דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' בושארי ואח'

מונחת לפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 11.1.15 בכביש 20 בסמיכות לצומת וולפסון בין אוטובוס נושא מספר רישוי 91-253-01 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 43-778-14 (להלן: "התאונה").

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה.

אין מחלוקת כי רכב הנתבעים עמד בשול הכביש בשל תקלה. נהג התובעת העיד, כי הבחין ברכב הנתבעים מבעוד מועד ואף היטה האוטובוס שמאלה על מנת להימנע מפגיעה בו. אגב ניסיונות התמרון שמאלה פגע ברכב הנתבעים. לדבריו מתא המטען בלטו מוטות ברזל, והאוטובוס פגע בהם.

במילים אחרות, נהג האוטובוס פגע ברכב עומד, בו הבחין מבעוד מועד. אף אם רכב הנתבעים עמד שלא כדין ואף אם בלט אל נתיב נסיעת האוטובוס כטענת הנהג, עדיין בנסיבות אלה, נושא נהג האוטובוס בעיקר האחריות לתאונה.

אמנם לטענת נהג האוטובוס מרכב הנתבעים בלטו "ברזלים". ברם לא השתכנעתי מטענתו. בעדותו הבהיר נהג האוטובוס כי הברזלים היו בתא המטען ובלטו לאחור, ולא הצידה. עדותו זו עומדת בסתירה לטופס ההודעה מטעמו במסגרתו דיווח על בליטת ברזלים לשמאל, לכיוון הכביש, והדבר מעמיד טענה זו באור בעייתי. גם אם אתעלם מסתירה זו, הרי שאליבא דעדות נהג האוטובוס הברזלים בלטו לאחור, משמע שלא בלטו לנתיב הנסיעה של האוטובוס. הנתבע 1 הכחיש בליטת ברזלים מרכב הנתבעים, והעיד כי בעודו בשול נפגע בידי האוטובוס. עדותו היתה משכנעת, ואיני מוצאת להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסתו.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה, וזאת ללא צו להוצאות, למעט שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ז, 28 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.