תא"מ 32291-01-17 סלקום ישראל בע"מ נ' סואיסה

לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 13.3.17.

המבקשת טוענת כי כתב התביעה הומצא לאמה, עמה אין היא ביחסים טובים, ולא נמסר לה. המבקשת טוענת כי אין היא מתגוררת בבית האם וכי לא ידעה שהוגש נגדה כתב התביעה.

המשיבה טענה, בתגובה, שהמבקשת לא הוכיחה שלא התגוררה במען שונה מזה אליו הומצא כתב התביעה ולא הבהירה מתי נודע לה אודות פסק הדין, שכן לכאורה הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין באיחור. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת לא הציגה נימוקי הגנה ומשכך אין בידי בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין אף על פי שיקול דעתו.

המבקשת השיבה לתגובה וטענה כי לאחר שניתן פסק הדין עדכן אותה אחיה על כך (אך לא ציינה מתי היה הדבר). עוד הוסיפה המבקשת וטענה כי מבירור שערכה מצאה מכתב דרישה של המשיבה בבית הוריה, מחודש ספטמבר 2016, ובו סכום חוב נטען העולה על זה שבכתב התביעה. משלא שילמה למשיבה כל תשלומים בתקופה זו לא ברור למבקשת מדוע הופחת סכום התביעה מדרישתה המקורית של המשיבה. הדבר מלמד, לעמדתה, על כך שדרישת החוב אינה נכונה. עוד הוסיפה המבקשת וטענה כי לפי בדיקתה, אין היא חבה למשיבה בגין שירותים שקיבלה ממנה, עליהם שילמה באופן מלא.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.