תא"מ 35760-06-14 קשר רנטאקר בע"מ נ' ראט

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 4,320 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.06.2011 בין כלי רכב מ"ר 84-239-73 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 31-977-64 (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ובאשר לגובה הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שתערך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים בה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

בנסיבות העניין, אני מעדיף את גרסתו של הנתבע שהייתה ברורה, קוהרנטית וחד משמעית על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שהייתה מהוססת. כמו כן, מוקדי הנזק ברכבי הצדדים אינם תומכים בגרסתו של נהג רכב התובעת.

משכך, שוכנעתי כי עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב התובעת. יחד עם זאת, איני פוטר את הנתבע מאחריות לקרות התאונה, באשר גם עליו הייתה החובה להיות ער לרכב התובעת הנוסע משמאלו, שאם היה עושה כן, יכול והתאונה הייתה נמנעת.