תא"מ 29732-11-14 מדינת ישראל נ' קרני דב ואח'

לעניין סעיף 6.1 בלבד

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.08.2013, בין כלי רכב, מ"ר 52-012-74 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 75-092-08 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נהגת רכב הנתבעות ועד ראייה מטעם התובעת שהיה ברכב התובעת בעת התאונה אך לא נהג בו.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחות אותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ולמוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותה של נהגת רכב הנתבעות תעמוד על שיעור של 40%.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות שהייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של עד התובעת שלא הותירה בי רושם דומה.

5.2.אני סבור כי דלת רכב הנתבעות הייתה פתוחה טרם בואו של רכב התובעת, ואיני מקבל את גרסתו של עד התובעת כי הדלת נפתחה לעבר רכב התובעת שביקש להחנות לצד רכב הנתבעות.