תא"מ 29649-03-16 ש. שלמה רכב בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1.המדובר בתביעת שיבוב לפיה טוענת התובעת כי ביום 8/3/15, עת נסע הרכב המבוטח על ידי התובעת בכיכר, פגע בו הרכב המבוטח על ידי הנתבעת, תוך אי מתן זכות קדימה, וגרם לו לנזקים.

2.לטענת הנתבעת, רכבה היה בתוך כיכר תנועה ורצה לפנות שמאלה, ואילו רכב התובעת הגיע מאחור וניסה לעקוף במהירות מופרזת, עלה על אי תנועה ופגע ברכב הנתבעת. על כן, מלוא האשמה לתאונה רובצת לפתחו של רכב התובעת.

3.לאחר ששמעתי את עדויות נהגי רכבי הצדדים, ועיינתי בתמונות הנזק, מצאתי לקבוע, כי עדותו של נהג רכב הנתבעת עדיפה עליי על פני זו של נהג ברכב התובעת הן מן הטעם שהתרשמתי מעדותו כאמינה יותר מזו של עד התובעת והן בשל מהימנותה לאור תמונות הנזק. עד התובעת ציין בעדותו הראשית, כי נהג הנתבעת טען בפניו במקום כי זה עקף אותו וזו אכן היתה אף טענתו של עד הנתבעת בעדותו הראשית בפניי. עדותו של נהג רכב הנתבעת היתה מפורטת ואמינה בעוד שזו של נהג רכב התובעת היתה לקונית ובלתי מנומקת דיה. זה לא ידע לציין באיזה חלק נפגע האוטובוס ולא שוכנעתי, כי אכן, כטענתו, נהג האוטובוס נכנס לכיכר ופגע בו בעודו חולף על פניו. אמנם, נהג רכב הנתבעת טעה לסבור כי החלק הקדמי של רכב התובעת נפגע בעוד שהתמונות שצורפו מדגימות פגיעה מאחור ברכב התובעת, אולם, אין לייחס לטעות זו משמעות מכרעת.

4.יתר על כן, טענתו של נהג התובעת כי האוטובוס פגע בו מאחור אינה מסתברת ולא עולה בקנה אחד עם אופי הפגיעות מאחור בעוד שאלו יותר מתאימות לנזקים אפשריים מעקיפה משמאל של רכב התובעת את רכב הנתבעים, כפי שטען נהג הנתבעת. לא זו בלבד, אלא שנהג הנתבעת ציין כי הבחין ברכב התובעת שעולה על המדרכה בכיכר ושמע חריקת בלמים של רכב התובעת ואז את הרכב מנסה לעוקפו מצד שמאל לצורך היציאה ימינה לכיוון נצרת עילית. על כן, נראה כי נהג התובעת כשל מלנקוט משנה זהירות בעודו כטענתו מבחין באוטובוס נכנס לכיר מימינו וביתר שאת משניסה לעוקפו משמאל לימין כדי שזה יספיק לצאת ביציאה הקרובה ימינה.

5.יודגש, כי אף אם ניתן היה לומר כי המדובר בגרסה אל מול גרסה, הרי שבהתאם לדין, במצב שבו הראיות בתיק הינן שקולות ומאוזנות, לנוכח נטל ההוכחה המוטל על כתפי התובעת, הרי שהדין מוכרע לרעת הצד הנושא בנטל השכנוע – היא התובעת, שלא הצליחה להניח תשתית מספקת ומשכנעת המטילה את האחריות לתאונה על הנתבעת.

6.מכל הטעמים שלעיל, מצאתי לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בשכר עד הנתבעת, כפי שנפסק בדיון.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ז, 23 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.