תיק 516240-04-16

1. זהו תיק לביצוע שטר שנפתח ביום 19.04.2016, גובה החוב בתיק כ- 29,000 ש"ח.
2. ביום 15.12.2016 הגישה אשת החייב (להלן - המבקשת), בקשה להשבת שעון יד ומכשיר טלפון נייד שנתפסו בעת ביצוע הליך הוצאת מיטלטלין בכתובתו של החייב. תמצית טענתה של המבקשת הייתה, כי ביום 1.12.2016 הגיעו לביתה קבלני הוצאה לפועל בליווי שוטר ודרשו ממנה למסור להם את הטלפון הנייד שברשותה ואת שעון היד שלה. המבקשת מסרה את חפציה בסברה כי לפניה שוטר ואיש חוק הפועלים מכוח צו כדין. המבקשת תהתה בבקשתה כיצד נלקחו החפצים כאשר ברור על פניו שהם חפציה האישיים, והכל במסגרת הליך המבוצע לגביית חוב שאינו שייך לה. בהחלטה מאותו יום הורה כב' הרשם י' הלר על עיכוב הליכי מכירת המעוקלים ועל הגשת תגובה מטעם הזוכה.
3. ביום 28.12.2016 הגיש הזוכה תגובתו ובצדה תצהיר מאת בעל התפקיד אשר ביצע את ההליך. בתצהירו ציין בעל התפקיד, כי רצה להוציא טלוויזיה וציור יוקרתי, אולם המבקשת ביקשה לא לעשות כן וביוזמתה הוציאה מתוך מגירה שעון יד יוקרתי מאוד עם תעודה להוכחת מקוריותו, והציעה את השעון במקום הטלוויזיה. בהמשך ציין בעל התפקיד, כי לא הסתפק בשעון והבחין גם במכשיר טלפון נייד מסוג אייפון 6, שהיה בסלון והחליט להוציא אף אותו, לא לפני שניסה לבדוק בעלות, אולם הטלפון היה חסום בסיסמה.  לאחר שפירט את הגרסה מטעמו לאירוע, ביקש הזוכה שאדחה את הבקשה, משום שהמבקשת היא אשר הציעה מיוזמתה לעקל ולהוציא את השעון, ובעשותה כך נתנה הסכמתה להליך. הזוכה אף הפנה בהקשר זה  להלכת השיתוף בזכויות ובחובות, החלה לטענתו על המבקשת והחייב.
4. למקרא הבקשה והתגובה לה, הוריתי על דיון במעמד הצדדים שנועד להיערך ביום 04.01.2017, אך לבקשת ב"כ הזוכה מיום 02.01.2017, התקיים ביום 16.1.2017.
5. לאחר ששמעתי את הצדדים ושבתי ועיינתי בתיק, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על השבת המיטלטלין שעוקלו ונתפסו לידי המבקשת על אתר. אנמק.
6. נהוג לומר כי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – החוק) משקף איזון בין שתי תכליות עיקריות: האחת, גבייה יעילה ומהירה המקדמת הן את עניינו הפרטי של הזוכה בגביית החוב כלפיו והן את עניינו של הציבור בכיבוד החוק וביצור האמון בשלטון החוק. השנייה, הגנה על חייבים אשר אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק כדי שלא יהפכו חסרי יכולת ונטל על החברה, כמו גם ההגנה החוקתית על כבוד האדם של החייב.
7. החוק רצוף הוראות מאזנות ברוח תכליות אלו, וברבות השנים נדרשה הפסיקה לצקת תוכן ולהעניק פרשנות לחקיקה באופן שביסס עקרונות גבייה. כך למשל עיקרון תום הלב; עיקרון המידתיות בנקיטת הליכים (הלימה בין ההליך למטרתו); עיקרון מדרג נקיטת הליכים מהקל אל הכבד; ולצד כל אלה ההבנה וההפנמה שהליכי הוצאה לפועל לא נועדו – בשום מקרה – להוות עונש או גמול בעד חובו של החייב.
8. לעתים, ומדובר בהכרח בל יגונה, מוצאים עצמם צדדים שלישיים נגררים לתוך הליכי הוצאה לפועל בין אם יש להם קשר לחייב ובין אם לאו. חרף הקושי הטמון בכך, אי אפשר למנוע זאת. פעמים מחזיקים צדדים שלישיים בנכסים השייכים לחייב, פעמים הם נמצאים בחצריו, ופעמים מסייעים צדדים שלישיים לחייב להשתמט מתשלום החוב. במקרים אלו אין ברירה אלא לגרור צדדים שלישיים לתוך ההליך, ואולם חשוב לזכור – אם כל שאמרנו בפסקה 7 לעיל נכון ביחס לחייב, הוא נכון מקל וחומר ביחס לצדדים שלישיים, אשר הטיפול בעניינם דורש רגישות ודיוק, מפאת המרחק שלהם מהחוב.

בכל מקרה, זאת צריך לדעת כל זוכה, בא כוח ובעל תפקיד, אין להלום התנהלות המפעילה לחץ על החייב באמצעות פעולות נגד צד שלישי. לא לכך נועדו הליכי ההוצאה לפועל.

9. המחוקק הקדיש סעיפים רבים, המקפלים בתוכם את כל אותם עקרונות ואת כל אותן מצוות עשה ואל תעשה, במהלך עיקול מיטלטלין. לא בכדי. מעמד של עיקול והוצאת מיטלטלין בבית החייב, מהווה חדירה אל המקום הבטוח והשקט. מקום המפלט מפני תלאות היום, מקום שבו עשויים להימצא בני משפחתו של החייב אשר אפשר ואינם חבים בחובותיו, לעיתים קטינים, הנדרשים לשלם מחיר רגשי רק מעצם נוכחותם בבית החייב, ביתם.

מעמד כזה דורש ומחייב רגישות גבוהה, ויותר מכך עמידה דווקנית ואדוקה בהוראות החוק, התקנות והנוהל. הן אינן אות מתה.

10. במקרה שלפניי מצאתי, בתום דיון, כי נפלו פגמים בהליך עיקול והוצאת המיטלטלין, עד כי אין מנוס מלהשיב את המצב לקדמותו. מעבר לכך אף הוכח, להנחת דעתי, לצורך ההליך שלפניי, שהחפצים שעוקלו אינם של החייב. אפרט.
11. אם נפנה לראשיתו של הליך נראה כי הזוכה הגיש בקשה לנקוט בהליך של עיקול מיטלטלין, וזו נעתרה. ביום 9.11.2016, שעה 10:00 הגיע בעל תפקיד לביתו של החייב, ומשלא נמצא איש בבית, הדביק הודעת העיקול, מבלי לפרט היכן (ראו הליך ביצוע הסרוק לתיק מיום 9.11.2016). בהמשך, ביום 1.12.2016 בוצע הליך של הוצאת מיטלטלין בשעה 17:30, הוא ההליך נושא הבקשה שלפניי.
12. ככלל קיימת הפרדה בין הליך העיקול לבין הליך ההוצאה. הפרדה זו היא שלב נוסף בהליך המדורג של עיקול והוצאה, אשר נועד לאפשר לחייב לסלק את חובו או לפעול בכל דרך שהחוק מעמיד לרשותו כדי להימנע מהליך הוצאת מעוקלים. ההפרדה בין הליך העיקול להליך ההוצאה היא ביטוי מובהק לעיקרון של מדרג בנקיטת ההליכים שהזכרתי לעיל. ייאמר מיד, כי אין הכרח לבצע הפרדה ולעיתים, בנסיבות חריגות, יתיר רשם ההוצאה לפועל לנקוט הליך עיקול והוצאה במשולב. ייאמר עוד, כי אף אין פסול חוקי בעיקול באמצעות הדבקת הודעת עיקול, באין איש בבית (כפי שקרה במקרה זה), ואולם, לדידי במצב כזה חייב בעל התפקיד לזכור כי לא בוצעה הפרדה מלאה בין שלב העיקול לשלב ההוצאה, ולמעשה הוא נכנס לחצרי החייב כאשר הוא רשאי אמנם מהפן החוקי לבצע הליך של הוצאה, אלא שבפועל לא בוצע עיקול מקדים ברישום ממש. במקרה כזה, כך אני סבור, חב בעל התפקיד במשנה זהירות ובדיוק מרבי בביצוע פעולותיו.
13. בעל התפקיד הגיע לביתו של החייב, כאשר הכל מסכימים שבאותה עת נכחו בבית רק המבקשת ובנה הקטין, נער צעיר כבן 14, כך על פי טענת המבקשת שלא נסתרה (עמ' 2 לפרוטוקול). משהבחין בטלוויזיה גדולה החל בפירוקה. כאן למעשה מתפצלות הגרסאות.
14. כדי להמחיש כיצד ראה כל צד את האירוע אביא מתוך עדותם של המבקשת ובעל התפקיד. המבקשת נשאלה והשיבה: