השבה ליהדות וגט לחומרא

 הנדון: השבה ליהדות ונתינת גט לחומרא בבעל שחזר לחיות עם גרושתו והתאסלם

הופיע לפנינו המבקש שהביע רצונו לשוב לחיק היהדות. בדבריו בפני ביה"ד תיאר את מסכת חייו שכללה נישואין עם בת ישראל, אשר נולדו לו ממנה ילדים. לאחר מספר שנים עלו נישואיהם על שירטון ובני הזוג התגרשו. אחרי הגירושין, חזרו לחיות יחדיו למשך כמה חודשים, ולאחר מכן נפרדו. בהמשך, סיפר, כי הכירו לו אישה מוסלמית וכדי להתחתן עמה היה עליו להתאסלם, כבקשת אביה. לאחר שנתיים שחי עמה, החליטו להיפרד, והליך הגירושין נערך בביה"ד השרעי. עתה טוען המבקש שפעל בפזיזות ורצונו לשוב ליהדות.

ההליך המקובל בבית הדין להשבה ליהדות כולל הצהרה של המבקש כי הוא מקבל על עצמו דברי חברות, וטבילה. זאת על פי דברי הרמ"א (יו"ד סי' רסח סעיף יב) בשם הנמוקי יוסף (פרק החולץ): "ישראל מומר שעשה תשובה, א"צ לטבול, רק מדרבנן יש לו לטבול ולקבל עליו דברי חבירות בפני ג'."

יש לדון האם הליך זה נחוץ גם כאשר המרת הדת נעשתה מן השפה ולחוץ כדי להשיג תועלת מסוימת, כבנדו"ד בו המבקש הודיע על המרת דתו אך ורק כדי להשביע את רצון אביה של האישה. עוד יש לעיין האם מי שקיבל על עצמו את דת האסלאם נחשב כמומר, ובשובו לחיק היהדות עליו לקבל מחדש דברי חבירות, או שמא רק מי שקיבל על עצמו דת שיש בה עבודה זרה נחשב כמומר לענין זה.

בין השיטין צצה ועלתה שאלה נוספת הדורשת התייחסותו של בית הדין. לדברי המבקש, חזר לחיות עם גרושתו היהודייה לכמה חודשים, מספר שנים קודם שהתאסלם, לכן יש מקום לבחון צורך במתן גט נוסף. דא עקא, שמאז הגירושין חלפו חמש עשרה שנה, כיום לאישה יש חבר ואף נולדה לה ילדה, לכן יש לדון האם יש בנתינתו של הגט הוצאת לעז על כשרותה של הילדה. נוסיף, כי המבקש הביע חשש והסתייגות מהאפשרות לתת גט נוסף לאשתו, לאחר למעלה מעשר שנות פירוד ביניהם.

א.  המרת דת לשם תועלת

ראשית, עלינו לבחון מה משמעותה של התכחשות ליהדות או המרת דת, כאשר הדבר נעשה לשם השגת תועלת מסוימת.

כתב הרא"ש במסכת עבודה זרה (פ"ב סי' ד) שאסור לישראל להזדהות כעובד כוכבים כדי שלא יהרגוהו:

"דודאי כופר בעיקר הוא. דכיון שרוצין להורגו אם לא יהפוך לדתם ויהיה עובד כוכבים כמותם, ודאי כשאומר עובד כוכבים הוא, הודה לדתם וקבל עליו אלוה שלהן".

עם זאת, כאשר אינו אומר במפורש שהוא עובד כוכבים, אלא רק עושה מעשים שמתוכם ניכר שאינו יהודי, כגון שמשנה לבושו, אזי כאשר עושה כן בשעת סכנה – הדבר מותר, אך כאשר עושה כן מטעמים אחרים – הדבר אסור.

המקור לכך הוא בגמרא בבבא קמא (דף קיג ע"א), וז"ל:

"תניא: אסור להבריח את המכס, ר"ש אומר משום ר"ע: מותר להבריח את המכס".

ביאר הרא"ש (פ"י סי' יא):

"לפי שאין נותנין מכס מבגדים שלובש. ואין לפרש שמתוך שהוא לבוש יהא נראה כנכרי ולא יטלו ממנו מכס. דבהא לא הוה שרי ר"ע דנראה ככופר שהוא יהודי כדי ליפטר מן המכס".

ועיין עוד בנמוקי יוסף (ב"ק דף מ ע"א) ובבית יוסף (יו"ד סי' קנז).

יוצא מכאן שאסור לעשות מעשים שמתוכם נראה שאינו יהודי, כדי להשיג תועלת ממונית.

וכן פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' קנז סעיף ב):

"אסור לאדם לומר שהוא עובד כוכבים כדי שלא יהרגוהו. אבל אם כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי משנה מלבושו בשעת הגזרה, מותר כיון שאינו אומר שהוא עובד כוכבים".

הוסיף הרמ"א: