינם חלים ביחס לשעון. כידוע תקנה 41א לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם – 1979 (להלן – התקנות) קובעת כי "(א) במעמד עיקול מחשב יתן מנהל לשכת ההוצאה לפועל לחייב או למחזיק במחשב הודעה בכתב כי עליו למחוק, תוך 10 ימים, כל מידע המצוי במחשב...". בהמשך קובעת התקנה כי "(ב) לא יוציא מנהל לשכת ההוצאה לפועל את המחשב מחצרי החייב או מחצרי הצד השלישי המחזיק בו, אלא לאחר שחלפו 10 ימים מיום הטלת העיקול על המחשב". מחשב מוגדר בתקנה, בין היתר, כ"מכשיר הפועל באמצעות תוכנה לביצוע עיבוד אריתמטי או לוגי של נתונים". מבלי להיכנס לשאלה האם טלפון חכם נכנס להגדת מחשב (שאלה שנדונה בפסיקה תחת הכותרת 'טלפון נייד – האם מחשב?' בהקשר אחר לחלוטין ראו: ע"פ (ת"א) 61187-06-14 רן משה קורס נ' מדינת ישראל (30.3.2015), מפי כב' הנשיאה ד' ברלינר), אציין כי התכלית שבמתן אפשרות למחוק את החומר המצוי על מחשב, היא בין היתר, למנוע חדירה לפרטיותו של בעל המחשב. המבקשת העידה כי על גבי הטלפון הנייד שלה היו סיסמאות שהיא מיד דאגה לשנות בבנקים כמו גם תמונות ופרטים אינטימיים. ברי כי לשם תכלית זו, דין הטלפון החכם כדין מחשב, ואסור היה לבעל התפקיד להוציא את הטלפון מבלי לאפשר למבקשת למחוק את המידע המצוי עליו. בהקשר זה אציין כי אם לא ברור לבעל התפקיד או לב"כ הזוכה, כי תקנה 41א לתקנות חלה גם על טלפונים חכמים, הרי שהדבר קבוע בנוהל. נוהל בעלי תפקיד, בשם "נוהל בת-1: כללי", מספר 2000/7, קובע בסעיף 11 כך: "בעל התפקיד רשאי לעקל ולהוציא מחשב/טאבלט/סמארטפון ודומיו מבית החייב ומחצרו. לא יוציא בעל התפקיד את המחשב ודומיו, אלא לאחר שחלפו 10 ימים מיום הטלת העיקול ברישום על המיטלטל... (הדגשה שלי א' כ'). פגם זה היורד לשורש ההליך מחייב השבת הטלפון הנייד למבקשת על אתר. ואוסיף גם זאת, מעבר לספק הסביר בדבר הבעלות, ומעבר לפגם שנפל בעצם הוצאת הטלפון הנייד מבלי לאפשר למחוק מידע, פגם נוסף וחמור הוא הוצאת המכשיר חרף עיקול והוצאה נוספים, במקביל, של שעון יד אשר לשיטת בעל התפקיד שווה כ- 70,000 ₪, שעה שכל גבוה החוב בתיק מסתכם בכ- 29,000 ₪. אמנם בעל התפקיד ציין כי חשש שמא מדובר בזיוף, אך באותה נשימה ציין כי הוצגה לו תעודה וכי בדק מול גורמים שונים בדבר השעון לרבות צילומו ושליחת הצילום במעמד ההליך לאיש מטעמו.
  3. אם אסכם עד כה, הרי שמראשית הליך ועד אחריתו נפלו פגמים. גם אם אין די בכל אחד מהם לבדו להורות על ביטול ההליך ולהשיב המצב לקדמותו, הרי שמשקלם המצטבר יחד דוחק לכך. ראשית, עצם הגעתו של בעל התפקיד לביצוע הליך העיקול ברישום בשעה 10:00 בבוקר והדבקת הודעת העיקול באופן המאפשר מעבר לשלב הבא מעוררת קושי. אם המצאת כתב בי דין דורשת ביקור שלוש פעמים בכתובת בעל הדין, בימים שונים ובשעות שונות, ורק אז הדבקה תיחשב למסירה כדין, כיצד זה ביקור אחד בשעות הבוקר נחשב כעיקול ברישום? ואחזור ואדגיש, על פי המצב המשפטי היום אין מניעה לפעול כך, אך לטעמי, נדרשת זהירות גבוהה יותר בעת ההוצאה. זהירות שלא היתה כאן. שנית, הפגנת השליטה המלאה בהליך באופן היוצר חוסר אונים אצל צדדים שלישיים ובהם קטין, מבלי להתחשב בסיטואציה הקשה בענייננו, אף היא מטילה פגם בהליך. במיוחד שעה שבעל התפקיד מתרשם כי הקטין נלחץ מעצם המעמד ומציע את חפציו, ואמו של הקטין – המבקשת – מנסה לחסוך מבנה, ומעצמה, את הקשיים הנפשיים הכרוכים במצב זה. שלישית, אי מתן האפשרות להציע חפצים אחרים או להוציא חפצים אחרים הנחזים כחפצים שאינם אישיים תחת הוצאת חפצים אישיים, אף היא פוגמת בהליך. יתרה מכך, אם אכן הציע צד שלישי חפץ הנחזה להיות חפץ אישי שלו, מוטב היה לברר היטב את הפרטים ולהחתים את הצד השלישי על גבי דוח הפעולה, כי הוא מציע את החפץ ביוזמתו לסילוק החוב. רק כך ניתן היה להתגבר על סייג הספק הסביר בסעיף 23 לחוק. רביעית, ביחס למכשיר הטלפון, עצם הוצאתו מבלי לאפשר למבקשת למחוק את המידע עליו, אף היא מהווה פגם של ממש.
  4. כפי שציינתי די בפגמים שנפלו בהליך במצטבר כדי להורות על השבת המעוקלים למבקשת, ואולם במקרה זה אף הוכח להנחת דעתי כי אין המדובר בחפצים השייכים לחייב ואף בשל כך יש להיעתר לבקשה.
  5. סעיף 28(א) לחוק קובע כי "מטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שאינם שלו".
  6. אשר לטלפון הנייד, המבקשת העידה לפניי כי מדובר בטלפון השייך לה. עדותה לא נסתרה וממילא לא נטען אחרת. אשר לשעון היד, עדותה של המבקשת, ולפיה השעון הוענק לה במתנה על ידי משפחתה המורחבת, ליום הולדתה ה- 40, התיישבה עם הסברו של בעל התפקיד לגבי התאריך הרשום על תעודת האחריות של השעון. עדותה הייתה מהימנה עלי ואני מקבל אותה במלואה. בהקשר זה אציין כי טענתו של ב"כ הזוכה ולפיה העובדה שהמבקשת לא זימנה את בני המשפחה להעיד, מקעקעת את גרסתה אינה משנה המסקנה משני טעמים. האחד, אכן מעמידים בעל דין שנמנע מלהעיד עד בתמיכה לגרסתו בחזקתו שאם היה מעידו, עדותו לא הייתה תומכת בגרסתו. ואולם מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. כאשר שאל ב"כ הזוכה את המבקשת מדוע לא העידה את בני משפחתה, חרף התרשמותי כי הופתעה מהשאלה, השיבה המבקשת בפירוט כי מדובר בבני משפחה מבוגרים, ובכך, בנסיבות, נתנה הסבר הולם. השני, ב"כ הזוכה הציג למבקשת בחקירתה תזה ולפיה החייב רכש עבורה את השעון כמתנה ליום הולדתה ה- 40 ומסיבה זו הוא, החייב, לא נתן תצהיר. המבקשת מצידה שללה זאת ואף ציינה כי החייב "מאחורי הדלת" וב"כ הזוכה יכול להציג לו את השאלה. כאן אציין כי לבקשת ב"כ הזוכה החייב יצא מהאולם עוד טרם עדותה של המבקשת, וחרף הזדמנות שהייתה לב"כ הזוכה לעשות כן, לא ביקש להעידו. במכלול הדברים הוכח אם כן להנחת דעתי כי השעון אינו שייך לחייב.
  7. לקראת סופה של החלטה ראיתי לייחד כמה מילים, החורגות מתחומי המקרה שלפניי, ביחס להליכי עיקול והוצאת מיטלטלין. כבר נכתב כי "עיקול מיטלטלין הוא אמצעי גבייה מרכזי במערכת ההוצאה לפועל בישראל, ונעשה בו שימוש נרחב על ידי הנושים ובאי כוחם, על אף העלויות הגבוהות שבהן הוא כרוך. מדובר בהליך גבוה הטומן בחובו פוטנציאל גבוה לפגיעה בזכויות אדם, באשר הוא כרוך בכניסה כפויה לחצרים ובתפיסה בכוח של מיטלטלין והוצאתם למכירה. לפיכך נקבעו בדין תנאים והגנות שנועדו להבטיח כי צדדים שלישיים תמימים לא ייפגעו בשגגה מעיקול מיטלטלין ברם ניתוח נתונים... מצביע על כך שההגנות שבדין אינן מספיקות, וכי פגיעה בצדים שלישיים במהלך עיקול מיטלטלין הפכה חזון נפרץ" (אסף דרעי, "בנים אכלו בסר ושיני אבות תקהינה? זכות הקניין של צדדים שלישיים בהליכי עיקול מיטלטלין בהוצאה לפועל", המשפט יז(1) תשע"ג, 335). במאמר זה מציע הכותב, בין היתר, להפוך את הליך עיקול המיטלטלין מכלל לחריג. לאפשר עיקול מיטלטלין בהחלטה מנומקת, למשל במקרה בו הוכיח הנושה שהחייב מחזיק בחפצים שיניבו תשואה נאה לתיק ההוצאה לפועל. איני שותף לגישה זו. עיקול מיטלטלין הוא הליך חשוב וחיוני, אך אל לאפשר לו לזלוג מתכלית של גבייה לתכלית של הפעלת מנוף לחץ על החייב בדמות גרירת צדדים שלישיים להליך. במאמר מוצעים אף שינויים מינוריים יותר, שאותם כדאי לבחון באשר ייתכן ויש בהם להבטיח את טוהר ההליך, כך למשל לאסור הוצאת מיטלטלין המצויים בבעלות או בהחזקה עיקרית של צדדים שלישיים או לאפשר לצדדים שלישיים לשנות את כתובת החייב בתיק ההוצאה לפועל.
  1. כשלעצמי סברתי כי אם יימנע הליך הוצאת מיטלטלין בנוכחות קטין (שכן הגם שיש בכך כדי להפוך קטינים כמגן מפני הליך הוצאה, הנזק הנפשי העלול להיגרם לקטין במעמד הוצאת מיטלטלין מביתו גדול לאין שיעור מהתועלת שבביצוע ההליך); אם יידרשו עורכי הדין להיות מעורבים באופן צמוד יותר בהליך ולפקח על ביצועו; אם יחוייבו בעלי תפקיד להותיר ברירה בידי החייב לגבי המיטלטלין שיעוקלו, ודאי בידי צדדים שלישיים; לתעד באופן מלא ומדוייק כל אירוע חריג ולהחתים צד שלישי המעורב בהליך במקרה המתאים; פנייה מרובה יותר בבקשה למתן הוראות למנהלי הלשכות ובמידת הצורך לרשם ההוצאה לפועל; מתן וקידום אפשרות לגבות כסף חלף הוצאת המעוקלים; העדפה של עיקול ברישום בלבד על פני הוצאה, במקרה בו לא בוצע עיקול ברישום באופן מלא (אלא באמצעות הדבקה) כדי להזהיר ולהותיר זמן סביר לסלק את החוב ; הקפדה על הוראות החוק, הדין והנוהל, ביחס לספק בדבר בעלות בנכסים והימנעות מפגיעה בפרטיות הנלווית לעיקול טלפונים חכמים ודומיהם, כי אז יוכל הליך זה להמשיך ולהתקיים תוך שמירה על איזון בין תכליותיו השונות של החוק.
  1. אם ידעו בעלי התפקיד ובאי כוח הזוכים שפעולת העיקול וההוצאה נבחנת ואין בה, בפעולה רגישה זו, מקום לטעויות; אם ידעו כי טעויות עלולות לגרור אחריהן ביטול ההליך וחיוב בהוצאות, כי אז ייתכן ויצטמצמו המקרים כגון דא.
  2. אדגיש כי אין בהחלטה זו כדי לרפות חלילה את ידיהם של בעלי התפקיד בהוצאה לפועל, אשר פועלים בשליחות לביצוע פעולות אכיפה. נהפוך הוא. פסקי דין צריך לקיים ולשם כך נדרשות, פעולות אכיפה, לעיתים פעולות קשות. אך כדי לשמר את הלגיטימציה לנקוט בהן, עליהן להיות לפי חוק ובכל מקרה של ספק, להימנע מביצוען ולפנות בהליך המתאים לבקשת הוראות.
  3. סוף דבר אני נעתר לבקשה ומורה על השבת המעוקלים לידי המבקשת. המבקשת רשאית להתייצב במחסנים בהם מוחזקים המעוקלים ולקבלם לידיה בכפוף לתשלום הוצאות אחסנתם. הזוכה יישא בהוצאות האחסנה שתשלם המבקשת לשם שחרור המעוקלים בכפוף להצגת חשבונית, וכן בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪.

 

 

 

 

כ' טבת תשע"ז

18 ינואר 2017

 

 

 

 

 

איתי כרמי, רשם

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ