תא"מ 32749-05-14 ש. שלמה רכב בע"מ נ' מורג ואח'

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת – כך נטען – בתאונה שבה פגע בו מאחור רכב אשר בו נהג הנתבע 1. התאונה התרחשה ביום 26.11.2012.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עם זאת, ראיתי לציין בקצרה את השיקולים העיקריים שהובילוני למסקנתי.

נהג התובעת מסר עדות מהימנה על האירוע. גם הנתבע 1 לא חלק על עצם המגע בין כלי הרכב (כשהוא נוסע בפקק אחרי רכב התובעת), אך טען כי המגע לא הסב נזקים ומכל מקום, לא נזקים בסכום הנטען בכתב התביעה.

ראוי לחדד בהקשר זה מספר נקודות. לכתב התביעה צורפה חוות-דעת שמאי. השמאי בדק את הרכב יומיים לאחר האירוע (ביום 28.11.2012; התאריך 4.2.2013 הוא תאריך הוצאת חוות-הדעת, ולא תאריך הבדיקה). עיון בחוות-דעת השמאי ובתמונות שהוגשו (ת/3) מלמד על התאמה לנזקים שצוינו על-ידי נהג התובעת בטופס ההודעה (ת/1), ובכלל זה פגיעה בפגוש האחורי ומכסה מטען שנפגע ושאינו נסגר כראוי. חוות-דעתו של השמאי לא נסתרה.

אני רואה להדגיש, בהתייחס לסעיף 14 לכתב ההגנה, כי בטופס ההודעה (ת/1) נהג התובעת בהחלט דיווח על נזק, והרישום "לא נגרם נזק" מתייחס לרכב צד ג, קרי: לרכב הנתבעים.

עוד אציין כי לרכב הייתה פגיעה קודמת באותו מוקד. עם זאת, מקובלת עליי עדותו של נהג התובעת כי הנזק הקודם תוקן עוד קודם לתאונה נשוא התביעה שלפניי. עוד יודגש, כי בשל אותה תאונה קודמת נמנע השמאי מלקבוע ירידת ערך בגין התאונה הנוכחית.

אוסיף ואציין כי מדובר בתובעת שהיא חברת השכרה, ובנסיבות העניין מצאתי לנכון להביא בחשבון הנחות אפשריות.

במכלול הנתונים, החלטתי לחייב את הנתבעים בתשלום הסכומים הבאים:

א.2,975 ₪ בגין הנזק לרכב.