תא"מ 28451-11-12

לפניי תביעה כספית מיום 15.11.12 ע"ס 4,881 ₪ בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 8.11.11 שבה מעורבים 3 רכבים: רכב התובעות מ.ר. 4280976, רכב הנתבעים 1+2 מ.ר. 4929366, ורכב הנתבעות 3+4 מ.ר. 5142927.

יצוין כי מתנהלת תביעה משפטית קשורה: תביעת שיבוב ע"ס 18,127 ₪ שהגישה ביום 17.2.13 הנתבעת 4 שלפניי נגד הנתבעים 1+2 שלפניי בתא"מ (שלום ת"א) 31795-02-13. הצדדים הסכימו לפניי כי הכרעתי בשאלת האחריות בפס"ד זה תחייבם גם בתביעה הקשורה הנ"ל.

נערכה ביום 25.6.15 בפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן ובעיקרן עדויות שלושת הנהגים המעורבים.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 [פסיקה שתכליתה "לשקף את הפשרה שלדעת בית המשפט היה על הצדדים לגבש בכוחות עצמם כאנשים רציונאליים, הוגנים וסבירים, בתנאי אי-וודאות" לפי רע"א 2101/14 מדאר נ' משעול (פורסם בנבו, 8.4.14) ופסיקה שמקנה לביהמ"ש שיקול דעת רחב הכולל גם שיקולים שאינם רק לפי שורת הדין ופסיקה שההנמקה בה, גם אם ניתנת, הינה הנמקה לגבי דרך ותוצאת הפשרה ולא הנמקה רגילה לפי הדינים המהותיים והפרוצדוראליים הפורמאליים – ע"א (מחוזי ירושלים) 6143/05 ניידות חב"ד נ' חנניה (פורסם בנבו, 27.10.05)], ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

• ממכלול הראיות עולה, כי רכב הנתבעים 1+2 הוא זה שפגע בשני הרכבים האחרים, תחילה ברכב התובעות ולאחר מכן ברכב הנתבעות 3+4, כאשר בין רכב התובעות לבין רכב הנתבעות 3+4 לא היה כל מגע.

• לנהג רכב התובעות אין כל אחריות לקרות התאונה, והתובעות זכאיות לפיצוי מלא בגין נזקיהן בתאונה.

• האחריות לקרות התאונה ולכל נזקיה (לשלושת הרכבים המעורבים) נחלקת בין נהג רכב הנתבעים 1+2 (65%) לבין נהגת רכב הנתבעות 3+4 (35%).